ברני פרנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברני פרנק
31 במרץ 1940
ברני פרנק
תפקיד

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית

מחוז ייצוג אזור הבחירה ה-4 של מסצ'וסטס
סטטוס מכהן
מפלגה פוליטית המפלגה הדמוקרטית
http://www.house.gov/frank/

ברנט "ברני" פרנקאנגלית: Barnett "Barney" Frank) (נולד ב-31 במרץ 1940) הוא פוליטיקאי יהודי-אמריקני, כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אזור הבחירה ה-4 של מסצ'וסטס, משנת 1981 ועד ינואר 2013 (הוא לא התמודד בבחירות ב-2012).

פרנק הוא חבר במפלגה הדמוקרטית. בעקבות ניצחונם של הדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה ב-2006 ושליטתם בבית הנבחרים של ארצות הברית, מונה ליושב ראש ועדת בית הנבחרים לשירותים כספיים. הוא פעיל בתחום זכויות האזרח וקהילת הלהט"ב.

בשנת 1987 לאחר שיצא מהארון מיוזמתו, היה פרנק להומו הגלוי מרצון הראשון בבית הנבחרים של ארצות הברית. ביולי 2012 נישא לבן-זוגו מזה שנים רבות, ג'יימס רדי. בכך היה פרנק לאדם הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית שנישא לאדם מאותו המין, בעודו מכהן בקונגרס. בבחירות הכלליות של 2012 לא העמיד את עצמו לבחירה מחדש ופרש מהפוליטיקה.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק נולד למשפחה יהודית בביון, ניו ג'רזי. את לימודיו האקדמיים עשה בקולג' הרווארד, שם התגורר במעונות הסטודנטים בקירקלנד, ואחר כך בווינת'ורפ. שהוא סיים את לימודיו ב-1962. פרנק לימד בהרווארד בזמן שלמד לדוקטורט שלו, אך עזב ב-1968, לפני שהשלים את התואר, כדי להיות עוזרו הראשי של ראש העיר של בוסטון, קווין וואיט, משרה בה החזיק שלוש שנים. לאחר מכן כיהן במשך שנה אחת כמנהלו האדמיניסטרטיבי של חבר הקונגרס של ארצות הברית, מייקל ג'יי. הרינגטון.

ב-1972, פרנק נבחר לבית הנבחרים המדינתי של מסצ'וסטס, שם שירת שמונה שנים. במהלך אותו זמן, נרשם לבית ספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד וסיים את לימודיו ב-1977.

במקביל לפעילותו הפוליטית, לימד פרנק באוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון, בבית ספר ג'ון פ. קנדי לממשל, באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת בוסטון. פרנק פרסם מספר מאמרים בנושאים פוליטיים וציבוריים. ב-1992 פורסם המאמר לדבר בכנות, שעסק בתפקיד אותו צריכה למלא המפלגה הדמוקרטית בשנות ה-90.

פוליטיקה ארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1979 הפך פרנק לחבר בקבוצת המשפטנים של מסצ'וסטס, לפני שנבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1980. בראשונה הוא נבחר למלא את מושבו של הכומר רוברט דריאן, אשר עזב את הקונגרס בעקבות קריאתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני לכמרים לעזוב משרות פוליטיות. ב-1982, חלוקה מחדש של מחוזות הכריחה אותו לרוץ נגד הרפובליקנית מרגרט הקלר. כאנדרדוג, הוא מיקד את מערכת הבחירות בעובדת תמיכתה של הקלר בנשיא רונלד רייגן, וכך ניצח בהפרש של 20%. מאז המשיך להיבחר מחדש באופן עקבי ובקלות. פרנק הוא כרגע יושב ראש ועדת השירותים הכספיים.

1981, תמונת קונגרס רשמית מכהונתו הראשונה

פרנק הוא דמות בולטת באגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, ומדב בגלוי על נושאים רבים של זכויות אזרח, ובפרט על הנושא ההומוסקסואלי. ב-1987, דיבר בפעם הראשונה בפומבי על עובדת היותו הומוסקסואל. הוא אמר בראיון ב-1996:

"אני רגיל להיות במיעוט. אני הומו, שמאלני, ויהודי. מעולם לא חשתי, אוטומטית, חבר ברוב כלשהו".

