ברכת החמה

בהלכה, ברכת החמה היא ברכה שמברכים כשרואים את השמש בתחילת כל מחזור בן 28 שנים, שבו לפי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי בבריאת העולם באותה שעה ובאותו יום בשבוע כבזמן הבריאה.

הברכה במקורות

הברכה מוזכרת לראשונה בברייתא שהובאה בתלמוד הבבלי, שם נאמר (מסכת ברכות, נט, ב):

תנו רבנן (=שנו רבותינו): הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן - אומר 'ברוך עושה בראשית'. ואימת הוי (=ומתי קורה "חמה בתקופתה")? אמר אביי: כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע (=כל 28 שנה, כאשר חוזר המחזור ונופלת תקופת ניסן במזלו של שבתאי בערב שבין יום שלישי לרביעי).

אותה ברייתא נזכרת גם במדרש רבה על ספר ויקרא (פרשה כג, פסקה ח).

וכך פסק הרמב"ם (הלכות ברכות י, יח):

הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים, שהתקופה בתחילת ליל רביעי--כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר, מברך עושה בראשית...

עם זאת, יש שגרסו בגמרא "עושה מעשה בראשית", כחלק מן הגרסאות בוויקרא רבה (אחת הגרסאות שם אף נוקטת את הלשון "עושה שמים וארץ"). זוהי גם הברכה המקובלת כיום:

ברוך אתה ה', אלהינו, מלך העולם, עושה מעשה בראשית.

הברכה במנהגי ישראל

עקב נדירותה של הברכה, נהגו בקהילות שונות לברכה ברוב עם. כך הוא מנהג יהדות אשכנז בארץ ישראל [1]:

הרואה חמה בתקופתה, מברך בשם ומלכות "בא"ה אמ"ה עושה מעשה בראשית". בערב מכריזים להשכים בבוקר לתפילת הותיקין ולברכת החמה, ושמשים מעוררים את הקהל להשכמה. מיד אחר התפילה בלחש, קודם חזרת הש"ץ, יוצאים למקומות שרואים משם את החמה כדי לברך את הברכה.

החת"ם סופר כתב בתשובה (שו"ת חלק א סימן נו):

ברוך ה' כי הגיענו ליום ד' ז' ניסן וברכנו ברכה זו באסיפת עם ה' פה פ"ב (=פרשבורג) תקע"ג לפ"ק. קודם הברכה אמרנו הללו את ה' מן השמים ואחר ברכת עושה מעשה בראשית, אמרנו פיוט 'אל אדון על כל המעשים' עד 'וחיות הקודש' ואח"כ מזמור 'השמים מספרים כבוד אל' ואח"כ 'עלינו לשבח' וקדיש

.

נהוג שכאשר ברכת החמה חלה בערב פסח, י"ד בניסן (וכן יהיה בשנת ה'תשס"ט - 2009), מקהילים את הציבור לאמירת הברכה (היות ובציבור עדיף מביחיד), אך לא עושים עצרות גדולות לעניין, היות שהזמן עד לביעור החמץ קצר ודחוק, והציבור עלול להיכשל באיסור חמץ.

כאשר חלה ברכת החמה ביום טוב (כמו למשל בשנת ה'תתפ"א - 2121, שאמורה לחול ברכת החמה בשביעי של פסח) - מברכים גם ביום טוב, ואף אז ראוי לעשות זאת ברוב עם.

ההקשר האסטרונומי

הלוח העברי נדרש לבצע התאמה בין הירח לשמש. עקב כך מחושבת שנת החמה אל מול שנת הלבנה. המקור הראשון לאורכה של שנת חמה הם חישוביו של האמורא שמואל בגמרא, הידועים כתקופת שמואל, ושם מוזכר כי אורך שנת חמה הוא 365 ימים ורבע. אולם, הלוח העברי למעשה לא מסתמך על קביעה זו של שמואל (מה גם שאינה מדויקת מבחינה אסטרונומית), אלא על חשבון אחר, מדויק יותר (יש המייחסים את החשבון לרב אדא ועל כן הוא מתקרא תקופת רב אדא). על כל פנים, מאחר וחשבון זה התקבל בשלב מאוחר לשמואל, כבר נתקבעה המסורת שאת הנושאים הקשורים אך ורק לחמה, נוהגים להכריע כדעת שמואל. הלוח העברי ושאר דיני מועדים אינם מתחשבים כלל בתקופת שמואל.

לפי תקופת שמואל שנת חמה היא 365 יום ו־6 שעות. השנה מחולקת ל־4 תקופות של 91 יום ו־7.5 שעות. מה שאומר שתחילת תקופת ניסן מתאחרת בכל שנה ביום ו־6 שעות. בכל 28 שנים התקופה מתחילה בדיוק באותו יום בשבוע ובאותה שעה, וכך מסתיים מסלול מסונכרן של הלוח העברי עם שנת החמה לפי תקופת שמואל.

קביעת הברכה מבוססת גם על ההנחה שההלכה היא כדעת רבי יהושע בן חנניה במחלוקתו עם רבי אליעזר בן הורקנוס, בשאלה האם העולם נברא בניסן או בתשרי. זאת, על אף שבמקומות אחרים (לדוגמה, בתפילות הימים הנוראים), מתייחסים דווקא לתשרי כחודש שבו נברא העולם.

