בריטניה במשחקים האולימפיים

בריטניה הגדולה במשחקים האולימפיים
	; המשלחת הבריטית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון (1908)
קוד הוועד האולימפי הלאומי	GBR
שם הוועד האולימפי הלאומי	האגודה האולימפית הבריטית
	השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה)
	1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008
	השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה)
	1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010

בריטניה היא אחת מארבע המדינות היחידות שהשתתפו בכל המשחקים האולימפיים שנערכו בעת החדשה מאז חידושם באולימפיאדת אתונה (1896) (לצדן של אוסטרליה, יוון ושווייץ). לאורך השנים, זכו הספורטאים הבריטים ב-715 מדליות, מהן 207 מדליות זהב, ובריטניה מדורגת שלישית בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ארצות הברית וברית המועצות. הענפים הבולטים ביותר הם אתלטיקה (188 מדליות, מהן 49 מדליות זהב), חתירה (54 מדליות מהן 24 מדליות זהב) ושיט (49 מדליות, מהן 24 מדליות זהב). בענף השיט מובילה בריטניה את טבלת המדליות של כל הזמנים. בריטניה גם אירחה את המשחקים פעמיים, והיא עתידה לארח אותם בשלישית, באולימפיאדת לונדון (2012).

תוכן עניינים

1 מעמדן של טריטוריות בריבונות בריטית
- 1.1 אומות הממלכה המאוחדת
- 1.2 מושבות וטריטוריות בריטיות
2 אירוח המשחקים
3 היסטוריה
4 אולימפיאדות החורף
5 מדליות
- 5.1 לפי אולימפיאדה
- 5.2 לפי ענף
6 הערות שוליים
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] מעמדן של טריטוריות בריבונות בריטית

[עריכה] אומות הממלכה המאוחדת

בריטניה, היא הממלכה המאוחדת, מורכבת מארבע אומות (Home Nations): אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. בענפי ספורט מסוימים בכל אומה התאחדות ספורט נפרדת. הענף הבולט ביותר בהקשר זה הוא כדורגל.

נבחרת בריטניה בכדורגל, אולימפיאדת סטוקהולם (1912)

עד אולימפיאדת מינכן (1972) ייצגה את בריטניה נבחרת כדורגל המורכבת מכדורגלנים מכל הממלכה, אף שברובם היו אנגלים. במקביל, בתחרויות כגון גביע העולם בכדורגל ואליפות אירופה בכדורגל, התמודדו נבחרות אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד בנפרד, לעתים אף זו נגד זו. נבחרות האומות כשלעצמן לא יכולות להשתתף במשחקים האולימפיים, אף שלעתים הגיעו להישגים שהיו מקנים להן את זכות ההשתתפות לו היו מייצגות מדינה או טריטוריה בעלת ועד אולימפי. כך, למשל, העפילה נבחרת אנגליה הצעירה לשלב חצי הגמר באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 בשנת 2007, אך את מקומה באולימפיאדת בייג'ינג (2008) תפסה נבחרת איטליה.

לקראת המשחקים האולימפיים שצפויים להיערך על אדמת בריטניה ב-2012, התעוררה שוב שאלת הנבחרת המאוחדת, שכן נבחרת המדינה המארחת משתתפת באופן אוטומטי במשחקים. בעוד שהתאחדויות הכדורגל של אנגליה וצפון אירלנד תמכו במהלך זה, התאחדות הכדורגל של ויילס הביעה התנגדות עזה, ואילו התאחדות הכדורגל הסקוטית סירבה אפילו להשתתף בשיחות שהתנהלו בעניין. בהמשך הודיעה גם ההתאחדות הצפון אירית כי לא תשתף פעולה. ההתאחדויות המתנגדות חוששות ממדרון חלקלק שיביא לאובדן מעמדן המיוחד בפיפ"א.

בכדורעף ובכדורסל, ענפים פחות פופולריים בבריטניה ובעלי מסורת יריבויות מפותחת פחות, כבר הוקמו נבחרות מאוחדות. נבחרת בריטניה בכדורסל, שכמעט כולה על טהרת הכדורסלנים האנגלים, אף צפויה להשתתף באליפות אירופה בכדורסל 2009.

היבט נוסף של חלוקתה ההיסטורית של הממלכה המאוחדת לאומות בא לידי ביטוי בהסכם בין הוועדים האולימפיים של בריטניה ושל אירלנד, לפיו רשאים ספורטאים מצפון אירלנד לבחור האם לייצג את בריטניה או את אירלנד.

[עריכה] מושבות וטריטוריות בריטיות

לחלק מהמושבות והטריטוריות הבריטיות יש ועדים אולימפיים עצמאיים, והן שולחות משלחות נפרדות למשחקים האולימפיים. מושבות אלה כוללות את איי הבתולה הבריטיים, איי קיימן וברמודה.

לא מעט מדינות עצמאיות החלו להשתתף במשחקים עוד בהיותן בריבונות בריטית: אוגנדה, אוסטרליה, אנטיגואה וברבודה, בהאמה, בליז, גאנה, גיאנה, ג'מייקה, דרום אפריקה, הודו, זמביה, טרינידד וטובגו, מלטה, מצרים, ניגריה, סינגפור, פיג'י וקניה.

הונג קונג שלחה אף היא משלחת עצמאית כשהייתה בריבונות בריטית, והיא ממשיכה לשלוח משלחת נפרדת גם כיום, כשהיא חלק מסין.

באולימפיאדת מלבורן (1956) השתתפה גם המושבה צפון בורנאו (כיום חלק ממלזיה) ובאולימפיאדת רומא (1960) השתתפה פדרציית המושבות איי הודו המערבית, שהתפרקה מאוחר יותר לברבדוס, ג'מייקה וטרינידד וטובגו.

בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, הוזמנה משלחת מקומית להשתתף באולימפיאדת ברלין (1936), אך היא דחתה אותה בשל קיומם של המשחקים בגרמניה הנאצית.

[עריכה] אירוח המשחקים

לונדון אירחה שתי אולימפיאדות, ב-1908 וב-1948. ב-2012 היא תהיה לעיר הראשונה שבה נערכים המשחקים בפעם השלישית.

אצטדיון וייט סיטי, שבו נערכה אולימפיאדת לונדון (1908)

האולימפיאדה של 1908 הייתה אמורה להיערך ברומא, אך התפרצות הר הגעש וזוב ב-1906 שגרמה לנזקים כבדים בעיר נפולי, הביאה את שלטונות איטליה להעדיף להקצות משאבים לשיקום העיר ולא לאירוח המשחקים. לונדון נבחרה לארח אותם, לאחר שהועדפה על פני ברלין.