הליך נזיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 הצביע בית הנבחרים (הארצי) בעד לבצע הליך נזיפה בפרנק, הליך משפטי של הקונגרס עם משמעות סמלית בלבד, בגלל שסטיב גובי, זונה ממין זכר שפרנק התיידד עימו לאחר שהשתמש בשירותיו, טען שהעניק שירותי זנות מדירתו של פרנק, כשהוא לא היה בבית. פרנק ניתק את קשריו עם גובי מוקדם יותר באותה שנה, ודיווח על המאורע לוועדת האתיקה של בית הנבחרים, אחרי שגילה את פעילותיו של גובי. אחרי חקירה מקיפה, לא מצאה ועדת האתיקה של בית הנבחרים כל ראיות שפרנק ידע, או שהיה מעורב בפעילות בלתי חוקית‏[1]. באשר להאשמות היותר שערורייתיות של גובי, הדו"ח של ועדת האתיקה הסיק: "במספר מקרים בהם טענה שהועלתה בידי מר גובי (בין פומבית או במהלך תצהיר הוועדה שלו) נחקרה על נכונותה, הטענה נסתרה על ידי עדותו בשבועה של צד שלישי, או על ידי גובי עצמו" ‏‏‏[2].

עיתון הניו יורק טיימס דיווח ב-20 ביולי 1990, שוועדת האתיקה המליצה "שהנבחר ברני פרנק יקבל נזיפה רשמית מבית הנבחרים על יחסיו עם זונה ממין זכר" ‏‏‏[3]. ניסיונות להרחיק או לפתוח בהליך גינוי, שהובלו על ידי החבר הרפובליקני בבית הנבחרים, לארי קרייג, נכשלו‏‏‏[4][5]. בית הנבחרים העדיף להצביע ברוב של 408-18 בעד לנזוף בו‏[6]. להרשעה לא הייתה כל השפעה באזור הבחירה של פרנק, אשר ניצח במערכה לבחירה מחדש ב-1990 עם 66% מהקולות, ובהפרשים גדולים עוד יותר מאז.

עקיצות ומחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995, מי שהיה אז מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, דיק ארמיי, התייחס לפרנק בראיון תקשורתי כברני פאג ("ברני ההומו"). ארמיי התנצל ואמר ש"זו הייתה פליטת פה". פרנק לא קיבל את התירוץ, והגיב על כך: "פניתי למומחה משלי, אמא שלי, שדיווחה שב-59 שנות נישואין, אף אחד לא הציג אותה כאליס פאג" (אליס ההומאית)‏[7].

ב-1998, ייסד את ארגון "הדמוקרטים של סטונוול הלאומית", ארגון דמוקרטי של הומואים, לסביות, בי סקסואלים וטראנסג'נדרים. ב-2004 ושוב ב-2006, סקר של אנשי צוות מגבעת הקפיטול שפורסם במגזין "וושניגטוניאן", העניק לפרנק את התארים "הפיקח ביותר", "המצחיק ביותר" ו"הרהוט ביותר" מבין חברי בית הנבחרים‏[8]. נכון למאי 2007, פרנק הוא אחד מבין שני חברי הקונגרס היחידים שהם הומואים מוצהרים, לצד תמי בולדווין מוויסקונסין.

פרנק ידוע בשנינותו ובהומור העצמי הלגלגני שלו. כך התלונן שאינו מסוגל להשלים את קריאת דו"ח סטאר העוסק ביחסי ביל קלינטון עם מוניקה לוינסקי, כי "זה יותר מדי קריאה על מין הטרוסקסואלי"‏[9]

פרנק גם מפורסם בהערותיו החריפות על רפובליקנים. בראיון לרשת הטלוויזיה בכבלים "ניו אינגלנד קייבל ניוז" (NECN), ביוני 2007, פרנק אמר על מיט רומני: "רומני האמיתי הוא בבירור איש אמביציוזי יוצא מן הכלל, ללא כל עיקרון פוליטי תפיסתי בכלל. הוא האינטלקטואל חסר הכנות ביותר שיש בהיסטוריה של הפוליטיקה"‏[10].

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס, פרנק הוא תומך נלהב של מריחואנה רפואית. הוא היה המחבר של חוק זכויות המדינה למריחואנה רפואית (H.R 2592), שהיה ניסיון לעצור את הממשל הפדרלי הארצי מלהתערב בחוקי מריחואנה רפואית ברמה המדינתית‏[11]. פרנק הצביע באופן עקבי בעד תיקון הינצ'י למריחואנה רפואית, שהוצע בכל שנה על ידי דנה רורבכר (רפובליקני, קליפורניה) ומוריס הינצ'י (רפובליקני, ניו יורק), אשר תאסור על משרד המשפטים של ארצות הברית מלהעמיד לדין חולי הצורכים מריחואנה רפואית‏[12]. נכון ל-25 במרץ 2008, הוא ממשיך במאמצים להעביר חוק פדרלי, אשר יהפוך את ההחזקה של מריחואנה בכמות מזערית, לחוקית‏[13]. החוק נקרא חוק שימוש אישי במריחואנה בידי מבוגר אחראי.

פרנק היה גם ביקורתי כלפי היבטים של מערכת הבנק הפדרלי, הבנק המרכזי של ארצות הברית, ובכך היה שותף למספר חברי קונגרס רפובליקנים מהאופוזיציה‏[14]. פרנק אומר שהוא וחבר הקונגרס רון פול "חברנו לראשונה בגלל ששנינו בלטנו בחוסר ההערצה למקדש של 'הפדרלים' עם הכומר הבכיר [אלן] גרינספן"‏[14].

ב-2006, פרנק היה אחד משלושת חברי הבית שהתנגדו לחוק הכבוד לגיבוריה הנופלים של אמריקה, אשר הגביל את המחאה כנגד חיילים בלוויות (ובמיוחד את זו של הכומר פרד פלפס הגזען, ראש הכנסייה הבפטיסטית ווסטבורו, שפועלת כנגד הומואים, קתולים, יהודים, מוסלמים וכדומה). הוא התנגד להצעת החוק, אשר עברה פה אחד בסנאט, בנימוק של זכויות אזרח ושל חוקתיות. פרנק אמר על ההצבעה: "אני חושב שזה מאוד סביר שזה ימצא כלא חוקתי... זה נכון שכשאתה מגן על זכויות אזרח, אתה מגן באופן טיפוסי גם על אנשים שעושים דברים מגעילים... אבל אתה משחק לידיהם כשאתה נותן להם להתגרות בך לידי עשיית יתר. אני לא רוצה שהבריונים האלה יטענו שאמריקה היא צבועה" ‏‏‏[15].

הכלל של פרנק בנוגע ל"אאוטינג"[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקפתו של פרנק בנוגע ל"אאוטינג" של רפובליקנים הומואים מסוימים הפכה להיות מוכרת היטב בציבור, והיא כונתה "הכלל של פרנק" - הכלל הקובע שמותר לעשות "אאוטינג" לאדם שהוא הומו בארון, במקרה שאותו אדם בעצמו משתמש בסמכותו כדי לפגוע בהומוסקסואלים‏‏‏[16]. הנושא הפך לרלוונטי במיוחד בשנת 2006, במהלך השערורייה של מרק פולי, בקשר עם התוכנית של הקונגרס לשולחי ההודעות (Pages) לתלמידי תיכון, שמבצעים עבודות אדמיניסטרטיביות בעבור חברי בית הנבחרים (בשעה שמרק פולי נתפס עם פרוטוקול של הודעות מיניות לתלמידי תיכון ממין זכר), שבמהלכה פרנק הבהיר את עמדתו ברשת הטלוויזיה HBO בתוכנית "בזמן אמת עם ביל מאהר":

"אני חושב שיש זכות לפרטיות. אבל הזכות לפרטיות לא צריכה להיות הזכות לצביעות. ואנשים אשר רוצים לעשות דמוניזציה של אנשים אחרים, אנחנו לא צריכים לאפשר להם ללכת אחר כך הביתה ולסגור את הדלת ולעשות את זה בעצמם"‏‏‏[17].

אודות אזור הבחירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הבחירה ה-4 של מסצ'וסטס

אזור הבחירה ה-4 של מסצ'וסטס, שאותו משרת פרנק החל משנת 1981, משתרע בעיקרו על פני דרום מסצ'וסטס, וכולל את שטח החוף הדרומי, ואת המחוזות בריסטול, מידלסקס, נורפוק ו-פליימאות'.

גישתו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחבר קונגרס יהודי ודמוקרט, פרנק נחשב לתומך עקבי של מדינת ישראל. בהזדמנויות רבות הביע את דעתו, שישראל היא מעוז של דמוקרטיה וחופש, ושהסיבה העיקרית להתמשכות הסכסוך באזור היא סירובם של הפלסטינים ושל מדינות ערב לעשות את הוויתורים הנחוצים לכך‏[18]. הוא הוסיף, שהביקורת שישראל זוכה לה היא חסרת פרופורציות, לעומת השתיקה נוכח פשעים שמבצעים ממשלים של מדינות אחרות‏[19].

יחד עם זאת, בעת שהקונסול הכללי של ישראל בבוסטון, נדב תמיר, הותקף על ידי חוגים ימניים בגלל מזכר פנימי שכתב, ובו ביקר את התנהלות ממשלת ישראל ביחסיה עם הממשל האמריקני - עמד פרנק לצידו של הקונסול. פרנק טען, שתמיר עשה שירות חשוב למדינת ישראל, בכך שסיפק לממשלתו מידע מדויק וחיוני, אודות העוינות שגורמת מדיניותה של ממשלת ישראל, והירידה בתמיכה של הקהילה היהודית ושל הממשל בישראל, כתוצאה מכך‏[20].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים
מהעיתונות הישראלית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מדיה מטרס, אודונול נכשל בתיקון ההאשמה של האסטרטג של המפלגה הרפובליקנית שהנבחר פרנק "ניהל רשת זנות מתוך ביתו בעיר", אתר סקירת התקשורת, סקירה על כתבה בעיתון בוסטון גלובס, מה-27 ביולי 1990 והדו"ח של וועדת האתיקה מתאריך ה-20 ביולי 1990
  2. ^ הוועדה לסנדרטים בהתנהגות רשמית, עמוד 37
  3. ^ ריצ'רד ל. ברק, פאנל האתיקה של בית הנבחרים דוחף לנזיפה רשמית של הנציג פרנק, ניו יורק טיימס, 20 ביולי 1990
  4. ^ רולאנד איבאנס ורוברט נובק, מה לעשות בקשר לפרנק: הקונגרס עומד בפני התעמתות מכוערת בטיפול בהתנהגות מינית בלתי הולמת, העיתון אוסטין אמריקן סטייטסמן, 17 באוקטובר 1989, עמוד A.37, "הידיעה שהנציג לארי קרייג מאיידהו עמד נחוש מול וועדת האתיקה החלה להתרוצץ דרך מלתחות המפלגה הרפובליקנית"
  5. ^ ‏‏‏‏‏איליין ס. פוביץ', עיתון שיקגו טריביון, 27 ביולי 1990, עמוד 4, "וועדת האתיקה, הידועה רשמית כוועדה לסנדרטים בהתנהגות רשמית, המליצה פה אחד שפרנק ינזף, ופרנק לא ערער על האשמה. אבל הוועדה הייתה חלוקה קשות; חלפו חודשים עד שהתקבלה החלטה באשר לעונש, ובמהלך ההצבעה ביום חמישי, שלושה רפובליקנים חברי הפאנל, הנציגים תומאס פטרי מויסקונסין, לארי קרייג מאיידהו וג'ים הייסן מיוטה, הצביעו בעד גינויי, הסנקציה היותר חמורה"‏
  6. ^ בית הנבחרים של ארצות הברית, רקורד הצבעה, משרד הפקידות, הצבעה גלויה מספר 271, 1990
  7. ^ פרנק ריץ' (2 בפברואר 1995), מהלומת הארון, ניו יורק טיימס, הפנייה מהארכיון של העיתון
  8. ^ הטוב ביותר והגרוע ביותר בקונגרס, עיתון וושינגטוניאן, מדור חדשות ופוליטיקה, 1 בספטמבר 2006, עודכן ב-29 בנובמבר 2006
  9. ^ ‏צוות החדשות, החלק של פרנק בדו"ח סטאר, פלאנט אווט (9 בספטמבר 1998), עיתון לקהילה ההומוסקסואלית, עודכן ב-25 באוקטובר 2007
  10. ^ חבר הקונגרס פרנק תוקף את רומני, בוסטון הרולד, 11 ביוני 2007
  11. ^ ברני פרנק, פרנק קורא לנקיטת פעולה בחקיקה למריחואנה רפואית, הודעה לעיתונות, 1 בספטמבר 2006
  12. ^ תיקון הינצ'י-רורבכר (2003-2006), מלל הדיונים במליאה וטבלת הצבעות, אתר סמים רפואיים
  13. ^ ברני פרנק: בוא נהפוך את המריחואנה לחוקית, ידיעה של סוכנות AP, אתר NJ.com, התפרסם ב-25 במרץ 2008
  14. ^ 14.0 14.1 כריסטופר קולדוול (22 ביולי 2007), המועמדות האנטי מלחמתית, אנטי ממשל? אכיפת (חוקי) הסמים ואנטי ביטוח רפואי של רון פול, ארכיון, ניו יורק טיימס
  15. ^ ‏אנה מרגוליס, הנציג פרנק מצביע כנגד "חוק מתן כבוד לגיבורי אמריקה הנופלים", HubPolitics.com, ה-11 במאי 2006
  16. ^ Laweekly.com
  17. ^ בזמן אמת עם ביל מאהר, אינדקס פרקים - פרק 86, HBO, שודר ב-20 באוקטובר 2006
  18. ^ דברים שאמר פרנק לקהל של סטודנטים ליברלים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי
  19. ^ מאמר במגזין Salon, יוני 2010
  20. ^ מכתבו של פרנק לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו