ברק אובמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אובמה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אובמה (פירושונים).
ברק חוסיין אובמה
(4 באוגוסט 1961; הונולולו שבהוואי) (בן 53)
President Barack Obama.jpg

ברק אובמה
שם בשפת המקור Barack Hussein Obama II
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג מישל אובמה
barackobama.com
נשיא ארצות הברית ה-44
תקופת כהונה 20 בינואר 2009 - מכהן (5 שנים ו-39 שבועות)
סגן ג'ו ביידן
הקודם בתפקיד ג'ורג' ווקר בוש
הבא בתפקיד מכהן
סנאטור מטעם מדינת אילינוי
תקופת כהונה 3 בינואר 2005 - 16 בנובמבר 2008 (3 שנים ו-45 שבועות)
הקודם בתפקיד פיטר פיטסג'רלד
הבא בתפקיד רולנד בוריס
חבר בית הנבחרים של אילינוי
תקופת כהונה 8 בינואר 1997 - 4 בנובמבר 2004 (7 שנים ו-43 שבועות)
ילדות בהוואי - מימין לשמאל: ברק אובמה; אחותו למחצה, מאיה סואטורו; אמם, אן דנהאם וסבם, סטנלי דנהאם (צולם באמצע שנות ה-70)

ברק חוסיין אובמה השניאנגלית: Barack Hussein Obama II; נולד ב-4 באוגוסט 1961) הוא נשיאה הארבעים וארבעה של ארצות הברית (מאז שנת 2009). אובמה הוא האמריקאי-אפריקאי הראשון המכהן בתפקיד זה. לפני בחירתו לנשיא כיהן אובמה בסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אילינוי (2005–2008).

בשנת 2009, זמן קצר לאחר בחירתו לנשיא, הוענק לאובמה פרס נובל לשלום על "תרומתו המיוחדת למאמצים לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ואת שיתוף הפעולה בין העמים".

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה נולד בהונולולו, בירת הוואי. אביו הוא ברק חוסיין אובמה האב, יליד 1936, אתאיסט בן למשפחה מוסלמית בקניה, שהיה נשוי ואב לשני ילדים, אותם עזב כשזכה במלגה ללימודים באוניברסיטת הוואי בארצות הברית. לאחר שובו לקניה, היה לכלכלן בכיר במשרד האוצר שם. אמו של אובמה היא אן (סטנלי) דנהאם, אמריקאית לבנה ממוצא אנגלי, ילידת 1942. דנהאם, שנדדה עם הוריה, שעסקו בהוראה, מהמדינה בה גדלה, קנזס לטקסס, למדינת וושינגטון ולבסוף להונולולו. הוריו של ברק אובמה נפגשו בסוף שנת 1960, במהלך לימודיהם, אובמה האב הונה את אן וסיפר לה שהוא גרוש על מנת להינשא לה.‏[1] הם נישאו בפברואר 1961, ובנם ברק אובמה הבן נולד לאחר 6 חודשים באוגוסט 1961. סמוך לאחר לידתו, נסע עם אמו לסיאטל לצורך לימודיה באוניברסיטה, שם למדה מספטמבר 1961 עד יוני 1962, ובמחצית השנייה של 1962 חזרו להונולולו.‏[2] אובמה האב עזב את הונולולו ביוני 1962 לאחר שהשלים את לימודי התואר הראשון, לטובת המשך לימודיו באוניברסיטת הארוורד, כאשר האם והבן נשארים בהונולולו. בשנת 1964 התגרשו הוריו, ואובמה לא שב לראות את אביו שחזר לקניה ב-1964, לבד מביקור של חודש אחד בהוואי בסוף שנת 1971 כאשר היה בן עשר. אביו של אובמה נישא פעם נוספת ב-1964 לרות נידסאנד, יהודיה-אמריקאית שפגש במסצ'וסטס, ומאוחר יותר התגרש ממנה וחזר לאשתו הראשונה. האב נהרג בשנת 1982 בתאונת דרכים. אחיו למחצה של ברק אובמה, מרק אובמה, בנה של נידסאנד, חי בסין ומשמש בה מורה ויועץ עסקי.‏[3]

אן דנהם אובמה נישאה בשנית ללולו סוטורו, סטודנט אינדונזי, והמשפחה עקרה בשנת 1967 לג'קרטה שבאינדונזיה, שם התגורר אובמה עם אחותו למחצה, אמו ואביו החורג. במהלך שהותו למד אובמה לימודי דת בבית ספר קתולי פרטי, ובבית ספר ממשלתי, שם זכה להוראת האסלאם. אובמה שב להוואי בשנת 1971, שם התגורר אצל סבו וסבתו מצד אמו. אמו, חזרה להוואי בשנת 1972 עד שובה חזרה לאינדונזיה בשנת 1977 לצורכי עבודה כאנתרופולגית. דנהאם התגרשה מסוטורו בשנת 1980 ונפטרה בשנת 1995.

עם השלמת לימודיו בבית הספר התיכון "פונהו" שבהונולולו, המשיך אובמה את לימודיו במכללת אוקסידנטל שבפרוורי לוס אנג'לס. אחרי שתי שנות לימודים עבר ללמוד באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, שם קיבל תואר ראשון במדע המדינה ב-1983. אובמה שימש כשנתיים ככותב ועורך בחברת המחקר והייעוץ BIC במנהטן, כשלאחר מכן, ב-1985, עבר לשיקגו והפך לרכז קהילתי באחד מרבעיה העניים של העיר. אחרי שלוש שנות הפוגה מלימודים, שב ללימודי המשפטים באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1991 סיים את לימודיו בהצטיינות, במהלכן היה האפריקני-אמריקני הראשון שכיהן כנשיא כתב העת הסטודנטיאלי היוקרתי "Harvard Law Review".

בשנת 1989, כאשר שימש מתמחה במשפט ציבורי לעונת הקיץ במשרד עורכי הדין "סדלי אוסטין" שבשיקגו, פגש אובמה את מישל רובינסון, שהייתה עורכת דין צעירה בחברה. השניים נישאו בשנת 1992. באותה שנה מת סבו ואמו סיימה את עבודת הדוקטורט שלה.

אחרי השלמת לימודי התואר עבר אובמה לשיקגו והפך פעיל במפלגה הדמוקרטית, כשהוא רושם לזכותו הצלחה ב"מסע הצבַּע" (Project Vote), במסגרתו אירגן את הירשמם של עשרות אלפי בוחרים שחורים לקראת הבחירות.‏[4] הפרויקט תרם לניצחונו של ביל קלינטון במדינת אילינוי בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ולניצחונה של קרול מוזלי בראון בבחירות לסנאט. בתקופה זו כתב אובמה את ספרו הראשון, "חלומות מאבי" (1995) - אוטוביוגרפיה המתחקה במסע בעקבות אביו ומשפחתו שבקניה, אחר שורשיו, ואחר זהותו הגזעית של אובמה. אובמה עסק בתקופה זו גם כמרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת שיקגו, ועבד כעורך דין בתחום זכויות האזרח.