כפי שצוין, על אף שהברכה מתייחסת לכאורה לאירוע אסטרונומי ממשי (מיקומה של השמש), הרי שאין לה כל משמעות כזו (אלא עיין בשיטתו של משה לרמן שלפיה הברכה מתייחסת לאירוע חד פעמי שהיה כשחז"ל קבעו את מניין השנים ותיקנו את ברכת החמה [2]). זאת, מתוקף העובדה שהיא מחושבת, כאמור, לפי "תקופת שמואל" הממוצעת בלבד, ולא לפי "תקופת רב אדא", המדויקת יותר. זאת, מעבר לעובדה שלא ברורה המשמעות הממשית של "זמן תליית המאורות", לאור האסטרונומיה המודרנית, שלא לדבר על המחלוקת על כך כבר אצל התנאים.

לאור זאת, רבים מבינים את הברכה לאו דווקא כמתייחסת למאורע שמימי ספציפי, אלא כאמירה סמלית, בניסיון לקבוע זמן שבו ניתן יהיה לברך על התפעלותנו ממאורות השמים. יש הרואים זאת כחלק מן הסמכות ההלכתית של חז"ל, שיש לקבלה גם אם הטעם לדבריהם אינו רלוונטי, כדי למנוע פריצת גדר. בנוסף, יש שהטעימו את הברכה על דרך הסוד (כדוגמת רבי מנחם מנדל שניאורסון).

זמנה של הברכה

לאור תלותה של הברכה בשנת החמה בלבד, דווקא בלוח הלועזי היא חלה בתאריך די קבוע, בלוח היוליאני המבוסס על אורך שנה של 365.25 יום בדומה ל"תקופת שמואל" היא חלה תמיד באותו תאריך - ה26 במרץ. בלוח הגריגוריאני המתוקן היא חלה ב8 באפריל - עבור המאה ה-20 והמאה ה-21, אך ב9 באפריל - עבור המאה ה-22, כתוצאה מהפער המתרחב בין שני הלוחות.

הדרך למציאת השנה שמברכים בה ברכת החמה, על פי לוח העברי, היא פשוטה: יש לקחת את ערכו של התאריך העברי, כולל אלפים (לדוגמה, התאריך העברי בשנת ה'תשס"ו הוא 5766), ולחלק ב-28. אם השארית היא 1, הרי שבשנה זו יש לברך.

הפעם האחרונה שבה נאמרה הברכה היא ב-ד' בניסן ה'תשמ"א (8 באפריל 1981), והפעם הבאה תהיה ב-י"ד בניסן - ערב פסח ה'תשס"ט (8 באפריל 2009).

הברכה נאמרת בימי רביעי בלבד, אחת ל-10,227 ימים (שהם 28 כפול 365.25 ימים).

מועדי קיום הברכה בין המאה ה-18 לבין המאה ה-22:

מאה	מועדי הברכה
המאה ה-18	כ"ז באדר ב' ה'תס"א - 6 באפריל 1701
	ז' בניסן ה'תפ"ט - 6 באפריל 1729
	ט"ז בניסן ה'תקי"ז - 6 באפריל 1757
	כ"ו בניסן ה'תקמ"ה - 6 באפריל 1785
המאה ה-19	ז' בניסן ה'תקע"ג - 7 באפריל 1813
	ט"ז בניסן ה'תר"א - 7 באפריל 1841
	כ"ו בניסן ה'תרכ"ט - 7 באפריל 1869
	ה' בניסן ה'תרנ"ז - 7 באפריל 1897
המאה ה-20	י"ד בניסן ה'תרפ"ה - 8 באפריל 1925
	כ"ג בניסן ה'תשי"ג - 8 באפריל 1953
	ד' בניסן ה'תשמ"א - 8 באפריל 1981
המאה ה-21	י"ד בניסן ה'תשס"ט - 8 באפריל 2009
	כ"ג בניסן ה'תשצ"ז - 8 באפריל 2037
	ב' בניסן ה'תתכ"ה - 8 באפריל 2065
	י"ב בניסן ה'תתנ"ג - 8 באפריל 2093

דעות אחרות לגבי זמן הברכה

ישנן דעות אחרות לגבי הזמן בו צריכה להאמר ברכת החמה, והן מבוססות כנראה על גרסאות שלא גרסו את דברי אביי בגמרא. שריד לכך אנו מוצאים ברי"ף שלא מזכיר את דברי אביי.

סידור רס"ג ורבנו בחיי על בראשית א' יד, כותבים שיש לברך על החמה בתקופת תמוז, כלומר כאשר החמה בתוקפה.

הערוך, בערך "חמה", הביא פירוש אחר מן המקובל, שעל פיו מברכים את הברכה כשרואים את השמש לאחר שלושה ימים מעוננים שבהם לא נראתה השמש. ב"מוסף הערוך" פירש שם: "ודע דהא דאיתמר בירושלמי (שהביאו רבינו) אמר ר' הונא הדא דתימר בימות הגשמים ואחר שלושה ימים שנאמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם. - קאי על דאיתמר שם והרקיע בטהרתה על זה מפרש רב הונא... ואגב צריך טעם שהשמיטו כל הראשונים והאחרונים דצריך לברך כשרואה חמה אחר שהיו ג' ימי מעוננין כדאיתא בירושלמי להדיא באין חולק. ואולי משום דגמ' דילן (דף נ"ט) מפרש אביי ענין רקיע בטהרתה באופן אחר".

ראו גם

לקריאה נוספת

הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, תקופת החמה וברכתה, ירושלים תרפ"ה (1925).
הרב מנחם מנדל גרליץ, ברכת החמה כהלכתה, אוריתא, ירושלים תשמ"ג.

קישורים חיצוניים

ברכת החמה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"

תבנית:אתרישיבה

סדר ברכת החמה מתוך (Yeshiva.org.il)

תבנית:הלכה