ברידג'טאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברידג'טאון
Bridgetown
Bridgetown coa.gif
סמל העיר
City of Bridgetown, Barbados Armorial bearing.jpg
חותם העיר
Bridgetown2.jpg
מראה מהאוויר
מדינה / טריטוריה Flag of Barbados.svg  ברבדוס
מחוז סנט מייקל
שטח 40 קמ"ר
תאריך ייסוד 1628
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין

7,000‏
96,578‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 13°05′46″N 59°36′30″W / 13.096111°N 59.608333°W / 13.096111; -59.608333קואורדינטות: 13°05′46″N 59°36′30″W / 13.096111°N 59.608333°W / 13.096111; -59.608333
(למפת ברבדוס רגילה)
{{{כותרת}}}
 
ספייטסטאון
ספייטסטאון
אויסטניס
אויסטניס
הולטאון
הולטאון
קריין
קריין
קראב היל
קראב היל
גרינלנג
גרינלנג
בלאקמנס
בלאקמנס
הילבי
הילבי
ברידג'טאון
ברידג'טאון
קשת העצמאות
בנייןBarbados Mutual Life Assurance Society
מראה בעיר העתיקה
גשר צ'מברליין משתרע מעל נהר קונסטיטושן

ברידג'טאוןאנגלית: Bridgetown) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת האי ברבדוס שבים הקריבי, והיא נמצאת במחוז סנט מייקל. העיר הוקמה במיקומה הנוכחי ב-1628 על ידי מתיישבים אנגלים, ונכון לשנת 2006 מתגוררים בה כ-7,000 תושבים בעיר עצמה ו-96,578 תושבים בפרווריה. ב-25 ביוני 2011 הוספו החלק ההיסטורי של העיר ומחנה חיל המצב שבשטחה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד הגעתם של המתיישבים הבריטים לברידג'טאון ב-1628 האזור היה נטוש לחלוטין (למעט התיישבויות ספרדיות ופורטוגליות קצרות ימים), ואחת העדויות היחידות להתיישבות קדומה יותר הייתה גשר פרימיטיבי שנבנה מעל ביצת קארינייג' באזור שבו נמצא כיום מרכז העיר. ההשערה היא כי הגשר הוקם על ידי ילידי האיים הקריביים שנודעו בשם טאיינוס. כאשר גילו המתיישבים את הגשר הם החלו לקרוא לאזור שבו שוכנת כיום ברידג'טאון בשם "אינדיאן ברידג'" (הגשר ההודי). ככל הנראה הטאיינוס גורשו לאי הסמוך סנט לוסיה במהלך פלישת הקאלינאגוס (קבוצה נוספת מילידי האזור) לברבדוס. ב-1639 נערכה בברבדוס אסיפת הפרלמנט הראשונה של האי, ובכך הפך הפרלמנט המקומי ל-3 מבחינת הוותק בחבר העמים הבריטי[1]. ב-1654 בנו הבריטים גשר חדש מעל הקארינייג' במקום הגשר הישן, והאזור נודע כעירו של סנט מייקל ולאחר מכן כברידג'טאון, שהוא השם ששרד מאז.

קבוצת המתיישבים הראשונה מנתה 64 חברים, והיא הוקמה על ידי סוחרים מלונדון שהעניקו להם שטח קרקע בגודל 10,000 אקר. כל אחד מחברי הקבוצה קיבל חלקת אדמה בגודל 100 אקרים באזור הצפוני לנהר קארינייג', וכל מתיישב הקים על חלקתו מטעים של גידולים מוכלאים, טבק וכותנה. על מנת לטפל במטעים המתיישבים ייבאו עבדים אינדיאנים, ולאחר מכן הביאו עבדים מאפריקה ומשרתים חוזיים מהאיים הבריטיים. באמצע המאה ה-17 החלו המתיישבים לגדל סוכר במקום טבק וכותנה, והתפתחות התעשייה הואצה בזכות קהילות יהודיות שהוגלו על ידי הפורטוגלים לבאהיה ולרסיפה שבחוף הצפון-מזרחי של האזור בו שוכנת כיום ברזיל. קהילות אלה התמחו בגידול סוכר והיו בעלות הון, ובמשך 30 השנים הבאות בוראו יערות רבים בברבדוס לטובת גידול סוכר.

הגבולות הראשונים של העיר הותוו באמצעות חוק שהועבר ב-4 באפריל 1660 וקרא "למנוע את הסכנה שעשויה להתרחש כתוצאה משריפה, שתתרחש בתוך או ליד אחת מעיירות הנמל של האי". הגבול הדרומי נקבע בנהר קארינייג', והגבול המערבי נקבע על קו הגבול המערבי של חצר כנסיית סנט מייקל (כיום סנט מרי), והוא נמשך בקו ישר עד לחוף האוקיינוס. גבולותיה האחרים של העיר נקבעו בשטחם של בעלי אדמות פרטיים, והמיקום המדויק אינו ידוע עוד.

ברידג'טאון זכתה לתנופת בנייה על מנת שתוכל לשמש כבסיס עבור תעשיית הסוכר. ב-1681 קיבל מושל ברבדוס הוראה להקים ביצורים, אזורי מגורים, נמלים ומבנים נוספים הדרושים לשינוע סחורות. גבולות העיר כמעט ולא השתנו למן הקמתה ועד 1822 בקירוב, ותנופת הבנייה באזור האורבני שלה הייתה בהתאמה לחשיבותה במערכת הקולוניאלית הבריטית. לאורך המאה ה-17 הנמל היה אחראי לכ-60% מהייצוא לטריטוריות האנגליות באיים הקריביים, והנמל שמר על מעמדו הבכיר בסחר האנגלי-אמריקני גם במאה ה-18. ההתפתחות העירונית בתקופת העבדות לא הובילה להפרדה ברורה בין בני המעמדות השונים מבחינת אזורי המגורים שלהם. באותה תקופה ניתן היה למצוא בעיר אזורים שהכילו תושבים ממעמדות חברתיים ומתרבויות שונים, והתכנון העירוני והאדריכלות לא שיקפו תמיד את אופי הקבוצות החברתיות שהתגוררו באזורים השונים.

