בריאת העולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלוהים בורא את האור, ביום הראשון לבריאה. איור של גוסטב דורה.

בקרב עמים רבים התפתחו מסורות שניסו להסביר את בריאת העולם - האופן שבו נוצר העולם הגלוי לעין. האגדות, בתרבויות השונות של בני העמים השונים, מוסיפות ומספרות על תקופת ה"בראשית" סיפורים רבים ומרתקים, ובעיקר - בעלי יסודות רבים משותפים.

[עריכה] בריאת העולם בגרסאות שונות

[עריכה] ביהדות

אלהים בורא את השמש, הירח והכוכבים. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, מיכלאנג'לו

בתחילת ספר בראשית מופיעים שני סיפורים על בריאת העולם. הסיפור המוכר יותר הוא זה שבפרק א', לפיו ברא אלוהים את העולם מתוהו ובוהו, במשך שישה ימים: ביום ראשון ברא אלוהים את האור, ביום שני הוא ברא את השמים והבדיל בין המים העליונים לתחתונים, ביום שלישי הוא חשף את היבשה וברא את הצמחים, ביום רביעי הוא ברא את השמש, הירח והכוכבים, ביום חמישי הוא ברא את הדגים והעופות וביום שישי הוא ברא את שאר בעלי החיים ואת נזר הבריאה- אדם הראשון. בעוד שאת כל היקום על יצוריו השונים אלוהים ברא בדיבור בלבד ("ויאמר ה'..."), את האדם הוא ברא מתוך האדמה, ומכאן שמו. את האישה הראשונה, חווה, ברא אלוהים מתוך צלעו של האדם. ביום השביעי, הוא יום השבת, אלוהים שבת ממלאכה ובכך קידש אותו. לימים, משניתנה התורה, היה קידוש השבת למצווה מרכזית ביותר בדת היהודית. קיימת אף פרשנות שנייה לטקסט גורסת כי נזר הבריאה הוא השבת, ולכן היא "נבראה" לאחר האדם. בעצם השביתה ממלאכה, אלוהים הבדיל בין קודש וחול.

בפרק ב', לעומת זאת, שהאדם נברא מיד לאחר בריאת הצמחים, בעוד שאת כל בעלי החיים, ואת האישה, החליט אלוהים לברוא רק משום שהאדם (הגבר) היה בודד בעולמו החדש: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב' י"ח). הפתרון הראשון שמצא אלוהים לבדידותו של האדם היה בריאתם של חיות השדה ועוף השמים: "ויצר אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם" (בראשית ב' י"ט). רק לאחר זמן, כשהתברר לאלוהים שאין בעלי החיים יכולים לשמש עזר לאדם - "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (בראשית ב' כ'), החליט לברוא עבורו את האישה. על פי הפרשנות המסורתית, אין סתירה בין שני סיפורי הבריאה, ולמעשה, תיאור הבריאה בפרק ב' הוא בסך הכל פירוט או חידוד של תיאור הבריאה המופיע בפרק א'.

תורת הסוד היהודית עוסקת בבריאת העולם בתיאור הקרוי מעשה בראשית.

[עריכה] בבל העתיקה

מרדוך נלחם בתיאמת - אלת הים וכוחות התהום, כמתואר באנומה אליש. על פי המסופר, יצר מרדוך מגופה של תיאמת את השמים ואת הארץ.

אגדות בריאה שונות היו קיימות כבר בבבל העתיקה, בהן אגדת הבריאה "אנומה אליש", שפירושו "בעת ממעל", לפיה היו בראשית "מי תהום", יצור זכרי בשם "אפסו" ויצור נקבי בשם "תיאמת". המילה "תהום" מקבילה למילה הערבית "תהאמת", שם ארץ השפלה, כש"תהאם" משמעותו "ארץ יורדת כלפי הים". בשפה האכדית הקדומה עומדת המילה "תאמת" כשם של אלת האוקיינוס הקדום הקיים מאז ומתמיד, והיא גם אויבתו האדירה של האל הבורא. באגדה הבבלית מסמלים אפסו ותיאמת את יסודות הגבריות והנקביות במין האנושי; מתיאמת נולדו האלים, ומגופה נוצר העולם.

