ברוצלוזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברוצלוזיס
Brucella spp.JPG
חיידק הברוצלה
שם בלועזית Brucellosis
ICD-10
(אנגלית)
A23
ICD-9
(אנגלית)
023
DiseasesDB
(אנגלית)
1716
MedlinePlus
(אנגלית)
000597
eMedicine
(אנגלית)
med/248 
MeSH
(אנגלית)
D002006

ברוצלוזיס (Brucellosis, נקראת גם קדחת מלטה, על שם המקום בו זוהתה לראשונה) היא מחלה הנגרמת על ידי חיידקים מהסוג Brucella המתאכסנים בבעלי חיים, ומדביקים בני אדם (מחלה זואונוטית). המחלה מופיעה בצורה קלה בבעלי חיים, ובצורה חמורה יותר בבני אדם. החיידקים גורמי המחלה מתאכסנים לרוב בצאן ובקר, והדבקה של בני אדם נעשית באופן ישיר, במגע עם הפרשות בעלי חיים, ובעת אכילת בשר נא וחלב לא מפוסטר מבעלי חיים נגועים.

המחלה בבעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיידק גורם המחלה מתאכסן אך ורק בקרב בעלי חיים, בעיקר כבשים, עיזים ובקר הבית. בעולם ידועים 4 זנים מהסוג Brucella שגורמים מחלה בבני אדם, אך מתוכם רק אחד (B.Melitensis, המדביק בעיקר כבשים ועיזים) הינו הגורם הבלעדי למחלה בישראל, החל משנות ה־80‏[1]. בנוסף לבעלי חיים אלו, החיידק גורם המחלה יכול להתאחסן גם בקרב גמלים[2], כלבים וחזירים. החיידקים גורמי המחלה אינם שורדים מחוץ לגוף בעלי החיים והאדם, דבר המונע הדבקה ישירה באמצעות האוויר.

החיידק גורם המחלה מתאכסן בתוך בעלי החיים, בשרידי נפלים ושיליות, ובהפרשות. הדבקה בין בעלי חיים נעשית באמצעות מגע בהפרשות נגועות, וכן על ידי מעבר החיידק מאם לעובר. החיידק גורם המחלה אינו מתבטא בתסמינים משמעותיים בבעלי החיים (למעט גידול בשיעור ההפלות בתקופת ההדבקה הראשונית), ועל כן זיהוי בעלי חיים נגועים בחיידק הינו קשה.

בעוד זיהוי המחלה והטיפול בה קשים, מניעת המחלה אפשרית באמצעות חיסון עדרי הצאן והבקר, פעולה המבוצעת באופן סדיר בעדרים מפוקחים המגודלים בישראל.

הדבקת בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר החיידק מבעלי החיים לבני אדם נעשה באופן ישיר: באמצעות מגע או שתיית חלב לא מפוסטר מבהמה נגועה, ובאופן פחות, באכילת בשר נא של בעל חיים נגוע (חלב ובשר נגועים אינם מראים כל סימן חיצוני לנגיעות). מגדלי צאן ובקר ווטרינרים חשופים להדבקה בעיקר באמצעות מגע עם חומר המזוהם בחיידק כמו נפלים או הפרשות של חיה חולה או נשאית. כן תיתכן הדבקה בשאיפת תרסיס ובמגע ישיר עם ריריות כגון לחמית העין.

עיקר הסכנה לאדם במדינת ישראל להידבקות במחלה היא בקרב האוכלוסייה הערבית שבה נפוצה יותר צריכת מוצרי חלב לא מפוסטרים, לצד גידול עדרי צאן ובקר באופן לא מפוקח וללא הקפדה על חיסון מפני החיידק גורם המחלה, וכן בקרב אוכלוסיית מגדלי צאן, עובדי מעבדה והווטרינרים הבאים במגע עם החיות החולות וסביבתן, כאשר זמן ההמלטות הינו גורם סיכון משמעותי להידבקות.

העברת החיידק גורם המחלה בין בני אדם הינה נדירה ביותר, וככלל, בני אדם שנדבקו במחלה אינם מעבירים אותה לבני אדם אחרים.

