חוזה טיפולי
בפסיכותרפיה, חוזה טיפולי או ברית טיפולית הוא החוזה הלא כתוב שבין המטפל למטופל שלו, המוגדר בתחילת הקשר ביניהם.
החוזה הטיפולי מגדיר הן את הצדדים המעשיים של הטיפול והן את הצדדים הטיפוליים.
הרכב החוזה הטיפולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוזה הטיפולי מורכב משלושה חלקים:
א. היכרות, הצגה עצמית הדדית. המטפל מתבקש להציג את עצמו ואת מומחיותו המקצועית, ולאפשר למטופל להציג את עצמו.
ב. הסכמות מעשיות. נקבעים זמני הפגישות, שעת ההתחלה והסיום, מיקום הפגישות, והאם יש המלצות או הגבלות בנוגע לכך. במידה שמדובר בטיפול פרטי בתשלום, נקבעים במפורש הסדרי התשלום. מקובל לכנות את החלק הזה setting.
ג. הסכמות טיפוליות. מובהר עניין הסודיות המקצועית, מחויבותו של המטפל, ועניינים בהם נדרשת גם מחויבות המטופל. בנוסף, המטופל מתבקש להגדיר את הבעיות או האתגרים העיקריים, או את הסיבה מבחינתו, להגעה לקשר טיפולי. אין חובה כי הגדרה זו תהיה סופית, או שהטיפול יתנהל רק בעניינה. במקרים מסוימים ההגדרה עשויה להשתנות במהלך הזמן או להתאים עצמה. מאחר שחוזה טיפולי הוא מהלך בעל פה ולא בכתב, את החלק של הגדרת הבעיה ניתן להמשיך גם במפגשים הבאים, במידה שלא הגיעה לידי מיצוי בפגישה הראשונה.
גישות בקביעת החוזה הטיפולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת ליצור תחושה של יציבות בטיפול נדרשים המטפל והמטופל לקבוע עם תחילת הטיפול מהם כללי שיתוף הפעולה ביניהם. אחד המסרים המרכזיים והחשובים שהמטפל צריך לטעת במטופל הוא נכונותו להקשיב לכל דבריו. המטפל מבטיח את השתתפותו הפעילה בהתרחשויות בעולמו האישי של המטופל.
אין אפשרות לקבוע מראש מה יהיו תוצאותיו של טיפול נפשי, אך חייבים להבהיר מה יהיו דרכי הטיפול. קביעת דרכי העבודה ואופן ההתנהגות בטיפול הם החוזה הטיפולי והם המגדירים את הקשר בין המטפל למטופל.
הקשר בין המטפל למטופל אמור לסייע למטרות הטיפול, למשל, לאפשר למטופל לראות את עצמו באור שונה וחיובי. הטיפול יהיה יעיל ואיכותי כאשר טיב הקשר בין המטפל למטופל יהיה פתוח וכן.
אנשי המקצוע חלוקים בדעתם לגבי אופן ניסוחו של החוזה הטיפולי ומה ניתן לכלול בו.
ישנם אנשי מקצוע הכוללים בחוזה רק את המידע הטכני הנוגע לטיפול, כגון קביעת מועד הפגישות, תנאי התשלום ואורכה של הפגישה, ואילו שאר הנושאים נקבעים על פי התהליך שעוברים המטפל והמטופל בפגישות.
גישה זו נובעת מהתפיסה שתוצאות הטיפול אינן קבועות, ולכן אין אפשרות להגדיר מראש עמדה שתקבע לגבי כל המצבים האפשריים. מטפלים מן הסוג הזה יגדירו עם המטופל רק חלק מן הכללים בתחילת הטיפול, בעוד חלק נוסף של הכללים יוגדרו במהלכו.
