ברנד אלואיס צימרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברנד (ברנהרד) אלואיס צימרמןגרמנית:Bernd Alois Zimmermann, ‏ 20 במרץ 1918 - 10 באוגוסט 1970) היה מלחין גרמני במערב גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

צימרמן נודע בעיקר באופרה שלו, "החיילים", הנחשבת ליצירת המופת שלו. אחרי מותו של אלבן ברג לפני שסיים את "לולו" שלו, היה צימרמן היחיד שכתב אופרה בעלת משמעות בסגנון אטונאלי. בשל סגנונו האינדיבידואלי קשה לתייג את המוזיקה שלו כאוונגארדית, סריאלית או פוסט-מודרנית. הוא משתמש בכתיבתו בקשת רחבה של חומרים, כולל השורה של שיטת שנים-עשר הטונים ומובאות מוזיקליות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צימרמן נולד בבליסהיים, ליד קלן וגדל בקהילה קתולית כפרית בגרמניה המערבית. אביו היה עובד מסילת הרכבת הקיסרית ואיכר. המפגש האמיתי הראשון שלו עם המוזיקה חל בבית הספר הקתולי הפרטי, שם החל ללמוד בשנת 1929. אחרי שהנאצים סגרו את כל בתי הספר הפרטיים, עבר ללמוד בבית ספר קתולי ציבורי בקלן וסיים אותו בשנת 1937.

אחרי סיום לימודיו נענה לקריאת השלטונות והקדיש שנה ללימודי פדגוגיה במכללה להכשרת מורים בבון.

בחורף 1938 החל צימרמן ללמוד חינוך מוזיקלי, מוזיקולוגיה והלחנה באוניברסיטה בקלן. בשנת 1940 גויס לוורמאכט אך שוחרר בשנת 1942 בגלל מחלת עור קשה. מחלתו מנעה ממנו לחזור ללימודים אצל פיליפ ז'ארנאק, תלמידו ועוזרו של פרוצ'ו בוזוני. גם ראייתו נפגמה והוא סבל מפוטופסיס (נצנוצים), מצב שהנציח ביצירה לתזמורת באותו שם ואשר עורר בו חרדה מפני עיוורון.

בשנת 1946 החל לעבוד כמלחין עצמאי, בעיקר בשביל הרדיו. משנת 1948 עד 1950 השתתף בסמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטדט, שם למד, בין השאר, אצל רנה ליבוביץ ווולפגנג פורטנר.

בשנת 1957 קיבל מלגה לאקדמיה הגרמנית "וילה מאסימו" ברומא. במקביל התמנה למרצה לקומפוזיציה (אחרי פרנק מרטן באוניברסיטה למוזיקה של קלן. בשנות ה-60' נהנה מהצלחה ועבודתו כמלחין זכתה להכרה גוברת (כולל מלגה שנייה לווילה מאסימו ברומא בשנת 1963 וחברות באקדמיה לאמנויות בברלין), בייחוד אחרי שהאופרה שלו "החיילים" הגיעה סוף סוף להצגת בכורה בשנת 1965. האופרה לא הוצגה קודם בגלל מספר המשתתפים העצום שדרשה והקשיים המוזיקליים שהערימה - האופרה של קלן טענה, כי זו יצירה ש"אינה ניתנת לביצוע".צוות הזמרים מנה 26 אנשים, מהם 6 טנורים גבוהים, והתזמורת חייבה 100 נגנים ומספר רב של כלי הקשה. האופרה קשה לשירה ולהאזנה, אך עלילתה, המזכירה את "ווצק" של אלבן ברג, מרתקת ומכפרת על מורכבותה של המוזיקה. הן "ווצק" והן "החיילים" מבוססות על מחזות מסוף המאה ה-18, אך מביאות מסר אקטואלי ועדכני.