מבני האבן ספגו נזקים כבדים כתוצאה משריפות ומסופות הוריקן, ובשנות ה-60 של המאה ה-18 ננקטו מספר פעולות לצורך קביעת סגנון בנייה אחיד בעיר. ב-1766 העיר נחרבה כמעט לחלוטין כתוצאה משריפה, ולאחר כיבוי הלהבות הוקמה ועדה בעלת מנדט לקביעת הכללים הדרושים לשליטה על נושא הבנייה של העיר. במסגרת התקנות נקבע כי כל המבנים ייבנו מאבן או מלבנים, וגגותיהם יהיו עשויים מנחושת, צפחה, אריחים, אבנים מסותתיות או קורות פח.

בתקופת מלחמת האזרחים האנגלית (1642 - 1649) נוצרו התנאים שהובילו להצבתו של חיל מצב קבוע בעיר. המלך האנגלי הגולה צ'ארלס השני מינה את לורד וילובי למושל ברבדוס מטעם הסיעה המלוכנית במלחמה. וילובי הגיע לאי ב-1650 והחל מיד לבצר את המקום, בין היתר באמצעות הקמת מצודת נידהאם. ביצור האי הוחש בעקבות הברית שנכרתה בין צרפת ל-13 המושבות במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית. ב-1779 החלו עבודות להקמת מצודה בשטח של 57 דונם בפורט ג'ורג', ולאחר שמספר איים בריטיים באזור נכבשו על ידי הצרפתים נשלח למקום כח ראשוני של חיילים בשנה שלאחר מכן. ב-1783 נבנו הקסרקטינים הראשונים, ועד למועד בנייתם הוצבו החיילים באזורים שונים של ברידג'טאון. לאחר תום מלחמת העצמאות האמריקנית הוסר איום הפלישה הימית, מספר החיילים צומצם ובניית פורט ג'ורג' נזנחה.

ב-1751 ביקר בברידג'טאון ג'ורג' וושינגטון, לימים נשיא ארצות הברית הראשון. הבית שבו הוא שהה ידוע כיום כ"בית ג'ורג' וושינגטון", נמצא באזור שבו שכן בעבר חיל המצב המקומי. ביקור זה בברבדוס היה היחיד שוושינגטון ערך מחוץ לחלק העיקרי של יבשת צפון אמריקה.

למרות סיום המלחמה הממשל הבריטי נותר מודאג ביחס לשלום האייים, וב-1785 התקבלה ההחלטה כי באזור פורט צ'ארלס וטירת סנט אן שבאי ברבדוס תוקם מפקדת הכוחות שיוצבו באופן קבוע באיי וינדווארד ואיי ליווארד. כעבור ארבע שנים הושלמו התוכניות להקמת מבצר בשטח של 80 דונם, שבהם ניצבו טירת סנט אן ומבנים חדשים רבים. בשנתיים הבאות (1789 - 1790) נרכשו בסך הכל 261 דונם על ידי הכתר הבריטי. במשך שלוש השנים הבאות התבצעו העבודות להקמת חיל המצב החדש. המלחמה משני צדיו של האוקיינוס האטלנטי אילצה את אנגליה למתוח את משאביה באיים הקריביים עד לקצה גבול יכולתה, והיא נאלצה להציב מספר גדול יותר של חיילים בגלל מקרי המוות הרבים כתוצאה מקדחת צהובה ומלריה. ב-1795 אישרה ממשלת בריטניה לגייס עבדים, ובברבדוס וג'מייקה הוקמו חלק מהבסיסים העיקריים של "הרגימנטים של הודו המערבית". שבעת הרגימנטים הראשונים גויסו ב-1795, ובשלוש השנים הבאות גויסו עוד חמישה. הצבא הבריטי הפך לסוחר העבדים הגדול ביותר באיי הודו המערבית לאחר שבמשך שמונה שנים בין 1798 ל-1806 גויסו לשורותיו 6,376 עבדים.

בין 1808 ל-1814 הוגדל שטחו של בסיס חיל המצב ל-655 דונם. שטח זה היה בעל קיבולת של 2,700 חיילים, ועם סיום המלחמות הנפוליאוניות ב-1815 התייצב המצב המדיני באזור. פיתוח בסיס חיל המצב נמשך בקצב איטי יותר לאחר העברת מפקדת הצי האזורית לאנטיגווה ב-1816. בתקופה זו היו בבסיס כ-130 מבנים. עד שנות ה-30 לא בוצעו הרחבות נוספות בבסיס, למעט שיפוצים שנערכו לאחר סופת הוריקן קשה בדרגה 4 בסולם ספיר-סימפסון, שפקדה את האזור ב-1831. ב-1854 פחת מספר החיילים ל-1,500, ואופי הפעילות במקום החל להשתנות. שנים רבות לפני כן ב-1805, החלו משחקי הקריקט בברבדוס, ובשנות ה-40 של המאה ה-19 החלו להיערך גם מרוצי סוסים. בית החולים של התותחנים הפך למתקן נופש עבור קציני הצבא. באמצע העשור האחרון של המאה הוחלט להסיג את הצבא מהמושבות, ונסיגת אחרוני החיילים מברידג'טאון הושלמה עם עזיבתו בינואר 1906 של אחד מגדודי רגימנט הודו המערבית ה-1. לאחר מכן החל הכתר הבריטי למכור את כל נכסיו בברידג'טאון, ורובם הועברו לממשלה. כיום קיימים כ-100 מבנים שהוקמו לפני 1906.

ב-1824 הפכה ברבדוס למקום המושב של "דיוקסיית ברבדוס ואיי ליווארד" של הכנסייה האנגליקנית. כתוצאה מכך הועלה מעמדה של כנסיית סנט מייקל הקהילתית לקתדרלה, ומשמעות הדבר הייתה שברידג'טאון תזכה למעמד של עיר. ב-1842 כתבה המלכה ויקטוריה מכתב הרשאה (Letters patent) שלפיו פוצלו ברבדוס, טרינידד, טובגו, גרנדה, סנט וינסנט וסנט לוסיה לדיוקסיות נפרדות, ובמסגרתו היא הורתה גם כי מעתה ואילך תיקרא העיירה ברידג'טאון בשם העיר ברידג'טאון.

בדצמבר 1925 הוגשה בקשה למלך ג'ורג' חמישי על מנת שהוא יעניק צ'ארטר מלכותי שיאפשר הקמת ממשלה מקומית בעיר. לפי התוכנית ברידג'טאון תנוהל על ידי ראש עיר, 8 אלדרמנים, 12 חברי מועצה מקרב פשוטי העם, פקיד עיירה, מפקד צבאי וכל קצין צבא שיהיה דרוש. הוצע גם כי בית האסיפה של ברבדוס יפעל על מנת לאגד את ברידג'טאון לכדי עיר במקום שימוש בצ'ארטר מלכותי.

רק ב-1958 הועבר בברבדוס חוק הממשל המקומי. חוק זה קרא לניהול נפרד עבור העיר, באמצעות ראש עיר, 6 אלדרמנים, ו-12 חברי מועצה שייצגו באופן שווה את כל אחד מ-3 חלקי העיר. ב-20 בספטמבר 1960 אושר לעיר סמל משלה על ידי מועצת הסמלים המלכותית (College of Arms) בלונדון. הסמל עוצב על ידי נוויל קונל, שבאותה עת ניהל את מוזיאון ברבדוס ואת האגודה ההיסטורית ביחד עם מזכיר הכבוד של האגודה ה.ו. אינס. הממשל המקומי אמנם הוקם בברבדוס, אך שרד למשך זמן קצר בלבד.

ב-30 בנובמבר 1966 הפכה ברבדוס למדינה עצמאית והצטרפה לחבר העמים הבריטי, וברידג'טאון הפכה לבירת המדינה. באפריל 1967 בוטלה מערכת המועצות המקומיות והוחלפה על ידי נציב זמני לממשל מקומי. איגודה של ברידג'טאון לעיר בטל באופן מעשי, ומסמכיה הופקדו בידי מחלקת הארכיונים הממשלתית והמוזיאון והאגודה ההיסטוריים של ברבדוס. כיום מנוהלים ברידג'טאון והיישובים שמסביבה על ידי חברי הפרלמנט של ברבדוס. בישיבה השנתית של אונסק"ו ב-2011, שנערכה בפריז, הוחלט להוסיף את ברידג'טאון לרשימת אתרי המורשת העולמית התרבותיים של הארגון בזכות עמידתה בקריטריונים 2 - 4.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור ברידג'טאון רבתי משתרע על פני רוב מחוז סנט מייקל, ובסך הכל על כ-40 קמ"ר. מרכז העיר נבנה על ביצה שנוקזה ומולאה על מנת לאפשר את התפתחות החלק הראשון של העיר. בלב העיר זורם נהר קונסטיטושן, הידוע גם כקארינייג', ודרכו ניתן להגיע ישירות אל העיר באמצעות כלי שיט קטנים. הנהר מחלק את העיר לשני חלקים, ומתנקז אל מפרץ קארליסל בחוף הדרום-מערבי של ברבדוס. המפרץ הוא אחד מהחופים הפופולריים ביותר באי‏[2], ויש בו ארבעה חופים מוכרזים, שונית אלמוגים ושישה אתרי צלילה עם הריסות ספינות שטבעו בו בין 1917 ל-1996. המפרץ קרוי על שם תואר האצולה האנגלי "רוזן קארליסל".

ברידג'טאון מאופיינת באקלים טרופי לח ויבש, והטמפרטורות נשארות בערך באותו טווח לאורך השנה. עונת הגשמים נמשכת בין יוני לדצמבר, והעונה היבשה נמשכת על פני שאר חודשי השנה.

מזג אוויר בברידג'טאון
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 28 28 29 30 31 31 30 31 31 30 29 28 29.7
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 21 21 21 22 23 23 23 23 23 23 23 22 22.3
משקעים ממוצעים (מ"מ) 66 28 33 36 58 112 147 147 170 178 206 97 1,278
מקור: BBC Weather

אזורים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברידג'טאון וחיל המצב שלה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Bridgetown barbados parliament building.jpg
הפרלמנט של ברבדוס
מדינה Flag of Barbados.svg  ברבדוס
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2011, לפי קריטריונים 2, 3, 4
Bridgetown 2010.jpg
מראה במחנה חיל המצב
מראה בעיר העתיקה

מחנה חיל המצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית המחנה שבו שכן חיל המצב החלה ב-1789, לאחר שיקומו של מבצר צ'ארלס, ונמשכה כ-80 שנים. כתוצאה מכך הוקמה בהדרגה "ממשלה" שעשתה שימוש במתחם הצבאי המתגבש של חיל המצב על מנת לשלוט במערכת ניהול המטעים המסחרית שפעלה בברבדוס באותה עת. המחנה הוקם על שטח של 600 דונם מסביב לטירת סנט אן, השוכנת בקצה הדרומי של מפרץ קארליסל, והוא נחלק לשלושה חלקים עיקריים: קסרקטינים ומבנים שונים בצד המערבי של המחנה (במחנה קיימים למעלה כ-100 מבנים), מדשאות ששימשו למצעדים צבאיים וכיום משמשות למירוצי סוסים וידועות בכינוי "סוואנה", ואזור המצודה בקרבת החוף שבו נבנתה מספנת הצי. אחד מרחובותיה הראשיים של ברידג'טאון, רחוב ביי (Bay Street), מפריד בין המדשאות לבין הקסרקטינים והמבצר שמעבר להם, ונקודות הקצה שלו הן החוף הדרומי ולב העיר.