תסמיני המחלה באדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שחיידקי ה-Brucella גדלים באופן איטי, זמן הדגירה הוא ממושך - בין שבועיים ל-4 חודשים, ומהלך המחלה הוא לרוב איטי וממושך. חומרת המחלה אינה אחידה, לעיתים המחלה עשויה להתבטא בצורה קלה למדי, אך לעיתים בצורה חמורה. תסמיני המחלה הנפוצים אינם ספציפיים, וכוללים חום ממושך, הזעת לילה, חולשה כללית, דיכאון, כאבי ראש וגפיים, הגדלת בלוטות לימפה והגדלת כבד וטחול. מאחר שתסמינים אלו אינם ספציפיים ומאפיינים מגוון מחלות אחרות, ובנוסף מהלך המחלה הוא לרוב ממושך ולא סוער, קיים קושי ניכר בהגעה לאבחנה, וכן לקשר אותו למגע עם מוצרי בשר נגועים בעבר.

ישנה חשיבות רבה בזיהוי המחלה בשלביה ההתחלתיים, קודם שתתפשט לאיברים פנימיים, מאחר ויעילות הטיפול כנגדה יורדת עם התפשטות המחלה, בעוד חומרתה עולה. ברוצלוזיס שהחמירה עשויה להמשך תקופה ארוכה מאוד, לפגוע באיברים פנימיים, ולהביא לסיכון חיי החולה.

לעיתים רבות ישנה התפרצות מחודשת של המחלה כעבור זמן מדיכוייה, בשל חיידקים שהתחמקו מהתרופות האנטיביוטיות, והתפתחו לאט במהלך זמן רב.

סיבוכי המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוצלוזיס עלולה לפגוע באתרי גוף רבים ומגוונים, המשמעותיים שבהם הנם הלב, המוח והעצמות - בשלוש מערכות אלו איחור באבחון ובטיפול עלול לגרום לנזק חמור.

מערכת השלד - לחיידק הברוצלה נטייה להתמקם במח העצם. לעתים קרובות ניתן לבודד את החיידק בניקור מותני. באחוז ניכר (90%) מן החולים בישראל נצפית מעורבות של השלד היכולה להתבטא ב'זיהום פרק' - בעיקר פרקי אגן הירכיים, עמוד השדרה ופרקי הרגליים הגדולים (ירכיים, ברכיים וקרסוליים). ניתן לבודד את החיידק בנוזל הנשאב מן הפרק. דלקת עצם על רקע ברוצלה היא מחלה קשה המגיבה באופן איטי לטיפול, ודורשת טיפול ממושך של עד שלושה חודשים.

מערכת העצבים המרכזית - מעורבות ישירה של מערכת העצבים המרכזית היא נדירה (פחות מ5%), אך בעלת משמעות חמורה. יכולה להתבטא כדלקת קרום המוח ובמקרים יותר נדירים כדלקת מח, או מורסה. דלקת קרום המוח יכולה לדמות טרשת נפוצה. ממצא יותר שכיח הוא דיכאון.

לב - אנדוקרדיטיס נצפית בפחות מ-2% מהחולים. מדובר במחלה קשה שקשה לאבחנה מאחר שתרביות הדם יכולות להתעכב עד חודש ימים. לפיכך בכל חשד לברוצלוזיס יש לבצע אקוקרדיוגרפיה של הלב היכולה לתמוך באבחנה זו.

מערכת המין - ברוצלוזיס יכולה להתבטא גם בהפלות, בפגיעה במערכת המין הנקבית והזכרית לרבות פגיעה בפוריות, וכן בדלקות באשך וביותרת האשך.

ברוצלוזיס עלולה לפגוע במערכות נוספות הכוללות את הכבד, מערכת העיכול, דרכי הנשימה, מערכת הדם והעיניים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שמדובר במחלה הנגרמת על ידי חיידק, הטיפול הוא אנטיביוטי בעיקרו. האנטיביוטיקה המועדפת היא מסוג טטרה-ציקלין (דוקסילין), בשילוב עם אנטיביוטיקה מקבוצת האמינוגליקוזידים כדוגמת סטרפטומיצין או גנטמיצין, או לחלופין שילוב של דוקסילין עם ריפמפין. יתרון האפשרות השנייה לטיפול הוא ששתי התרופות ניתנות באופן פומי, אך מאידך, נדרש טיפול ממושך יותר של לא פחות מ-6 שבועות. תרופה נוספת היכולה להחליף את הדוקסילין הנה מקבוצת הטרימטופרים - סולפמטוקסזול (רספרים), בשילוב עם אמינוגליקוזיד או ריפמפין. עם זאת, קשה מאוד להיפטר מהחיידק לאחר הדבקה, ובלא טיפול מיידי ונמרץ ובעיקר ממושך תיתכן נשאות ממושכת באדם ובבעלי-חיים או הישנות המחלה. טיפול ממושך עד שלושה חודשים נדרש בזיהומי עצם ואנדוקרדיטיס. בזיהומים קשים כגון דלקת קרום המוח נהוג לשלב שלוש תרופות.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר ובעלי החיים הם נשאי החיידק גורם המחלה, ישנה חשיבות רבה בטיפול בבעלי החיים על מנת למנוע את המחלה. בישראל מונהג חיסון חובה של הבקר והצאן נגד המינים: B. abortus ו-B. melitensis (לא קיים חיסון כנגד סוגי החיידק האחרים). חיסון זה הוא חיסון חי-מוחלש, שאינו מאושר למתן לבני אדם, מאחר שעלול לגרום למחלה בעצמו. עם זאת, הסיכון למחלה מגיע מעדרי צאן ובקר המגודלים באופן פיראטי, תוך התעלמות מהנחיות משרד החקלאות. צעדי מניעה נוספים נעשים באמצעות איסור על העברת עדרי צאן ממדינות אחרות, וכן איסור על קליטת צאן ממקור לא ידוע לתוך עדר קיים.

