ברנאר אינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברנאר אינו
050722serrano hinault2.jpg

ברנאר אינו לוחץ את ידו של מרקוס סראנו, מנצח הקטע ה-18 בטור דה פראנס 2005
תאריך לידה 14 בנובמבר 1954
מקום לידה Flag of France.svg צרפת
כינוי הפטרון, הגירית
תחום כביש
התמחות רב גוני
הישגי שיא 5Jersey yellow.svg ניצחונות בטור דה פראנס,

3 ניצחונות בג'ירו ד'איטליה, 2 ניצחונות בוואלטה אספניה, Arc en ciel.svg אלוף העולם (1980)

מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of France.svg צרפת
אליפות העולם
זהב סלנצ'ז 1980 מרוץ כביש
ארד פראג 1981 מרוץ כביש

ברנאר אִינוֹצרפתית: Bernard Hinault) ‏ (נולד ב-14 בנובמבר 1954) הוא רוכב אופניים צרפתי מפורסם, הידוע בכך שניצח חמש פעמים במרוץ הטור דה פראנס. אינו הוא אחד מחמישה רוכבים שניצחו בכל שלושת הגרנד טורס והיחיד שניצח בכולם יותר מפעם אחת.

אינו ניצח חמש פעמים בטור דה פראנס, פעמיים סיים שני וניצח ב־28 קטעים במרוץ מתוכם 13 קטעים היו מרוץ נגד השעון. אינו נחשב בעיני פרשנים רבים לרוכב מוכשר ביותר ועומד בשורה הראשונה עם מנצחי הטור שלהם חמישה ניצחונות לפחות: מיגל אינדוראין, אדי מרקס, לאנס ארמסטרונג וז'ק אנקטיל. אינו הוא היחיד מבין כולם שסיים כל טור דה פראנס בו השתתף במקום הראשון או השני.

אינו מכונה Le Blaireau (הגירית) בגלל הנטייה המיוחסת לחיה שלא לשחרר את טרפה. לאורך הקריירה שלו, אינו היה ידוע באופיו: עצמאי, ממהר לתקוף ולהגיב בעוצמה. עם זאת, בראיון שערך איתו אמר אינו כי מקור השם אינו באופייה של החיה אלא בכינוי חיבה שנתן לו רוכב אופניים צעיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינו נולד באיפיניאק (Yffiniac) שבמחוז ברטאן בצפון מערב צרפת. הוא הפך מקצוען בשנת 1974. בעצת המנהל הספורטיבי של הקבוצה, אינו לא הצטרף לטור דה פראנס בשנותיו הראשונות כמקצוען. ב־1977 הדהים אינו את הסבב המקצועני כשניצח במרוץ דופינה ליברה כשהוא משאיר מאחור מועמדים לניצחון בטור כברנאר תבנה. אינו התרסק במהלך המרוץ במהלך ירידה מהירה אך עלה שוב על אופניו ורכב לניצחון.

על מנת להתכונן לטור של 1978 רכב אינו בוואלטה אספניה וניצח במרוץ. מעט לפני הטור ניצח אינו באליפות הלאומית של צרפת. אינו ניצח בטור כאשר הוא שומר על ההובלה מהקטע האחרון שנערך נגד השעון. לאחר שני ניצחונות אלה הוכתר אינו על ידי התקשורת כרוכב הצרפתי הגדול הבא. אינו ניצח גם את הטור של 1979.

בטור דה פראנס של 1980 נאלץ אינו לפרוש בזמן שהוביל את המרוץ עקב פציעה בברך. הוא התאושש ושב לנצח באותה שנה באליפות העולם.

בשנה שלאחר מכן, כשהוא לובש את חולצת הקשת בענן ניצח במרוץ פריז - רובא ובטור דה פראנס של 1981. ב-1982 ניצח שוב בטור ובשנת 1983 נאלץ שוב לפרוש עקב בעיות בברכיים. העדרויות אלה איפשרו לבן קבוצתו, לורן פיניון לתפוס את הבמה ולהוביל את הקבוצה. בטור של 1984 ניצח פיניון כשאינו מסיים שני בהפרש של 10 דקות.

שנת 1985 הייתה שנה קשה יחסית לאינו, שהתרסק בתחילתה. בטור של 1985 הוא ניצח, וסגנו היה בן קבוצתו, הרוכב האמריקאי גרג למונד, שטען כי יכל לנצח במרוץ אך מנהלה הספורטיבי של הקבוצה שיקר לו והכריח אותו לחכות לאינו, דבר שעלה לו בניצחון.

בטור של 1986 חזר אינו, הפעם לכאורה לעזור ללמונד לנצח. אינו רכב באגרסיביות ותקף רבות, כשהוא טוען כי הוא עושה זאת על מנת להדוף מתחרים וברור לו שלמונד ינצח. בשלב שנערך באלפ דואז', תקף אינו מוקדם ויצר פער גדול שגרם ללמונד לרדוף אחריו. אינו טען כי למונד יוכל לסגור את הפער בהמשך. למונד ניצח בטור של 1986.

לזכות אינו נזקפים יותר מ־200 ניצחונות ב 12 שנים. הוא ניצח בג'ירו ד'איטליה בשנים 1980, 1982 ו־1985. בוואלטה אספניה ב־1978 וב־1983. ניצחונו הזכור ביותר הוא במרוץ הקלאסי, ליאז' - בסטון - ליאז', בו נתן הופעה נדירה: אינו תקף בשלב מוקדם ורכב מרבית המרוץ לבדו. הוא ניצח וסיים כ־10 דקות לפני הרוכב הבא.

הפטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינו שלט בדבוקה וכונה "הבוס של הפלוטון" או ה"פטרון". בשביתת הרוכבים של 1978, שנועדה למנוע שלב מפוצל (שלב בו הרוכבים רוכבים קטע בבוקר וקטע אחר הצהריים) לקח אינו חלק בולט בהנהגת הרוכבים. אינו שלט בדבוקה באופן בלתי מעורער. לעתים החליט כי "היום לא יהיו התקפות כי מחר יש שלב קשה" וכלל הרוכבים הדבוקה היו מצייתים. אינו זכה לכבוד רב, אך גם לפחד בגלל אופיו. לקהל הצטייר אינו כשחצן, מרוחק וביישן שהתרחק מאמצעי התקשורת. כשהתבקש בראיון לתת תשומת לב רבה יותר לקהל, השיב כי הוא מתחרה על מנת לנצח ולא לרצות אנשים.

פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ב 1986, חזר אינו לחוותו בברטאן ובמקביל עבד בחברה המארגנת של הטור, כרוכב עבר המברך את מקבלי הפרסים והחולצות , תפקיד בו הוא עדיין מופיע (2010) . אינו שימש כיועץ ליצרנית האופניים לוק ועזר בפיתוח דוושות המתחברות לנעל הרוכב.

הקודם:
יאן ראס
אלוף העולם במרוצי כביש
1980
הבא:
פרדי מארטנס