בעבר היה המחנה מוקף בחומות בכל צדדיו, למעט החוף. בצד המזרחי של המחנה קיימים שרידי חומות באורך של 2 קילומטרים בקירוב, הגבול הדרומי והגבול המערבי הם חוף האוקיינוס לאורך מפרץ קארליסל, וכן החוף הדרומי.

כל המבנים השונים במחנה הוקמו בסגנון האדריכלי הקולוניאליסטי הבריטי המסורתי. רובם נבנו מחדש ב-1831 כיוון שהמבנים הקדומים יותר נחרבו בסופת הוריקן שפגעה באי באותה שנה. אחד מלקחי אותה סופה היה שילוב ברזל במבנים השונים. במשך השנים בוצעו עבודות פיתוח כחלק מהפכת המקום לאתר תיירות, ובין היתר הוקמו בנקודות שונות במחנה בתי מלון ובתי אירוח. צפונית-מערבית לסוואנה נמצאת גבעת בוש, שבראשה נבנה בית ג'ורג' וושינגטון - הבית העתיק ביותר באזור.

ב-1791 הוקם קסרקטין אבן דו-קומתי עבור קציני הצבא ששהו במקום, ומדובר במבנה הגדול ביותר במחנה. הקסרקטין ספג נזקים כבדים בסופת ההוריקן שפגעה באי ב-1831, במהלכה נחרבו גלריות העץ. אלו הוחלפו בקשתות אבן כפולות לאחר ההוריקן. ב-1906 הפך המבנה למשכנה של הממשלה המקומית, ובשלהי שנות ה-70 חזר לשמש כקסרקטין צבאי. אף על פי שקסרקטין האבן היה המבנה הגדול ביותר במחנה הוא לא הכיל מספיק מקום לחיילי חיל המצב, שלעתים נאלצו לישון באהלים בשטח המחנה‏[3]. ב-1804 נבנה מול הסוואנה בית המשמר הראשי, ועל הגמלון שלו נחקק שלט האצולה של המלך ג'ורג' השלישי. בית המשמר הראשי שימש לעתים לעריכת משפטים צבאיים.

מאחורי קסרקטין הקצינים ובית המשמר הראשי נמצאים שני מבנים מלבנים אדומות - קסרקטין הודו המערבית (הוקם ב-1790) וקסרקטין הברזל (הוקם ב-1842). מבנים אלו וקסרקטין האבן הקיפו בעבר את רחבת המצעדים המקורית מהמאה ה-18 מכל צדדיה, למעט המערבי. כיום רחבת המצעדים אינה קיימת עוד, מאחר שבמשך השנים הוקמו עליה מספר מחסנים של הצבא שבהם רהיטים גדולי ממדים וציוד צבאי נוסף.

בין 1807 ל-1808 נבנו שלושה קסרקטינים נוספים בצד המזרחי של רחבת המצעדים, והם הכילו בסך הכל כ-1,200 חיילים. כיום הם משמשים את משרדי הממשלה של ברבדוס. ב-1790 נבנתה מפקדת חיל המצב, ב-1810 היא הפכה לנשקייה, ובשלהי קיומו של חיל המצב היא חזרה לשמש כמפקדה המקומית. קסרקטין הנשקייה המלכותית, שנבנה ב-1812, הפך במשך השנים לבית מגורים ובהמשך לאזור מסחרי.

בקצה הצפון-מזרחי של המחנה הצבאי נבנה בית הכלא, שחלקיו השונים הוקמו בין 1818 ל-1853. ב-1933 פסק השימוש במבנה כבית כלא, והוא הפך למקום משכנו של מוזיאון ברבדוס. בין 1803 ל-1806 הוקם במחנה בית חולים צבאי, ששוקם ב-1840 בעקבות ההוריקן שפקד את המקום תשע שנים קודם לכן, וב-1928 הפך למבנה מגורים.

ב-1805 הוקמה במחנה מספנת הצי, והיא נחרבה בהוריקן של 1831. בעקבות חורבן המספנה הועברה פעילות המספנה לאזור היישוב אינגליש הארבור ("הנמל האנגלי") שבאי אנטיגווה. לאחר פירוק חיל המצב הפך האתר של המספנה לבית זיקוק של חברת "מוביל" (כיום חלק מ"אקסון מוביל"). בית הזיקוק נסגר ב-1998, אך מתקניו השונים לא פורקו.

העיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר העתיקה של ברידג'טאון היא החלק שקיים מאז המאה ה-17 ומאופיין בתכנון לא-אחיד של רחובות צרים. המבנים המקוריים שנבנו מעץ ספגו נזקים כבדים כתוצאה מסופות ושריפות שפקדו את העיר ב-1675, 1780 ו-1831, ובשיפוצים שנערכו לאחר אירועים אלה נשמר המראה המקורי של הרחובות. ב-1765 אף נחקק חוק שקרא לשימוש בחומרים עמידים בפני נזקי הטבע, וכתוצאה מקבלת החוק התפתח בברידג'טאון סגנון אדריכלי ייחודי הידוע כקריבי-ג'ורג'יאני. סגנון זה מאופיין במבנים פשוטים וסימטריים שכוללים אלמנטים רבים מהאדריכלות הג'ורג'יאנית האנגלית המקורית, ובנוסף לכך גם אכסדראות בקומה הראשונה שנועדו להחזיר מהבניין חלק מהחום והלחות הגבוהים שמאפיינים את האקלים המקומי. עד ל-1807 נבנו המבנים מחצץ או מאבן מסותתת מקומית, ולאחר מכן באמצעות לבנים ששימשו כזבורית בספינות האנגליות שעגנו בנמל העיר. סופת ההוריקן שפקדה את העיר ב-1831 החריבה כמעט את כל המבנים שעוצבו בסגנון הג'ורג'יאני, ולאחר מכן הם שוקמו בסגנון דומה. במאה ה-19 ובמאה ה-20 החל להתפתח הסגנון האדריכלי הקריאולי כתוצאה מעבודתם של אומנים אפרו-קריביים מקומיים.

הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל ברידג'טאון הוקם בקטע החוף שאליו מתנקז נהר קונסטיטושן, והוא ידוע בכינוי קארינייג'. אזור זה התאים להקמת נמל מאחר שהיה רחב מספיק על מנת שכלי שיט קטנים יוכלו לעגון בו, וכן כי ניתן היה לבנות בו רציפים נוספים שבהם יעגנו רפסודות שהביאו סחורות ואנשים מהספינות הגדולות שעגנון במפרץ קארליסל. חלק מאזור החוף הוכרז ב-1657 כשטח לתועלת הציבור. בשלהי המאה ה-17 נבנו מזחים פרטיים אחדים, והחלקים העתיקים ביותר של הנמל שוכנים באזור שנכלל בהכרזה של אונסק"ו כשהחלקים היותר חדשים נמצאים באזור החיץ המקיף את אתר המורשת העולמית.

ב-1872 הוקם לאורך הנמל גשר צ'מברליין, שהיה גשר מסתובב שדרכו ניתן היה להיכנס לחלק הפנימי של אגן הקארינייג', ובשנת 2006 הוא נהרס והוחלף על ידי גשר הרמה הידראולי. המבדוק היבש של ברידג'טאון, שנבנה בנמל בין 1889 ל-1893, נחשב למבדוק היבש הוותיק ביותר בעולם עם מנגנון הרמה מכני שעדיין קיים‏[4]. מנגנון ההרמה של המבדוק מסוגל להרים מסה של עד 930 טון. כיום המבנה אינו בשימוש. בנמל יש אזור מחסנים שקירותיהם עשויים מאבן אלמוגים עבה שאמורה לעמוד בפני הוריקנים, ובמשך השנים הומרו חלק מהמחסנים לחנויות ולמסעדות.

מבנים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבני דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה בית הכנסת
  • בית הכנסת ומוזיאון נידחי ישראל: בשנות ה-60 של המאה ה-17 הגיעו למקום יהודים מרסיפה שבברזיל, שנרדפו על ידי ההולנדים. ב-1654 הקימה הקהילה את בית הכנסת, שנחרב בהוריקן של 1831, נבנה מחדש, הוזנח במשך השנים ונמכר ב-1929. הקהילה היהודית המקומית רכשה בחזרה את בית הכנסת ב-1983 ובנתה אותו מחדש, וכיום המקום הוא בית הכנסת הפעיל היחיד בברידג'טאון ונמצא באחריותה של הקרן הלאומית של ברבדוס‏[5]. בית הכנסת הוא גם אחד העתיקים ביותר בהמיספירה המערבית, והוא נכלל בהכרזה של אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית. בסמוך לבית הכנסת שוכן מוזיאון נידחי ישראל, המכיל מוצגים בעלי קשר להיסטוריה ולהישגים של הקהילה היהודית המקומית. בסמוך לבית הכנסת נמצאים בין היתר מוזיאון הפרלמנט, כיכר העצמאות, קתדרלת סנט מייקל, פארק קווינס והקארינייג'.
  • המקווה העתיק: בקרב קהילות יהודיות מקובל להקים בנוסף לבית הכנסת גם מקווה, ובשנת 2008 נערכה חפירה ארכאולוגית באתר שבו נטען כי שכן בית הרב המקומי. הארכאולוגים הופתעו לגלות במקום את שרידי המקווה. המקווה מוקף על ידי בתי קברות, והממצאים שנלקחו ממנו נחקרים ומקוטלגים במוזיאון נידחי ישראל הסמוך.
  • כנסיית סנט מרי: כנסייה זו שוכנת ברחוב ברוד, והיא ידועה בזכות סגנונה הג'ורג'יאנית. הכנסייה היא אחת העתיקות ביותר באי, וכאשר היא קודשה ב-1827 היא הייתה אמורה לשמש כקפלה עבור אנשים שאין ביכולתם להגיע לכנסייה הקהילתית שלהם מסיבה כזו או אחרת. הכנסייה נבנתה אך ורק מלבנים, והיא בין המבנים הבודדים בברידג'טאון ששרדו את סופת ההוריקן של 1831. מאפייניה החיצוניים של הכנסייה כוללים חזית רחבה עם חלונות שבהם רפפות, תקרה עם קמרונות חבית, ואת המרפסת הדרומית. דרך שביל האמונה (Faith trail) ניתן להגיע קתדרלת סנט מייקל ואל בית הכנסת, המוזיאון והמקווה היהודיים, ודרך שביל המורשת ניתן להגיע אל מוזיאון הפרלמנט.
  • הקתדרלה הרומית-קתולית סנט פטריק: קתדרלה זו נבנתה ב-1848 ונחרבה בשריפה שהתחוללה בה ב-1897. החשד היה כי פרוטסטנטים מקומיים היו מעורבים בהצתה‏[6] לאור היחסים המתוחים בינם לבין הקתולים. הקתדרלה הוקמה מחדש תוך שנתיים, קודשה ב-23 באוגוסט 1903, וכיום היא משמשת את הקהילה הרומית-קתולית הגדולה ביותר בברבדוס. בקתדרלה יש אוסף נרחב של שלטים הרלדיים הקשורים לרגימנט הודו המערבית.
  • כנסיית הקתדרלה של סנט מייקל וכל המלאכים: כנסיית סנט מייקל הראשונה קודשה ב-1665, ונחרבה כעבור 115 שנים בסופת הוריקן. תשע שנים לאחר סופת ההוריקן, ב-1789, הוקמה כנסייה חדשה בסגנון קלאסי ובעלת תכולה של 3,000 מתפללים‏[7]. הכנסייה החדשה הצליחה לשרוד את סופת ההוריקן הקשה של 1831. בשלושה מצדדיה הפנימיים של הכנסייה נמצאות גלריות, ובנוסף מכיל פנים הכנסייה גם חלונות עם זכוכית צבועה, תקרה בצורת סירה הפוכה, פסלים וכדומה. דרך שביל המורשת העובר בסמוך לכנסייה ניתן להגיע אל פסל נלסון, ובתי ומוזיאון הפרלמנט.
  • הכנסייה המתודיסטית ג'יימס סטריט: ראשוני המתודיסטים הגיעו לברבדוס ב-1789 על מנת לנצר את העבדים המקומיים. בעלי המטעים התנגדו בחריפות לפעילותם המיסיונרית, וב-1823 החריב אספסוף מקומי את הכנסייה ברחוב ג'יימס. רק ב-1848 נבנתה כנסייה חלופית, והיא הוקמה בסגנון ג'ורג'יאני עם כניסה בעלת שלוש קשתות בסגנון פלדיאני. היחסים בין המתודיסטים לבין התושבים השתפרו במשך השנים, שבהן הוקמו בתי תפילה נוספים מסוגים שונים. בחצר הכנסייה יש בית קברות שבו קבורה בין היתר שרה אן ג'יל (1795 - 1866), שבזכות פעילותה כמנהיגה חברתית ודתית נכללה על ידי ממשלת ברבדוס ברשימת הגיבורים הלאומיים של ברבדוס.