קבוצות הסיכון להידבקות במחלה מתחלקות למטפלי הצאן והבקר לצד צרכני החלב והבשר, ועל כן ישנם פעולות מניעה נפרדות:

  • עבודה וטרינרית סטרילית תוך נקיטת אמצעי זהירות, על מנת למנוע מגע בין הגוף לרקמות מזוהמות בחיידק, ביחוד בעת ההמלטות, ובעת טיפול בגופות בעלי חיים החשודים במחלה, בידוד מפילות ופינוי זהיר של נפלים ושיליות.
  • פסטור מוצרי חלב ובישול הבשר - פעולות המשמידות את החיידק, במידה וקיים בבעל החיים, הימנעות מצריכת מוצרי חלב שלא עברו פיסטור ועיקור.

על פי תקנות מחלות בעלי החיים (1945), חובה על בעל עדר נגוע להפריד את בעלי החיים הנגועים מהעדר ולדווח לוטרינר המחוזי, וכן לבודד כל פרה שעברה הפלה[3].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדרי צאן נגועים ובעקבותיהם התפרצות המחלה בבני אדם הינה תופעה שכיחה בישראל, המתגלה בעיקר בקרב הבדואים בנגב, ובקרב ערביי ישראל באזור ואדי ערה, ובגליל. גורם סיכון עיקרי הוא גידול בלתי מפוקח של עדרי צאן לא מחוסנים, מגע עימם ושימוש בתוצרת נגועה. גורם סיכון נוסף הוא מוצרי בשר וחלב נגועים המגיעים משטחי הרשות הפלסטינית. המחלה הייתה נפוצה בישראל בזן הנישא על ידי בקר ובזן הנישא על ידי צאן עד ראשית שנות ה־80, אז בוער כמעט הזן הנישא על ידי בקר, וכיום המחלה נדירה מאוד בקרב עדרי בקר. במספר מועט של מקרים התגלתה המחלה בעדרי גמלים[2]. מספר המקרים השנתי של המחלה בבני אדם ירד מ־300 מקרים בסוף שנות ה-80, לכ־100 מקרים בראשית עשור הראשון של המאה ה־21‏[4]. אך החל מ־2004 חלה שוב עלייה במספר השנתי של חולים בישראל, שהגיע לכ־150 מקרים, וב־2013, דיווח משרד הבריאות על כ־340 חולים בנגב, וישנה הערכה כי מספר החולים רב אף יותר. עד אוגוסט 2014 דווח על כ־400 חולים בישראל‏[5].

שיעור חיסון העדרים בנגב עמד ב־2013 על כ־30%, וכ־20% מהעדרים חשודים כנגועים בחיידק גורם המחלה. בעקבות כך, יזם משרד הבריאות מבצע חיסון מקיף לאזור הנגב, במהלכו יחוסנו העדרים על חשבון המדינה, במקביל לרישום והסדרה של העדרים. ב־2014 נרשמה התפרצות משמעותית של המחלה באזור ירכא וואדי ערה[6], לצד התפרצות קטנה יותר באזור ירושלים, כאשר המקור העיקרי להדבקה היה צריכת גבינות ממקור נגוע, וללא פיסטור‏[7].

שימוש כנשק ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיידק גורם המחלה הינו אחד החיידקים הפופולריים בפיתוח אמצעי לחימה ביולגיים. במהלך מחקר בחיידק בברית המועצות אירעה דליפה של החיידק שהובילה להתפרצות המחלה בקרב 500 איש. פותח חיסון לבני אדם מהמחלה, שניתן לחיילים הרוסיים במלחמת צ'צ'ניה[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.