ב-1939 נבחרה לונדון לארח את המשחקים שנועדו להתקיים ב-1944, לאחר שגברה על רומא, דטרויט, לוזאן, אתונה, בודפשט, הלסינקי ומונטריאול. המשחקים בוטלו בסופו של דבר בשל מלחמת העולם השנייה, ותחת זאת אירחה לונדון את אולימפיאדת 1948, לאחר שהועדפה על פניהן של בולטימור, לוזאן, לוס אנג'לס ופילדלפיה.

במכרז שנערך על אירוח המשחקים של 2012 גברה לונדון על פריז ברוב של ארבעה קולות. מועמדות אחרות שקיבלו פחות קולות משתיהן היו מדריד, ניו יורק ומוסקבה.

מרים המשקולות לונססטון אליוט, האלוף האולימפי הבריטי הראשון

שתי ערים בריטיות נוספות התמודדו על אירוח אולימפיאדות. בירמינגהאם התמודדה על אירוח המשחקים של 1992, אך דורגה במקום החמישי, לאחר ברצלונה, פריז, בריזביין ובלגרד. מנצ'סטר התמודדה על אירוח המשחקים פעמיים. ב-1996 דורגה במקום החמישי, אחרי אטלנטה, אתונה, טורונטו ומלבורן, וב-2000 דורגה במקום השלישי אחרי סידני ובייג'ינג.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] אולימפיאדת אתונה (1896)

באולימפיאדת אתונה (1896) השתתפו 10 ספורטאים בריטים ואירים. הם זכו ב-7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלתה המדליות. במדליות הזהב זכו הטניסאי האירי ג'ון פיוס בולאנד ומרים המשקולות הסקוטי לונססטון אליוט, שזכה גם במדליית כסף. מדליות נוספות הושגו באתלטיקה וברכיבת אופניים.

בולאנד זכה במדליית זהב גם בטורניר הזוגות, עם שותפו הגרמני פרידריך טראון, ואילו ג'ורג' רוברטסון זכה במדליית הארד יחד עם שותפו האוסטרלי אדווין פלאק. זכיות אלה נזקפות בנתוני הוועד האולימפי הבינלאומי לזכותה של "נבחרת מעורבת".

[עריכה] אולימפיאדת פריז (1900)

באולימפיאדת פריז (1900) זינק מספר המשתתפים ל-102. הם זכו ב-30 מדליות, מהן 15 מדליות זהב, ודורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי המארחת צרפת וארצות הברית. הענפים הבולטים היו טניס (8 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), אתלטיקה (7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב) ושיט (4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב).

האחים הטניסאים רג'ינלד ולורנס דוהרטי

כמה מהספורטאים זכו במספר מדליות. הטניסאית שרלוט קופר זכתה במדליית הזהב בטורניר היחידות ובטורניר הזוגות המעורבים. שותפהּ בזוגות המעורבים, רג'ינלד דוהרטי, זכה גם במדליית ארד בטורניר היחידים ובמדליית זהב בטורניר הזוגות, בו שיחק לצדו של אחיו הצעיר, לורנס דוהרטי, שזכה גם במדליית הזהב בטורניר היחידים. האתלט צ'ארלס בנט זכה במדליית זהב בריצת 1500 מטר ובמדליית כסף בריצת 4000 מטר מכשולים. אצן נוסף, סידני רוברטסון, זכה במדליית כסף בריצת 2500 מטר מכשולים ובמדליית ארד בריצת 4000 מטר מכשולים. השחיין ג'ון ג'רוויס זכה במדליות זהב במשחים ל-1000 ול-4000 מטרים בסגנון חופשי.

בענפי הספורט הקבוצתי לא השתתפו באותם ימים נבחרות לאומיות, ואת בריטניה ייצגו מועדוני ספורט מקומיים. קבוצת אפטון פארק זכתה במדליית זהב בכדורגל, לאחר שגברה על קבוצות מצרפת ומבלגיה. גם בכדורמים ובקריקט זכו מועדוני ספורט בריטיים במדליות זהב (אם כי בקריקט השתתפה פרט לקבוצה הבריטית רק עוד קבוצה אחת, מצרפת), וקבוצת רוגבי הגיעה למקום השני (מבין שלוש נבחרות).

מדליות נוספות הושגו בגולף ובחתירה.

[עריכה] אולימפיאדת סנט לואיס (1904)

מדינות רבות לא השתתפו באולימפיאדת סנט לואיס (1904), וגם בריטניה לא שלחה משלחת רשמית. עם זאת, שלושה ספורטאים אירים נטלו חלק במשחקים, והישגיהם נזקפים לזכותה של בריטניה, מאחר שבאותה תקופה הייתה אירלנד חלק ממנה, וספורטאים אירים נטלו חלק במשלחת הבריטית עד עצמאות אירלנד ב-1922.

שלושת הספורטאים הגיעו להישגים נאים. טום קילי זכה במדליית זהב בקרב עשר, ועמיתו ג'ון הולוויי הגיע למקום הרביעי. ג'ון דיילי זכה במדליית הכסף במרוץ מכשולים ל-2,590 מטרים. בשל מיעוט המדינות המשתתפות, די היה בהישגים אלה כדי שבריטניה תדורג במקום השישי בטבלת המדליות.

[עריכה] אולימפיאדת לונדון (1908)

הטניסאית דורותי צ'יימברס, האלופה האולימפית באולימפיאדת לונדון

האולימפיאדה אותה אירחה לונדון ב-1908 הייתה המוצלחת בתולדותיה של בריטניה. הספורטאים הבריטים זכו ב-146 מדליות, מהן 56 מדליות זהב, ובפעם היחידה בתולדותיה ניצבה בריטניה בראש טבלת המדליות. הענפים הבולטים ביותר היו אתלטיקה, קליעה, טניס, איגרוף ורכיבה על אופניים.

הספורטאי שזכה במירב המדליות בנבחרת בריטניה, היה השחיין הנרי טיילור שזכה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-400 מטר ול-1500 מטר חופשי וכן במשחה שליחים 4x200 מטר חופשי, שיא בריטי שהושווה רק לאחר 100 שנה בשנת 2008 על ידי רוכב האופניים כריס הוי.