מבנים צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית האימונים של חיל המצב (Drill House): מבנה זה הוקם ב-1790 כקסרקטין רגיל. ב-1822 הוא הפך לנשקייה, וב-1881 עברה אליו מפקדת חיל המצב. ב-1905 נרכש המבנה על ידי הממשלה והפך לאולם התעמלות עבור החיילים, ובשנות ה-70 הוא הפך לחדר אוכל עבור קציני וסמלי הצבא הברבדיאני. בצדו החיצוני והאדום של המבנה נמצא גרם מדרגות כפול המוביל אל הכניסה, ובתוכו חדר המוקדש לתולדות רגימנט הודו המערבית וכן חדר האוכל עצמו. במקום זה נערכה קבלת פנים רשמית למלכה אליזבת והנסיך פיליפ באחד מביקוריהם המלכותיים באי.
  • בית המשמר הראשי: מבנה זה הוקם ב-1804 באזור שבו נמצא כיום מרכז מחנה חיל המצב, וממנו ניתן לצפות באתר של רחבת המצעדים המקורית. בצמוד לבית המשמר נבנה מגדל שעון, ובנקודת זמן לא ידועה בין 1816 ל-1837 הוסף למקום שלט האצולה של ג'ורג' השלישי שנבנה מאבן שיש הידועה כאבן קואד.
  • בית סטאפורד: בכיוון צפון מאחורי בית המשמר הראשי נמצא בית משמר קטן יותר שבו נכלאו אסירים שנשפטו בבית המשמר הראשי, וידוע בכינוי בית סטאפורד. מבנה זה הוקם ב-1812 ושימש בתחילה כקסרקטין חיילי הארטילריה. ב-1906 נמכר בית סטאפורד לגורמים פרטיים, והפך למועדון בשם "מועדון סוואנה". ממשלת ברבדוס קנתה בחזרה את המקום ב-1989, וכעבור 11 שנים החלה לשפץ אותו והורתה להחליף את המנגנון המיושן של מגדל השעון במנגנון יותר מודרני. כיום המבנה מכיל משרדים ואינו פתוח לציבור.
  • מבצר נידהאם: המבצר נבנה מעץ במאה ה-17 על הצוק הדרומי של פתח המפרץ, והוצבו בו 36 תותחים. בשנות ה-40 של המאה ה-18 נבנו שתי סוללות תותחים חדשות מעץ לאור המלחמות בין אנגליה לבין ספרד וצרפת, וזאת על אף שהמבצר כולו נבנה מחדש מעץ לאחר שנחרב כתוצאה מהוריקן 1831. המבצר היה הגדול ביותר בחוף הדרומי ובחוף המערבי של ברבדוס. כיום המבצר נמצא בגנים של מלון הילטון המקומי, ונותרו בו גם חלק מהתותחים. רובם מתוארכים לשנת 1824, אך קיים גם תותח אחד משנת 1652 שהוא אחד משני התותחים היחידים בעולם מתקופת שלטונו של אוליבר קרומוול באנגליה שעדיין קיימים‏[8]. במבצר יש גם אזור המשמש כמוזיאון, ובו תצוגות כגון תוכניות המבצר ותמונות של חיילים מהתקופה שבהן המבצר היה פעיל מבחינה צבאית.
  • טירת סנט אן: הטירה נבנתה בצורת משושה בתחילת המאה ה-18 על מנת לחזק את ההגנה על חוף האי. בשנות ה-40 של המאה ה-19 נבנה גם מגדל תצפית להתראה מפני שריפות. מגדל זה הפך לחלק מרשת תחנות האיתות של ברבדוס, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שישמ כתחנת תקשורת אלחוטית עם ספינות שעגנו בין היתר בחופי ארצות הברית.
  • בית החולים ז'נבה: בית חולים זה הוקם בתחומי המחנה הצבאי, ושירת רק את המהנדסים והבנאים של המחנה. בית החולים והמבנים השונים שנכללו בשטחו נבנו עם ברזל ביסודות שלהם, וכתוצאה מכך הצליחו לשרוד את סופת ההוריקן של 1831. ב-1906 נמכרו בית החולים ותכולתו לגורמים פרטיים, והפכו לבתי מגורים. במהלך המאה ה-20 בוצעו במבנים השונים שינויים רבים.

מבנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרקה בכיכר גיבורי האומה
כיכר הגיבורים ובית הפרלמנט
  • בנייני הפרלמנט: שני בנייני הפרלמנט, הנמצאים בלב העיר, ידועים גם בתור הבניינים הציבוריים או בית הפרלמנט, והם משמשים כמקום מושבו של הפרלמנט של ברבדוס. הבניינים נבנו 1870 ל-1874, וב-16 ביוני 1874 החלו לשמש את הממשל הקולוניאלי של ברבדוס ולאחר הכרזת העצמאות של האי גם את ממשלת ברבדוס. שני המבנים מעוצבים בסגנון הנאו-גותי, וידועים בקולונדות הקשתיות ובחלונות הזכוכית הצבועה שלהם. הבניינים שוכנים לאורך הגדה הצפונית של נהר קונסטיטושן, והם מתוחמים על ידי רחוב ברוד העילי וכיכר הגיבורים הלאומיים בדרום. קודם לבנייתם התכנסה הזרוע המחוקקית בבית העירייה שברחוב קולרידג'. ב-1989 שונה שמם באופן רשמי ל"בנייני הפרלמנט" על פי חוק שהתקבל בפרלמנט. באגף המערבי של הבניינים שוכן מוזיאון הפרלמנט, בו מתוארת ההיסטוריה החברתית-כלכלית של האי.
  • המוזיאון והחברה ההיסטורית של ברבדוס: מוזיאון זה החל נוסד על ידי יוסטס מקסוול שילסטון, וב-1933 הוא הוגדר על ידי הפרלמנט המקומי כמוזיאון רשמי. ב-23 ביוני 1933 נפתחה התצוגה הראשונה של המוזיאון, ושלושה חודשים לאחר מכן חכרה הנהלת המוזיאון את בית הסוהר הישן של מחנה חיל המצב למשך 99 שנים‏[9]. התצוגות במוזיאון כוללות פריטים המתארים את ההיסטוריה המקומית החל מהתקופה שקדמה להתיישבות האירופאית ועד לתקופה שקדמה להכרזת העצמאות של ברבדוס, וכן את הספרייה על שם שילסטון שבה מאגר ספרים למטרות מחקר ועיון.
  • בית ג'ורג' וושינגטון: מבנה זה, השוכן בשטח המחנה הצבאי, קרוי על שם ג'ורג' וושינגטון. לורנס וושינגטון, אחיו למחצה והפטרון של ג'ורג', חלה בשחפת ורופאיו המליצו לו על שהות באקלים נוח יותר בהשוואה לזה של מקוריהם במאונט ורנון שבווירג'יניה. משפחת וושינגטון החליטה לשלוח את השניים לברבדוס, בשל המקום שיצא לשיטות הטיפול המקומיות במחלות ריאה. עם הגיעם לאי שכרו האחים וושינגטון את הבית תמורת 15 לירות שטרלינג לחודש מקפטן קרופטון. במהלך שהותם באי חלה ג'ורג' וושינגטון באבעבועות שחורות, והינצלותו מהמחלה סייעה לו להציל את חייליו במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית. לורנס לא הצליח להחלים, וב-1752 עבר לברמודה הקרירה ביותר שבה הוא מת ביולי 1752. ג'ורג' עזב את האי ב-22 בדצמבר 1751[10]. לאחר עזיבת האחים שימש הבית כבית מגורים רגיל, הושכר לגורמים נוספים, שימש כבית כלא לחיילים צרפתיים שהוחזקו באי, פעם נוספת כבית מגורים, ובשנות ה-40 של המאה ה-20 הוא נמכר לשימוש מסחרי. הקרן הלאומית של ברבדוס זיהתה את הבית כזה שבו התאכסנו האחים, ובסיוע הממשלה המקומית רכשה אותו ופתחה אותו לציבור‏[11].
  • גשר צ'מברליין: הוא אחד משני הגשרים החוצים את נהר קונסטיטושן בתחומי ברידג'טאון. הגשר הוקם ב-1872 כגשר מתרומם שחיבר את ברידג'טאון עם אי קטן בנהר. הגשר החליף גשר עץ עתיק יותר, שככל הנראה נבנה על ידי האינדיאנים שיישבו את האי לפני הגעת הבריטים. ברידג'טאון קרויה על שמו של גשר זה, וקודם לכן היא נקראה סנט מייקל. הגשר קרוי על שמו של ג'וזף צ'מברליין, הנציב הבריטי שסייע בשיקום הגשר לאחר סופת ההוריקן שפקדה את העיר ב-1898. בין 2005 ל-2006 הוחלף המנגנון המיושן למנגנון הרמה מודרני. הגשר השני מעל נהר קונסטיטושן הוא גשר הקרוי על שמו של צ'ארלס דאנקן אוניל, אחד מעשרת הגיבורים הלאומיים של ברבדוס.

חברה, חינוך, כלכלה ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבורסה לניירות ערך של ברבדוס

ברידג'טאון משמשת כמרכז הראשי של פעילות מסחרית בברבדוס, וכן כמרכז מערכת התחבורה של האי. מרבית משרדי ומחלקות ממשלת ברבדוס שוכנים בברידג'טאון רבתי. בנייני הפרלמנט, הניצבים צפונית לכיכר גיבורי האומה, הם משכנו של הפרלמנט השלישי בוותיקותו בחבר העמים הבריטי. העיר היא גם מקום משכנם של מספר מוסדות לאומיים, ובהם חברה החשמל של ברבדוס, תאגיד הגז הלאומי, רשות המים של ברבדוס, וכן חברות תקשורת, תחנות טלוויזיה ותחנות רדיו.