מצבו של צימרמן החמיר והלך. ראייתו התדרדרה והתנודות בין התרוממות נפש לדיכאון, שליוו אותו במשך שנים, השפיעו גם על בריאותו הגופנית. את הטקסט ליצירה "רקוויאם למשורר צעיר" שאב משירי משוררים, שכולם שמו קץ לחייהם (באייר, יסנין וולדימיר מאיאקובסקי). באוגוסט 1970 סיים את יצירתו "קנטטת קהלת", שלח את משפחתו לנופש והתאבד בירייה.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך הצמיחה היוצרת שלו, התייצב צימרמן בקדמת המוזיקה החדשה, שרוב המלחינים הגרמנים התרחקו ממנה בתקופת המשטר הנאצי. הוא החל לכתוב בסגנון נאו-קלאסי, המשיך באטונאליות חופשית ובמוזיקה דודקאפונית (שיטת שנים-עשר הטונים) ולבסוף, בשנת 1956, הגיע לסריאליזם. חיבתו לג'אז ניכרת לעתים בכמה מיצירותיו (בפרט בקונצ'רטי לכינור ולחצוצרה).

בניגוד לאסכולת דרמשטדט (שטוקהאוזן, בולז, נונו ועוד), צימרמן לא ניתק עצמו מן המסורת. בסוף שנות ה-50' פיתח לו סגנון הלחנה אישי משלו, ה"קלאנגקומפוזיציון" הפורליסטי (שמשמעו התמקדות במשטחי צליל וגוני טון). השילוב והחפיפה בין שכבות של חומר מוזיקלי מתקופות שונות (החל בימי הביניים, דרך תקופת הבארוק והתקופה הקלאסית במוזיקה ועד לג'אז ולפופ, תוך שימוש בטכניקות מוזיקליות מתקדמות, אופייניים לקלאנגקומםפוזיציון. השימוש של צימרמן בטכניקה זו נע משיבוץ מובאות מוזיקליות אינדיבידואליות (הבא לביטוי במידה מסוימת ב"נצנוצים" לתזמורת) עד אל יצירות, הבנויות כולן כמעשה טלאים (הבלט ("Musique pour les soupers du Roi Ubu"). ביצירותיו הווקאליות, בעיקר ב"רקוויאם", הטקסט משמש לקידום היצירה בדרך של חפיפה בין טקסטים ממקורות שונים. צימרמן השתמש במטאפורה "הצורה הכדורית של הזמן" ליצירת עמדה מוזיקלית משלו.‏[1]

