ברכות הנהנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין הן ברכות שמברכים את ה' בפה שחוב לאמרם על פי ההלכה לפני או/ו אחרי הנאות חושיות שונות.

רובן של ברכות הנהנין קשור באכילה או בשתייה, והן נאמרות לפני ואחרי אכילה של כל מאכל (למעט מאכלים ומשקאות שאינם ראויים למאכל אדם). ברכות הנהנין נאמרות גם בהזדמנויות שונות הקשורות לחושים אחרים: לפני הרחת מקור ריח נעים, למראה עצי פרי מלבלבים בתקופת ניסן ועוד.

ככלל, ההלכה דורשת מהאדם לדייק בברכתו ולומר את הברכה הנכונה לכל הנאה, אך במקרים של ספק, ברכת "שהכל נהיה בדברו" וברכת "בורא מיני בשמים" משמשות כברירות מחדל.

מקור ברכות הנהנין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא במסכת ברכות קובעת:

Cquote2.svg

אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, וְכָל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה - מָעַל (...) כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִלּוּ גּוֹזֵל להקב"הוכנסת ישראל

Cquote3.svg
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד א'.

.

ברכות על מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור לאדם לאכול ללא ברכה, מלבד דברים שאינו אוכל כדי לקיים את גופו, ליהנות מטעמם או לשבוע (למשל, על תרופות לא מברכים). על אכילה צריך לברך פעמיים: ברכה לפני האכילה שנקראת ברכה ראשונה, וברכה לאחר האכילה שנקראת ברכה אחרונה.

חובת כל הברכות הראשונות היא מדרבנן (מקל וחומר, שכשם שצריך לברך לאחר האכילה כשהוא שבע בוודאי שיברך לפני, כשבא לאכול (בבלי, ברכות, ל"ה עמ' א')). אולם בברכות האחרונות יש אחת ויחידה שהיא מדאורייתא- ברכת המזון. שלוש הברכות הראשונות בה("הזן", "הארץ" ו"בונה ירושלים") חובתם מדאורייתא לאדם שאכל לחם ושבע (וראה פרטי דין זה בערכים האילו).

ברכות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הברכה הראשונה מברכים מיד לפני שאוכלים ואסור להפסיק בין הברכה לאכילה.

החובה לברך ברכה ראשונה היא בכלשהו. כלומר, על כל כמות של מזון שהאדם רוצה לאכול, גם הקטנה ביותר, חובה לברך ברכה ראשונה.

נוסח הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שש ברכות ראשונות וכל ברכה שייכת לסוג אחר של מזון, שש הברכות מתחילות במילים "ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם..." ולכל סוג של מזון יש סיומת אחרת. קיימים כללים הלכתיים שנועדו להגדיר איזו ברכה מברכים על כל מאכל.

ברכה על מה מברכים
"המוציא לחם מן הארץ" לחם העשוי מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיפון, כוסמת ושיבולת שועל)
"בורא מיני מזונות" מוצרי מזון העשוים מחמשת מיני דגן או מאורז[1] אך אם אוכלים דגנים אלו ללא עיבוד כלשהו, לדוגמה אדם הכוסס חיטה, מברכים "בורא פרי האדמה"
"בורא פרי הגפן" יין
"בורא פרי העץ" פירות-העץ
"בורא פרי האדמה" ירקות שלא גדלים על העץ, זרעים
"שהכל נהיה בדברו" כל יתר המאכלים והמשקאות, בין היתר בשר, דגים, גבינה, פטריות, מים ומיצים.

אם אדם רוצה לאכול שני מאכלים עליהם מברכים את אותה הברכה, לדוגמה, תפוח ואגס (שעל שניהם מברכים "בורא פרי העץ") כאשר מברך על הראשון מביניהם הוא פוטר גם את השני, ואם אכל קודם את התפוח אינו צריך לברך על האגס. כלל זה מתקיים רק כאשר ידע בזמן הברכה שהוא עתיד לאכול את שניהם, אבל אם בירך על תפוח כשהוא מתכוון לאכול אותו בלבד, ולאחר שכבר בירך על התפוח החליט שבכוונתו לאכול גם את האגס הברכה שבירך על התפוח לא פטרה את האגס והוא צריך לחזור ולברך גם על האגס.