תחילת הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנאטור במדינת אילינוי והבחירות לסנאט ב-2004 (1997 - 2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1997 נבחר אובמה לסנאט של מדינת אילינוי מטעם המפלגה הדמוקרטית, שם היה פעיל במיוחד בחקיקה להידוק הפיקוח על ניהולם הכספי של מסעי בחירות, בפעולות להרחבת שירותי הבריאות למשפחות עניות, ובשינויים בחוקי רווחה ושיקום אסירים. אובמה קנה לעצמו שם כמחוקק היודע לשתף פעולה עם מחוקקים משני עברי המתרס הפוליטי.‏[5]

התמונה הרשמית של אובמה בעת שהיה חבר הסנאט של ארצות הברית

ב-2000 התמודד אובמה בבחירות המקדימות על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, מול המועמד הדמוקרטי המכהן, אך הובס. הוא שב והציג את מועמדותו בשנת 2004, הפעם למקום בסנאט. בבחירות המקדימות לנציגות המפלגה הדמוקרטית זכה אובמה בתמיכה של אישים מרכזיים מהמפלגה במדינה, כמו גם של עיתונים חשובים, תמיכה שסייעה לו לנצח בבחירות המקדימות ברוב גדול. אובמה הוביל בסקרים על פני יריבו הרפובליקני, ג'ק ראיין. פרישתו של ראיין מן המירוץ, בעקבות גילויים מביכים על נישואיו הראשונים לשחקנית ג'רי ראיין,‏[6] הובילה למינויו של אלן קיז כמועמד של הרגע האחרון (פחות משלושה חודשים לפני הבחירות). במהלך הזמן שנותר, ניצחונו של אובמה מול קיז לא הוטל בספק, ובשלבים האחרונים של מסע הבחירות אף יכול היה אובמה להרשות לעצמו לפעול למען מועמדים אחרים כשהוא מפנה לטובתם חלק מקרנות מסע הבחירות שלו. ביום הבחירות זכה אובמה לתמיכתם של 70 אחוז מהבוחרים, והפך לסנטור האמריקאי-אפריקאי החמישי בתולדות ארצות הברית, והיחיד שכיהן אותה עת בסנאט.

עוד במהלך מסע הבחירות נבחר אובמה לשאת את הנאום המרכזי בוועידת המפלגה הדמוקרטית ביולי 2004. נאום זה, החשוב בנאומים לבד מנאומי קבלת המועמדות, הבליט את כשרונו הרטורי של אובמה, חיזק את מעמדו בזירה הארצית, והפך את ספרו האוטוביוגרפי הנשכח לרב-מכר.‏[7]

סנאטור בסנאט של ארצות הברית (2005 - 2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסנאט שימש אובמה חבר בכמה ועדות ופעל, יחד עם ריצ'רד לוגר הרפובליקני, לקידום החלטות למניעת הפצת נשק (קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי) ממדינות ברית המועצות לשעבר והגעתו לידי טרוריסטים, והשתתף בניסיון להגיע לרפורמה מוסכמת בנושא ההגירה (ניסיון שהצליח בסנאט, אך נכשל בבית הנבחרים). חשיבות רבה יותר נודעה לביקור שערך בקניה, באוגוסט 2006, שזכה להדים בתקשורת הבינלאומית. כמה שבועות אחרי המסע המתוקשר פרסם אובמה את ספרו השני "תעוזת התקווה", בו פרש את חזונו לעתידה של ארצות הברית. הספר הפך כמעט מיד לרב-מכר וחיזק את מעמדו של אובמה ככוכב עולה בשמי הפוליטיקה האמריקנית.

המרוץ לנשיאות (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008

מאבק בתוך המפלגה הדמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה ומשפחתו, רגע לפני הכרזתו על קמפיין הריצה לנשיאות, אילינוי
ג'ו ביידן, ברק אובמה ובנות זוגם, ביום ההכרזה על ביידן כשותפו של אובמה למירוץ לנשיאות

הכריזמה האישית של אובמה, כשרונו הרטורי והשינוי שהתבטא בגילו, בגישתו הרעננה ובצבע עורו עוררו תקוות בקרב דמוקרטים כבר עם היבחרו לסנאט, והסנאטור הצעיר סומן כמועמד עתידי אפשרי לנשיאות. אובמה הכריז כי אין בכוונתו להתמודד על הנשיאות בשנת 2008, וכי ימתין עד תום כהונתו בת שש השנים בסנאט לפני שיתמודד על תפקיד בזירה הלאומית. למרות זאת, ניכר היה כי אובמה שוקל אפשרות להציג את מועמדותו, במיוחד נוכח היעדר מועמד חלופי ברור מטעם הדמוקרטים, שיתמודד מול הילרי קלינטון. במהלך מסע קידום המכירות של "תעוזת התקווה" כבר החל אובמה מכין את הקרקע להצגת מועמדותו, ובראיון ל"פגוש את העיתונות", הודיע כי על אף הכרזותיו הקודמות, הוא מתחיל לשקול הצטרפות למרוץ הקרוב לנשיאות.‏[8] זמן לא רב לאחר מכן, בפברואר 2007, הכריז אובמה כי הוא מתכוון לנסות להיבחר למועמדה של המפלגה הדמוקרטית בשנת 2008. אובמה בחר להכריז על מועמדותו בספרינגפילד שבאילינוי, בירת המדינה הישנה של המדינה, בה שימש אברהם לינקולן כמחוקק.

אף שלרשות יריבתו המרכזית, הילרי קלינטון, עמד מנגנון בחירות משומן, תמיכה משמעותית בין בוחרים דמוקרטיים וסיוע משמעותי בדמות הנשיא לשעבר הפופולרי ביל קלינטון, החל אובמה צובר תמיכה בקרב הבוחרים, כשהכינוסים ואסיפות הבחירות שלו זוכים לתשומת לב תקשורתית רבה. ב-3 בינואר 2008 זכה אובמה בניצחון מפתיע בבחירות המקדימות באיווה, המשמשת פעמים רבות סימן לעתיד לבוא. אחרי הניצחון המפתיע הגיע ניצחון של קלינטון בבחירות המקדימות בניו המפשייר, שנתן אות למאבק קשה בין השניים על המועמדות. אובמה זכה במועמדות בכתריסר מדינות, אך קלינטון, לעומתו, זכתה במדינות מרובות אוכלוסין רבות, וביניהן ניו-יורק וקליפורניה. מאוחר יותר, המשיך אובמה בניצחונות מרשימים בכמה מדינות קטנות, אך במרץ נחל שוב מפח נפש, כאשר בבחירות בטקסס ובאוהיו ניצחה קלינטון. גם בפנסילבניה, באפריל 2008, זכתה דווקא קלינטון. לאובמה היה יתרון לא גדול, אך ממשי, על פני קלינטון במספר הצירים שנבחרו, אך לקלינטון הייתה שמורה תמיכתם של "נציגי העל" (אנשי המפלגה הזכאים לקולות בוועידת המפלגה, בלי קשר לתוצאות הבחירות המוקדמות במדינתם). ניצחונות נוספים של אובמה, דלדלו תמיכה מובטחת זו, ואחרי ניצחונו של אובמה במונטנה ובדרום דקוטה (יוני 2008) הובטחה לו תמיכת רוב הנציגים בוועידת המפלגה.