האתלטים הבריטים זכו ב-17 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. ג'ורג' לרנר זכה בשתי מדליות זהב, בהליכה ל-3,500 מטר ול-10 מייל. בשתי התחרויות זכה במדליית הכסף בריטי נוסף, ארנסט וב. ארתור ראסל זכה במדליית הזהב בריצת 3,200 מטר מכשולים, והיה שותף לזכייה בריצתה קבוצתית ל-3 מייל. וינדהאם הולסוול קבע שיא אולימפי בריצת 400 מטר, וכך עשה גם נורמן האלוס בשלב חצי הגמר בריצת 1500 מטר, אך בשלב הגמר הגיע רק למקום השלישי.

הטניסאים זכו ב-15 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. הבריטים זכו בשלושת המקומות הראשונים בתחרויות הנשים, הזוגות, ובתחרות הגברים באולמות סגורים. ג'וזיה ריצ'י זכה במדליית הזהב בטורניר היחידים, במדליית הארד בטורניר באולמות סגורים, ובמדליית הכסף בטורניר הזוגות (יחד עם ג'יימס פארק). ארתור גור זכה בשתי מדליות זהב: בטורניר היחידים באולמות סגורים ובטורניר הזוגות באולמות סגורים (יחד עם ג'ורג' סימונד).

ענפים בולטים נוספים היו קליעה (21 מדליות, מהן 6 מדליות זהב), איגרוף (14 מדליות, מהן 5 מדליות זהב; למעשה, כל המדליות האפשריות פרט למדליית כסף אחת), רכיבה על אופניים (8 מדליות, מהן 5 מדליות זהב), חתירה (8 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), שחייה (7 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), שיט (6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב) והיאבקות (10 מדליות, מהן 3 מדליות זהב). כן זכו ספורטאים בריטים במדליות בהחלקה אומנותית, התעמלות, ז'ו דה פום, מחבטים (ענף בו כל המשתתפים היו בריטים), משיכת חבל, סיף וקשתות.

גם בענפי הספורט הקבוצתי זכו הקבוצות הבריטיות להישגים. בהוקי שדה השתתפו 6 נבחרות, ארבע מהן בריטיות - אנגליה, אירלנד, ויילס וסקוטלנד. נבחרת אנגליה דורגה ראשונה, אירלנד שנייה וסקוטלנד שלישית, והישגיהן נזקפים כולם לזכות בריטניה. בכדורגל השתתפו לראשונה נבחרות לאומיות. הנבחרת הבריטית זכתה במדליית הזהב לאחר שגבה על נבחרת דנמרק במשחק הגמר. בתחרויות הפולו השתתפו 3 קבוצות בריטיות, שחלקו ביניהן את המדליות. נבחרת הכדורמים העפילה אוטומטית למשחק הגמר, בו גברה על נבחרת בלגיה. בתחרויות הלקרוס והרוגבי השתתפו רק שתי נבחרות. בלקרוס הפסידו הבריטים לקנדים וברוגבי לאוסטרלאסיה, אבל די היה בכך כדי להקנות לבריטים את מדליות הכסף בענפים אלה. במשחקים נערכו גם שלושה מרוצי סירות מנוע, אך בכל אחד מהן סיימה רק נבחרת אחת, בשל הרוחות החזקות. בשניים מהמרוצים היה זה הצוות הבריטי.

[עריכה] אולימפיאדת סטוקהולם (1912)

משחק הגמר בין נבחרות בריטניה ודנמרק באולימפיאדת סטוקהולם

גם באולימפיאדת סטוקהולם (1912) הגיעו הספורטאים הבריטים להישגים נאים, אף שלא חזרו על הישגיהם בלונדון. הם זכו ב-41 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, ודורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, והמארחת שבדיה. הענפים הבולטים ביותר היו אתלטיקה (8 מדליות, מהן 2 מזהב), קליעה (9 מדליות, בהן אחת מזהב), טניס (6 מדליות, מהן 2 מזהב) וחתירה (4 מדליות, מהן 2 מזהב).

כמה ספורטאים בלטו במיוחד. הטניסאי צ'ארלס דיקסון זכה במדליית הזהב בתחרות הזוגות המעורבים (יחד עם אדית הנאם), במדליית כסף בטורניר באולמות סגורים ובמדליית ארד בטורניר הזוגות באולמות סגורים (עם אלפרד בימיש). שותפתו של דיקסון, אדית הנאם, זכתה גם במדליית זהב בטורניר היחידות. הקלע ויליאם פים זכה במדליית זהב ובמדליית כסף, רוכב האופניים פרדריק גראב זכה בשתי מדליות כסף, והשחיין ג'ק הטפילד זכה במדליות כסף במשחים ל-400 ול-1500 מטרים בסגנון חופשי, והיה שותף לזכייתה של רביעיית השליחים הבריטית במדליית הארד במשחה ל-4‏X‏200 בסגנון חופשי.

נבחרת הכדורגל זכתה בתואר השני ברציפות, גם הפעם לאחר ניצחון על נבחרת דנמרק. נבחרת הכדורמים זכתה אף היא במקום הראשון, לאחר שהביסה את נבחרת אוסטריה במשחק על מדליית הזהב. מדליות נוספות הושגו בהתעמלות, משיכת חבל, סיף וקפיצה למים.

[עריכה] אולימפיאדת אנטוורפן (1920)

המשלחת הבריטית הגיעה להישגים דומים באולימפיאדת אנטוורפן (1920): 43 מדליות, מהן 15 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית ושבדיה. הענפים הבולטים היו אתלטיקה (12 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), טניס (6 מדליות, מהן 2 מדליות זהב) ואיגרוף (6 מדליות, מהן 2 מדליות זהב).

נושא הדגל הבריטי בטקס הפתיחה היה פיליפ נואל-בייקר, לימים חבר הפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת הלייבור, שר החוץ בממשלתו של קלמנט אטלי וחתן פרס נובל לשלום.

הטניסאית קתלין מק'קיין זכתה במדליית זהב בטורניר הזוגות (יחד עם מרגרט מק'נייר), במדליית כסף בטורניר הזוגות המעורבים (יחד עם מקסוול ווסנאם) ובמדליית ארד בטורניר היחידות. שותפהּ של מק'קיין, ווסנאם, זכה אף הוא במדליית זהב בטורניר הזוגות, יחד עם אוזוולד טרנבול. האצן אלברט הול זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 1,500 מטר ובריצת 800 מטר. גאי באטלר זכה במדליית הזהב בריצת 400 מטר, והיה שותף לזכייתה של רביעיית השליחים הבריטית במרוץ ל-400X4 מטרים.

ארבע נבחרות בריטיות סיימו במקומות הראשונים: נבחרת ההוקי (לאחר שגברה על שלוש יריבותיה מבלגיה, דנמרק וצרפת), נבחרת הפולו (לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ספרד), הנבחרת במשיכת חבל (לאחר שגברה על הולנד) ונבחרת הכדורמים (לאחר שגברה על בלגיה). נבחרת הכדורגל הודחה כבר בסיבוב הראשון, לאחר שהפסידה לנבחרת נורבגיה.

מדליות נוספות הושגו בהחלקה אומנותית, חתירה, קפיצה למים, רכיבת אופניים, שחייה ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת פריז (1924)

הרולד אברהמס

המשלחת הבריטית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת אמסטרדם

באולימפיאדת פריז (1924) נעדרו לראשונה הספורטאים האירים מהמשלחת הבריטית, לאחר שאירלנד זכתה בעצמאותה, ויוצגה במשלחת נפרדת. הספורטאים הבריטים זכו ב-34 מדליות, בהן 9 מדליות זהב, ודורגו במקום הרביעי, אחרי ארצות הברית, פינלנד והמארחת צרפת.

הענף בו בלטה בריטניה במיוחד היה האתלטיקה. האתלטים הבריטים זכו ב-11 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. האצן היהודי הרולד אברהמס זכה במדליית זהב בריצת 100 מטר ואף קבע שיא אולימפי (10.6 שניות). אברהמס גם היה שותף לזכייתה של רביעיית השליחים במדליית הכסף במרוץ ל-100X4 מטרים, לאחר שבשלב המוקדמות קבעה שיא עולם חדש (42.0 שניות). אריק לידל קבע שיא עולם חדש בריצת 400 מטר (47.6 שניות) כשזכה במדליית הזהב, ובמדליית ארד בריצת 200 מטר. סיפורם השתתפותם של השניים במשחקים תועד בסרט "מרכבות האש".

ענפים בולטים נוספים היו איגרוף (4 מדליות, מהן 2 מזהב), חתירה (2 מדליות זהב) ושחייה (4 מדליות, מהן מדליית זהב אחת). ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים בריטים במדליות היו היאבקות, טניס, סיף, קליעה, רכיבה על אופניים ושיט.

בענפי הספורט הקבוצתי ההצלחה הייתה פחותה. נבחרת הפולו הייתה היחידה שהגיעה להישגים, כשזכתה במקום השלישי. נבחרת הכדורגל כלל לא השתתפה במשחקים.

[עריכה] אולימפיאדת אמסטרדם (1928)

הישגיה של בריטניה באולימפיאדת אמסטרדם (1928) ירדו ל-20 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, והיא דורגה במקום ה-11.

דגלאס לאו זכה במדליית זהב שנייה ברציפות בריצת 800 מטר. עמיתו דיוויד ברלי זכה בריצת 400 מטר משוכות ובמדליית הזהב השלישית זכתה רביעיית חותרים ממועדון החתירה של טריניטי קולג' בקיימברידג'. יתר המדליות הושגו אף הן בענפים אלה, וכן בהיאבקות, התעמלות, סיף, רכיבה על אופניים ושחייה.

[עריכה] אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) זכו הספורטאים הבריטים ב-16 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, והיא דורגה במקום השמיני.

מחצית המדליות הושגו באתלטיקה. תומאס המפסון זכה במדליית זהב בריצת 400 מטר, והיה שותף לזכייתה של רביעיית השליחים במדליית כסף ב-400X4 מטרים. טומי גרין זכה במדליית זהב בהליכה ל-50 ק"מ. החותר יו אדוארדס זכה בשתי מדליות זהב, הן בתחרות הזוגות והן בתחרות הרביעיות. מדליות נוספות הושגו בסיף, רכיבה על אופניים, שחייה ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת ברלין (1936)

הישגי הספורטאים הבריטים ירדו עוד יותר באולימפיאדת ברלין (1936), כשזכו ב-14 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. בריטניה דורגה במשחקים אלה במקום העשירי. גם הפעם מחצית המדליות הושגו באתלטיקה, והיתר בחתירה, רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת לונדון (1948)

לונדון הייתה לעיר השנייה בעת החדשה שמארחת את המשחקים בפעם השנייה (אחרי פריז), ובריטניה הייתה למדינה השלישית שמארחת את המשחקים בפעם השנייה (אחרי צרפת וארצות הברית). בניגוד למשחקים הקודמים שאירחה, בהם הייתה דומיננטית, הישגי הספורטאים הבריטים באולימפיאדת לונדון (1948) היו צנועים יותר. הם זכו ב-23 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום ה-12 בטבלת המדליות.

במדליות הזהב זכו צמדי החותרים ריצ'רד ברנל וברט בושנל, ורן לורי וג'ק וילסון, וכן צמד השייטים דיוויד בונד וסטיוארט מוריס. באתלטיקה הושגו 7 מדליות, וברכיבה על אופניים 5 מדליות. לראשונה מאז 1924 זכתה נבחרת בריטית במדליה אולימפית, נבחרת ההוקי, שזכתה במדליית הכסף לאחר שהפסידה לנבחרת הודו. נבחרת הכדורגל הודחה בחצי הגמר בידי נבחרת יוגוסלביה, והפסידה לנבחרת דנמרק במשחק על מדליית הארד.

[עריכה] אולימפיאדת הלסינקי (1952)

הישגיה של בריטניה באולימפיאדת הלסינקי (1952) היו החלשים בתולדותיה בכל הזמנים: 11 מדליות, בהן מדליית זהב אחד בלבד, ברכיבה על סוסים. היא דורגה במקום ה-18 בטבלת המדליות. יתר המדליות הושגו באתלטיקה (5 מדליות), הוקי, היאבקות, רכיבה על אופניים, שחייה ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת מלבורן (1956)

באולימפיאדת מלבורן (1956) חל שיפור בהישגיה של בריטניה. הספורטאים הבריטים זכו ב-24 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, ובריטניה דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות. המדליות הושגו בשבעה ענפים שונים, הבולטים שבהם איגרוף (5 מדליות, מהן 2 מדליות זהב) ואתלטיקה (7 מדליות, בהן מדליית זהב אחת). יתר הענפים היו סיף, רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים, שחייה ושיט.

האתלט כריס בראשר היה מעורב בתקרית לא נעימה. בראשר הגיע במקום הראשון בריצת 3000 מטר מכשולים, אך נפסל לאחר שנטען כי הפריע לאצן הנורבגי ארנסט לארסן (שסיים במקום השלישי). בסופו של דבר, לאחר שלארסן עצמו, כמו גם האצנים שסיימו במקומות השני והרביעי, הודיעו למארגנים כי לא היו דברים מעולם, הוענקה לבראשר המדליה.

[עריכה] אולימפיאדת רומא (1960)

באולימפיאדת רומא (1960) זכו הספורטאים הבריטים ב-20 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, ודורגו במקום ה-12.

במדליות הזהב זכו ההלך דון תומפסון והשחיינית אניטה לונסברו, במשחה ל-200 מטרים בסגנון חזה. ספורטאים בולטים נוספים היו האתלטית דורותי היימן, שזכתה במדליית כסף בריצת 100 מטר ובמדליית ארד בריצת 200 מטר, השחיינית נטלי סטוארד, שזכתה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר בסגנון גב, ובמדליית ארד במשחה המקביל בסגנון חופשי, והאתלט פיטר רדפורד שזכה במדליית ארד בריצת 100 מטר והיה שותף להישג דומה של רביעיית השליחים במרוץ ל-100X4 מטרים.

מדליות נוספות הושגו באיגרוף, הרמת משקולות, סיף, קפיצה למים ורכיבה על סוסים.

[עריכה] אולימפיאדת טוקיו (1964)

באולימפיאדת טוקיו (1964) זכו הספורטאים הבריטים ב-18 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, ודורגו במקום העשירי. מרבית המדליות (12, בהן כל מדליות הזהב) הושגו באתלטיקה, והיתר בהרמת משקולות, חתירה, סיף, רכיבה על סוסים, שחיה ושיט. שתי הספורטאיות הבולטות היו מרי ראנד, שזכתה במדליית זהב בקפיצה לרוחק, במדליית כסף בקרב חמש והייתה שותפה לזכייתה של רביעיית השליחות במדליית ארד, וכן אן פקר, שזכתה במדליית זהב בריצת 800 מטר ובמדליית כסף בריצת 400 מטר. שני הזוכים הנוספים במדליות זהב היו הקופץ לרוחק לין דייוויס וההלך קן מת'יוז.

[עריכה] אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)

הקלע בוב בריית'ווייט עם מדליית הזהב בה זכה במקסיקו סיטי

סבסטיאן קו

מטילת הכידון טסה סנדרסון

האצן קולין ג'קסון

החותר מתיו פינסנט, שזכה בארבע מדליות זהב אולימפיות בין 1992 ל-2004

ג'ונתן אדוארדס באולימפיאדת סידני

רוכב האופניים כריס הוי, שזכה במדליית זהב באתונה ובשלוש מדליות זהב בבייג'ינג

רוכבת האופניים רבקה רומרו

הקופץ למים טום דיילי, צעיר המשתתפים הבריטים באולימפיאדת בייג'ינג

באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) דורגה בריטניה במקום העשירי, לאחר שספורטאיה זכו ב-13 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. הזוכים במדליית זהב היו דיוויד המרי (בריצת 400 מטר משוכות), הקלע בוב בריית'ווייט, שלישיית הרוכבים על סוסים (ובהם דרק אולהאסן, שגם זכה במדליית כסף בתחרות האישית), המתאגרף כריס פינגן והשייטים איאן מקדונלנד-סמית' ורודני פטיסון (בדגם ההולנדי המעופף). מדליות נוספות הושגו באתלטיקה, רכיבה על סוסים, שחייה ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת מינכן (1972)

284 ספורטאים בריטים השתתפו באולימפיאדת מינכן (1972). הם זכו ב-18 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, שהקנו לבריטניה את המקום ה-12 בטבלת המדליות. רודני פטיסון שב וזכה במדליית זהב, הפעם עם כריס דייוויס. רוכב הסוסים ריצ'רד מיד זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות היחידים וכחלק מהתחרות הקבוצתית. במדליית הזהב הרביעית זכתה האתלטית מארי פיטרס בקרב חמש. דיוויד המרי הסתפק הפעם במדליית הארד, וכן זכה במדליית כסף עם רביעיית השליחים. מדליות נוספות הושגו באיגרוף, אתלטיקה, ג'ודו, קליעה, רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים, שחייה ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת מונטריאול (1976)

261 הספורטאים שייצגו את בריטניה באולימפיאדת מונטריאול (1976) זכו ב-13 מדליות, בהן 3 מדליות זהב, והם דורגו במקום ה-13 בטבלת המדליות. השחיין דייוויד וילקי זכה במדליית זהב במשחה ל-200 מטרים בסגנון חזה, ובמדליית כסף במשחה ל-100 מטרים. השייטים ג'ון אוזבורן ורג וייט זכו במקום הראשון בדגם טורנדו, ובמדליית הזהב השלישית זכו ג'ים פוקס, דני נייטינגייל ואדריאן פרקר בקרב חמש. רודני פטיסון, שנשא את הדגל הבריטי בטקס הפתיחה, זכה הפעם במדליית הכסף, יחד עם ג'וליאן ברוק-הוטון. מדליות נוספות הושגו באיגרוף, אתלטיקה, ג'ודו, חתירה ורכיבה על אופניים.

[עריכה] אולימפיאדת מוסקבה (1980)

בריטניה לא הצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980) בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, אך הותירה את שאלת ההשתתפות לשיקול דעתם של הספורטאים. 247 ספורטאים בריטים בחרו להשתתף במשחקים, ובדומה לספורטאים מ-15 מדינות נוספות, לא התחרו תחת דגל בריטניה, כי אם תחת הדגל האולימפי. כשזכו ספורטאים בריטים במדליות זהב, לא נוגן ההמנון הבריטי, אלא ההמנון האולימפי.

הספורטאים הבריטים זכו ב-21 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות. הענף הבולט ביותר היה אתלטיקה, עם 10 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. סבסטיאן קו זכה במדליית זהב בריצת 1500 מטר, ובריצת 800 מטר הסתפק במדליית כסף, לאחר שבמקום הראשון זכה בן ארצו סטיב אווט. אווט עצמו זכה במדליית ארד במרוץ בו ניצח קו. אתלט בולט נוסף, אלן ולס, זכה במדליית זהב בריצת 100 מטר, ובמדליית כסף בריצת 200 מטר. זכייתו בריצת 100 מטר הוכרעה באמצעות פוטו פיניש, מאחר שהאצן הקובני סילביו לאונרד הגיע בזמן זהה, 10.25 שניות. האתלט הרביעי שזכה במדליית זהב היה דיילי תומפסון, בקרב עשר, ובמדליית הזהב החמישית זכה השחיין דנקן גודיו, במשחה ל-100 מטרים בסגנון חזה. גודיו גם היה שותף לזכייתה של רביעיית השליחים הבריטית במדליית הארד ב-100X4 מטרים בסגנון מעורב.

אתלטים ושחיינים נוספים זכו במדליות, וכן הושגו מדליות באיגרוף, ג'ודו וחתירה.

[עריכה] אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) השתתפו 381 ספורטאים בריטים. הם זכו ב-37 מדליות, המספר הגבוה ביותר מאז אולימפיאדת אנטוורפן, אך רק 5 מהן היו מדליות זהב, ולכן דורגה בריטניה רק במקום ה-11. בדירוג לפי מספר המדליות הכולל, הגיעה למקום החמישי.

גם במשחקים אלה בלטו במיוחד האתלטים הבריטים, שזכו ב-16 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. סבסטיאן קו שחזר את הישגיו ממוסקבה, לאחר שזכה במדליית זהב בריצת 1500 מטר ובמדליית כסף בריצת 800 מטר. לצדו של קו בריצת 1500 רץ סטיב קראם, שזכה במדליית כסף. דיילי תומפסון שחזר אף הוא את הישגו ממוסקבה, וזכה במדליית זהב שנייה בקרב עשר. במדליית הזהב השלישית באתלטיקה זכתה מטילת הכידון טסה סנדרסון. בשתי מדליות הזהב הנותרות זכו הקלע מלקולם קופר ורביעיית החותרים.

יתר המדליות הושגו באיגרוף, ג'ודו, הוקי, היאבקות, הרמת משקולות, קליעה, רכיבה על סוסים, שחייה ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת סיאול (1988)

382 ספורטאים בריטים נטלו חלק באולימפיאדת סיאול (1988). הם זכו ב-24 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום ה-12.

במדליות הזהב זכו הקלע מלקולם קופר, שזכה במדליית זהב אולימפית שנייה ברציפות, השחיין אדריאן מורהאוס (100 מ' בסגנון חזה), החותרים סטיבן רדרגרייב ואנדי הולמס, השייטים מייקל מקינטייר וברין וייל ונבחרת ההוקי, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת גרמניה המערבית. לנבחרת ההוקי היה זה תואר אולימפי ראשון מזה 68 שנים. מקבילתה הנשית סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת הולנד במשחק על מדליית הארד.

האתלטים הבריטים זכו ב-8 מדליות, אך אף אחד מהם לא זכה במדליית זהב. לינפורד כריסטי סיים במקום השלישי בריצת 100 מטר, אך לאחר שבן ג'ונסון נפסל בשל שימוש בסמים, הוענקה לו מדליית הכסף. כריסטי היה שותף גם לזכייתה של נבחרת השליחים במדליית הכסף במרוץ ל-100X4 מטרים. קולין ג'קסון הגיע להישג דומה בריצת 110 מטר משוכות, ומטילת הכידון פטימה ויטברד, שזכתה במדליית ארד בלוס אנג'לס, זכתה אף היא במדליית כסף.

מדליות נוספות הושגו באיגרוף, ג'ודו, קרב חמש מודרני וקשתות.

[עריכה] אולימפיאדת ברצלונה (1992)

באולימפיאדת ברצלונה (1992) הגיעו 371 הספורטאים הבריטים להישגים דומים: 20 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. לינפורד כריסטי זכה הפעם במדליית זהב בריצת 100 מטר, וסאלי גאנל הגיעה למקום הראשון בריצת 400 מטר משוכות. החותר סטיב רדגרייב שמר על תוארו, הפעם עם מתיו פינסנט, והחותרים גארי הרברט והאחים ג'וני וגרג סירל חלקו אף הם במדליית זהב. במדליית הזהב החמישית זכה רוכב האופניים כריס בורדמן, שזכה גם במדליית ארד.

נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה במדליית ארד, לאחר שגברה על נבחרת דרום קוריאה, וכך גם מטיל הכידון סטיב באקלי. השחיין מארק פוסטר הסתפק במקום השישי במשחה ל-50 מטר בסגנון חופשי. אתלט בריטי נוסף הזכור מהמשחקים הוא דרק רדמונד, שקרע את שריר מיתר הברך במהלך ריצת 400 מטר. אביו של רדמונד נכנס למסלול הריצה, וסייע לו להשלים את הריצה, לתשואות הקהל. יתר המדליות הושגו באיגרוף, ג'ודו, קאנו, קשתות, שחייה ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת אטלנטה (1996)

אולימפיאדת אטלנטה (1996) הייתה החלשה ביותר עבור בריטניה מאז אולימפיאדת הלסינקי. 300 הספורטאים הבריטים זכו ב-15 מדליות, מהן מדליית זהב אחת (בה זכו החותרים רדגרייב ופינסנט), ודורגו במקום ה-36 בטבלת המדליות, המקום הנמוך בתולדות בריטניה.

פרט לרדגרייב ופינסנט בלטו גם מטיל הכידון סטיב באקלי, שזכה במדליית כסף, הטניסאים טים הנמן וניל ברוד שהגיעו להישג דומה בטורניר הזוגות. גם קופץ המשולשת ג'ונתן אדוארדס זכה במדליית כסף, אך עבור שיאן העולם הייתה זו אכזבה. מדליות נוספות הושגו ברכיבה על אופניים, שחייה ושיט.

[עריכה] אולימפיאדת סידני (2000)

הישגי הספורטאים הבריטים השתפרו באופן ניכר באולימפיאדת סידני (2000). הם זכו ב-28 מדליות, מהן 11 מדליות זהב, ודורגו במקום העשירי בטבלת המדליות. הענפים הבולטים היו שיט (5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב), אתלטיקה (6 מדליות, מהן 2 מדליות זהב) ורכיבה על אופניים (4 מדליות, מהן מדליית זהב אחת). מדליות זהב נוספות הושגו באיגרוף, חתירה, קליעה, קרב חמש מודרני ורכיבה על אופניים.

רדגרייב ופינסנט שוב זכו במדליית זהב, הפעם בתחרות החתירה לרביעיות, יחד עם ג'יימס קרקנל וטים פוסטר. עבור רדגרייב הייתה זו מדליית הזהב האולימפית החמישית, והרביעית ברציפות. ג'ונתן אדוארדס שיפר את הישגו, וזכה אף הוא במדליית זהב. מטיל הכידון סטיב באקלי זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, והאצן דארן קמפבל זכה אף הוא במדליית כסף בריצת 200 מטר. מדליות נוספות הושגו בבדמינטון, ג'ודו, קאנו ורכיבה על סוסים.

[עריכה] אולימפיאדת אתונה (2004)

גם באולימפיאדת אתונה (2004) דורגה בריטניה במקום העשירי, לאחר שספורטאיה זכו ב-30 מדליות, מהן 9 מדליות זהב.

בין הזוכים במדליות זהב היו קלי הולמס, שזכתה במדליית זהב הן בריצת 800 מטר והן בריצת 1500 מטר, רוכב האופניים כריס הוי זכה במרוץ יחידים נגד השעון למרחק של 1 קילומטר, השייט בן איינסלי, שזכה בסידני במדליית הזהב בדגם לייזר, שמר על תוארו גם בדגם הפין. רביעיית החותרים זכתה אף היא במדליית זהב. לפינסנט הייתה זו זכייה רביעית ברציפות. גם רביעיית השליחים ב-100X4 מטרים זכתה במדליית זהב. הרביעייה כללה את ג'ייסון גרדנר, מרלון דווניש, מארק לואיס-פרנסיס ודארן קמפבל, והיא גברה על הרביעייה האמריקנית על חודה של מאית השנייה.

ספורטאים בולטים נוספים כללו את המתאגרף בן ה-17 אמיר ח'אן שזכה במדליית כסף לאחר הפסד ליריב קובני ואת השחיין דייוויד דייוויס שזכה במדליית ארד במשחה ל-1,500 מטרים בסגנון חופשי. אחרי 3 מדליות אולימפיות רצופות, הסתפק סטיב באקלי במקום הרביעי. אצנית המרתון פאולה רדקליף, שנחשבה לאחת המועמדות לזכייה, פרשה מהמרוץ בקילומטר ה-36 עקב פציעה. גם הטניסאי טים הנמן, שדורג רביעי מבין המשתתפים, אכזב כשהודח כבר בסיבוב הראשון, בידי הצ'כי יירי נובאק.

ספורטאים בריטים זכו במדליות גם בבדמינטון, קפיצה למים, קרב חמש מודרני, קשתות ורכיבה על סוסים.

[עריכה] אולימפיאדת בייג'ינג (2008)

הוועד האולימפי הבריטי שם לעצמו למטרה לשפר את הישגי המשלחת באולימפיאדת בייג'ינג (2008), לקראת שובם של המשחקים לבריטניה ב-2012. התוצאה הייתה הטובה ביותר מזה 100 שנה. 311 הספורטאים הבריטים זכו ב-47 מדליות, מהן 19 מדליות זהב, והם דורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי המארחת סין, ארצות הברית ורוסיה. ההישג היה טוב בהרבה מהיעד שהציב יו קיי ספורט, הגוף האחראי על פיתוח ענפי הספורט בממלכה - 35 מדליות, ובין 10 ל-12 מדליות זהב. יו קיי ספורט קבע גם את המקום הרביעי כיעד לאולימפיאדת לונדון, ובעקבות ההצלחה בבייג'ינג שוקל הארגון להעלות את היעד למקום השלישי‏‏^[1]. הענפים הבולטים בבייג'ינג היו רכיבה על אופניים (14 מדליות מהן 8 מדליות זהב), שיט (6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), חתירה ושחייה (בשניהם 6 מדליות, מהן 2 מדליות זהב).

הספורטאי הבריטי המעוטר ביותר בבייג'ינג היה רוכב האופניים כריס הוי. הוי זכה ב-3 מדליות זהב, בתחרויות הספרינט והקיירין, ובתחרות הקבוצתית. השחיינית רבקה אדלינגטון זכתה בשתי מדליות זהב, במשחים ל-400 ול-800 מטרים בסגנון חופשי, באחרון קבעה שיא עולם חדש (8:18.08 דק'). רוכבת אופניים נוספת, רבקה רומרו, האישה הראשונה שייצגה את בריטניה בשני ענפי ספורט שונים במשחקים האולימפיים, זכתה במדליית זהב במרוץ מרדף ל-3 ק"מ שהצטרפה למדליית הכסף בענף החתירה בה זכתה באולימפיאדת אתונה. השייט בן איינסלי זכה במדליית זהב שלישית ברציפות וחותר הקיאק טים ברבנטס זכה במדליית זהב במקצה ל-1,000 מטרים ובמקצה ל-500 מטרים. ספורטאים בולטים נוספים היו השחיין דייוויד דייוויס, שעשה הסבה לשחייה במים פתוחים, וזכה במדליית כסף במרתון ל-10 ק"מ, והמתעמל לואיס סמית', שזכה במדליית ארד בתרגיל על סוס הסמוכות, והיה למתעמל הבריטי הראשון שזוכה במדליה אולימפית מאז 1928.

ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים בריטים במדליות כללו איגרוף, טאיקוונדו, קרב חמש מודרני ורכיבה על סוסים.

לצד ההצלחות נרשמו גם אכזבות: פאולה רדקליף הגיעה לאחר פציעה, וסיימה במקום ה-23; השחיין מארק פוסטר סיים את חלקו במשחקים כבר בשלב המוקדמות, לאחר שסיים במקום ה-23; הטניסאי אנדי מארי, שדורג במקום השישי, הודח כבר בסיום הראשון, לאחר שנוצח בידי הטאיוואני לו ין-הסון; הג'ודוקא קרייג פאלון, שהיה בעבר אלוף העולם, הודח בבית הניחומים בידי גל יקותיאל; אלוף אירופה בקפיצה למים, טום דיילי בן ה-14, סיים רק במקום השביעי בקפיצות מ-10 מטרים; השייט ניק דמפסי, שזכה במדליית הארד באתונה, החמיץ הזדמנות לחזור על הישגו כאשר במשט המדליות חלף על פניו שחר צוברי.