אגדת "אנומה אליש" חוברה בחלקה בתחילת האלף השני לפני הספירה. לנוסח האפוס, שנשתמר היטב על גבי 7 לוחות, קיימות גם גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור הבריאה המקראי.

[עריכה] מצרים העתיקה

ערך מורחב – מיתולוגיה מצרית#מיתוס בריאת העולם

לפי האמונה המצרית העתיקה, אבי האלים, רע, בעל ראש הנץ, אשר היה גם אל השמש, בקע מתוך ביצה וברא את העולם בעזרת ילדיו: שו ותפנת, אלת הלחות, שיצרו איתו את נכדיו: נות, אלת השמים, ואחיה, גב, אל האדמה. נות נטתה מעל גב, בתווך נעמד שו, אל האוויר, כשהוא תומך בגופה של נות ושומר על הרווח שבין כיפת השמים לבין האדמה. חונסו, אל הירח, התמנה לשלוט בשמי הלילה, כאשר רע יורד בערב לשאול, ארץ המתים.

[עריכה] כנען

על פי אגדות כנעניות, בראשית היו הרוח, הכאוס (תוהו ובוהו), התהום והרקק. מבין ארבעה יסודות אלו, שלושת הראשונים זהים לאלו שבפרק א' בבראשית, ואילו הרביעי דומה. במקורה, המילה "תוהו ובוהו" איננה בעלת אותה משמעות שיש לה אצלנו היום, מסביר פרופ' משה דוד קאסוטו, אלא שילוב של "בהו" - שבשירי העלילה הכנעניים הייתה אלת הלילה הפרימיטיבית, והמושג הקדום "תהום", שקרוב לוודאי סימל במשמעותו הקדומה את האוקיינוס. בגרסה הכנענית, נולדה ה"חמדה", שהיא "ראשית התהוות כל הדברים". ב"רוח" התלקחה ה"תשוקה" אל ה"ראשית", אל ה"כאוס", ומזיווגם נולד "מוֹת", ממנו נתהוו כל הברואים.

אגדה כנענית אחרת מספרת שבראשית היו הזמן, החמדה והערפל. מזיווג ה"חמדה" עם ה"ערפל" נולדו ה"אוויר" וה"רוח", מהם נוצרה "הביצה" - היא ה"ביצה הקוסמית", או "ביצת העולם", ממנה נבראו כל הברואים. פרט מעניין בפנתיאון הכנעני הוא שבראשו עמד אל בשם "אֶל", שהוא אלוהי הזמן ואלוהי התהום גם יחד ומושבו בלב הים. אחת מנשותיו היא "אשרת הים", ובנה הוא אלאין-בעל.

[עריכה] יוון העתיקה

תבליט רומי מהמאה ה-3 לספירה, המתאר את מעשה בריאת האדם לפי המיתולוגיה היוונית: פרומתאוס יוצר את בני־האדם מעפר, ואתנה מעניקה להם את נשמתם.

התיאור היווני המוקדם ביותר של בריאת העולם נמצא ביצירתו של המשורר הסיודוס, "תיאוגניה", מהמאה ה-8 לפנה"ס. על תיאור זה, העולם נוצר מתוך הכאוס- מושג שמאוחר יותר קיבל משמעות הזהה ל"תוהו ובוהו", אבל משמעותו אצל הסיודוס אינה ברורה. מתוך הכאוס, נוצרו לראשונה הארץ (גאיה), וממנה השמיים (אורנוס). מזיווגם של שני אלו נוצרו יצורים שונים: בהתחלה מפלצות בעלות מאה זרועות, לאחר מכן הקיקלופים, בעלי עין האחת, הגיגאנטים הענקיים, ולבסוף הטיטאנים. אורנוס לא היה מרוצה מבניו וגירש אותם אל טרטרוס, השאול שבמעמקי האדמה. גאיה כעסה עליו על מעשה זה, ולכן זממה בעזרת צעיר בניה, הטיטאן כרונוס לנשל את אורנוס ממעמדו כשליט העולם. היא חימשה את כרונוס במגל, שבאמצעותו הוא סירס את אורנוס אביו ותפס את מקומו. מדמו השפוך של אורנוס נולדו האריניות, אלות הנקמה, ומזרעו השפוך נולדה אפרודיטה, אלת היופי והאהבה. אורנוס המסורס קילל את בנו שכשם שהוא נישל אותו משליטתו בעולם, כך בנו־שלו יעשה גם לו.