עם זאת, אין באפשרותו של אף אחד מן הצדדים בהסכם לכפות התנהגויות וכללים שלא מתאימים לאחר, כדי למנוע מצב שבו הקשר ייפגם או יפסיק. זאת מכיוון שלכל צד ישנם קווים שהוא אינו מוכן לחצות, וקביעת גבולות מסוימים בחוזה הכרחית ליצירת יציבות וביטחון בקשר. בדרך כלל בתחילת דרכם המשותפת בודק המטופל את מעשיו של המטפל כדי לבחון את אמינותו. על המטופל לברר היטב מה טיבו של המטפל ולנסות ולהעריך האם הוא מתאים לו. במקרה שלמטופל יש תהיות לגבי המטפל חשוב שיעלה אותן לבירור מפורש וישיר ככל האפשר.
גבולות הקשר שומרים על האינטרסים של שני הצדדים, ועם זאת מעניקים לשניהם את היכולת לשנות את הכללים כאשר צד אחד חפץ בכך והשני מסכים.
קביעת החוזה הטיפולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגבולות הבסיסיים שנכללים בחוזה כוללים הקפדה על כבודם של המטפל והמטופל, מניעת פגיעה בגופם, מאמץ הדדי לשמור על הכללים שנקבעו בתחילת הקשר, אשר נוגעים לזמן הפגישה, משך הפגישה ומקום הפגישה, וכן שמירה על סודיות הפגישה והתכנים הנאמרים בה.
במשך הטיפול עשויים לעלות כללים נוספים שיקבעו מעצם התהליך והתקדמות הקשר שבין המטפל למטופל וכן מתקיים תמיד תיאום ציפיות בין שני הצדדים. במרבית המקרים הניסוח הראשוני של ציפיות המטופל יהיה עמום, מאחר שהטיפול הוא מצב לא מוכר למטופל. על כן, הצהרת הכוונות ההתחלתית עלולה לבטא רק חלק ממה שהמטופל יבקש להשיג לעצמו בטיפול. היא עשויה להשמיט צרכים נוספים של המטופל, אם מפני שהוא חושש לפרט אותם בגלוי או מפני שהוא אינו מודע לקיומם. דבר נוסף העלול לגרום להשמטת צרכיו של המטופל מהצהרת הכוונות יקרה במצב שבו המטופל מדבר רק על בעיות משניות בחייו, בזמן שבעיות מהותיות יותר יישארו מתחת לפני השטח.
קצב החשיפה של המטופל מול המטפל יקבע על ידי המטופל. על כן, החוזה בין המטפל והמטופל צריך לגלות גמישות ביחס לתכני הטיפול, שעשויים לעזור ולחשוף את המצוקות האמיתיות של המטופל.
קביעת החוזה עם מטופל שמגיע שלא מרצונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם מקרים שבהם מגיע המטופל לטיפול שלא מרצונו. במקרים כאלה ייתכן שהמטופל ימנע מיצירת חוזה טיפולי, מחשש שעם קביעת החוזה הוא יהיה מעורב רגשית בטיפול ומחויב לו.
במצב כזה על המטפל לברר שתי שאלות: ראשית, באילו נושאים המטופל אינו רוצה לגעת, בירור מאילו נושאים הוא חושש; שנית, האם ישנם עניינים נוספים שבהם הוא רוצה לדון, אשר אינם קשורים לטיפול. לעיתים, באמצעות גישה זו מרגיש המטופל שהוא מכתיב את תנאי הטיפול, וייתכן שאף יגלה נכונות ומחויבות לטיפול.
כאשר המטופל עדיין מסרב ליצור קשר ולא מראה כל נכונות לשתף פעולה בטיפול, על המטפל להעביר לו שני מסרים: הראשון הוא שהמטפל מכבד את זכותו של המטופל להגיע או לא להגיע לטיפול; השני הוא שהמטופל מוזמן להגיע לטיפול במידה שהוא מעוניין, והמטפל יהיה מוכן לטפל בו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יורם צדיק, הסכמה מִדַעת בפסיכותרפיה, באתר פסיכולוגיה עברית
- נעמה בר-שדה, ברית טיפולית בטיפול בילדים, באתר פסיכולוגיה עברית
- איתן גילור מילר, מה המשמעות של חוזה במסגרת טיפול נפשי?, באתר הארץ, 11 ביוני 2017
ברית טיפולית, דף שער בספרייה הלאומית
