בריגיטה הקדושה משבדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בריגיטה הקדושה
Heliga Birgitta på ett altarskåp i Salems kyrka retouched.png
ציור של הקדושה בכנסייה בשבדיה
תאריך לידה 1303 במצודת פינסטה ליד אופסלה, שבדיה
תאריך פטירה 1373 ברומא (בגיל 70 בערך)
קדושה עבור הכנסייה הקתולית
קנוניזציה 1391 על ידי בוניפקיוס התשיעי
חג 23 ביולי
פטרונית של שבדיה, אירופה, אלמנות

בריגיטה הקדושה משבדיהשבדית: den heliga Birgitta, בלטינית: Birgitta de Suecia ו-Sancta Birgitta; ‏ 1303 - 23 ביולי 1373), הייתה מיסטיקאית בימי הביניים. קדושה נוצרית, אחת מששת הקדושים-הפטרונים של אירופה[1], הפטרונית של שבדיה ואחת הנשים החשובות והמפורסמות ביותר בהיסטוריה שלה‏[2].

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם בריגיטה בירגרסדוטר במצודת פינסטה שליד אופסלה למשפחת אצולה חשובה, אביה היה מושל אופלנד ואמה נצר לבית המלוכה השבדי. לפי עדותה כבר מגיל שבע זכתה לחזיונות של מריה הקדושה. בגיל עשר התייתמה מאמהּ והביעה רצון להצטרף למנזר, אך אביה התנגד. במקום זאת למדה תאולוגיה והיסטוריה של הכנסייה ממורה פרטי. בגיל 13 השיא אותה אביה לנסיך אולף בן ה-18. לבני הזוג היו שמונה ילדים, מהם שרדו חמישה, בהם בנה הבכור האהוב קרל.

ב-1336 נקראה לשמש כגבירה בחצר המלך מגנוס השני בסטוקהולם. ב-1341 יצאו בריגיטה ובעלה למסע צליינות לסנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד, אך בדרך לשם חלה הנסיך והזוג נאלץ לשוב על עקבותיו. הנסיך מת במנזר אלבסטרה בשבדיה (Alvastra) ב-1344.

בריגיטה שבה להתגורר בחצר המלוכה. מאותו זמן החלו פוקדים אותה חזיונות דתיים. בין היתר הורו לה החזיונות לייסד מסדר נזירים ונזירות חדש. בשנת 1350 הורו לה החזיונות לצאת לרומא ולהפגש עם האפיפיור. בריגיטה יצאה לרומא יחד עם בנה קרל ובתה כריסטינה. בריגיטה שהתה ברומא כעשרים שנה. ב-1370 אישרר האפיפיור אורבנוס החמישי את המסדר שייסדה, מסדר הבריגיטינים (הקיים עד היום).

ב-1371 הורה לה ישו בחזיון לצאת לירושלים. בריגיטה נסעה דרך נאפולי, שם מת בנה קרל, קפריסין ויפו והגיעה לירושלים. היא השתכנה באכסניית עניים בהר ציון וביקרה בכנסיית הקבר, בהר הזיתים ובבית לחם וכן טבלה בנהר הירדן. בכל המקומות הללו נגלו אליה ישו, מריה ויוחנן המטביל בחזיונות מפורטים, חלקם מתארים אירועים מכתבי הקודש שאירעו באתרי הביקור. כשנתיים לאחר בואה, בעת שהתפללה על קבר מריה, הורתה לה הבתולה הקדושה לשוב לרומא. בריגיטה שבה לרומא והכתיבה את זכרונותיה וחזיונותיה לשני כמרים מוודים שיצרו שתי גרסאות של סיפוריה בלטינית. זמן קצר לאחר שסיימה להכתיב מתה ברומא. מסע החזרת גופתה לשבדיה היה, על פי הכרוניקה, רצוף ניסים.

תהליך הקדשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמו קצר לאחר מותה החל תהליך הקאנוניזציה שלה (הכרזתה כקדושה) וב-1391 הכריז עליה בוניפקיוס התשיעי כקדושה.

ב-1999 הוכרזה על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני כקדושה הפטרונית של אירופה, יחד עם אדית שטיין היהודיה וקתרינה מסיינה.

כתבי זכרונותיה וחזיונותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרונותיה וחזיונותיה שהוכתבו לכמרים ברומא נבחנו ונמצאו תואמים את הדוגמה הקתולית. הם ראו אור בשבעה כרכים וזכו לפופולריות רבה. ב-1391 הוציא הבישוף שהיה אחראי על הקאנוניזציה שלה כרך נוסף. חזיונותיה הציוריים השפיעו על תולדות האמנות, למשל בדרך הסטנדרטית בה מתוארת לידת ישו.

הקדושה בתלבושת וכיסוי ראש של הנזירות במסדר שייסדה, ציור מ-1476

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר ויצטום ומשה קליאן, "ירושלים של קדושה ושיגעון, צליינים משיחים והוזים". אריה ניר הוצאה לאור, 2013 עמ' 120-125
  • סילביה שיין, בריג'יט משבדיה ומרג'ורי קמפה: מיסטיקניות וקדושות בירושלים בשלהי ימי הביניים, אריאל חוברת המאה חלק א': ארץ־ישראל בספרות הנוסעים ועולי הרגל עמ' 207-216

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]