ברכת החודש

ברכת החודש היא תפילה הנאמרת בין ההפטרה לתפילת מוסף בשבת שלפני ראש חודש (שבת מברכים, שנקראת כך על שם הברכה), ובה מברכים את החודש הבא, ומכריזים על מועדו של ראש החודש.

אצל הספרדים ובני עדות תימן מקובלים השמות "הכרזת ראש חודש" או "תיקון ראש חודש".

מהותו של מנהג זה נבע כדי שכל אדם יידע מתי יחול ראש חודש, שכן בעבר לא היו לוחות שנה כתובים ומודפסים לכולם, ולא כל האנשים היו באים לבית הכנסת בימות החול, בגלל טרדות שונות ועיסוקם במלאכה. לכן הכריזו על החודש הקרב בשבת, שכן זהו היום שבו כולם היו באים לבית הכנסת.

בברכה מבקשים מאלוהים שהחודש הבא יהיה חודש עם פרנסה, בריאות, יראת שמים ובקשות נוספות. בחלק מהעדות, מכריז הגבאי את זמן מולד הלבנה, כדי שידע הציבור מתי אפשר לקדש את הלבנה.^{[דרוש מקור]}

לפי חלק מהמנהגים, בזמן הברכה מחזיק שליח הציבור את ספר התורה בידיו, שנמצא מחוץ לארון הקודש מאז הוצאתו לקריאת התורה. לאחר מכן מכריזים מתי חל ראש חודש.

נוהגים שאין מברכים את חודש תשרי, שהרי זה ראש השנה, וכולם יודעים מתי יחול או מתוך אמונה כי כך השטן לא ידע את מועד יום הדין (ראש השנה), ולא יוכל לקטרג על ישראל.

ויש מקומות שאין נוהגין לברך ר"ח אב משום שהוא חודש של פורעניות.

לפני ראש חודש אב נהוג במספר קהילות ספרדיות להשמיט את אמירת הברכה המקדימה להכרזה (יהי רצון) ותמורתה יש אומרים את סופה של הקינה "אשחר עדתי" לר' יהודה הלוי:

	מחדש חודשים / יקבץ קדושים / אנשים ונשים / לעיר הבנויה וזה החודש / לטובה יחדש / ורצון יצו האל / רב העליליה

בדורות המוקדמים נאמרה כל הקינה, אך בדורות מאוחרים יותר, בשל ההתנגדות לאמירת קינות בשבת, הונהג לומר רק את סופה. כיום, אפילו תוספת זו הולכת ופוחתת, ובקהילות ספרדיות רבות (בעיקר בארץ ישראל) נהוג לברך את חודש אב ככל חודש אחר.

שבת מברכים שבה נאמרת ברכת החודש נחשבת לשבת חגיגית, בקהילות האשכנזיות של מזרח אירופה (ובהשפעתן בארץ ישראל) בהן נהוג לומר מידי שבת את תפילת אב הרחמים אין אומרים אותה בשבת מברכים.

ראו גם

• קידוש החודש

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה