ברנרד הרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברנרד הרמןאנגלית: Bernard Herrmann;‏ 29 ביוני 1911 - 24 בדצמבר 1975) היה מלחין אמריקאי, הידוע במיוחד בשל המוזיקה שכתב ל-47 סרטים ולתסכיתי רדיו (בראשם "מלחמת העולמות" של אורסון ולס מ-1938). בנוסף למוזיקה עבור הסרט על פי "השטן ודניאל ובסטר" מ-1941 עליה זכה בפרס אוסקר, כתב הרמן מוזיקה לסרטיו של אלפרד היצ'קוק, "ורטיגו", "פסיכו", "מזימות בינלאומיות" ו"האיש שידע יותר מדי" ועוד. כמו כן כתב את המוזיקה לסרטים "האזרח קיין" (אורסון ולס), "פסגת הפחד" ("Cape Fear"), "נהג מונית" (מרטין סקורסזה), לסדרת הטלוויזיה "אזור הדמדומים" ולסרטים, סדרות ומיזמים רבים אחרים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן נולד בניו יורק למשפחה יהודית שמקורה ברוסיה. הוא למד הלחנה באוניברסיטת ניו יורק ובבית הספר ג'וליארד, שם ארגן תזמורת בשם "The New Chamber Orchestra of New York".

ב-1934 הצטרף ל-CBS והגיש מספר תוכניות מוזיקה, בהן קידם מלחינים מודרניים כמו למשל צ'ארלס אייבס וכן רוברט ראסל בנט (שהשפיע עליו רבות) וראלף ווהן ויליאמס. ב-1943 היה למנהלה המוזיקלי ומנצחה של התזמורת הסימפונית של CBS. בנוסף, חיבר בעצמו יצירות שנוגנו על ידי תזמורות בניצוחם של לאופולד סטוקובסקי, ג'ון ברבירולי, תומאס ביצ'ם ואחרים, בהן סימפוניה, אופרה על פי אנקת גבהים, קנטטה על פי מובי דיק, אותה הקדיש לצ'ארלס אייבס ואודה לזכר נופלי מלחמת העולם השנייה.

בעבודתו ברדיו נפגש עם אורסון וולס ועיטר במוזיקה את תסכיתי הרדיו החדשניים שהגיש, בהם, כאמור, "מלחמת העולמות". כאשר עבר ולס לקולנוע המשיך עמו גם הרמן וכתב מוזיקה לסרטיו "האזרח קיין", ו"האמברסונים המופלאים" והסרט ג'יין אייר, על פי הרומן באותו שם, בו השתתף ולס כשחקן. ב-1941 זכה בפרס אוסקר עבור המוזיקה ל"השטן ודניאל ובסטר", אחד הפרויקטים הקולנועיים הראשונים שלו.

שיתוף הפעולה עם אלפרד היצ'קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1955 החל הרמן לשתף פעולה עם היצ'קוק בסרטו "מה קרה להארי?" (The Trouble with Harry), עד 1964 חיבר הרמן את המוזיקה כמעט לכל סרטיו של היצ'קוק, בהם "פסיכו" (שהפנינה המוזיקלית שבו, "הרצח", היא משיכות הכינור המצמררות בסצנת הרצח במקלחת, שהפכו לקלאסיקה של כתיבת מוזיקה לסצנות מתח ואימה), "ורטיגו", "מזימות בינלאומיות" ו"האיש שידע יותר מדי" (אולם השיר זוכה האוסקר מתוכו "קה סרה סרה" אינו של הרמן אלא של ג'יי ליבינגסטון). עבור הסרט "הציפורים", הכין הרמן פסקול קולות ללא מוזיקה של ממש. הלחנתו מבוססת על אוסטינטו, חזרה עיקשת על מוטיב ריתמי או מלודי לאורך זמן.

עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שנות החמישים וסוף שנות השישים נקשר שמו בכתיבה לסרטים רבים מתחום המדע הבידיוני והפנטזיה בהם מסע לבטן האדמה, פרנהייט 451 מ-1966 בבימויו של פרנסואה טריפו וסדרת הטלוויזיה "אזור הדמדומים". בפסקול שכתב לסרט "היום בו הארץ עמדה מלכת" (1951) שילב טרמין, כלי נגינה אלקטרוני שהפיק צליל שהפך מזוהה עם נושא החלל החיצון.

ככלל נטה הרמן ליצור תזמור יוצא דופן על מנת להגיש אפקט דרמטי או רגשי מסוים. כיוון שהלחין להרכבים שנשכרו במיוחד לביצוע הקטע, יכל להשתחרר מההרכב הקלאסי של תזמורת וכך השתמש בעשרה נבלים לפסקול "Beneath the 12-Mile Reef", בארבעה חלילי בס בפסקול של "האזרח קיין" ובסרפנט בפסקול של "White Witch Doctor".

עבודותיו האחרונות בקולנוע היו עבור סרטיו של בריאן דה פלמה "אחיות" (1973) ו"אובססיה" (1976) ו"נהג מונית" של מרטין סקורסזה, שהיה עבודתו האחרונה. המוזיקה לנהג מונית הייתה מועמדת לאוסקר ולפרס גראמי וזכתה בפרס באפטא.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 נפגש עם הכותבת לוסיל פלטשר (Lucille Fletcher;‏ 1912 - 2000), הזוג נישא ב-1939. הם התגרשו ב-1948, ובשנה לאחר מכן נשא הרמן לאשה את אחייניתה של פלטשר, לוסי אנדרסון (Lucy (Kathy Lucille) Anderson), נישואיהם החזיקו מעמד עד 1964.

בשנת 1967 נישא לנורמה שפרד (Norma Shepherd), עד מותו חילקו בני הזוג את זמנם בין לונדון ולוס אנג'לס.

פרסים, מחוות והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 זכה הרמן בפרס אוסקר על המוזיקה לסרט על פי "השטן ודניאל ובסטר".

המעבד והמפיק של הביטלס, ג'ורג' מרטין, טען שפסקול הסרט "פרנהייט 451" של הרמן השפיע עליו ובפרט ניכר הדבר בעיבווד הכינורות בשיר "אלינור ריגבי"‏[1].

בשנת 1973 היה לזוכה הראשון בפרס סאטורן למפעל חיים.

בשנת 1992 נוצר הסרט התיעודי "Music for the Movies: Bernard Herrmann", הכולל קטעים בהשתתפותו. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.

בשנת 1996 הוציאה חברת "סוני קלאסיק" את התקליט "The Film Scores" ובו מנוגנים כמה מן הקטעים הנודעים ביותר מפסקוליו על ידי התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס בניצוחו של אסה-פקה סאלונן. התקליט היה מועמד לפרס גראמי ב-1998. חברת דקה הוציא אף היא תקליטים מן המוזיקה שלו בביצוע התזמורת הפילהרמונית של לונדון ובהם סוויטות של המוזיקה לסרטי היצ'קוק, לסרטי פנטזיה ולקלאסיקות.

קוונטין טרנטינו נטל דגימות מפסקולים של הרמן לעיטור סרטו "להרוג את ביל" (2003).

מכון הסרטים האמריקאי ציין בשנת 2005 את הפסקולים לסרטים "פסיכו" ו"ורטיגו" כמספר 4 ומספר 12 ברשימת "25 הפסקולים הטובים ביותר"‏[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Smith, Steven C. (1991). A Heart at Fire's Center: The Life and Music of Bernard Herrmann. US: University of California Press. ISBN 0520071239.
  • Cooper, David (2001). Bernard Herrmann's Vertigo: A Film Score Handbook. US: Greenwood Press. ISBN 031331490X.
  • Cooper, David (2005). Bernard Herrmann's The Ghost and Mrs Muir: A Film Score Guide. US: Scarecrow Press. ISBN 0810856794

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]