ברטהולד שנק גראף פון שטאופנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברטהולד שנק גראף פון שטרופנברג במהלך משפטו. הנאשמים הולבשו בבגדים מרושלים בכוונה

ברטהולד שֵנק, גראף פון שטאופנברג (גרמנית: Berthold Schenk Graf von Stauffenberg; ‏ 15 במרץ 1905 - 10 באוגוסט 1944) אריסטוקרט גרמני, עורך דין, לקח חלק בקשר העשרים ביולי, יחד עם אחיו קלאוס פיליפ, נגד המשטר הנאצי בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה.

ילדותו ותולדות משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטאופנברג נולד בשטוטגרט, בן הבכור מתוך ארבעה (הבן הרביעי היה אחיו התאום של קלאוס פיליפ שנפטר כשהיה תינוק) לאחת המשפחות האצילות והמוערכות במדינת וירטמברג (כיום באדן-וירטמברג) שבדרום גרמניה. הוריו היו האובר-הופמארשלים האחרונים של ממלכת וירטמברג, אלפרד שנק גראף פון שטאופנברג וקרולין לבית פון אוקסרול-גילנבנד.

עם אבותיו נמנים מספר פרוסים מפורסמים, ובהם אוגוסט פון גניזאו.

קשר העשרים ביולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשר העשרים ביולי

קשר העשרים ביולי (או מבצע ואלקירי) היה קשר של חבורת קצינים מהוורמאכט ומגורמים נוספים להפיל את המשטר הנאצי בגרמניה, ולהתנקש בחיי אדולף היטלר ב־20 ביולי 1944. הקושרים נפגשו ותכננו את ההפיכה בדירתו של ברטהולד ברחוב טריסטנשטראסה בברלין. הקשר נכשל, וחלק גדול מן המעורבים בו, ובהם ברטהולד ואחיו הקולונל גראף קלאוס שנק פון שטאופנברג, מנהיג הקשר, הוצאו להורג. הקשר היה שיאם של ניסיונות רבים במשך שנות קיומו של הרייך השלישי להפיל את המשטר הנאצי על ידי גרמנים, שדגלו בהתנגדות למשטר הנאצי.

גורלם של הקושרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעד לזכר הקושרים במקום קבורתם הזמני בחצר כנסייה בברלין שנברג

קושרי העשרים ביולי היו העילית של החברה הגרמנית. נוסף על מפקדים בכירים מאוד בצבא, היו בקשר חלק ניכר מאנשי האצולה הגרמנית, משפטנים, הוגים, דיפלומטים ואנשי ממשל. פרופיל אנושי שונה מאוד מאנשי האגרוף, הבריונים והטיפוסים האנטי-חברתיים, שאיישו את צמרת המפלגה הנאצית. כל אלו לא עזרו לקושרים כאשר נכשל הקשר. חלקם, כבק וטרסקו, התאבדו בטרם ייפלו לציפורני האס אס, אך רובם נעצרו ונשפטו ב"בית הדין העממי" שבראשו עמד המשפטן רולנד פרייזלר. בבית דין זה הם הועמדו מושפלים, לא מגולחים, כאשר הם לבושים מכנסיים גדולים מכפי מידתם וללא חגורה. ה"משפט" התנהל תוך כדי שכל מילה שנאמרת על ידי מי מהנאשמים נקטעת בצעקות על ידי אב בית הדין פרייזלר, ששימש אף כקטגור וחבר מושבעים. גזר הדין היה אחד - מוות בתלייה.

להנאתו האישית הסאדיסטית של היטלר, נתלו הקושרים באמצעות מיתרי פסנתר, שנקשרו אל ווי בשר המחוברים אל התקרה. התליות צולמו, והוקרנו להיטלר בהקרנות שאליהן הזמין גם את אנשי חצרו. בהשתוללות הזעם הנאצית נרצחו בדרך "משפטית" זו כחמשת אלפים אנשים, בהם אף קרובי משפחה של הקושרים, שלא היה להם חלק בקשר. מעטים שרדו את גל המעצרים, בהם ד"ר הנס ברנד גיזביוס, דיפלומט שנתן עדות מפורטת במשפטי נירנברג על טיבו של המשטר הנאצי, ועל קושרי העשרים ביולי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, הוצאת מערכות
  • דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן "ליל הגנרלים" (Die Nacht der Generäle), מאת ה.ה. קירסט, מספר על תעלומת רצח בתקופת המלחמה, כאשר העלילה שזורה באירועי 20 ביולי. הספר תורגם לעברית על ידי עדנה קורנפלד, הוצאת שוקן, 1966. הספר גם הוסרט, באותו שם, בשנת 1967, בכיכובו של פיטר או'טול. בשנת 2009 התפרסם בעברית על הנושא ספרו של דני אורבך, "ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר", בהוצאת ידיעות אחרונות.

ב-2008 הוצג הסרט "מבצע ואלקירי", העוסק בקשר העשרים ביולי, בכיכובו של טום קרוז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, הוצאת מערכות
  • דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]