ב-3 ביוני 2008, עם השגת מספר הצירים הנדרש, הכריז אובמה על ניצחונו במרוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית. המועמדות אושרה באופן רשמי בוועידת המפלגה הדמוקרטית בדנבר ב-27 באוגוסט 2008.

במהלך הקמפיין אימץ אובמה את סיסמאות הבחירות: "כן אנחנו יכולים" (Yes, We Can), ו"שינוי שאנו יכולים להאמין בו", שליוו אותו גם בהמשך מסע הבחירות. אובמה וקלינטון כאחד נהגו זהירות, למרות מסע הבחירות החריף, בהתבטאויותיהם, מחשש שהתבטאויות חריפות מדי יגרמו לניכור תומכים מסורתיים של המפלגה (אובמה נהנה מתמיכה רבה בקרב צעירים, משכילים ואמריקאים-אפריקאים; ואילו קלינטון נהנתה מתמיכת נשים, היספאנים ולבנים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות). במהלך מסע הבחירות עשה אובמה שימוש חדשני, רחב ומרכזי באינטרנט, גם ככלי לגיוס כספים, וגם ככלי פעילות שטח (פוליטיקה 2.0).

מערכת הבחירות לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור התחושה הציבורית כי נקודת החולשה שלו נעוצה בתחום מדיניות החוץ, החליט אובמה לצאת לסבב ביקורים באזורי קונפליקט בעולם, במהלך יולי 2008. במסגרת סבב זה, ביקר אובמה במדינות כגון אפגניסטן עיראק וכווית וכן בישראל, שבה ביקר בירושלים ובשדרות ונפגש עם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, עם שרי החוץ והביטחון ועם יו"ר האופוזיציה דאז בנימין נתניהו.

ב-23 באוגוסט 2008 הודיע אובמה כי בחר בסנטור הוותיק ג'ו ביידן למועמדו לתפקיד סגן הנשיא במסגרת ההתמודדות לנשיאות. ההודעה הראשונית על כך הועברה לתומכי אובמה, לראשונה בהיסטוריה, במסרון. לרוב אורכו של מסע הבחירות, הוביל אובמה בפער בולט על פני יריבו הרפובליקני ג'ון מקיין בסקרי דעת הקהל. המשבר הכלכלי של 2008 שפרץ בספטמבר הגביר את התמיכה באובמה: מוקד הדיון הציבורי הוסט מענייני ביטחון ומדיניות-חוץ, שבהם היה יתרון למקיין המנוסה, לנושאי כלכלה, וכן התגבר הרצון בחילופי שלטון לנוכח אחריותו של הממשל הרפובליקני למשבר.

ב-4 בנובמבר 2008 נבחר ברק אובמה לכהן כנשיאה הארבעים וארבעה של ארצות הברית,‏[9] לאחר שזכה ב-364 קולות אלקטוראליים (Electoral Vote), לעומת מקיין, אשר זכה ב-162 קולות בלבד. אובמה גם זכה ברוב קולות המצביעים - כ-52.5% מן הקולות לעומת כ-46.2% שקיבל מקיין.‏[10]

ב-17 בדצמבר 2008 נבחר אובמה לאיש השנה של "טיים מגזין". עורכי המגזין נימקו זאת במועמדותו ובבחירתו ההיסטורית לתפקיד הנשיא, שהתרחשה לאחר עלייתו המטאורית בפוליטיקה האמריקנית.‏[11]

ב-20 בינואר 2009 הושבע לנשיאות.

כהונתו כנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בענייני פנים מחזיק אובמה בעמדות ליברליות (במשמעות המיוחסת למונח בארצות הברית). מכך נגזרות עמדותיו בשלל נושאים, כגון דאגה לזכויות אזרח, הפרדת דת ממדינה, זכויות חברתיות, שוויון בין המינים והגזעים, תמיכה בנישואים חד מיניים של זוגות להט"בים ובזכות להפלה מלאכותית. מבחינה כלכלית דוגל אובמה במה שמכונה "כלכלה רגישה" – שוק חופשי כזה שאמריקה רגילה לו זה דורות, תוך התחשבות משמעותית יותר בשכבות החלשות והימנעות מהפחתות מיסים שמיטיבות בעיקר עם בעלי ההון. כמו כן קידם אובמה במרץ מהלך של רפורמה במערכת הבריאות, במטרה להופכה ציבורית. בנוסף, לאחר הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק, קידם מהלכים להגברת הפיקוח על מכירת נשק.

בענייני חינוך הביע אובמה תמיכה בעמדות הנחשבות שמרניות. בין השאר, תמך בתמרוץ דיפרנציאלי למורים בהתאם להשגיהם, ובהגדלת מספר בתי הספר הפרטיים במימון המדינה (Charter Schools). כמו כן, תמך בהרחבת השימוש בשיטת מבחני הבגרות הנהוגה במסצ'וסטס ובפרסום הישגים של בתי ספר.‏[12]

הטיפול במשבר הכלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשבר הכלכלי העולמי היה אחת הסיבות שנזקפו לעלייה בסקרים לטובת ברק אובמה (הממשל הרפובליקני נתפס כאחראי למשבר). עם פרוץ משבר הסאבפריים בשנת 2008, התמקד מסע הבחירות בנושא, ואובמה הציג תוכנית כלכלית מקיפה שבמרכזה "חלוקה הוגנת יותר של העושר הלאומי". כמו כן סייע בהעברת חוק החירום לייצוב כלכלת ארצות הברית לשנת 2008 בבית הנבחרים האמריקני.

לאחר השבעתו לנשיא, ברק אובמה התחיל לנסות לשכנע את הרפובליקנים לתמוך בתוכניתו לטיפול במשבר, ללא הצלחה. תוכניתו הראשונית הייתה בשווי של כ-787 מיליארד דולר, ובמסגרתה ניסה הממשל ליצור מקומות עבודה בכך שהשקיע בביטוח הבריאות, בחינוך ובתשתיות, בנוסף למספר קיצוצים בהיטל המס ובתמריצים לאזרחים.

במהלך חודש מרץ 2009, ניסה הממשל לייצב את המערכת הפיננסית האמריקנית בעזרת תוכנית בשווי של כ-2 טריליון דולר, במסגרתה הממשל תמך במניות בעייתיות שגרמו לירידה בשווי המניות בבורסה ולעיכוב בהתאוששות מהמשבר, בנוסף לתשלום על הלוואות. ב-23 במרץ 2009, העיתון ניו יורק טיימס העיר כי "משקיעים הגיבו בהתלהבות יתרה, עם כל המדדים של המניות בבורסה שהרקיעו שחקים מיד עם פתיחתה".‏[13] למרות התוכניות היקרות, שיעור האבטלה בארצות הברית הוסיף לעלות במהלך 2009 והגיע ל-10% באוקטובר 2009 לפני שהחל לרדת בהדרגה לכ-8% לקראת הבחירות ב-2012.‏[14] לאחר בחירות אמצע הקדנציה לבית הנבחרים ולסנאט ב-2010, בהן המפלגה הדמוקרטית שמרה על רוב בסנאט אך איבדה את הרוב בבית הנבחרים (בין היתר בשל אכזבת הציבור האמריקני מאופן הטיפול במשבר על ידי המפלגה הדמוקרטית), הגיע אובמה להסכמה עם המפלגה הרפובליקנית על תוכנית מיסוי מיוחדת.

