ברייקינג בנג'מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברייקינג בנג'מין
Breaking Benjamin Live.jpg
מידע כללי
מקור פנסילבניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1997 - 2010
סוגה פוסט-גראנג'
מטאל אלטרנטיבי
הארד רוק
חברת תקליטים Hollywood Records
חברים
בנג'מין ברנלי
אהרון פינק
מארק קלפסקי
צ'אד זליגה
ריאן מנדז
חברים לשעבר
ג'רמי האמל
ג'ונתן פרייס

ברייקינג בנג'מין (באנגלית: Breaking Benjamin) היא להקת פוסט-גראנג' ומטאל אלטרנטיבי אמריקאית מפנסילבניה.

היסטוריית הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה בשנת 1998 על ידי הסולן בנג'מין ברנלי והמתופף ג'רמי האמל, ועד מהרה זכתה להצלחה מקומית בפנסילבניה. הלהקה לקחה את שמה מתקרית שקרתה כאשר סולנה בנג'מין ברנלי ביצע כיסוי לשיר של נירוונה בלילה "Open mic" במועדון, כאשר לפתע הפיל את המיקרופון ושבר אותו. האיש שהיה בעל המיקרופון עלה לבמה ואמר: "תודה לבנג'מין על ששבר את המיקרופון המחורבן שלי!". בשנת 1999 הלהקה שינתה את שמה לזמן קצר ל-Plan9 אך בשנת 2000, לאחר מספר שינויים בהרכב, שבה וקראה לעצמה בשם המקורי, Breaking Benjamin. בשנה זו עזבו שני חבריו של הסולן, אהרון פינק ומארק קלפסקי, את להקתם הקודמת Lifer והצטרפו ללהקת ברייקינג בנג'מין כגיטריסט ובסיסט.

Saturate[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 לאחר הצלחתו הרבה של אלבום ה-EP העצמאי הראשון שנשא את שם הלהקה (אשר נמכר בכל 2000 עותקיו), הוחתמה הלהקה בחברת הוליווד רקורדס שהפיקה את האלבום המלא הראשון של הלהקה - "Saturate", שיצא ב-27 באוגוסט 2002. הסינגל הראשון באלבום, "Polyamorous", זכה למספר מכובד של השמעות ברדיו והיה לשיר הצליח ביותר באלבום, והוצאו לו שתי גרסאות שונות לקליפים: האחת כללה קטעים מהופעות חיות והשנייה נוצרה מסרטון של משחק המחשב "Run Like Hell". הסינגל הבא, "Skin", הופק גם הוא מן האלבום, וזכה אף הוא להצלחה ברדיו ונוגן במספר תוכניות אירוח אמריקאיות. סינגל נוסף מן האלבום הוא "Medicate".

We Are Not Alone[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 ביוני 2004 הוציאה הלהקה את אלבומה השני "We Are Not Alone". מהאלבום יצא הסינגל "So Cold", אשר הגיע למקום השני במצעד המיינסטרים רוק האמריקאי. ההצלחה המסחרית של השיר הביאה את האלבום "We Are Not Alone" למעמד של אלבום פלטינה בסוף שנת 2005. שני סינגלים נוספים מן האלבום היו "Sooner or Later" וגרסת הקלטה נוספת של "Rain". השיר "Sooner or Later" הגיע גם הוא למקום השני במצעד המיינסטרים רוק האמריקאי. מאוחר יותר הוציאה הלהקה את ה-EP של "So Cold", שכלל את ההקלטות של השיר באולפן, הקלטות אקוסטיות, את השירים "Breakdown" ו-"Away", וכן את הקלטות הסטודיו של השיר המצליח "Blow Me Away", שיר שהוצג בקטעים מהמשחק "Halo 2" וזכה להצלחה גדולה.

בספטמבר 2004 התפטר המתופף ואחד ממייסדי הלהקה, ג'רמי האמל. ב-28 בספטמבר 2005 תבע האמל את חברי הלהקה הנותרים ואת הנהלתה בטענה שלא קיבל תשלום על שירים שהשתתף בכתיבתם. האמל דרש פיצויים בסך 8 מיליון דולר. ב-25 באוקטובר 2006 פורסם באתר הרשמי של הלהקה שהאמל הגיע להסדר עם הלהקה.