[עריכה] אולימפיאדות החורף

בריטניה השתתפה גם בכל משחקי החורף שנערכו, מאז אולימפיאדת שאמוני (1924). הישגיה במשחקים אלה היו נמוכים יותר, ולעתים שבו הספורטאים הבריטים בידיים ריקות. האולימפיאדה מוצלחת ביותר מבחינת בריטניה הייתה אולימפיאדת החורף הראשונה, בשמוני, אז זכו הבריטים ב-4 מדליות, מהן מדליית זהב אחת. בכל אולימפיאדות החורף בהן השתתפה גם יחד, זכו הספורטאים הבריטים ב-21 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ובריטניה מדורגת במקום ה-20 בטבלת המדליות של כל הזמנים.

מבין ענפי החורף, ההצלחות המרובות ביותר הגיעו בהחלקה אומנותית (7 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), ענף בו הגיעו הבריטים להישגים גם כשהיה חלק ממשחקי הקיץ (עד 1920). עם המחליקים הבריטים הבולטים נמנים ז'נט אולטווג שזכתה במדליית ארד באולימפיאדת סנט מוריץ (1948) וארבע שנים לאחר מכן זכתה במדליית זהב באולימפיאדת אוסלו (1952), ג'ון קארי שזכה במדליית זהב באולימפיאדת אינסברוק (1976), רובין קזינס שזכה במדליית זהב באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980), ג'יין טורוויל וכריסטופר דין, שזכו במדליית הזהב באולימפיאדת סרייבו (1984), ועשור אחר כך זכו במדליית ארד באולימפיאדת לילהאמר (1994). סיסיליה קולדג' ייצגה את בריטניה באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) כשהייתה בת 11 בלבד, וסיימה במקום שמיני. ארבע שנים אחר כך זכתה במדליית כסף באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936).

נבחרת בריטניה בהוקי קרח זכתה במדליית הארד באולימפיאדת שמוני (1924), ובמדליית הזהב באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן, לאחר שגברה על נבחרותיהן של קנדה, ארצות הברית וצ'כוסלובקיה בבית הגמר.

ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים בריטים במדליות באולימפיאדות החורף כוללים מזחלות, החלקה מהירה במסלול קצר, סקלטון וקרלינג.

[עריכה] מדליות

[עריכה] לפי אולימפיאדה

אולימפיאדה	זהב	כסף	ארד	סה"כ	דירוג
אולימפיאדת אתונה (1896)	2	3	2	7	5
אולימפיאדת פריז (1900)	15	6	9	30	3
אולימפיאדת סנט לואיס (1904)	1	1	0	2	6
אולימפיאדת לונדון (1908)	56	51	39	146	1
אולימפיאדת סטוקהולם (1912)	10	15	16	41	3
אולימפיאדת אנטוורפן (1920)	15	15	13	43	3
אולימפיאדת פריז (1924)	9	13	12	34	4
אולימפיאדת אמסטרדם (1928)	3	10	7	20	11
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)	4	7	5	16	8
אולימפיאדת ברלין (1936)	4	7	3	14	10
אולימפיאדת לונדון (1948)	3	14	6	23	12
אולימפיאדת הלסינקי (1952)	1	2	8	11	18
אולימפיאדת מלבורן (1956)	6	7	11	24	8
אולימפיאדת רומא (1960)	2	6	12	20	12
אולימפיאדת טוקיו (1964)	4	12	2	18	10
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)	5	5	3	13	10
אולימפיאדת מינכן (1972)	4	5	9	18	12
אולימפיאדת מונטריאול (1976)	3	5	5	13	13
אולימפיאדת מוסקבה (1980)	5	7	9	21	9
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)	5	11	21	37	11
אולימפיאדת סיאול (1988)	5	10	9	24	12
אולימפיאדת ברצלונה (1992)	5	3	12	20	13
אולימפיאדת אטלנטה (1996)	1	8	6	15	36
אולימפיאדת סידני (2000)	11	10	7	28	10
אולימפיאדת אתונה (2004)	9	9	12	30	10
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)	19	13	15	47	4
סה"כ	207	255	253	715	3

באולימפיאדות החורף:

אולימפיאדה	זהב	כסף	ארד	סה"כ	דירוג
אולימפיאדת שאמוני (1924)	1	1	2	4	6
אולימפיאדת סנט מוריץ (1928)	0	0	1	1	8
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932)	0	0	0	0	-
אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936)	1	1	1	3	7
אולימפיאדת סנט מוריץ (1948)	0	0	2	2	13
אולימפיאדת אוסלו (1952)	1	0	0	1	8
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956)	0	0	0	0	-
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960)	0	0	0	0	-
אולימפיאדת אינסברוק (1964)	1	0	0	1	11
אולימפיאדת גרנובל (1968)	0	0	0	0	-
אולימפיאדת סאפורו (1972)	0	0	0	0	-
אולימפיאדת אינסברוק (1976)	1	0	0	1	12
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980)	1	0	0	1	11
אולימפיאדת סרייבו (1984)	1	0	0	1	11
אולימפיאדת קלגרי (1988)	0	0	0	0	-
אולימפיאדת אלברוויל (1992)	0	0	0	0	-
אולימפיאדת לילהאמר (1994)	0	0	2	2	21
אולימפיאדת נאגאנו (1998)	0	0	1	1	22
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002)	1	0	1	2	18
אולימפיאדת טורינו (2006)	0	1	0	1	21
אולימפיאדת ונקובר (2010)	1	0	0	1	19
סה"כ	9	3	10	22	20

[עריכה] לפי ענף

ענף	זהב	כסף	ארד	סה"כ
אתלטיקה קלה	49	78	61	188
חתירה	24	20	10	54
שיט	24	14	11	49
אופניים	18	24	21	63
שחייה	15	22	28	65
טניס	15	13	12	40
איגרוף	14	11	23	48
קליעה	12	15	16	43
רכיבה	6	9	12	27
כדורמים	4	0	0	4
היאבקות	3	4	10	17
הוקי שדה	3	2	5	10
כדורגל	3	0	0	3
פולו	2	3	1	6
קשתות	2	2	5	9
מחבטים	2	2	3	7
משיכת חבל	2	2	1	5
קרב חמש מודרני	2	1	3	6
מרוץ סירות מנוע	2	0	0	2
סיף	1	8	0	9
קאנו/קיאק	1	4	4	9
הרמת משקולות	1	3	3	7
קריקט	1	0	0	1
ג'ודו	0	7	9	16
קפיצה למים	0	2	4	6
רוגבי	0	2	0	2
התעמלות	0	1	3	4
בדמינטון	0	1	1	2
גולף	0	1	1	2
ז'ו דה פום	0	1	1	2
לקרוס	0	1	0	1
טאיקוונדו	0	0	1	1