ברנאר-מארי קולטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברנאר-מארי קולטס

ברנאר-מארי קולטסצרפתית: Bernard-Marie Koltès,‏ 9 באפריל 1948 מס - 15 באפריל 1989 פריז) היה מחזאי צרפתי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנאר מארי קולטס נולד בשנת 1948 במשפחה של קצין בעיר מס בחבל לורן. בילדותו ראה מעט פעמים את אביו שנשלח בשנות ה-1950 למשימות צבאיות בהודו-סין ובאלג'יריה. בשנים 1958-1966 למד קולטס במכללה הישועית "סן קלמאן" בעיר הולדתו עד לסיום בחינות הבגרות. באותה תקופה קרא את שייקספיר, ז'ול ורן ואת ויקטור הוגו והתוודע לסודות הרטוריקה הקלאסית. בית הספר שבו למד נמצא באמצע השכונה הערבית של העיר, והתלמיד הצעיר נחשף להדי מלחמת אלג'יריה בקרב התושבים וביחס השלטונות אליהם. בילדותו התעניין קולטס בקולנוע האיטלקי והאמריקאי. מרדן בטבעו, הוקסם על ידי שירתו ודמותו של ארתור רמבו אותו ניסה לחקות. במקביל למד קולטס במשך מספר שנים נגינה בפסנתר וכן נגינה בעוגב אצל מוזיקאי מקומי, לואי טירי, תוך שימת דגש על יצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך. אחרי ניסיון קצר ללמד עיתונאות, החליט שלא להתפרנס לעולם מעבודה שכירה. בגיל 20 ביקר לראשונה בניו יורק. גילה בהתפעמות את חייה הרוגשים ואת הסצנה ההומוסקסואלית. באותה שנה עזב את הבית והתיישב בסטרסבורג. אחרי שראה מרותק בתיאטרון הדרמטי "דה ל'אסט" את המחזה "מדיאה" מאת סנקה בבימויו של חורחה לאוולי ועם השחקנית מריה קזרס בתפקיד הראשי נרשם לבית הספר לאמנויות הבמה שליד המרכז לדרמה "דה ל'אסט" בסטרסבורג שבניהולו של יובר ז'יניו. למד שם בימוי והתחיל לעבוד כעוזר במאי ולכתוב מחזות.

בשנת 1970 הקים להקת תיאטרון משלו - "תיאטר די קה" (תיאטרון הרציף), בניהולו של רנו פריץ. באותה תקופה כתב את המחזה "הירושה" שהוקרא בראשונה ברדיו על ידי מריה קזרס. אחרי שבשנת 1973 ביקר למשך חודש בברית המועצות יחד עם חבר בשם אלן ז'אננו, בשנים 1978-1974 היה קולטס חבר במפלגה הקומוניסטית הצרפתית ולמד בקורסים של המפלגה. באותה תקופה כתב את הרומן La fuite à cheval très loin dans la ville. ניהל חיים סוערים במהלכם התמכר לסמים וניסה להתאבד. אחרי טיפול גמילה השתקע בפריז. עשה בהמשך טיולים רבים באמריקה הלטינית, שם - בניקרגואה ובמקסיקו - חיו שניים מחבריו הקרובים, באפריקה - בניגריה, מאלי ובחוף השנהב, וכן בניו יורק. אחרי העדרות של שלוש שנים מעולם הבמה, כתב בשביל השחקן איב פרי את המונולוג הארוך בן מערכה אחת La Nuit juste avant les forêts (הלילה ממש בשולי היערות) שהוצג בפסטיבל אביניון בשנת 1977 ואחר כך בתיאטרון CDN בעיר ליל בביצועו של מוני גרגו, בהתאם לרצון המחבר.

המחזאות של קולטס, ששאפה להתנתק ממסורת התיאטרון האבסורדי, היא חיפוש מתמיד אחרי התקשורת בין בני האדם. לפי סיפור הרוצח רוברטו זוקו (Roberto Succo), יצר קולטס את הגיבור בעל אותו השם ובכתיב קצת שונה רוברטו צוקו (Roberto Zucco). הבכורה הצרפתית של המחזה עוררה פולמוס, שבו הואשם המחבר בהאדרת דמות של רוצח.

החל משנות 1980 פגש את פטריק שרו שהפך לבמאי מחזותיו, שהוצגו לרוב בתיאטרון ננטר-אמאנדייה. בשנת 1984 אובחנה אצלו סרקומת קפוסי על רקע מחלת האיידס. בשובו מביקור אחרון בגואטמלה ובמקסיקו, נפטר המחזאי מסיבוכי המחלה בשנת 1989 בבית החולים "לאאנק" בפריז, בגיל 41 בלבד‏[1][2]. הובא לקבורה בבית הקברות של מונמארטר בגוש 14. כפי שהבהיר בראיון למגזין "גה פייה" (Gai Pied), למרות שלא הכחיש את נטייתו ההומוסקסואלית, דאג להפריד בינה ובין יצירתו וחייו הציבוריים.