בברידג'טאון רבתי נמצאים גם כמה ממוסדות הלימוד הידועים של ברבדוס. אלו כוללים את אחד מהקמפוסים של אוניברסיטת איי הודו המערבית, הניצב על צוק שממנו ניתן להשקיף על ברידג'טאון ועל הנמל שלה. הקולג' הקהילתי של ברבדוס נמצא במרחק 5 קילומטרים מזרחית לרובע העסקים המרכזי הידוע בכינוי "הקיסוס", בצמוד לגבול המזרחי של העיר, בפרבר הידוע בכינוי "דה פיין" (האורן), נמצא הקמפוס של בית הספר הפוליטכני על שם סמואל ג'קמן פרסקוד. מעבר לכך יש בעיר מספר בתי ספר תיכוניים ויסודיים.

העיר מהווה את אחד ממרכזי הכלכלה של ברבדוס. כלכלת העיר מתבססת על ייצוא של סוכר, רום ודבשה, וכן על תיירות. בנוסף נמצאים בה הבורסה לניירות ערך של ברבדוס, הפועלת מאז 1987 וכיום היא אחת מארבע הבורסות הפעילות באיים הקריביים, וכן סניפים של הבנק הלאומי של ברבדוס ובנקים בינלאומיים כגון הבנקים של נובה סקוטיה והבנק הלאומי של קנדה.

העיר שימשה גם לאירוח של אירועים בעלי אופי בינלאומי. ב-1994 נערכה בה ועידת האומות המאוחדות שעסקה בפיתוח בר-קיימא של מדינות איים קטנות. העיר עברה תנופת בנייה לקראת אירוח אליפות העולם בקריקט בקנסינגטון אובל ב-2007, והאצטדיון הוגדל לתכולה של כ-30,000 צופים.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוס בברידג'טאון

ברידג'טאון מרוחקת כ-13 קילומטרים מנמל התעופה גרנטלי אדאמס, הנמצא על הכביש המהיר ABC/7 ומשמש כנקודה הכניסה היחידה לאי באמצעות כלי טיס. ברידג'טאון וניו יורק שבארצות הברית היו היעדים היחידים בחצי הכדור המערבי שהיו יעדים קבועים לטיסות הקונקורד של בריטיש איירווייז, וגרנטלי אדמס נבחר לאחד ממקומות התצוגה של הקונקורד לאחר הוצאתו משירות.

כל שבעת הכבישים המהירים של ברבדוס מתחילים בקרבת ברידג'טאון, ונמשכים לכיוון צפון, דרום ומזרח לחלקים האחרים של ברבדוס. הנהיגה בברבדוס היא בצד שמאל של הכביש, והמהירות המותרת בשטחים בנויים היא 60 קמ"ש ובאזורים הלא בנויים שלאורך הכביש המהיר ABC היא 80 קמ"ש. התחבורה הימית מבוקרת על ידי רשות המים של ברבדוס.

אוטובוסים הנוסעים ליעדים צפוניים כגון היישובים הולטאון וספייטסטאון, ולמיקומים במחוז סנט מייקל כגון קמפוס קייב היל של אוניברסיטת איי הודו המערבית, יוצאים ממסוף האוטובוסים על שם הנסיכה אליס, הממוקם מערבית למרכז העיר. אוטובוסים ליעדים במזרח ובדרום יוצאים ממסוף האוטובוסים שברחוב פיירצ'יילד, הנמצא בקצה המזרחי של מרכז העיר בסמוך לבית החולים על שם המלכה אליזבת. מוניות השירות בברידג'טאון הן מיני ואנים בבעלות פרטית, והן נוסעות בקווים מוגדרים מסביב לאי.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברידג'טאון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Museum of Parliament באתר Visit Barbados
  2. ^ Carlisle Bay באתר Visit Barbados
  3. ^ The Stone Barracks באתר Visit Barbados
  4. ^ על פי מסמך Advisory Body Evaluation באתר של אונסק"ו
  5. ^ בית הכנסת באתר Barbados.org
  6. ^ הקתדרלה הרומית-קתולית סנט פטריק באתר Visit Barbados
  7. ^ כנסיית הקתדרלה של סנט מייקל וכל המלאכים באתר Visit Barbados
  8. ^ The National Armory and St. Ann’s Fort באתר Visit Barbados
  9. ^ The Society's History באתר הרשמי של המוזיאון
  10. ^ More Historical Facts באתר הרשמי של בית ג'ורג' וושינגטון
  11. ^ Bush Hill House באתר הרשמי של בית ג'ורג' וושינגטון
  12. ^ Lord Nelson Statue באתר Fun Barbados
  13. ^ Dolphin Fountain באתר Fun Barbados


בירות מדינות איי הודו המערבית

מדינות האיים הקריביים: אנטיגואה וברבודה: סנט ג'ונס · בהאמה: נסאו · ברבדוס: ברידג'טאון · גרנדה: סנט ג'ורג' · דומיניקה: רוזו · הרפובליקה הדומיניקנית: סנטו דומינגו · האיטי: פורט-או-פרנס · ג'מייקה: קינגסטון · טרינידד וטובגו: פורט אוף ספיין · סנט וינסנט והגרנדינים: קינגסטאון · סנט לוסיה: קסטריז · סנט קיטס ונוויס: באסטר · קובה: הוואנה


שטחים תלויים: איי הבתולה הבריטיים: רואוד טאון · איי הבתולה של ארצות הברית: שרלוט אמאלי · איי קיימן: ג'ורג' טאון · אנגווילה: הוואלי · ארובה: אורנייסטאד · גוואדלופ: באס טר · איי טורקס וקאיקוס: קוקבורן טאון · מרטיניק: פור-דה-פראנס · מונטסראט: פלימות' (בראדס) · סן מרטן: פיליפסבורג · פוארטו ריקו: סן חואן · קוראסאו: וילמסטאד
Location Caribbean.png