ברזיל (סרט)
| ברזיל | |
|---|---|
_poster.jpg) עטיפת ה-DVD של ברזיל |
|
| שם במקור: | Brazil |
| בימוי: | טרי גיליאם |
| הפקה: | ארנון מילצ'ן ג'וזף פ' גרייס |
| תסריט: | טרי גיליאם צ'ארלס מקיוון טום סטופארד |
| עריכה: | ג'וליאן דוייל |
| שחקנים ראשיים: | ג'ונתן פרייס רוברט דה נירו קים גריסט מייקל פאלין בוב הוסקינס איאן הולם |
| מוזיקה: | מייקל קיימן |
| צילום: | רוג'ר פראט |
| חברת הפצה: | פוקס המאה ה-20 (אירופה) אולפני יוניברסל (ארצות הברית) |
| הקרנת בכורה: | 18 בדצמבר 1985 |
| משך הקרנה: | 136 דקות 94 דקות (גרסת הטלוויזיה) 142 דקות (גרסת הבמאי) |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| תקציב: | $15,000,000 |
| סרט קודם בסדרה: | שודדי הזמן |
| הסרט הבא בסדרה: | הרפתקאות הברון מינכהאוזן |
| דף הסרט ב-IMDb | |
ברזיל הוא שמו של סרט קולנוע מז'אנר המדע הבדיוני, אשר בוים על ידי טרי גיליאם, ויצא לאקרנים בשנת 1985. הסרט נכתב על ידי טרי גיליאם, צ'ארלס מקיוון וטום סטופארד. מככבים בו ג'ונתן פרייס בתפקיד הראשי, ורוברט דה נירו, קים גריסט, מייקל פאלין, בוב הוסקינס ואיאן הולם בתפקידים המשניים. הסרט ידוע בשל מערכת הקרבות המסועפת וחסרת התקדים שערך טרי גיליאם כנגד האולפנים שהפיקו את הסרט.
תוכן עניינים |
[עריכה] תקציר הסרט
העולם של ברזיל הוא עולם פוסט-אפוקליפטי, אורבני, ומבוסס כולו על בירוקרטיה, מסמכים וניירת. מתקפות טרוריסטים מתרחשות ללא הרף, וחיי התושבים קשים.
הסרט מגולל את סיפורו של סאם לאורי (פרייס), אשר עובד כפקיד במשרד בירוקרטי. סאם חי בעולם שכולו סובב סביב הבירוקרטיה, "אי שם במאה ה-20", והוא קורבן של פנטזיות וחלומות בהקיץ. שלא במתכוון, מסתבך סאם בפעילות טרוריסטית, כאשר הוא פוגש את הנערה עליה הוא חולם (גריסט), במסגרת ביקורו בביתה של אשה, שבעלה נלקח על ידי הממשלה ונהרג כתוצאה מטעות בירוקרטית. סם נשלח לבית המשפחה על מנת להעניק לה צ'ק תנחומים, אך בראותו את אשת חלומותיו, הוא פותח במרדף אחריה ובנסיון לברר מי היא.
[עריכה] פרשנויות
גיליאם רואה את הסרט הזה כשני בטרילוגיה אשר החלק הראשון בה הוא "שודדי הזמן" (1981), והחלק השלישי בה הוא "הרפתקאות הברון מינכהאוזן" (1989). לפי גיליאם, כל הסרטים עוסקים ב"שגעון שבחברה המאורגנת שלנו והרצון לברוח בכל צורה אפשרית".
ברזיל גם הושווה לספרו של ג'ורג' אורוול "1984". גיליאם מודה ש-"1984" אכן שימש לו השראה, אך ברזיל נכתב כפרספקטיבה על ההווה, ולא על העתיד כפי שאורוול עשה. גיליאם אמר כי ברזיל הוא "'1984' של שנת 1984". למעשה, אחד השמות של הסרט בתחילת דרכו היה ½1984.
[עריכה] פס הקול
פס הקול של ברזיל הולחן על ידי המלחין מייקל קיימן. בבסיסו של הלחן כולו עומד השיר "Aquarela do Brasil", אשר היה חלק מחזונו של גיליאם כאשר הגה את הרעיון לסרט. בפס קול הערות הבמאי אשר נמצא בגרסת ה-DVD של הסרט (בהוצאת "Criterion"), מספר גיליאם כי לאחר שפס הקול הולחן, נאלץ קיימן לעבור על כל תו, ולסמן את הקטעים בלחן שבהם השתמש במלודיה של השיר "Aquarela do Brasil", וזאת כדי לשלם את הסכום הנכון על זכות היוצרים.
[עריכה] ההפצה והמאבק
הסרט הופק על ידי ארנון מילצ'ן, והופץ ברחבי העולם, פרט לארצות הברית, בגרסת 142 הדקות המקורית של גיליאם, בשנת 1985. בארצות הברית, חשבו אולפני "פוקס המאה ה-20", ובראשם מנהל האולפנים דאז סיד שיינברג, שהסרט ארוך מדי ושסופו האפל לא מתאים לקהל האמריקני. שיינברג שכר עורכים אשר ערכו את הסרט מחדש, לכדי מה שכונה "גרסת האהבה תמיד מנצחת".
מכאן והלאה פתח גיליאם, בתמיכה מלאה ממפיקו ארנון מילצ'ן, במערכה חסרת תקדים כנגד האולפנים ובראשם שיינברג. המערכה מתעודת בפרוטרוט בספרו של ג'אק מת'יוס, "הקרב על ברזיל". בשלב מסוים פרסם גיליאם מודעת ענק בעיתון, שקראה לסיד שיינברג להוציא את הסרט לאקרנים לקהל האמריקני, בגרסתו המקורית. הפרשה הסתיימה כאשר הקרין גיליאם הקרנה מחתרתית של "ברזיל" למבקרי הקולנוע האמריקנים, הקרנה שהובילה למועמדותו וזכייתו של ברזיל בפרס מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס. הזכייה הובילה בסופו של דבר להפצתו של הסרט בגרסתו המקורית.
הקרב שניהל גיליאם כנגד האולפנים היה נקודת מפנה ביחסים בין האולפנים ליוצרי הסרטים. למעשה הביע גיליאם את מחאתו על התופעה המתמשכת של שליטת האולפנים בתוכן הסרטים, וניצול כוחם על מנת לחולל שינויים שיתרמו לכלכלת הסרט, תוך כדי פגיעה קשה באמנותם של יוצרי הסרט. ניצחונו של גיליאם במערכה הראה שיש אפשרות למחות ולא לאפשר לאולפנים לקחת שליטה אמנותית על הסרט.
[עריכה] ביקורות
הארלן אליסון, מבקר קולנוע אמריקני, הכתיר את הסרט כ"סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר שנעשה". מגזינים רבים, במסגרת מצעדים שונים, הכתירו את "ברזיל" כאחד מהסרטים הטובים ביותר שנעשו. המבקר קנת' טוראן אמר כי ברזיל הוא הקומדיה השחורה הטובה ביותר שנעשתה מאז "דוקטור סטריינג'לאב".
[עריכה] לקריאה נוספת
חיים כאלב, "פוסטמודרניזם כהתקף אוטואימוני בסרט "ברזיל"", בספר פוסטמודרניזם בקולנוע, חיים כאלב (עורך), הוצאת אופטימוס, תל אביב, 2010.