יצירותיו תורגמו למעל 30 שפות ובסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הפך קולטס למחזאי הצרפתי הפופולרי ביותר בעולם‏[3].

קולטס בתיאטרון המקצועי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזות תורגמו על ידי דורון תבורי

הצגה תיאטרון שנה במאי מעצב תפאורה שחקנים
קרב של שחור וכלבים הבימרתף של תיאטרון הבימה 1992 רוני פינקוביץ' סשה ליסיאנסקי ח'ליפה נאטור, גדליה בסר, ליאורה ריבלין, דורון תבורי
הרציף המערבי תיאטרון באר שבע 1996 גדי רול איתן לוי חנה מרון, אלון אבוטבול, ח'ליפה נאטור, גדליה בסר, ליאורה ריבלין, לונה יקר, שבתאי קונורטי, דורון תבורי
סאלינג'ר תיאטרון תמונע 2000 סיוון שיפר גיא מסיקה, לני שחף, אורה מאירסון, תמר קינן, דורון תבורי, לופו ברקוביץ', טריסי אברמוביץ'
השיבה למדבר תיאטרון החאן 2000 אופירה הניג פרידה קלפהולץ-אברהמי ליאורה ריבלין, דורון תבורי, תמרה דיין, ליאת גורן, יואב היימן, ניר לוי, עליזה רוזן, יגאל שדה, אריה צ'רנר, יורם יוספסברג, ניר רון
בתוך הבדידות של שדות הכותנה אי"ב (ארגון יוצרים עצמאיים) 2010 יעל קרמסקי ירון אבולעפיה (עיצוב במה ותאורה) נמרוד ברגמן, דורון תבורי
  • תבורי תרגם גם את המחזה "רוברטו צוקו", שהוצג בבית צבי ב-2010.
  • פירוט הצגת מחזותיו של קולטס בתיאטרון הישראלי מבוסס על מחקרה של ד"ר לאה גילולה.

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Les Amertumes 1970 (מרירות) לפי "ילדות" מאת מקסים גורקי
  • La Marche 1970 ( לפי "שיר השירים")
  • Procès Ivre ("משפט שיכור" ,לפי החטא ועונשו מאת דוסטוייבסקי)
  • 1972 L'Héritage (הירושה), ;1974 - Des voix sourdes (קולות אילמים) - תיאטרון לרדיו
  • Récits morts 1973 (סיפורים מתים. חלום אבוד)
  • Le jour de meurtres dans l'histoire d'Hamlet (יום של רציחות בסיפורו של המלט) (לפי המלט מאת שייקספיר)
  • Sallinger 1977 סלינגר (בהשראת סיפורים של ג'.ד. סלינג'ר)
  • 1977 La Nuit juste avant les forêts -
  • Combat de nègre et de chiens 1979 - קרב של שחור וכלבים, בבכורה - עם מישל פיקולי ופיליפ לאוטאר
  • 1985 Quai Ouest(הרציף המערבי) (לפי הזמנת ה"קומדי פרנסז) - בבכורה - עם מריה קזרס, זאן מארק טיבו, ז'אן פול רוסיון, קתרין ייגל ואיזק דה בנקולה
  • 1986 Dans la solitude des champs de coton (בתוך הבדידות בשדות הכותנה) - בבכורה - עם השחקנים לוארן מאלה ואיזק דה בנקולה, אחר כך עם לוארן מאלה ופטריק שרו בתפקיד ה"דילר"
  • 1986 Tabataba
  • 1988 Le Retour au désert (השיבה למדבר) בבימוי פטריק שרו, בתיאטרון די רון-פואן (Rond-Point) עם ז'קלין מאיאן ומישל פיקולי
  • 1988 Roberto Zucco (רוברטו צוקו) - בכורה בשאוביהנה בברלין בבימויו של פטר שטיין, בכורה צרפתית בתיאטרון הלאומי העממי בווילורבאן
  • 1988 - Coco (קוקו) - קטע

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1984 הרומן La Fuite à cheval très loin dans la ville
  • 1986 Prologue פרולוג

1986-1991 et autres textes

תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

1984 Nickel Stuff (בהשראת דמותו של ג'ון טרבולטה)

טקסטים אוטוביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1989-1983 Une part de ma vie : Entretiens (חלק מחיי:ראיונות)
  • 2009 - Lettres (מכתבים)

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994 - "פסטיבל קולטס" בחסות האקדמיה הסקוטית למוזיקה ולריקוד
  • 2009- במלאת 20 שנה למותו של המחזאי נחנך פסל לזכרו (מאת הפסל דייאן קליון) בתיאטרון מיני בליובליאנה, בירת סלובניה[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאה גילולה, "פצע הדחייה: על הצגת בתוך הבדידות של שדות הכותנה מאת ברנאר-מארי קולטס", במות ומסך 7 (2012), עמ' 21-5.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]