דליפת הנפט במפרץ מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010)
כתם הנפט שנוצר כתוצאה של הדליפה, כפי שצולם מלווין של נאס"א ב-24 במאי 2010

ב-12 באפריל 2010 החלה דליפת נפט כתוצאה של פיצוץ באסדת הנפט "Deepwater Horizon" כ-64 קילומטרים דרומית ללואיזיאנה. קצב הדליפה היה כ-35,000 עד 60,000 חביות ליום. הטיפול בדליפה היה מגושם ונסתיים רק ב-15 יולי, אחרי שכבר דלפה כמות נפט של קרוב ל-5 מיליון חביות (800 מיליון ליטרים) ואחרי שנוצר כתם בים בגודל של כ-24 אלף קמ"ר (לשם השוואה, גודלה של מדינת ישראל הוא 22 אלף קמ"ר). בשל הדליפה נפגעו ענף הדיג והתיירות באזור, יחד עם פגיעה בבית הגידול של מאות עופות. דליפת הנפט הזאת הייתה לאסון האקולוגי הגדול בתולדות ארצות הברית ולדליפת הנפט הגדולה בהיסטוריה. בשל הטיפול האיטי בדליפה, החלה התמיכה בברק אובמה לרדת בצורה משמעותית בסקרי דעת הקהל[דרוש מקור].

הרפורמה בביטוח הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה

אחת ההבטחות הבולטות בקמפיין של אובמה לנשיאות הייתה ההבטחה לחוקק, אחרי ניסיונות כושלים רבים מאז ימי תאודור רוזוולט, רפורמה בביטוח הבריאות שתמנע את המצב בו כ-50 מיליוני אמריקנים אינם מבוטחים, תמנע מאמריקנים שמבוטחים לאבד את ביטוח הבריאות שלהם עקב החלפת מקום העבודה דרכו הם מבוטחים, או עקב טענות חברות הביטוח שהטיפולים נובעים ממצב בריאותי שקדם לתחילת הביטוח, ותמתן את הגידול בהוצאות על בריאות.

אובמה הציב את הרפורמה בביטוח הבריאות בראש תוכנית החקיקה של ממשלו, אך בניגוד לניסיון של ממשל קלינטון להציג לקונגרס תוכנית מפורטת לרפורמה במערכת הבריאות, שהסתיים בכישלון, העביר אובמה את מלאכת הכנת התוכנית המפורטת לקונגרס, כשהוא פירט רק עקרונות כלליים שהוא מצפה לראות בתוכנית: תוכנית שתתבסס על המערכת הקיימת ולא תכריח אף מבוטח לוותר על הביטוח הנוכחי שלו, שתבטיח כיסוי לכל האזרחים, שתמנע הפסקת הביטוח ושלא תגדיל את הגירעון. על מנת לקדם את התוכנית ערך אובמה כינוסים ציבוריים ודיונים פומביים, הקדיש לרפורמה רבים מנאומיו, ואף ערך מסיבת עיתונאים מיוחדת בבית הלבן בשעות ה"פריים טיים". שיא המאמץ הציבורי היה בנאום מיוחד בפני שני בתי הקונגרס ב-9 בספטמבר 2009.‏[15]

במהלך הקיץ של 2009 הרפורמה עמדה במרכז דיון ציבורי סוער, בו הימין התנגד לרפורמה, ובייחוד לניסיון לכלול בה "אופציה ציבורית" של ביטוח בריאות ממשלתי בנוסף לביטוחים הפרטיים, וטען שהתוכנית תוביל להלאמה של מערכת הבריאות ולגידול בגירעון.

הגרסה של בית הנבחרים לחוק הרפורמה עברה ברוב דחוק, עם התנגדות של מעל 30 חברי קונגרס דמוקרטים ותמיכה של חבר רפובליקני בודד, ב-8 בנובמבר 2009,‏[16] ואילו הסנאט אישר את הגרסה שלו לחוק בערב חג המולד.‏[17] כיוון ששני בתי הקונגרס אישרו גרסאות שונות, החל משא ומתן לגיבוש נוסח אחיד אותו יש צורך לקבל בשני הבתים.

אובמה חותם בבית הלבן על חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה, לאחר אישורו בקונגרס

גם בקרב הדמוקרטים עלו קולות שהציעו להסתפק ברפורמה מוגבלת, אולם אובמה החליט, כנראה בהשפעתה של יושבת ראש בית הנבחרים, ננסי פלוסי, לא לוותר על העברת רפורמה מקיפה ולהטיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להעביר אותה.‏[18] הוא ערך כינוס פומבי מיוחד עם נציגים בכירים של הדמוקרטים והרפובליקנים בשני בתי הקונגרס על מנת להעלות רעיונות אחרונים לשילוב ברפורמה, ואחר כך פרסם נוסח סופי של הצעת הרפורמה. כדי לעקוף את הבעיה של איבוד הרוב המיוחס בסנאט, הוחלט שבית הנבחרים יקבל תחילה כלשונה את גרסת הסנאט, ואז יעביר הצעת חוק לתיקונים בחוק שהתקבל, שתתמקד רק בשינויים בעלי משמעות תקציבית, אותם ניתן להעביר בסנאט במסלול עוקף פיליבסטר. ההצבעה בבית הנבחרים נקבעה ל-21 במרץ, ולקראתה ביטל אובמה ביקור מתוכנן באינדונזיה ובאוסטרליה, נאם בכינוסים פומביים נוספים, ערך שיחות אישיות עם חברי קונגרס דמוקרטים מתנדנדים, ויום לפני ההצבעה הגיע לקונגרס על מנת לנאום בפני כינוס של כל חברי בית הנבחרים הדמוקרטיים. לאחר שאובמה חתם ביום ההצבעה על צו נשיאותי שהבטיח שגם לאחר קבלת החוק לא יהיה מימון פדרלי להפלות מלאכותיות הוסרה ההתנגדות של קבוצת דמוקרטים מתנגדי הפלות ונסללה הדרך לקבלה בבית הנבחרים של גרסת הרפורמה שעברה בסנאט בסוף 2009.

החוק (חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה) התקבל בבית הנבחרים ברוב של 219 צירים שכולם דמוקרטיים, מול 212 צירים שכללו את כל הרפובליקנים וכ-30 דמוקרטים. מיד אחר כך אישר בית הנבחרים את חבילת התיקונים לחוק ושלח אותה לאישור הסנאט.‏[19]

מדיניות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כל הקמפיין לנשיאות, הבטיח אובמה כי יושיט יד למדינות העוינות לארצות הברית, דבר שהמפלגה הרפובליקנית זקפה לרעתו. בתחילת כהונתו כנשיא, אובמה אכן נהג כך, ולכן ביטל את "ציר הרשע" (רשימה של מדינות שתומכות בטרור, וכללה בין היתר את צפון קוריאה, איראן, סוריה, אפגניסטן וסודאן), ואף התחיל במגעים עם המדינות שנכללו בו ומדינות באמריקה הלטינית, ובראשן ונצואלה (מאז ימי המלחמה הקרה היו יחסים עוינים בין ארצות הברית למדינות אמריקה הלטינית). במהלך החודשים פברואר ומרץ של שנת 2009, סגן הנשיא ג'ו ביידן ומזכירת המדינה הילרי רודהם קלינטון ערכו סבב פגישות ביעדים שונים בעולם אשר מטרתם העיקרית הייתה לבשר על עידן חדש ביחסי החוץ של ארצות הברית עם רוסיה ואירופה. כמו כן, הראיון הטלוויזיוני הראשון אותו העניק אובמה כנשיא אשר ניתן לרשת הכבלים הערבית אל ערביה - צעד אשר נחשב על ידי רבים כניסיון של הממשל האמריקאי החדש לפנות ישירות למנהיגי העולם המוסלמי.

אובמה פעל לסגירת כלא גואנטנמו (בית כלא במפרץ קובה שבו נכלאו אנשים שנתפסו במהלך מלחמת אפגניסטן ונחשדו במתן עזרה לארגוני הטרור) ולמתן טיפולים הולמים לעצורים בו. בין היתר, גינה אובמה בחריפות את שיטות החקירה של ה-CIA שכללו הטבעת העצירים, טלטולים, וביום הוצאות להורג של עצירים בתאים סמוכים לתא של הנחקר. כחלק מהמדיניות של "הושטת יד", נפגש אובמה עם נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, הציע לפתוח שגרירות בסוריה ולבטל את הסנקציות עליה, הציע לדבר עם איראן בנושא הגרעין, והיה מוכן להבליג לצפון קוריאה. עם זאת, המדינות האלו לא נענו להצעתו ולכן נאלץ אובמה להמשיך במדיניות הסנקציות והיד הקשה כלפיהן. בין היתר הוגו צ'אבס מתח עליו ביקורת חריפה, על סוריה הוארכו הסנקציות בשנה והופסקו המגעים זמנית לגבי פתיחת השגרירות (על פי התקשורת האמריקנית הדבר נבע מכך שהממשל האמריקני גילה כי סוריה ממשיכה בפיתוח נשק לא קונבנציונאלי), הדגיש כי האופציה לתקיפת תוכנית הגרעין האיראנית עדיין "על השולחן" ואף איים בהטלת סנקציות "שיגרמו לשיתוק איראן" (זאת בעקבות הדיכוי הקשה של הפגנות האופוזיציה בבחירות לראשות ממשלת איראן ביוני 2009, ומינוי אחמד וחידי, האחראי לפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, לשר ההגנה), ואפילו איים בהתערבות לצד יפן ודרום קוריאה כנגד צפון קוריאה (זאת בשל המשך פיתוח הנשק הגרעיני של צפון קוריאה, הפרה של הסנקציות של האו"ם, והתגרויות מצד צפון קוריאה בדמות שיגורי טילים ארוכי טווח ביום העצמאות האמריקני).

ב-19 במרץ, אובמה המשיך את "הושטת היד" אל העולם המוסלמי, כאשר שחרר מסר וידאו לעם ולממשלה באיראן. ניסיון זה ליצירת דיאלוג עם איראן נדחה על ידי ההנהגה האיראנית. באפריל, נאם אובמה נאום באנקרה שבטורקיה אשר התקבל באהדה על ידי ממשלות ערביות רבות. ב-4 ביוני 2009 נשא אובמה נאום באוניברסיטת קהיר שבמצרים תחת הכותרת "התחלה חדשה" בו קרא לפתיחת דף חדש עם העולם המוסלמי, וכמו כן הפגין את שינוי המדיניות ביחסים בין ארצות הברית לעולם המוסלמי ואת הרצון של ארצות הברית לקדם את תהליך השלום במזרח התיכון. דבר נוסף שעשה אובמה וגרר התנגדות חריפה מצד רפובליקנים רבים היה בביקורו בערב הסעודית: במהלך הביקור צולמה תמונה ובה נראה אובמה מטה את גופו כך שנראה שהוא משתחווה בפני המלך הסעודי.

ב-26 ביוני 2009, בתגובה לפעולות השלטונות באיראן כלפי המפגינים האיראנים לאחר הבחירות לנשיאות באיראן, מסר אובמה: "מעשי האלימות נגדם מקוממים. אנחנו רואים את זה ואנחנו מגנים את זה".

מדיניות החוץ של ממשל ברק אובמה אשר נגעה בנושאים כמו מלחמת האזרחים בסוריה, משבר אוקראינה‎‎, התעצמות ארגון הטרור "המדינה האסלאמית" בעיראק ובסכסוך הישראלי-פלסטיני נתפסה כמדיניות חוץ חלשה ושברירית אשר גרמה למתיחות רבה בין מנהיגים.[דרוש מקור]

המלחמות בעיראק ואפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה, הגנרל דייוויד פטראוס וצ'אק הייגל (מימין) בסיור אווירי בשמי בגדד

אובמה נמנה עם המתנגדים מלכתחילה למלחמת עיראק. בנאום שנשא ב-2002, אמר: "אני לא מתנגד לכל המלחמות. אני מתנגד למלחמות מטומטמות". החל מ-2005 קרא לנסיגה הדרגתית של הכוחות האמריקנים מעיראק בלוח זמנים גמיש, עם אפשרות להשארת כוח צבאי קטן במדינה. הוא תומך גם בהמלצות דוח בייקר המילטון בנוגע לניהול מגעים עם איראן וסוריה על עתיד עיראק, וקורא לקיום ועידה אזורית בהשתתפותן של סעודיה טורקיה וירדן.‏[20] כבר לאחר השבעתו לנשיא, הוציא אובמה את הכוחות האמריקניים מהערים בעיראק אל בסיסיהם הראשיים ואף הבטיח להוציא את כל הכוחות מעיראק עד 2011. בסופו של דבר, הכוחות יצאו מעיראק ב-19 באוגוסט 2010.

לעומת זאת דגל בתגבור הכוחות האמריקניים באפגניסטן על-מנת לטפל ב"שורש הבעיה". במסגרת המלחמה באפגניסטן אובמה תגבר את הכוחות הלוחמים ואף הורה על יציאה למבצע רחב היקף במחוז הלמנד שבדרום המדינה.

ברק אובמה ובכירי הממשל ומערכת הביטחון האמריקאית, בעת קבלת עדכון בשידור חי מהמבצע לחיסולו של אוסמה בן לאדן, 1 במאי 2011

ב-2 במאי 2011, לאחר שאוסמה בין לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעידה, אשר אחראי לסדרת פיגועים רצחניים ברחבי העולם ובהם פיגועי 11 בספטמבר, זוהה בפקיסטן, הורה אובמה על מבצע חנית נפטון לחיסולו.

יחסים עם המעצמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו פעל אובמה לחיזוק היחסים עם המעצמות סין ורוסיה. בין הדברים שהשפיעו על היחסים ניתן למנות את הנסיונות של אובמה לפעול למען פירוז העולם מנשק גרעיני, שכללו שיחות עם נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב לצמצום ארסנל הנשק הגרעיני של שתי המדינות. בעקבות השיחות נחתם הסכם "סטארט החדש".‏[21] בנוסף, במועצת הביטחון, אשר לראשונה מאז 1946 נוהלה על ידי ארצות הברית, הועברה הצעה הקוראת למניעת הפצת נשק גרעיני.

