בריכת דגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיג שפמנונים בבריכת דגים

בריכה לגידול דגים היא בריכה מלאכותית שנועדה לגידול דגי מאכל. מגדלי הדגים מקפידים על קיום תנאים מיטביים בבריכות כדי לקבל יבולים גבוהים.

גידול דגי מאכל בבריכות הוא ענף חקלאי שעסקו בו גם בעת העתיקה בארצות שונות. הבריכה היא בית גידול מלאכותי, שהאדם קובע בו את תנאי הסביבה.

יבול הדגים, הנמדד ביחידות של משקל/שטח/משך זמן, תלוי בתנאי הגידול בבריכה, כמו כמות המזון, ריכוז החמצן, איכות המים וצפיפות הדגים.

הדגים ניזונים הן מן המזון הטבעי המתפתח בבריכה: אצות, זחלי יתושים, סרטנים ושפע של יצורים זעירים, והן מתוספות למזון הניתן על ידי המגדלים: גרגרי דגנים וכופתיות עשירות בחלבונים. יש המדשנים את מי הבריכה בזבל עופות או בדשנים כימיים, כדי להגביר את גידול האצות. אולם התפתחות אצות בכמות גדולה מדי עלולה לגרום לנזק בטווח הארוך. הנזק מתבטא בין השאר בהקטנת ריכוז החמצן במים, בגלל תהליכי פירוק של אצות מתות המצטברות על קרקעית הבריכה.

לריכוז החמצן המומס במים יש השפעה רבה על יבול הדגים. כדי להגביר את ריכוז החמצן במים, מופעלות בבריכות מזרקות (המכונות "חמצניות"), שבאמצעותן המים באים במגע עם האוויר ומועשרים בחמצן. איכות המים בבריכה חייבת להישמר היטב, כדי למנוע התפתחות של גורמי מחלות העלולים לפגוע בדגים ולהקטין את היבול. בתום מחזור גידול, לאחר שהדגים הגיעו למשקל הרצוי ונאספו, מרוקנים את הבריכה ומעבירים את המים לבריכה אחרת, נמוכה יותר. המים המזוהמים, שהצטברו בהם חומרי פסולת רבים, עוברים שם תהליכי טיהור. המים המטוהרים נשאבים בחזרה לבריכת הגידול ומשמשים לגידול המחזור הבא, או שהם מוזרמים להשקיית שדות.

בריכות דגים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שההיסטוריוגרפיה הרשמית של איגוד מגדלי הדגים בישראל מציין את ראשיתו של ענף בריכות הדגים ביישוב היהודי בארץ ישראל בשנת 1938 במימי הסחנה‏[1], נעשו נסיונות שונים לגידול דגים כבר בשנות ה-20, נסיונות שלא צלחו. הנסיון הקרוב ביותר למימוש היה בשנת 1926 כאשר מרדכי שוורץ הביא דגים לבריכת ההשקאה של מקווה ישראל. הנסיון נכשל לאחר שנאסר לחפור עוד בריכה מחשש שהבריכה תביא לריבוי יתושים‏[2]. בהמשך הקים מרדכי שוורץ את "משק שוורץ" על תל נעמה[3] על מנת לגדל דגים בעמק החולה.

כמויות גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 הקיפו בריכות הדגים שטח של 1140 דונם‏[4], בשנת 1943 כבר הגיעו לכ-4000 דונם‏[5] ובתחילת 1945 הגיעו לכ-6000 דונם‏[6]. בתחילת 1947 כבר הגיע היקף בריכות הדגים ל-11,000 דונם שייצרו כ-1200 טון דגים בשנה‏[7].

בשנת 1953 היו בישראל כ-33,600 דונם של בריכות דגים, אשר קרוב ל-40% מהם השתמשו במים מלוחים‏[8]. בשנת 1965 עלה שטח בריכות הדגים לכ-49,000 דונם, שייצרו כ-10,000 טון דגים בשנה. כ-65% משטח בריכות הדגים השתמשו במים מלוחים‏[9]. בשנת 1971 ירד שטח הבריכות לכ-47,000 דונם והתפוקה עלתה לכ-12,500 טון‏[10], בעקבות הכנסת שיטות גידול חדשות תוך שימוש בהעשרת המים בחמצן‏[11].

בשנת 1973 היו בישראל כ-50,000 דונם של בריכות דגים שצרכו כ-120 מליון קוב מים בשנה, מתוכם כ-80 מליון קוב מים ראויים לשתייה. הבריכות ייצרו בשנה כ-17,000 טון דגים‏[12]. בשנת 1978 קטן שטח הבריכות לכ-40,000 דונם והם ייצרו כ-14,000 טון דגים‏[13] ובשנת 1980 הגיע לכ-35,000 דונם, תוך שמירה על תפוקה של 14,000 טון‏[14]. בשנת 1985 ירד תוצרת הדגים לכ-12,000 טונות בשנה. מספר המשקים שעסקו בגידול דגים ירד אף הוא מכ-70 שנות ה-80‏[15] לכ-45 בשנת 2010. בשנה זו הגיעו שטחי בריכות הדגים לכ-29,000 דונם, ויוצרו בהם כ-18,000 טון דגים‏[16].

יבולי בריכות הדגים בישראל היו מהגבוהים בעולם‏[9]ושיטות גידול שפותחו בישראל נלמדו בארצות אחרות. עיקר ייצור הדגים בבריכות הדגים בישראל היה עבור השוק המקומי. בשנות ה-70 התקיים ייצוא של דגים לאיראן[17] ובשנות ה-80 החלו לייצא דגים למדינות נוספות‏[15].