מפחד מפני קללתו של אורנוס, החליט כרונוס לבלוע את ילדיו שלו, שנולדו לו מאשתו ריאה, מיד לאחר לידתם. אם זאת, כשרצה לבלוע את צעיר בניו, זאוס, הגישה לו ריאה אבן מכוסה בדים במקומו, ולזאוס עצמו עזרה להמלט, והוא גדל בהסתר במערה בכרתים, כשהוא יונק משדיה של עז. כשבגר זאוס, הגשים את קללתו של אורנוס בכך שתפס את שלטונו של אביו, הכריח אותו להקיא בחזרה את אחיו ואחיותיו שבלע, וחלק יחד איתם את השליטה בעולם.

בריאת האדם, על פי המיתולוגיה היוונית, מיוחסת לרוב לפרומתאוס, הטיטאן. במשלי איזופוס פרומתאוס מוזכר מספר פעמים בתור בורא האדם, אם כי במקרה אחד מוזכר דווקא זאוס בתפקיד זה. לפי גרסאות מסוימות, פרומתאוס הוא זה שברא את גוף האדם אבל האלה אתנה היא זו שהעניקה להם נשמה.

בריאת האשה הראשונה, פנדורה, מוצגת על ידי הסיודוס כמעשה ידיו של הפייסטוס, בפקודת זאוס, במטרה להעניש את בני האדם על מעשה גניבת האש של פרומתאוס.

אלוהים כמהנדס, המתכנן את בריאת העולם בעזרת מחוגה. איור לכתב־יד צרפתי מהמאה ה-13, המערב בתפיסה היהודית-נוצרית של בריאת העולם רעיונות המופיעים אצל אפלטון.

אפלטון מביא בדיאלוג טימיאוס סיפור שונה של בריאת העולם, המתואר על ידיו כמעשה ידיו של אל יחיד. האל מתואר כמעין אדריכל, המתכנן את העולם בהתאם לעקרונות הנדסיים ואסתטיים, כך למשל את הארץ הוא בוחר ליצור בצורת כדור, מכיוון שזו הצורה המושלמת ביותר. מעשה היצירה מתואר באופן טכני מאוד, ואפלטון מקדיש מילים רבות לתאר כיצד האל גוזר, מכופף, מחבר ומניע במסלולם את יסודות הבריאה השונים. האל מפריד אלו מאלו את ארבעת היסודות, הנתונים קודם לכן במצב של ערבוביה, ובורא את הזמן, השמיים, הארץ, כוכבי השמיים, והאלים הפחותים יותר. הוא גם הבורא את נשמת האדם, אבל את בריאת גופו הוא מפקיד בידי האלים המשניים, ומסיבה זו גופו של האדם הוא בן תמותה, בעוד שנשמתו היא בת אלמוות.

תיאור בריאת העולם על ידי אל אחד מובא גם על ידי המשורר הרומי אובידיוס בשירו מטמורפוזות, המציג יריעה רחבה של המיתולוגיה היוונית והרומית. אובידיוס מתאר את בריאת העולם כמעשה ידיו של אל אחד, קדום מכל, אשר שמו לא נודע, אשר יוצר את העולם מתוך הכאוס.

[עריכה] האינקה

על פי המיתולוגיה של שבט האינקה האינדיאני, האל הבורא היה וירקוצ'ה, אשר ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. תחילה הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם, כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר יצורים יותר קטנים- בני האדם, אך כעבור מספר שנים, גם אותם הוא השמיד, כיוון ששכחו אותו.

אחרי החורבן הגדול, ניגש וירקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב הוא גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוא הוסיף אליהם גם את בעלי החיים. לאחר הבריאה, הצהיר וירקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא וכי אותו יש לעבוד לנצח ונעלם אל תוך הים.