דבר נוסף שהשפיע על היחסים עם רוסיה היה ביטול התוכנית של הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש הבן, להצבת סוללות טילי הגנה מפני טילים בליסטיים על אדמת פולין, תוכנית שהעיבה על היחסים עם רוסיה שראתה בכך איום עליה, והחליט במקום זאת להציב את סוללות הטילים על ספינות שיהיו במזרח התיכון. אובמה ראה בתוכניתו להצבת סוללות הטילים על ספינות כטובה יותר וזאת בשל הירידה בחשש של רוסיה.‏[22]

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה במהלך פגישה אשר התקיימה בבית הלבן עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ב-18 במאי 2009

כפוליטיקאים רבים בארצות הברית, ובפרט מועמדים לנשיאות, ניסה אובמה להצטייר כאוהד של ישראל. במהלך המירוץ לנשיאות אמר אובמה שיפעל לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנוסף, בנאום שנשא בכנס של ארגון איפא"ק, הבטיח שירושלים תישאר הבירה המאוחדת של מדינת ישראל, אך לאחר זמן קצר הבהיר שלא התכוון כי מזרח ירושלים תשאר בשליטת ישראל.

אובמה מינה את ג'ורג' מיטשל לשליח המיוחד למזרח התיכון והחל לחתור לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. כחלק מהמאמצים לחזרה למשא ומתן ולפתרון הסכסוך, פעל אובמה מצד אחד להקפאת הבנייה בהתנחלויות למשך זמן של כשנה, ומצד שני לצעדי נורמליזציה כלפי ישראל מצד מדינות ערב. שני הצדדים לא הסכימו לדרישותיו של אובמה: הצד הישראלי התנגד מכיוון שסירב להשתתף במשא ומתן הכולל תנאים מוקדמים, ודרש הכרה בישראל כמדינת היהודים. מדינות ערב התנגדו כשדרשו כי קודם תוקפא הבנייה בהתנחלויות, ורק לאחר מכן יבצעו צעדים בוני אמון, שגם אותם כינו "צעדים מיותרים".‏[23]

לאחר פגישות רבות, ארצות הברית וישראל הגיעו לטיוטות להסכמים להקפאת הבנייה בהתנחלויות שכללה דרישות קלות יותר מבחינתה של ישראל שכללו ויתור על הקפאת הבנייה במזרח ירושלים, והמשך הבנייה לבתים שהשלד שלהם מוכן. למרות זאת, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אישר את בנייתם של 450 מבנים חדשים, כצעד לפיוס הימין בישראל. עם זאת, אובמה נענה לבקשתו של נתניהו וקרא לאבו מאזן לקיים פסגת משולשת בניו יורק במועד של כינוס האו"ם השנתי. במהלך הפסגה לא הושגה התקדמות במשא ומתן, אלא רק קריאה להתחלתו ולהשהיית הבנייה בהתנחלויות.

ב-7 ביולי 2009, בעודו במוסקבה, הגיב לדבריו של סגן הנשיא ג'ו ביידן לפיהם ישנה אפשרות של תקיפה צבאית ישראלית באיראן, באומרו: "חשוב שאהיה ברור ככל שאני יכול להיות: חשוב לפתור את הבעיה הזו במסגרת בינלאומית באופן שלא יגרום למשבר גדול".‏[24]

פרס ונתניהו מקבלים בנתב"ג את פניו של הנשיא אובמה בביקורו בישראל. הביקור היה בתגובה לביקורת על כך שבקדנציה הראשונה של אובמה, הוא לא טרח כלל לבקר בישראל

במרץ 2010 נקלעו היחסים בין שתי המדינות למשבר, במהלך ביקורו של סגן הנשיא ביידן בירושלים, בשליחות מדינית מטעם אובמה. ישראל הכריזה על בניית 1,600 יחידות דיור (למעשה תוספת של 300 יחידות לאישור שהתקבל שנתיים קודם לכן) ברמת שלמה שבירושלים. ההכרזה הייתה בניגוד לעמדת ארצות הברית, שטענה שמהלך כגון זה מכשיל את שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים, והתפרשה בארצות הברית כפרובוקציה כפולה - נגד מדיניות אובמה ונגד הרשות הפלסטינית.

במאי 2011 נקלעו היחסים בין המדינות למשבר נוסף בעקבות נאום שנשא אובמה ואשר התייחס למזרח התיכון ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנאום קבע אובמה כי הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית יתבסס על קווי 1967 עם חילופי שטחים.

בספטמבר 2012, במהלך התמודדותו של אובמה על כהונה שנייה כנשיא, יצא נתניהו בתביעה, שכוונה לפחות בעקיפין לאובמה והתפרשה בבית הלבן כהתערבות במדיניות-אובמה, להתוות "קו אדום" בפיתוח הגרעיני של איראן. נתניהו קבע, שאם איראן תחצה אותו הדבר יחייב פעולה צבאית נגדה, ובארצות הברית הדברים התפרשו כהתרסה נגד אובמה.

ב-20 במרץ 2013 החל אובמה ביקור של שלושה ימים בישראל, במהלכו סקר את סוללת כיפת ברזל, ביקר במספר אתרים כמו מוזיאון ישראל, מוזיאון "יד ושם" והר הרצל, ביצע מספר פגישות מדיניות, קיבל בארוחת ערב חגיגית את עיטור הנשיא פרס ונאם נאום בבנייני האומה. בנוסף אובמה ביקר ברמאללה ונפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. בסיום הביקור בנמל התעופה תחת עידודו ולחצו, נתניהו התקשר לרג'פ טאיפ ארדואן, בכדי להתחיל בפיוס בין המדינות.

לוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011)

במהלך 2011 פרצה התקוממות עממית בלוב אשר הפכה במהרה למלחמת אזרחים כוללת בין המורדים נגד תומכיו של שליט לוב מועמר קדאפי. קדאפי הורה לחייליו הנאמנים להחזיר את הערים שבשליטת המורדים לידיו ולהפציץ את הערים, ובמיוחד את העיר המרכזית והמעוז של המורדים בנגאזי. כשקדאפי הצליח להחזיר כמעט את כל הערים המורדות חוץ מבנגאזי לשליטתו, תכנן לכובשה באמצעות הפצצתה מהאוויר.

מדינות העולם, ובראשם מדינות המערב גינו את פעולות מועמר קדאפי, ואף דנו בהחלטה להתערב צבאית בלוב כדי לעזור למורדים ולהצילם משפיכות הדמים שעלולה להתרחש בבנגאזי.

ב-17 במרץ התקבלה החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם, לפיה יש לאכוף אזור ללא טיסה מעל לשמי לוב כדי למנוע הפצצות של קדאפי על המורדים. מועמר קדאפי אשר קודם לכן הבטיח להילחם בתושבי בנגאזי ללא רחמים, הודיע בעקבות כך על הפסקה מיידית של הפעולות הצבאיות. בערב 18 במרץ, לאחר מתן אולטימטום קודם על ידי ברק אובמה בתוקף תפקידו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, החלה התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב לאחר שכוחותיו של קדאפי המשיכו להפגיז את כוחות המורדים.