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Extemporale for piano (1946)
  • Capriccio for Piano
  • Lob der Torheit (burlesque cantata from Johann Wolfgang von Goethe, for Solo, choir and large orchestra (1947)
  • Enchidrion I for piano (1949)
  • Alagoana (Caprichos Brasileiros) Ballet Suite (1950)
  • Concert for Violin and orchestra (1950)
  • Sonata for solo violin (1951)
  • Symphony in one movement (1951, revised 1953)
  • Enchidrion II for piano (1951)
  • Concerto for oboe and chamber orchestra (1952)
  • Des Menschen Unterhaltsprozeß gegen Gott (lit. The People's Way of Living Contrary to God) Radio opera in three acts with text from Pedro Calderón de la Barca and adapted by Matthias Bungart.
  • Nobody knows the trouble I see Concert for trumpet and chamber orchestra (1954)
  • Sonata for Viola solo (1955)
  • Konfigurationen (Configurations) for piano (1956)
  • Perspektiven - Musik für ein imaginäres Ballet (Perspectives - Music for an imaginary ballet. for 2 pianos (1956)
  • "Die fromme Helene" from Wilhelm Busch sounded as a "Rondo popolare" for narrator and *instrumental ensemble (1957)
  • Canto di speranza Cantata for cello and chamber orchestra (1957)
  • Omnia tempus habent Cantata for soprano and 17 instruments (1957)
  • Dialoge Concerto for two pianos and orchestra (1960)
    • Re-written with the title Monologue for two pianos (1964)
  • Sonata for solo cello (1960)
  • Présence, ballet blanc for piano trio and narrator (with words from Paul Pörtner) (1961)
  • Antiphonen for viola and 25 instrumentalists (1961)
  • Tempus Loquendi for solo flute (1963)
  • Musique pour les soupers du Roi Ubu Ballet from the piece "Ubu Roi" by Alfred Jarry (1966)
  • Die Soldaten Opera in four acts, libretto by the composer after the drama of the same name by Jakob Michael Reinhold Lenz (1965)
  • Concerto for Cello and Orchestra enforme de pas de trois (1966)
  • Tratto Electronic composition (1967)
  • Intercomunicazione for cello and piano (1967)
  • Die Befristeten for jazz quintet (1967)
  • Photoptosis Prelude for large orchestra (1968)
  • Requiem für einen jungen Dichter - Lingual for narrator, soprano, baritone, three choirs, electric tape, orchestra, jazz combo and organ (1969)
  • Vier kurze Studien for solo cello (1970)
  • Stille und Umkehr orchestra sketches (1970)
  • Tratto 2 Electronic composition (1970)
  • Ich wandte mich um und sah alles Unrecht das geschah unter der Sonne - Ekklesiastische Aktion for two narrators, bass and orchestra (1970)
  • Plus various compositions for radio, theater and film
  • "אקסטמפוראלה" לפסנתר (1946)
  • קפריצ'ו לפסנתר
  • "הלל לטיפשות" (קנטטה בורלסקית על טקסט של יוהאן וולפגנג פון גתה, לסולו, מקהלה ותזמורת גדולה (1947)
  • "אנכידריון I" לפסנתר (1949)
  • "אלאגואנה" (קפריצ'י ברזיליירוס) סוויטת בלט (1950)
  • קונצ'רטו לכינור ותזמורת (1950)
  • סונאטה לכינור סולו (1951)
  • "אנכידריון II לפסנתר (1951)
  • קונצ'רטו לאבוב ותזמורת קאמרית (1952)
  • "אורח חיי האדם כנגד אלוהים" אופרה לרדיו בשלוש מערכות לטקסט מאת פדרו קלדרון דה לה בארקה בעיבוד מתיאס בונגארט.
  • "לא יידע איש את צרתי", קונצ'רטו לחצוצרה ותזמורת קאמרית (1954).
  • סונאטה לויולה סולו (1955).
  • "קונפיגורציות" לפסנתר (1956).
  • "פרספקטיבות" - מוזיקה לבלט דמיוני, לשני פסנתרים (1956).
  • "הלנה החסודה" בעקבות וילהלם בוש, נכתב כ"רונדו עממי" לקריין והרכב אינסטרומנטאלי (1957).
  • "שיר תקווה", קנטטה לצ'לו ותזמורת קאמרית, (1957)
  • "לכל זמן" (Omnia tempus habent, על פי קהלת), קנטטה לסופרן ו-17 כלים (1957)
  • "דיאלוג", קונצ'רטו לשני פסנתרים ותזמורת (1960)
נכתב מחדש בשם "מונולוג" לשני פסנתרים (1964)
  • סונאטה לצ'לו סולו (1960)
  • "נוכחות", בלט בלאנק לשלישיית פסנתר וקריין (למילים מאת פאול פורטנר) (1961)
  • "אנטיפונים" לוויולה ו-25 נגנים (1961)
  • "עת לדבֵּר" לחליל סולו (1963)
  • "מוזיקה לארוחת הערב של המלך אובו", בלט על פי "המלך אובו" של אלפרד ז'ארי (1966)
  • "החיילים", אופרה בארבע מערכות, ליברית מאת המלחין על פי דרמה באותו שם מאת יאקוב מיכאל ריינהולד לנץ (1965)
  • קונצ'רטו לצ'לו ותזמורת (1966)
  • "טראטו", יצירה אלקטרונית (1967)
  • "אינטרקומוניקציונה" לצ'לו ופסנתר (1967)
  • "המוגבלים" לחמישיית ג'אז (1967)
  • "פוטופטוסיס", פרלוד לתזמורת גדולה (1968)
  • "רקוויאם למשורר צעיר" - 'לינגואל' לקריין, סופרן, בריטון, שלוש מקהלות, סרט מגנטי, תזמורת, הרכב ג'אז ועוגב (1969)
  • "ארבעה אטיודים קצרים" לצ'לו יחיד
  • "דממה ופנייה לאחור", סקיצות לתזמורת (1970)
  • "טראטו 2", יצירה אלקטרונית (1970)
  • "וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת־כָּל־הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", פעולה על-פי קהלת, לשני קריינים, באס ותזמורת

וכן יצירות נוספות לקולנוע, רדיו ותיאטרון

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 'Bernd Alois Zimmermann, Germany (1918-1970)' UbuWeb (Accessed May 28, 2006)

להאזנה[עריכת קוד מקור | עריכה]