בשנת 1981 הוחל בגידול דגים בבריכות בערבה, תוך ניצול מי תהום מליחים ומזג האוויר החם ברב ימות השנה‏[18].

פיתוח ושיטות גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחסור במים מתוקים בישראל והמחסור בשטחים הביאו לפיתוח מואץ של שיטות מתוחכמות לגידול דגים, שיטות החוסכות במים ובשטחי קרקע והמאפשרות השגת יבולים גבוהים. השיטות מבוססות על אכלוס דגים בצפיפות, בקרה יעילה על כמויות המזון והעשרה של המים בחמצן והוכתרו בהצלחה בניסוי שהתבצע במעוז חיים, טירת צבי ועין חרוד בשנת 1971‏[11]. בריכות הגידול החדישות בנויות מבטון המכוסה בפלסטיק. בתחתית הבריכה, במרכזה, נמצאת נקודת ניקוז, אשר ניתנת לפתיחה מבחוץ ובעזרתה ניתן לרוקן במהירות את הבריכה ולהעביר את המים למתקן הטיהור. להגברת הניצול של המזון בבריכה נוהגים לגדל כמה מיני דגים בבריכה אחת, כאשר כל מין ניזון ממזון אחר. בדרך זו התחרות על המזון קטנה והגידול מהיר יותר. שיטות גידול אלה משפרות במידה רבה את יבול הדגים, וגם תורמות לסביבה הודות לחיסכון במים ובקרקע. בשנים האחרונות מתפתח מאוד ענף בריכות הדגים בנגב.

רוב הבריכות בישראל מצויות על קרקעות ביצתיות ומלוחות‏[8], שבהן מפלס מי התהום גבוה. למעלה מ-70% של המים המשמשים בבריכות הם מים מליחים שאינם מתאימים להשקיה חקלאית. יש בריכות שהמים מגיעים אליהן בזרימה חופשית ויש שהמים נשאבים במשאבה. עומק הבריכה אינו אחיד. עומקו של החלק הרדוד הוא כ-80 ס"מ והעמוק כ-2 מ'.

סוגי דגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות הדגים הנפוצים בבריכות הם מינים של קרפיון[9], אמנון[14], בורי נמסיף (שילוב גנטי של נמרון וכסיף), אמור, מוסר (Red-Drum), לברק חלק, בס (=באס) וקיפון. בשנת 1971, לדוגמה, גודלו 10,600 טון קרפיונים ועוד 2000 טון אמנונים וקיפונים‏[19].

בצפון ישראל בקיבוץ דן מגדלים דגי טרוטה בבריכות שאליהן מוזרמים מימיו של נחל דן הסמוך. דגים אלה זקוקים לטמפרטורת מים נמוכה ולריכוז חמצן גבוה, תנאים המצויים במים זורמים‏[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 בן אהרון, שלושים וחמש שנה למדגה בישראל, דבר, 16 באפריל 1973
  2. ^ אמנון לויה, ‏ברנקו זיצר ומפעל הדגים בקורדני, 1947-1934, קתדרה 111, מרץ 2004, עמ' 76-80
  3. ^ התל נמצא 2 קילומטר ממערב לכפר בלום
  4. ^ גידול הדגים בארץ ישראל, דבר, 17 בדצמבר 1941
  5. ^ מגדלי הדגים מפרים אדמות השממה, דבר, 18 בינואר 1944
  6. ^ אלף טון דגים מהבריכות, דבר, 11 בפברואר 1945
  7. ^ 11000 דונם בריכות - 1200 טון דגים, דבר, 27 במרץ 1947
  8. ^ 8.0 8.1 85 אחוזים מאדמות המידגה לא יצלחו לחקלאות, דבר, 4 בדצמבר 1953
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 ננעלה ועידת מגדלי הדגים, דבר, 11 במאי 1965
  10. ^ יצוא מגדלי הדגים בשנת 1971, דבר, 10 במאי 1972
  11. ^ 11.0 11.1 הצלחה לניסוי להגדלת תפוקת הדגים בבריכות, דבר, 13 בדצמבר 1971
  12. ^ תצומצם הספקת מים לבריכות דגים - מאפריל, דבר, 6 בדצמבר 1973
  13. ^ מרקו סלומון, הדגים שאנו אוכלים, דבר, 20 באפריל 1978
  14. ^ 14.0 14.1 ארגון מגדלי הדגים תובע להשאיר סובסידיה לענפי החלבון מהחי, דבר, 1 בפברואר 1980
  15. ^ 15.0 15.1 מגדלי הדגים: הפסדנו 3 מליון דולר בגלל ההקפאה, מעריב, 26 בפברואר 1986
  16. ^ הודעה לעיתונות -"צלול" לאמנון כהן – אשר את תקנות המדגה, צלול, 3 ביולי 2012
  17. ^ ראובן בן צבי, מחפשים שווקים ליצוא דגים במקום איראן, מעריב, 3 בפברואר 1980
  18. ^ אבי קורן; רמי אלון, ערבה במזל דגים, ירוק כחול לבן: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה, אוקטובר 1996 , גיליון 10
  19. ^ מתנגדים לגידולי דגים במאגרי מים להשקיה, דבר, 1 בנובמבר 1972