ברכה לבטלה
בהלכה, ברכה לבטלה היא ברכה הנאמרת כאשר אין חיוב לומר אותה. הביטוי המקורי ל"ברכה לבטלה" הוא ברכה שאינה צריכה.[1]
לפי ההלכה אסור לברך ברכה לבטלה. מקור האיסור הוא בתלמוד הבבלי [2], בו נאמר: "כל המברך ברכה שאינה צריכה - עובר משום לא תשא" (הכוונה היא לפסוק: "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא"[3]), ומכאן שהאיסור נובע מכך שהאדם אומר את שם ה' ללא צורך, ויש בכך משום פגיעה בכבוד ה'. יש הסוברים כי דברי הגמרא הם כפשוטם, ואיסור זה הוא מן התורה [4] אולם לפי מפרשים אחרים אין איסור מן התורה בברכה לבטלה, שכן האדם אינו אומר את שם ה' סתם, אלא כדי לברך את ה'. לדעתם, איסור ברכה לבטלה הוא איסור מדרבנן, והפסוק שהביאה הגמרא כמקור לאיסור זה - אינו אלא אסמכתא.[5]
בספר קיצור שולחן ערוך[6] נכתב מה יעשה מי שבירך ברכה לבטלה, או התחיל לברך ברכה ונזכר שזו ברכה לבטלה:
- אם נכשל וברך ברכה לבטלה, וכן בעניין אחר אם נכשל והוציא שם שמים לבטלה, יאמר אחריה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ואם מיד לאחר שהזכיר את השם נזכר שאין צריך לברך, יסיים "למדני חוקיך", שזהו פסוק שלם, והוי כמו לימוד ולא לבטלה. ואם התחיל גם תיבת "אלהינו", ונזכר מיד לאחר שאמר "אלהי" ולא גמר לומר "נו", יסיים ויאמר "ישראל אבינו מעולם ועד עולם" (שזהו גם כן לשון הפסוק בדברי הימים א' כט,י), ומכל מקום יאמר גם בזה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
בהשאלה משמש הביטוי "ברכה לבטלה" לציון מאמץ שנעשה לריק, ללא שיש בו תועלת וללא כל סיכוי להצלחה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף לג עמוד א; מסכת יומא דף ע עמוד א; מסכת סוטה דף מא עמוד א.
- ^ מסכת ברכות דף לג עמוד א.
- ^ ספר שמות פרק כ פסוק ו.
- ^ רמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה טו; שולחן ערוך אורח חיים סימן רטו סעיף ד.
- ^ תוספות, מסכת ראש השנה דף לג עמוד א ד"ה הא; רא"ש מסכת קידושין פרק א סימן מט.
- ^ סימן ו סעיף ד.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה
