ברט ברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברט ברמן
אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוגה מוזיקה קלאסית
חברת תקליטים Erasmus, Golf,
Jerusalem, Stradivari
notesonfranzschubert.com

ברט ברמן (נולד ב-29 בדצמבר 1938 ברוטרדם) הוא פסנתרן הולנדי-ישראלי, תושב תל מונד. מוכר כמבצע של פרנץ שוברט ומוזיקה קלאסית בת זמננו. למד אצל יאפ ספאנדרמן באקדמיה למוזיקה של אמסטרדם. השתלם עם תאו בראונס ואלפרד ברנדל.

כסולן זכה בפרס ההצטיינות ההולנדי, עיטור חברי הקונצרטחבאו, הפרס הראשון בתחרות גאודאמוס למבצעים ותחרויות סולניות נוספות. בטרם עלייתו לישראל, שימש במקביל מרצה בכיר למקצוע הפסנתר באקדמיות למוזיקה של רוטרדם וארנהם. בישראל, היה עורך במכון למוסיקה ישראלית ונגן בהסינפונייטה הישראלית.

ברמן מופיע בישראל, אירופה וארצות הברית כסולן ובהרכבים קאמריים. כסולן, ניגן עם תזמורות רבות בהולנד וישראל, בהן הפילהרמונית של רוטרדם, התזמורת הסימפונית ירושלים, תזמורת סימפונית ארנהם, תזמורת הרדיו ההולנדית והסינפונייטה הישראלית. הוא מרבה להופיע עם ההרכבים "שלישיית תמר", עם הכנר יצחק שגב והצ'לן אליעזר רואן, "דואו 4", עם הפסנתרן מאיר ויזל, ועם זמרים רבים, בהם בת-שבע צייזלר. מופיע עם החלילנית ההולנדית אבי דה קוואנט מאז 1970. בעבר התפרסמו הרכביו "אנסמבל M" בניצוח דוד פורסלין ו-"דואו באר שבע" עם הפסנתרנית המנוחה שרה פוקסון. בעונות 2004-2008 ליווה בפסנתר את ההפקה המחודשת של הקברט הסאטירי את ואני והמלחמה הבאה מאת חנוך לוין,‏[1] ב-2007 היה פסנתרן ומנהל מוזיקלי בהפקה "שוברט פלוס" של אלכס כגן[2][3] וב-2011-2014 סולן אורח של רביעיית זמיר. ב-2014 יצא בתוכנית חדשה ל-2 פסנתרים ב-8 ידיים על בסיס דואו 4.

ברמן הקליט 2 אלבומי יחיד (שלישי לפני פרסום), 3 אלבומים בצמדי פסנתרנים והשתתף ב-18 אלבומים עם מבצעים נוספים. הקליט רבות לתחנות רדיו בגרמניה, הולנד, ישראל ואירלנד והשתתף בתוכניות טלוויזיה בארצות הברית, הולנד וישראל. הופיע פעמיים בימי המוזיקה העולמיים ICSM, פסטיבל הולנד, פסטיבל ישראל ופסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון ופעם יחידה בשלל פסטיבלים יוקרתיים ברחבי אירופה וישראל.

לצד עבודתו כמבצע, עורך ומורה, ברמן הלחין יצירות רבות, בהן קדנצות לכל הקונצ'רטי לפסנתר של היידן, מוצרט ובטהובן, מוזיקה למחזות של חרברנד ברדרו, סיומים ליצירות בלתי גמורות ותפקידי פסנתר נוספים ליצירות של מוציו קלמנטי ודניאל שטיבלט. סיומיו לסונאטות הבלתי גמורות של שוברט ולאמנות הפוגה של יוהאן סבסטיאן באך זכו לפרסום ניכר.


דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתפות אלבומים אוספים
פסנתר סולו
  • ברט ברמן, פסנתר: פרינד, הקסטר, לוונדי, דה פריס, קליינבוסינק (הולנד, 1978)
  • פרנץ שוברט: סונאטות (בלתי) גמורות לפסנתר (הולנד, 1997)
  • פרנץ שוברט: סונאטות לפסנתר (ארצות הברית, לפני פרסום)
צמדי פסנתרנים
  • פרנץ שוברט: מוזיקה לפסנתר בארבע ידיים (אנגליה/ישראל, 1983; ארצות הברית, 1988; ארצות הברית, 1991)
  • מלחיני ברית התנועה הקיבוצית: מוזיקה לפסנתר בשתיים וארבע ידיים (אנגליה/ישראל, 1985)
  • דואו 4 בהופעה חיה (ישראל, 1996)
  • יצירות מופלאות לפסנתר (ארצות הברית, 1989)
  • קלר דה לון ומנגינות מוארות ירח אחרות (ארצות הברית, 1989)
  • דוד אורי: פורטרט מוזיקלי (ישראל, 1997)
  • ציפי פליישר: ישראל בת 50 (ארצות הברית, 1999)
  • גבריאל אירני: ציפור הפלא (הונגריה, 2001)
  • מקס שטרן: שיר המעלות (ישראל, 2012)
הרכבים קטנים שונים
  • מאיר מינדל: תמר (ישראל, 1990)
  • פרנק מרטן: מוזיקה קאמרית (שווייץ, 1991)
  • רחל גלין: ונגינותיי ננגן (ישראל, 1999)
  • חיה ארבל: עוד יצירות (ישראל, 2003)
הרכבים גדולים שונים
  • פטר סכאט: לך (הולנד, 1974; גרמניה, 1974)
  • ג'ורג' אנתייל: בלט מכני (הולנד, 1977)
  • סרגיי פרוקופייב: סוויטות אהובות לתזמורת (אנגליה, 1994)

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות ועריכה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה מדעית וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברט ברמן: "Mokum: The Musical Tradition of the Ashkenazi Community of Amsterdam" (מוקום: המסורת המוזיקלית של הקהילה האשכנזית של אמסטרדם). עלה, שנה 63, גיליון 4, 2005.
  • תמר ברמן, סטיבן דאוני וברט ברמן: "Beyond Error Tolerance: Finding Thematic Similarities in Music Digital Libraries" (לא רק סובלנות לטעויות: איתור דמיון תמטי בספריות מוזיקה דיגיטליות), פרק בספר Research and Advanced Technology for Digital Libraries (מחקר וטכנולוגיה מתקדמת לספריות דיגיטליות). הוצאת Springer, ברלין, גרמניה, 2006.
  • ברט ברמן: "Kamti Lehalel" (קמתי להלל). עלה, שנה 66, גיליון 2, 2008.
  • ברט ברמן: "Muziekaal toerisme" (תיירות מוסיקלית בישראל). עלה, שנה 72, גיליון 4, ספטמבר 2014, עמודים 36-37.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]