ברנרדו ברטולוצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Bernardo Bertolucci

ברנרדו ברטולוצ'י (Bernardo Bertolucci; נולד ב-16 במרץ 1940) הוא במאי, מבקר קולנוע ומשורר איטלקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפארמה שבאיטליה. אביו היה עיתונאי ומבקר סרטים. ברטולוצ'י למד ספרות מודרנית באוניברסיטת רומא. כבר בגיל 24 הוציא את סרטו הראשון, "לפני המהפכה" (Prima della rivoluzione), שהיה מושפע מכתיבתם של פרויד, מרקס וורדי ומעבודות הבימוי של ז'אן-לוק גודאר. בסרט ניכרת השפעה של הגל הצרפתי החדש. הסרט היה פוליטי ולא זכה להצלחה, וברטולוצ'י עשה הפסקה של מספר שנים בבימוי, בהן עבד בעיקר כתסריטאי ועורך. בתקופה זו כתב תסריט ל"היו זמנים במערב" לבמאי סרג'ו לאונה.

ב-1969 ביים וכתב תסריט לסרט "אסטרטגיית העכביש", על פי סיפורו של חורחה לואיס בורחס "נושא הבוגד והגיבור". הסרט עוסק במין ובפוליטיקה, ומוצגת בו תפיסת הזמן בצורת פלשבק, שמתעתע בצופה. הסרט זכה להצלחה והוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה.

ב-1970 יצא סרטו "הקונפורמיסט", על פי ספרו של אלברטו מוראביה שפורסם ב-1951. הסרט נבנה כסדרה של פלשבקים ועסק בצורך של האדם להשתייך לחברה. בזכות הסרט זכה ברטולוצ'י להצלחה ופרסום בינלאומי; הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל ניו יורק, ועד היום נחשב לאחד הסרטים המשפיעים של שנות השבעים.

ב-1972 ביים את סרטו הנודע "הטנגו האחרון בפריז", בכיכובם של מריה שניידר ומרלון ברנדו. הסרט הוקרן לראשונה בניו יורק ב-1972, ועורר מחלוקות רבות וסנסציה, בשל סצינות העירום והמין בו. צילום העירום של ברנדו ושניידר פורסם במגזין פלייבוי. במדינות רבות הוטלה צנזורה על הסרט, משום שנחשב לפורנוגרפיה. כך, למשל, כשבוע לאחר יציאת הסרט באיטליה, החרימה המשטרה את כל העותקים בטענה שזוהי פורנוגרפיה, וברטולוצ'י הועמד למשפט באשמת "הפצת תועבה"; בית המשפט העליון הורה על השמדת כל העותקים ועונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, ובנוסף שלילת זכויותיו האזרחיות לתקופה של חמש שנים. רק 15 שנים מאוחר יותר איפשרה פסיקה חדשה של בית המשפט את הקרנת הסרט באיטליה. הסרט צולם בתקציב של 1.25 מיליון דולר, ולמרות המחלוקות הרבות גרף 36 מיליון דולר בארצות הברית ועוד 96 מיליון דולר ברחבי העולם.

ב-1976 צילם ברטולוצ'י סרט שמשקף את דעותיו בתחום הפוליטיקה, המין, והמאבק בין קפיטליזם וסוציאליזם - "1900". הסרט פנה לקהל רחב וברטולוצ'י גייס שחקנים אמריקאים ידועים כמו רוברט דה נירו, ז'ראר דפארדיה, דומיניק סנדה, לאורה בטי ודונלד סאת'רלנד. הסרט צולם לאורך כשנה בעיר הולדתו של ברטולוצ'י, פארמה. הגרסה האיטלקית של הסרט ארכה יותר מ-5 שעות, אך בהמשך קוצר הסרט לכ-3 שעות וחולק לשני חלקים, שהוקרנו כשני סרטים נפרדים. בסרט מבצע ברטולוצ'י ניתוח היסטורי של איטליה וחזונו לגבי מדינתו. עלילת הסרט עוסקת בשני ילדים שגרים בעולמות שונים, מילדותם ועד הזדקנותם, ברקע אירועים כגון מלחמת העולם הראשונה והשנייה, עליית הפאשיזם ונפילתו. הסרט זכה להצלחה באירופה, אך להצלחה פחותה בארצות הברית.

ב-1979 יצא סרטו "לה לונה" (La Luna) בכיכובה של ג'יל קלייבורג, וב-1981 יצא "טרגדיית האיש המצחיק" (La tragedia di un uomo ridicolo) בכיכובה של אנוק איימה. בהמשך הפסיק לתקופת מה לעסוק בנושאים הקשורים לאיטליה. ב-1987 צילם את הסרט "הקיסר האחרון", הסרט הראשון שצולם בעיר האסורה שבסין, בכיכובם של פיטר אוטול, ג'ון לון וג'ון צ'ן. סרט עסק בחייו של הקיסר האחרון של סין, מילדותו ועד למאסרו באשמת פשעי מלחמה. הסרט זכה בתשעה פרסי אוסקר, בהם לבימוי הטוב ביותר ולסרט הטוב ביותר, ובארבעה פרסי גלובוס הזהב: סרט הדרמה הטוב ביותר, התסריט, הבימוי והפסקול המקורי.

ב-1990 יצר את הסרט "שמיים מגנים מעל" (The Sheltering Sky), וב-1993 את "בודהה קטן" (Little Buddha). ב-1995 יצא סרטו "לגעת ביופי", ב-1999 יצא "התקרבות", וב-2002 "עשר דקות אחרי: הצ'לו". ב-2003 יצא "החולמים", סרט מחווה לסרטי "הגל החדש" בקולנוע צרפתי, שעלילתו מתרחשת בפריז על רקע מהומות הסטודנטים. ב-2012 יצא סרטו "אני ואת" (Io e te).

ברטולוצ'י נודע בזכות התעוזה והטכניקות הוויזואליות החדשניות לתקופתו. נחשב ליורשם של גדולי היוצרים בקולנוע איטלקי. השפיע רבות על יוצרי קולנוע אחרים, בהם פרנסיס פורד קופולה.

סרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Claretta M. Tonetti, Bernardo Bertolucci. The Cinema of Ambiguity. New York, Twayne Publishers, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]