ב-19 במרץ, תקפו 4 מדינות: צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וקנדה את כוחות קדאפי, צרפת בעיקר מהאוויר ושאר המדינות בעיקר מהים בשיגור טילים ימיים על מעוזי קדאפי. לאחר מכן מדינות אחרות, כולל מדינות ערביות עזרו גם הן באכיפת האזור ללא טיסה, וסייעו למורדים להשתלט על הערים שבשליטת קדאפי ולהגן עליהם מפני הפצצות מהאוויר.

במהלך ליל ה-25 במרץ העבירה ארצות הברית את הפיקוד על אבטחת האזור האסור לטיסה לידי נאט"ו, כאשר הפיקוד לכוחות הקרקע נותר בידי כוחות הקואליציה.‏[25]

המרוץ לקדנציה שנייה (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012

באפריל 2011 הכריז אובמה כי יתמודד על כהונה נוספת בבחירות בנובמבר 2012. ביולי 2011 פרסם מטה הבחירות של אובמה כי הוא הצליח לגייס סכום שיא של יותר מ-86 מיליון דולר בשלושת החודשים הראשונים של הקמפיין. ב-6 בנובמבר 2012 נבחר אובמה לקדנציה שנייה כנשיא ארצות הברית ה-44.

משפחתו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת אובמה
חוסיין אוניאנגו אובמה
 
אקומו ניאניוגה
 
סטנלי דאנהם
 
מאדלין לי פיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברק חוסיין אובמה האב
 
 
 
אן דאנהם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברק חוסיין אובמה השני
 
מישל רובינסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מליה אן אובמה
 
נטאשה "סשה" אובמה
 
 

אן דאנהם, אמו של אובמה, הייתה אנתרופולוגית במקצועה. באמצע שנות ה-90, בעודה מתגוררת באינדונזיה, חלתה דאנהם במחלת הסרטן. בעקבות זאת חזרה להוואי, על מנת לגור ליד אמה. אן דאנהם נפטרה ב-7 בנובמבר 1995, בגיל 52. מאדלין דאנהם, סבתו של אובמה, גידלה את אובמה יחד עם בעלה, סטנלי דאנהם, בדירתם שבהונולולו מאז היותו בן עשר. מאדלין דאנהם נפטרה ב-2 בנובמבר 2008, יומיים לפני הבחירות בסופן הפך נכדה לנשיא.

לאובמה ישנם שבעה אחים למחצה מצד אביו הקנייתי. כמו כן, יש לו אחות למחצה בשם מאיה סואטורו, עמה גדל אובמה. מאיה היא בתם של אמו האמריקנית ובעלה השני, שהוא ממוצא אינדונזי.

אובמה נודע בתור "בארי" בצעירותו, אך לאחר שהמשיך לקולג' ביקש שיפנו אליו בשמו "ברק". מלבד העובדה שאנגלית היא שפת האם של אובמה, הוא מדבר גם אינדונזית ברמת השיחה - שפה אותה למד במהלך ילדותו כאשר שהה ארבע שנים בג'קרטה.

ביוני 1989 הכיר לראשונה את מישל רובינסון, בעת שהוא הועסק באופן זמני במשרד עורכי דין בשיקגו. ברק ומישל החלו לצאת בקיץ 1989 ובהמשך התארסו בשנת 1991, והתחתנו ב-3 באוקטובר 1992. בתם הראשונה של בני הזוג, מליה אן, נולדה ב-4 ביולי 1998. הבת השנייה של בני הזוג, נטאשה (מכונה "סשה"), נולדה ב-10 ביוני 2001 .

אובמה ניסה להפסיק לעשן מספר פעמים במהלך חייו, לעתים תוך שימוש בתחליפי ניקוטין. מישל אובמה ציינה בראיון כי אובמה נגמל לחלוטין מעישון בתחילת 2010.

אמונה והגדרה כאמריקאי-אפריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו של אובמה חברה בקהילה נוצרית שחורה,‏[26] השייכת ל"כנסייה המאוחדת של המשיח" (UCC - United Church of Christ) - ארגון כנסייתי אמריקני הידוע בעמדות ליברליות בנושאים שונים.

אובמה מגדיר את עצמו אמריקאי-אפריקאי, אולם בקרב הציבור האמריקאי-אפריקאי יש שאינם רואים בו חלק מהם, ויש המחשיבים אותו כ"מעורב", שכן אינו מצאצאי העבדים האפריקאים באמריקה, אלא בן לאב שנולד וחי באפריקה ולאם לבנה. בשיח הציבורי, כפי שזה בא לידי ביטוי בתקשורת האמריקאית, ההתייחסות אליו היא כאל אמריקאי-אפריקאי.

במחקר גניאולוגי שנערך בשנת 2012, התגלה כי אובמה הוא דור 11 לג'ון פאנץ', השחור הראשון ששועבד על אדמת אמריקה, בשנת 1640. הקשר הוא דרך אמו של אובמה.‏[27]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה כתב שני רבי-מכר: זיכרונות ילדות בשם "חלומות מאבי", ו"תעוזת התקווה", פרשנות פוליטית משלו על הפוליטיקה בארצות הברית.

ספרו הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלומות מאבי

בעקבות היבחרו לעורך ה-Harvard Law Review, והיותו האמריקאי-אפריקאי הראשון שזכה בתפקיד זה, הוצע לו לכתוב אוטוביוגרפיה. הספר, שיצא לאור ב-1995, נקרא "Dreams from My Father", ובו תיאר את תקופת ילדותו ונעוריו, את החיים כילד שחור במשפחה אמריקנית לבנה מהמעמד הבינוני של סבו וסבתו, בצל דמות האב הקנייתי שאותו הכיר רק מסיפורים, את העיסוק המתמיד בזהותו שסיטואציה זו גרמה לו, ואף את השימוש במריחואנה וההתנסות בקוקאין בסוף שנות העשרה של חייו. הספר מסתיים בביקורו בקניה, ארבע שנים לאחר מות אביו, ביקור שבו עלה לקבריהם של אביו וסבו, ולמד להכיר את אביו כפי שהיה, ולא כפי שדמיין את דמותו מסיפורים מקוטעים שעליהם גדל.

הספר יצא לאור מחדש ב-2004, כאשר הפך אובמה לדמות פוליטית לאומית. בשנת 2006, הופק הספר בגרסת אודיו, עליה זכה אובמה בפרס גראמי. הספר היה לרב מכר, והכניס לאובמה ממון רב, בעזרתו שילמו הוא ורעייתו את חובותיהם מתקופת הלימודים ורכשו בית בשיקגו.

ספרו השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תעוזת התקווה

ספרו השני הוא "The Audacity of Hope" ("תעוזת התקווה"), כותרת הספר לקוחה מדרשה של אביו הרוחני, הכומר ג'רמיה רייט, ממנו התנער אובמה לאחר שהתפרסם כי התבטא בחריפות נגד ארצות הברית. הספר הפך לרב מכר יוצא דופן ביחס לספרי עיון של פוליטיקאים, וכשהופק בגרסת אודיו, זכה עליו אובמה בפרס הגראמי.‏[28]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאומיו:


הקבינט של ארצות הברית

נשיא ארצות הברית: ברק אובמה
סגן נשיא ארצות הברית: ג'ו ביידן

מזכיר ביטחון המולדת ג'ה ג'ונסוןמזכירת הפנים סאלי ג'וולמזכיר החינוך ארני דנקןמזכיר השיכון והפיתוח עירוני שון דונובןהתובע הכללי אריק הולדרמנהלת הסוכנות לעסקים קטנים גמריה קונטררס-סוויטמזכיר ההגנה צ'אק הייגלמזכיר החקלאות טום וילסאקמזכיר האוצר ג'ייקוב לומזכיר האנרגיה ארנסט מוניזמנהלת הסוכנות להגנת הסביבה ג'ינה מקארתיראש הסגל דניס מקדאנהמנהלת משרד המנהלה והתקציבים סילביה מתיוס בורוולמזכירת הבריאות ושירותי האנוש סילביה בורוולהשגרירה באו"ם סמנתה פאוורמזכיר התחבורה אנתוני פוקסנציב הסחר מייקל פרומןמזכיר העבודה תומאס פרזמזכירת המסחר פני פריצקריו"ר מועצת היועצים הכלכליים אלן קרוגרמזכיר המדינה ג'ון קריהמזכיר לענייני חיילים משוחררים רוברט מקדונלד
Great Seal of the United States (obverse).svg
נשיאי ארצות הברית
ג'ורג' וושינגטון · ג'ון אדמס · תומאס ג'פרסון · ג'יימס מדיסון · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · אנדרו ג'קסון · מרטין ואן ביורן · ויליאם הנרי הריסון · ג'ון טיילר · ג'יימס פולק · זאכרי טיילור · מילרד פילמור · פרנקלין פירס · ג'יימס ביוקנן · אברהם לינקולן · אנדרו ג'ונסון · יוליסס סימפסון גרנט · רתרפורד הייז · ג'יימס גרפילד · צ'סטר ארתור · גרובר קליבלנד · בנג'מין הריסון · גרובר קליבלנד · ויליאם מקינלי · תאודור רוזוולט · ויליאם האוורד טאפט · וודרו וילסון · וורן הרדינג · קלווין קולידג' · הרברט הובר · פרנקלין דלאנו רוזוולט · הארי טרומן · דווייט אייזנהאואר · ג'ון פיצג'רלד קנדי · לינדון ג'ונסון · ריצ'רד ניקסון · ג'רלד פורד · ג'ימי קרטר · רונלד רייגן · ג'ורג' הרברט ווקר בוש · ביל קלינטון · ג'ורג' ווקר בוש · ברק אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.
הקודם:
מרטי אהטיסארי
פרס נובל לשלום
2009
הבא:
ליו שיאובו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Though Obama Had to Leave to Find Himself, It Is Hawaii That Made His Rise Possible., וושינגטון פוסט, 24 באוגוסט 2008
  2. ^ Barack Obama moves to Seattle in August or early September 1961, HistoryLink.org
  3. ^ Obama's Half Brother Makes a Name for Himself in China‏, באתר ה-TIME‏, 17 בנובמבר 2009 (באנגלית)
  4. ^ ההצבעה בבחירות בארצות הברית תובעת רישום מוקדם של הבוחרים וברוב מערכות הבחירות יש פער ניכר בין מספר בעלי זכות ההצבעה להלכה, לבין מבצעי הרישום המוקדם, הזכאים להצביע בפועל.
  5. ^ אובמה תמך בתוכניות של הרפובליקנים ומוכר על ידיהם לטובה. ראה מאמרה הביקורתי של מליסה אליסון בעניין זה ב"שיקגו טריבון" מה-15 בדצמבר 2000 (באנגלית) המדינה מסכימה להלוואות נשך, וקובעת כללים שיעצרו את ביטוח החיים, ומאוחר יותר, ב-18 באפריל 2001, באותו עיתון, כתבה בשיתוף כתבים נוספים, על תמיכתו בתוכנית הרפובליקנים למניעת סגירת עסקים.
  6. ^ הגילויים באו מהדיונים החסויים במשפט גירושיו
  7. ^ קובץ וידאו של הנאום קובץ וידאו והטקסט של הנאום
  8. ^ הצהרתו של אובמה, Meet the Press, MSNBC, 22.8.2008
  9. ^ אובמה הוא האיש הארבעים ושלושה שכיהן כנשיא ארצות הברית, אולם הספירה המקובלת בארצות הברית מונה את גרובר קליבלנד פעמיים, עקב תקופות הכהונה הלא רציפות שלו.
  10. ^ המפה המלאה של תוצאות הבחירות לנשיאות, באתר הניו יורק טיימס
  11. ^ Person of the Year 2008 - Why History Can't Wait, Time, December 17, 2008
  12. ^ F. Seib, US's education chief knows stars are aligned for real change, The Wall Street Journal, march 17, 2009, page A2
  13. ^ U.S. Expands Plan to Buy Banks’ Troubled Assets, כתבה באתר הניו יורק טיימס, 23 במרץ 2009
  14. ^ Notice: Data not available: U.S. Bureau of Labor Statistics
  15. ^ נטשה מוזגוביהנאום אובמה על רפורמת הבריאות: חבר הקונגרס שקרא לנשיא "שקרן" הקפיץ הסקרים, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
  16. ^ ניצחון לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה: רפורמת הבריאות עברה בבית הנבחרים, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2009
  17. ^ הסנאט אישר רפורמת הבריאות ההיסטורית, באתר nrg מעריב, 24 בדצמבר 2009
  18. ^ Nancy Pelosi steeled White House for health push באתר Politico ‏ 20-03-10
  19. ^ יצחק בן-חורין, היסטוריה בארה"ב: רפורמת הבריאות אושרה, באתר ynet‏, 22 במרץ 2010
  20. ^ הערת סנאטור אובמה על זמינות "הדרך לקידום עיראק", שיקגו כרוניקל, 20 בנובמבר 2006
  21. ^ אובמה ומדבדב סיכמו: הארסנל הגרעיני יצומצם, באתר ynet‏, 6 ביולי 2009
  22. ^ ynet, אובמה: הבונוס לתוכנית - פחות פרנויה רוסית, באתר ynet‏, 20 בספטמבר 2009
  23. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, סעודיה לישראל: צעדים בוני אמון לא יביאו שלום, באתר ynet‏, 31 ביולי 2009
  24. ^ בועז ביסמוט, ‏אובאמה: לישראל אין אור ירוק לתקוף באיראן, באתר ישראל היום, 8.7.2009
  25. ^ דנה הרמןבכיר בברית נאט"ו: נקבל את הפיקוד על המבצע הצבאי בלוב, באתר הארץ, 25.3.2011
  26. ^ Trinity United Church of Christ
  27. ^ מחקר: אימו של אובמה היא נצר לעבד אפריקאי, באתר nrg‏, 31 ביולי 2012
  28. ^ ג'ולי בוסמן, חוצפה של סנאטור, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2006 - במקור, מתוך הניו יורק טיימס