Phobia[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באוגוסט 2006 הוציאה הלהקה את אלבומה השלישי "Phobia", עם המתופף החדש צ'אד זליגה. האלבום דורג במקום השני של מצעד האלבומים האמריקאי. הסינגל הראשון, "The Diary of Jane", יצא באינטרנט קודם לכן, ב-22 במאי 2006, ולאחר מכן לרדיו ב-6 ביוני אותה שנה. הקליפ של השיר הופיע לראשונה ב-21 ביוני 2006 באתר האינטרנט "Yahoo! music". הקליפ זכה להצלחה רבה, והגיע גם הוא למקום השני במצעד המיינסטרים רוק האמריקאי. בנג'מין ברנלי הסביר בראיון בתוכנית "RockLine" שהאלבום "Phobia" נכתב כך שכל שיר ממנו יוכל לעמוד כסינגל מצליח בפני עצמו ושכל אחד מהם מועמד להיות הבא. לאחר זמן קצר יצא הסינגל "Breath", והשיר אכן הצליח מאוד והגיע למקום הראשון במצעדי הרוק האמריקאים, שם החזיק במשך 7 שבועות. הייתה זו הפעם הראשונה שלהקה הצליחה להגיע למקום הראשון במצעד.

בסתיו 2006 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות כלהקת חימום ללהקה Godsmack. מספר הופעות בוטלו או הפכו להופעות עצמאיות של ברייקינג בנג'מין עקב בעיות בתכנון לוח הזמנים.

ב-4 במרץ 2007 הרשת HDNet הפיקה הופעה בת שעה של ברייקינג בנג'מין, בבאת'להם שבפנסילבניה, ב-"Stabler Arena". הופעה זו נכללה ב-DVD של האלבום "Phobia" שיצא באפריל 2007. קטעים מן ההופעה אף נכללו בקליפ של השיר "Breath".

Dear Agony[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2008 החלה הלהקה בהקלטות לקראת האלבום הרביעי. מפיק האלבום הוא דיוויד בנדף, שהפיק את שני האלבומים הקודמים של הלהקה. האלבום יצא ב-29 בספטמבר 2009. סינגל מהאלבום שנקרא "I will not bow" הופיע בסרט "המחליפים". עוד סינגלים מוכרים מהאלבום הם Dear Agony שהופיע בסרט "7 pounds". עוד סינגל מצליח הוא "lights out" שהופיע במשחק האקסבוקס "HALO 2" גם "Give me a sign" זכה להרבה השמעות בערוצי המוזיקה וברדיו.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

EP[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (2001) Breaking Benjamin EP
  • (2004) Live EP
  • (2004) So Cold EP

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהאלבום Saturate

  • (2002) Polyamorous - מקום 19 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 31 במצעד הרוק המודרני האמריקאי
  • (2003) Skin - מקום 24 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 37 במצעד הרוק המודרני האמריקאי
  • (2003) Medicate - מקום 28 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 44 במצעד הרוק המודרני האמריקאי

מהאלבום We Are Not Alone

  • (2004) So Cold - מקום 76 ב-"Hot 100" האמריקאי, מקום 2 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 3 במצעד הרוק המודרני האמריקאי
  • (2005) Sooner Or Later - מקום 99 ב-"Hot 100" האמריקאי, מקום 2 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 7 במצעד הרוק המודרני האמריקאי
  • (2005) Rain - מקום 23 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 39 במצעד הרוק המודרני האמריקאי

מהאלבום Phobia

  • (2006) The Diary Of Jane - מקום 50 ב-"Hot 100" האמריקאי, מקום 2 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 4 במצעד הרוק המודרני האמריקאי, מקום 46 ב-"Pop 100" האמריקאי, מקום 34 בדיגיטל טראקס האמריקאי
  • (2007) Breath - מקום 84 ב-"Hot 100" האמריקאי, מקום 1 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 3 במצעד הרוק המודרני האמריקאי
  • (2007) Until The End - מקום 6 במיינסטרים רוק האמריקאי, מקום 21 במצעד הרוק המודרני האמריקאי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]