בת שוע

בַּת שוּעַ היא דמות מקראית, אשתו הראשונה של יהודה בן יעקב בספר בראשית. שמה של האישה אינו ידוע, והיא מכונה תמיד על שם אביה שוע.

קורות חייה

בת שוע מוזכרת לראשונה בספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק ב', לאחר סיפור מכירת יוסף בידי אחיו: "וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". על פי המסופר שם, יהודה התרחק מאחיו לאחר מכירת יוסף ונדד עם צאנו עד לעדולם. בעדולם נשא יהודה לאישה את בתו של כנעני מקומי ושמו שוע. בת שוע ילדה ליהודה שלושה בנים: ער, אונן ושלה (שנולד בכזיב).

בתקופה מאוחרת יותר, לאחר שער ואונן נשאו את תמר ומתו, מתה בת שוע אשת יהודה (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק י"ב). לאחר מותה של בת שוע, במהלך גז צאנו בתמנה, פיתתה תמר את יהודה.

בספר דברי הימים א', פרק ב' היא מכונה "בַּת-שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית". בספר דברי הימים א', פרק ג' נכתב שמה של אמו של שלמה כ"בַת-שׁוּעַ, בַּת-עַמִּיאֵל" ולא בת שבע, וכנראה אלו גרסאות שונות של אותו השם (תופעה מוכרת במקרא).

מוצאה הכנעני של בת שוע עורר סוגיה לה נדרשו מפרשי המקרא: אברהם לא רצה שיצחק ישא אישה כנענית ויצחק אסר על יעקב לשאת אישה כנענית. מדוע אם כן נשא יהודה אשה כנענית? על פי אונקלוס וחלק מהמפרשים יש להבין "כנעני" כסוחר ("תגר"), בהתאם למשמעות הנוספת למילה 'כנעני' במקרא, שהיא סוחר (למשל: בנבואת ישעיהו על "צור המעטירה" ככל הנראה בשל עיסוקם של הפיניקים במסחר).

על פי ספר היובלים תמר הייתה מבנות ארם ויהודה הכריח את ער לשאתה, בעוד שער רצה באשה ממשפחת אמו. לאחר מותם של ער ואונן בת שוע לא חפצה ששלה יתחתן עם תמר, גם לאחר שגדל.

החוקרים דנו במשמעות השם שוע, רובם טוענים שמקור המילה הוא בשפה שמית. הפרשנות התחלקה בין המשמעויות של עשיר או להושיע או עוז. באואר הניח שמדובר בשם תיאופורי וכי מקור המילה הוא בשפה החורית (shew(e, והיא חלק משם האל בשפה זו.

בת שוע בתרבות

• על שמה של בת שוע נקרא רחוב קצר ברמת גן.
• בת חפר בת שוע הוא השם שנתן י"ל גורדון לגיבורת הפואמה שלו, "קוצו של יוד".
• הרומן ההיסטורי של שלומית אברמסון, "מעשה תמר", עוסק גם בבת שוע, חמותה של תמר.

לקריאה נוספת

• שמואל ייבין, "בת שוע", אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, טור 380, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ד.