אם אדם אוכל מאכל המורכב מסוגי מזונות שונים שעל כל אחד מהם מברכים ברכה שונה, מברך את הברכה של המאכל העיקרי מביניהם שכן "העיקר פוטר את הטפילה".

בדומה לכך, אם אדם אוכל לחם הברכה שהוא מברך על הלחם פוטרת את כל הדברים שרגילים לאכול בתוך סעודה ואינו מברך עליהם, לכן אם אכל לחם ולאחר מכן בשר או דגים אינו מברך על הבשר והדגים כי הם נחשבים חלק ממהלך הסעודה. אך אם אכל מאכלים שלא נחשבים חלק ממאכל הסעודה, לדוגמה ענבים שבאים רק כקינוח, ברכת המוציא לא פוטרת את אותם מאכלים וצריך לברך עליהם. כמו כן אם אדם שותה יין ולאחריו משקאות נוספים, הברכה שמברך על היין פוטרת את יתר המשקאות ואינו צריך לברך עליהם.

קדימות בברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם אדם אוכל כמה מאכלים שצריך לברך עליהם הוא מצווה לברך קודם על המאכל החשוב. בתלמוד ובספרות ההלכה דנו בסדר המאכלים. הכלל הראשון על פיו מסדרים את הברכות הוא על פי הברכה עצמה, כש ברכת המוציא קודמת לברכת מזונות, שקודמת לברכת הגפן שקודמת לברכת העץ שקודמת לברכת האדמה שקודמת לברכת שהכל. בראשי תיבות "המגע אש".

כעת, גם בין מאכלים בעלי ברכה זהה יש עדיפות שהברכה תתבצע על מאכלים מסוימים. כך, אם יש מאכל משבעת המינים וכאלו שאינם משבעת המינים יש להעדיף לברך על זה שמשבעת המינים, ואם יש כמה מאכלים משבעת המינים עדיף לברך על זה מביניהם הקרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק בו מוזכרים שבעת המינים‏[2]. כך, אם יש לפניו כמה לחמים עדיף לברך על לחם העשוי מחיטה (שהוא ראשון למילה "ארץ") ואם אין יברך על לחם העשוי משעורה (שהוא משבעת המינים) ורק אם אין גם לחם משעורה יברך על לחם מקמח אחר, וכן בדברי מזונות. כמו כן, אם יש לפניו לחם עם מעלה שאין ללחם אחר, לדוגמה לחם שלם מול לחם פרוס, יש להעדיף את הלחם השלם. כמו כן יש עדיפות ללחם מקמח נקי על פני לחם שאינו נקי, פת ישראל על פני פת נכרי ולחם גדול על פני לחם קטן.

הרמב"ם פוסק בעניין שסדר הקדימות נוהג רק כאשר לאדם אין העדפה מיוחדת לגבי המזון המוגש לו.[דרוש מקור]

ברכות אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחרי אכילת לחם או עוגות בכמות שיש בה משום "קביעת סעודה" עליהם - מברכים ברכת המזון[3].
  • אחרי אכילת דברים שברכתם הראשונה היא "בורא מיני מזונות"‏[4], יין ופירות שבעת המינים מברכים ברכה מעין שלוש.
  • אחרי אכילת שאר מאכלים ומשקאות מברכים בורא נפשות.

ברכות הריח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכות הריח
  • על עצים ועשבים ריחניים מברכים בשם ומלכות "בורא עצי/עשבי בשמים".
  • על פירות ריחניים מברכים בשם ומלכות "הנותן ריח טוב בפירות".
  • על שמן אפרסמון (בושם שיוצר בעת העתיקה - אינו זהה עם האפרסמון של ימינו) מברכים בשם ומלכות "בורא שמן ערב".
  • על שאר דברים ריחניים מברכים בשם ומלכות "בורא מיני בשמים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלק מהפוסקים כוללים גם דוחן
  2. ^ "ארץ חיטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" דברים ח' ח'
  3. ^ ברכת המזון פוטרת גם את המאכלים האחרים.
  4. ^ חוץ מאורז ודוחן

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.