ברכת אבות

ברכת אבות היא הברכה הראשונה בתפילת העמידה. היא הראשונה מבין שלוש ברכות השבח שבתחילת התפילה. הברכה עוסקת בשבחו של האל ובתאריו. שמה של הברכה נובע מפתיחתה בנושא שלושת האבות.

נוסח הברכה

	בָ‏רוּ‏ךְ אַ‏תָ‏ה ה', אֱלוֹ‏הֵינוּ‏ וֵאלֹ‏הֵי אֲבוֹ‏תֵינוּ‏, אֱלֹ‏הֱי אַ‏בְרָ‏הָ‏ם, אֱלֹ‏הֵי יִצְחָ‏ק, וְאֱלֹ‏הֵי יַ‏עֲקֹ‏ב, הָ‏אֵל הַ‏גָ‏דוֹ‏ל, הַ‏גִיבּ‏וֹ‏ר וְהַ‏נּ‏וֹ‏רָ‏א, אֵל עֶ‏לְיוֹ‏ן, גּ‏וֹ‏מֵל חֲסָ‏דִים טוֹ‏בִים, וְקֹ‏נֵה הַ‏כֹ‏ל, וְזוֹ‏כֵר חַ‏סְדֵי אָ‏בוֹ‏ת וּ‏מֵבִיא גּ‏וֹ‏אֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶ‏ם לְמַ‏עַ‏ן שְמוֹ‏ בְאַ‏הֲבָ‏ה. מֶ‏לֶ‏ךְ עוֹ‏זֵר וּ‏מוֹ‏שִיעַ‏ וּ‏מָ‏גֵן. בָ‏רוּ‏ךְ אַ‏תָ‏ה ה', מָ‏גֵן אַ‏בְרָ‏הָ‏ם.

שינויים בנוסח הברכה

אין הבדל רב בנוסח הברכה בין המנהגים השונים, אך קיימים מספר שינויים קטנים כדלהלן:

• בנוסח הספרדים אומרים "קונה הכל" ולא "וקונה הכל".
• בנוסח תימן בלדי אומרים "זוכר חסדי אבות" וכן אין אומרים "למען שמו באהבה".
• בנוסח איטליה מוסיפים את המילה "גואל" בקטע "מלך גואל עוזר ומושיע ומגן".

מבנה הברכה

ברכת האבות היא הברכה היחידה בתפילת העמידה אשר פותחת במילים "ברוך אתה ה'", המילים המציינות פתיחה של ברכה. שאר הברכות רק נחתמות במילים אלו, אך לא נפתחות בהן. הדבר נובע מההלכה על-פיה ברצף ברכות, המכונה בהלכה "ברכה הסמוכה לחברתה", כפי שמתקיים בתפילת העמידה, רק הברכה הראשונה (במקרה זה ברכת אבות), נפתחת ב"ברוך". מצב כזה מתקיים גם במקומות נוספים, כגון ברכת המזון.

לאחר הפתיחה, הברכה פותחת בתיאורו של ה' כאלוהי האבות – אברהם, יצחק, ויעקב, ושבחיו של האל כגדול גיבור ונורא. השורות הראשונות של הברכה מבוססות על שני פסוקים בתורה המביאים את דברי משה:

	וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.
– שמות ג', ט"ו

וכן-

	כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל, הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.
– דברים י', י"ז

ובהמשך, הברכה מבוססת חלקית על דבריו של אברהם:

	וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
– בראשית י"ד, כ"ב

.

כל הברכה נאמרת בלשון תיאורית, המתארת את גדולתו ומעשיו של האל, ולא בלשון בקשה, דבר המתאים לסיווגה כ"ברכת שבח".

משמעות הברכה

ברכה זו מטרתה לשבח את ה'. הברכה מתאימה לתורת שלילת התארים, הגורסת שאין לייחס לאלהים תארים, מלבד תיאור מעשיו ותיאורי שלילה. ניתן להבחין כי אכן, מרבית התארים מתייחסים למעשיו של ה', ולא לתכונותיו העצמיות. לדוגמה, התואר "גומל חסדים טובים", לא מתייחס לתכונה של ה', אלא למעשה שהוא עושה – הוא גומל חסדים.