[עריכה] שבט פאפחו

לפי שבט פָּאפָּחוֹ האינדיאני שמושבו באריזונה, מתוך התוהו ובוהו הראשוני נולד תינוק אשר שמו "נולד ראשון". הוא שברא את האדמה בעזרת השיר – מוטיב קדוש בעל חשיבות עליונה אצל האינדיאנים. את השמש ברא "נולד ראשון" רק לאחר בקשתם המפורשת של בני האדם, שרצו לראות זה את זה ולחיות בשלום יחד.

[עריכה] סקנדינביה

ערך מורחב – היקום במיתולוגיה הנורדית

עפ"י המיתולוגיה הנורדית, היצור החי הראשון בעולם היה הענק אימיר, אשר יצא מתוך הקרחונים האינסופיים של העולם הקדום, ויצר שני ענקים נוספים, הוריו הקדומים של גזע הענקים. אחת מבנות הענקים נישאה ליצור בשם בורי וילדה את שלושת האלים הראשונים: אודין, וילי ו-וה, אשר מרדו נגד הענקים, השמידו אותם ויצרו מגוויותיהם את העולם. את הזוג האנושי הראשון הם בראו משני גזעי עץ מתים.

[עריכה] גאורגיה

על פי המיתולוגיה הגאורגית, בהתחלה היו זוג, אח ואחות, שהפכו לאלים. היא כעסה על אחיה, וכשהוא יצר את הרקיע בצורת רשת גדולה, היא יצרה חולדות ועכברים, כדי לכרסם ברשת. כשהוא יצר את הגפן, היא יצרה גדי כדי שיאכל אותו וכן הלאה.

[עריכה] בריאת־העולם בספרות

בכמה וכמה ספרים מוזכרים סיפורי בריאה אלטרנטיביים. דוגמה בולטת היא זו של ג'.ר.ר. טולקין והמיתולוגיה שיצר בספריו. לסיפור הבריאה שלו, האיינולינדאלה (שירת־האיינור), כמה גרסאות, וזו המתוארת בסילמריליון גורסת בקצרה כך:

בראשית יצר ארו, אילובאטאר האל אבי־הכול, את האיינור, בריות אלוהיות. הם שרו לפניו, ומשירתם ושירתו נוצר העולם. בגאוותו פגם אחד מהאיינור, מלקור שמו, בהרמוניית המנגינה ונאבק במלחמת־צלילים בארו. גאוותו של מלקור היא מקור הרע.

מיתוס הבריאה אצל טולקין עוסק במקורם של ארבעה דברים: האיינור, העולם הגשמי (המכונה איאה), הרוע, וילדיו של ארו: אלפים ובני־האדם. ברובד המיתי, הסיפור נמסר מהוואלאר, חלק מהאיינור שירדו לעולם הגשמי, לבני־הלילית, ומהם לבני־האדם.

[עריכה] ראו גם

• מוצא החיים

[עריכה] לקריאה נוספת

• צופיה ודן מלר ומשה גרנות, מפרי עץ הדעת - פרשת השבוע בפעמת הזמן, הוצאת "תמוז", תל אביב, ספטמבר 2002.
• תרזה בירון, בריאת העולם - מיתוסים ואגדות עמים, הוצאת ש.פרדימן, תל אביב, 1996.
• The Wordsworth Dictionary of Mythology By Fernand Comte עמוד 8 (בריאת העולם עפ"י המיתולוגיה הגאורגית)
• פרופ' יקיר שושני, "בקשר לאלוהים" פרקים 13, 14, ספריית "אוניברסיטה משודרת", ההוצאה לאור - משרד הביטחון, 2005.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דניאל בכר, בראשית, באתר של עמותת חופש
• פרופ' נתן אביעזר, בראשית ברא : מבוא - בספרייה הוירטואלית של מטח
• אורן חסון, האבולוציה של האלוהים, ב-ynet
• אדמיאל קוסמן, והוא באמצע, והוא שמים - על מעשה האהבה האלוהי הראשון במקרא, בניגוד למיתוס הבבלי והיווני, אתר הארץ