ברזילאים יפניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רובע ליברדאדה, במטרופולין סאו פאולו; זהו אזור יפני טיפוסי, וניתן לראות את השלט ביפנית על קיר הבניין.
כיום חי בברזיל דור שחלקו הוא תוצר של נישואי תערובת בין בנים ונכדים למהגרים יפנים לבין קבוצות אתניות אחרות בחברה הברזילאית. בתמונה, הזמרת הברזילאית פרננדה טאקאי (Fernanda Takai), סולנית להקת הפופ האלטרנטיווי הברזילאית פאטו פו ("ברווז פו"). טאקאי ממוצא מעורב יפני ופורטוגזי.
אישה ניפו-ברזילאית במהלך פסטיבל בקוריטיבה במהלך שנות ה-80

ברזילאי יפני, או ניפו-ברזילאי, הוא אזרח ברזילאי ממוצא יפני, בין אם היגר לברזיל או נולד בה.

ברזיל היא מדינה באמריקה הלטינית שקלטה את מרבית המהגרים שהיגרו מיפן למן ראשית המאה ה-20 ועד אמצע אותה המאה. כיום, היא המדינה המכילה את מספר היפנים הגדול ביותר בעולם, מלבד יפן. לפי הערכות בברזיל חיים בין 1.3 ל-1.5 מיליון אזרחים ברזילאים ממוצא יפני, וזאת בהשוואה ל-800,000 בארצות הברית. הם מרוכזים בעיקר בסאו פאולו. המהגרים היפנים הראשונים הגיעו לברזיל בשנת 1908 על אונייה בשם קאסאטו מארו שיצאה מנמל קובה. הם היו קבוצה שמנתה כ-791 נפש, והם יצאו לברזיל במטרה למצוא תנאי מחיה טובים יותר. רבים מהם (כמו גם מהגרים סיניים) הפכו לפועלים בחוות קפה. באותה עת, היה בברזיל מחסור בחוואים, ולכן זו קיבלה בברכה מהגרים מאירופה, וכן זרם של עובדים יפניים על מנת לספק את הדרישה.

בדומה למקומות נוספים בעולם, הצאצאים למהגרים היפנים קיבלו שמות מיוחדים:"ניקיי" לבני דור המהגרים עצמם, "ניסיי" לדור השני של המהגרים, ו"סנסיי" לדור השלישי למהגרים. חלק מהיפנים התחתנו עם ברזילאים ממגוון הקבוצות האתניות המרכיבות את אוכלוסיית ברזיל: אירופאים, אפריקאים, אינדיאנים ועוד. במפקד הברזילאי, ברזילאים שאינם ממוצא יפני, אך נישאו לניפו-ברזילאים, מזהים עצמם לעתים קרובות כיפנים.

מלחמת העולם השנייה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה, ברזיל ניתקה את היחסים עם יפן. עיתונים ביפנית נאסרו, כמו גם ההוראה בשפה זו. בשל כך, לצאצאי היפנים לא נותר אלא ללמוד בשפה הפורטוגזית בזמן המלחמה. עיתונים בגרמנית ואיטלקית, שהופצו בקרב קהילות מהגרים הדוברים שפות אלה, נאסרו גם כן, שכן גרמניה ואיטליה היו בעלות בריתה של יפן.

כשהעימות נגמר, פליטים יפנים רבים החליטו להתיישב בברזיל, ובכך יצרו קהילה יפנית גדולה בברזיל. בקרב הקהילה היפנית התפרסמה מחתרת בשם שינדו רנמי (Shindo Renmei), אשר חבריה האמינו שיפן לא הפסידה במלחמה, וכי סיום המלחמה לא היה אלא מהלך תעמולתי מצד בעלות הברית. חברי כת זו נשארו נאמנים להירוהיטו, הקיסר היפני. לאחר שרצחו חברי המחתרת 23 בני אדם בין 1946 ל-1947 פרקה המשטרה הברזילאית את המחתרת. כ-300 מחברי הכת נעצרו וכ-80 גורשו ליפן.

כרזה שהופצה ביפן בראשית המאה ה-20 במטרה לעודד יפנים להגר לברזיל.

מרבית צאצאי היפנים בברזיל מראים עניין מועט בלמידת השפה היפנית. רוב הניסיי והסנסיי מדברים פורטוגזית בלבד, ולומדים אנגלית בבית הספר. עם זאת, בחלק מבתי הספר היפניים מלמדים הן ביפנית והן בפורטוגזית. כיום, יפנית היא שפת אימם של כ-400,000 ברזילאים.

שנות ה-80 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב הכלכלי ביפן השתפר והגיע לידי יציבות. במקביל, המצב הכלכלי והפוליטי בברזיל הורע. לכן, ברזילאים יפנים רבים קיבלו מיפן אשרות עבודה, היגרו ליפן, ומאוחר יותר כונו "דקסגי". אזרחות יפנית הוצעה לדקסגים הברזילאים ב-1990, על מנת לעודד את ההגירה של היפנים מברזיל. כמה ברזילאים יפנים אף היגרו לארצות הברית, קנדה ופורטוגל.

זרם המהגרים מברזיל ליפן היה וממשיך להיות גדול. מעל ל-270,000 ברזילאים יפנים חיים כיום ביפן. הם מהווים את אוכלוסיית דוברי הפורטוגזית הגדולה ביותר באסיה. מספרם אף עולה על סך דוברי הפורטוגזית במושבות העבר של פורטוגל באסיה, כמו מזרח טימור ומקאו.

מרבית הברזילאים היפנים הם נוצרים, ברובם קתולים. עם זאת, כ-25% מהם מאמינים בזן בודהיזם ובשינטו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]