ברנהרד זקלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברנרד זקלס, בסביבות 1913

בֵּרְנַהָרְד זֶקלֶסגרמנית: Berhnard Sekles;‏ 20 במרץ 1872 - 8 בדצמבר 1934) היה מלחין, מנצח, פסנתרן ומחנך יהודי-גרמני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנרד זקלס נולד ב-1872 בפרנקפורט. הוא למד הלחנה אצל איוון קנור (Iwan Knorr), תזמור אצל אנגלברט הומפרדינק ופסנתר אצל לזרו עוזיאלי (Lazzaro Uzielli). בשנים 1893-94 שימש קאפלמייסטר בבית האופרה בהיידלברג ובשנים 1895-96 בתיאטרון העירוני במיינץ. ב-1896 היה למורה בקונסרבטוריון הוך למוזיקה בפרנקפורט; כאן יזם ב-1928 את פתיחת הקורס האקדמי הראשון בג'אז באירופה מאז ומעולם, בהדרכת מתיאש שייבר, על אף התנגדות נמרצת מצד חוגי השמרנים. זקלס ניהל את הקונסרבטוריון בשנים 1923 עד 1933. בין תלמידי ההלחנה שלו היו פאול הינדמית, רודי שטפאן, תאודור אדורנו, מקס רודולף וארנסט טוך. הוא היה מראשוני האקדמאים היהודים שאיבדו את משרתם עם עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי. זקלס מת ב-1934 בעיר הולדתו פרנקפורט, בגיל 62.‏[1]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון יצירתו של זקלס היה רומנטי מאוחר והושפע מברהמס. ביצירותיו הווקאליות המוקדמות השתמש בנושאים ובטקסטים סלאביים ומזרחיים. בכתיבתו האינסטרומנטאלית פיתח את צורת המיניאטורה. בשנות ה-20' של המאה ה-20 תרם להתפתחות הסגנון הנאו-בארוקי בכתיבת פוגות ופסאקאליות.‏[2]

מבחר מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יום הולדת האינפנטה" (בלט, 1913), מבוסס על האגדה של אוסקר ויילד.
  • "שחרזדה" (אופרה, 1917)
  • "כלולות הפָאוּן" (Die Hochzeit des Faun) (בלט, 1921)
  • "עשר הנשיקות" (Die zehn Küsse) (אופרה, 1926)
  • "שאקון על נושא שיר לכת במפעם מתומן" (Chaconne über ein achttaktiges Marschthema) לוויולה ופסנתר, אופוס 38 (1931)

תלמידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיזלהר שוברט, "ברנרד זקלס" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין.
  2. ^ גרוב