בתלמוד , מובא סיפור על אדם ששימש חזן לפני רבי חנינא, שהפריז בתארים חיוביים בברכת אבות ואמר "האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד", ועל כך ננזף על ידי ר' חנינא. ר' חנינא אמר כי התארים "הגדול הגיבור והנורא", אותם אנו בכל זאת מזכירים, נאמרים משתי סיבות: ראשית, הדברים נאמרו בתורה מפורשות, בספר דברים כפי שהוזכר לעיל; ושנית אנשי הכנסת הגדולה, תיקנו שיש לאמרם בתפילה. הרמב"ם מוסיף כי אנשי הכנסת הגדולה היו נביאים, ונבואתם היא שהקנתה להם את הזכות לשלב תארים אלו בתפילה.

תוספות

בעשרת ימי תשובה מוסיפים בין השורה "למען שמו באהבה", לבין השורה "מלך עוזר ומושיע" תוספת המתאימה לימים אלו:

• נוסח אשכנז ונוסח ספרד:

	זָ‏כְרֵנוּ‏ לְחַ‏יִים, מֶ‏לֶ‏ךְ חָ‏פֵץ בַ‏חַ‏יִים, וְכָ‏תְ‏בֵנוּ‏ בְסֵפֶ‏ר הַ‏חַ‏יִים, לְמַ‏עַ‏נְךָ‏ אֱלֹ‏הִים חַ‏יִים.

• נוסח איטליה:

	זָ‏כְרֵנוּ‏ לְחַ‏יִים, מֶ‏לֶ‏ךְ חָ‏פֵץ בַ‏חַ‏יִים, וְכָ‏תְ‏בֵנוּ‏ בְסֵפֶ‏ר הַ‏חַ‏יִים, לְמַ‏עַ‏נְךָ‏ אֶ‏ל חַ‏י.

• בנוסח הספרדים ישנם מספר מנהגים, המקובל כיום ברוב הקהילות:

	זָ‏כְרֵנוּ‏ לְחַ‏יִים, מֶ‏לֶ‏ךְ חָ‏פֵץ בַ‏חַ‏יִים, וְכָ‏תְ‏בֵנוּ‏ בְסֵפֶ‏ר הַ‏חַ‏יִים, לְמַ‏עַ‏נְךָ‏ אֱלֹ‏הִים חַ‏יִים.

• בנוסח בלדי וכן אצל הספרדים במערב אירופה מקובל כיום לומר:

	זָ‏כְרֵנוּ‏ לְחַ‏יִים, אֶ‏ל מֶ‏לֶ‏ךְ חָ‏פֵץ בַ‏חַ‏יִים, כָ‏תְ‏בֵנוּ‏ בְסֵפֶ‏ר ‏חַ‏יִים, לְמַ‏עַ‏נְךָ‏ אֱלֹ‏הִים חַ‏יִים אֶ‏ל חַ‏י.

וכן זה הנוסח באבודרהם. אבודרהם מביא שנהגו בזמנו לסיים בימים נוראים "אל חי ומגן, ברוך אתה ה' מגן אברהם" בלי החתימה "מלך עוזר ומושיע ומגן", והוא מתנגד למנהג.

ע"פ ההלכה, מתפלל שטעה ולא אמר תוספת זו בעשרת ימי תשובה אינו צריך לחזור ולאומרה, אלא ממשיך בתפילתו כרגיל.

מנהגים והלכות

נהוג להשתחוות (או במונח המדויק יותר "לכרוע") בתחילת ברכת אבות ובסופה. המתפלל כורע על ידי כיפוף הברכיים והטיית פלג גופו העליון כלפי מטה במילים "ברוך אתה", ואחר כך מזדקף ואומר את שם ה'. פעולה זו נעשית הן במילים "ברוך אתה ה'" הפותחות את הברכה, והן במילים אלו בסיומה.

בשל היותה הברכה הראשונה, על המתפלל להתכוון בברכת אבות כדי לצאת ידי חובת תפילה. זאת בניגוד לשאר הברכות, בהן הכוונה אינה מעכבת. על פי הרמב"ם, על המתפלל לחזור על תפילתו אם לא כיוון בברכה זו. ברם, לדעת רוב הפוסקים אין לחזור בשל העדר כוונה, כי קרוב לוודאי שהמתפלל לא יתכוון גם בפעם השנייה.

קישורים חיצוניים

• ניתוח ברכת אבות באתר דעת

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה