בתולה וסטלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתולה וסטלית

בתולה וסטלית הייתה הכוהנת של אלת האש הרומית וסטה. תפקידן היה לשמר את האש הקדושה שבערה במקדש וסטה. "בתולות וסטה" היו הנשים היחידות ששימשו במערכת הדת הרומית, ומעמדן היה יוצא דופן ברומא ובעולם העתיק. במהלך כל שנות כהונתן אסור היה להן להתחתן או לקיים יחסי מין, ומכאן בא כינויין.

בנוסף לחובת שמירת האש הקדושה של האלה, הן הופקדו גם על שמירת חפצים קדושים מסוימים ואף צוואות כגון זו של יוליוס קיסר ומרקוס אנטוניוס. הן גם הכינו את המולס סלסה, קמח מיוחד ששימש לקורבנות, והשתתפו בפולחן הבונה דיאה שנערך על ידי אשת הפונטיפקס מקסימוס.

יסוד המשרה הדתית מיוחסת למלך רומא השני נומה פומפיליוס אולם זהו ייחוס אנכרוניסטי, סביר להניח שהמשרה התפתחה לאחר ייסוד הרפובליקה הרומית כתוצאה מהצורך לקיים את פולחן האש בביתו של המלך שקודם לכן היה מקוים על ידי נשי המלך או בנותיו. לפי אחת האגדות במיתולוגיה הרומית, רמוס ורומולוס היו בניה של וריאה סילביה, שהייתה כוהנת וסטאלית. לאחר שווריאה נאנסה על ידי מרס היא ילדה את רמוס ורומולוס, ונקברה בחיים כיוון שנדר הנזירות שלה הופר. ייתכן שהסיפור מעיד על תפוצת הפולחן לאלה וסטה בערים הלטניות.

בתחילה הכוהנות היו בנות למשפחות אצולה ומשפחות מהמעמד הגבוה. הן נבחרו לכהונה מגיל 6 עד 10 ונדרשו להיות בנות לאנשים שנולדו חופשיים והיו תושבי איטליה ועדיין היו חיים בזמן הבחירה. הן נדרשו גם להיות נקיות מכל פגם ומום גופני. במשך הזמן, בשל ההגבלות הרבות שהמשרה הטילה על האישה, נוצרה בעיה בגיוס בתולות חדשות ולכן הקיסר אוגוסטוס פתח את המשרה גם בפני בנות של עבדים משוחררים.

מספרן של הכוהנות היה בתחילה שתיים אולם מאוחר יותר הוא הוגדל לשש. כשהיה צורך בכוהנת חדשה היה הפונטיפקס מקסימוס נוהג לבחור 20 בנות בגיל המתאים שביניהן הופל גורל שקבע מי תהיה הכוהנת החדשה. שרות של כוהנת היה תחילה בן חמש שנים אולם הוארך בתקופה מאוחרת יותר לשלושים שנה. בשנותיהן הראשונות הן היו מתלמדות ואחר כך שימשו מדריכות לחברות החדשות. הכוהנת הראשית ניקראה maxima virgo vestalis. הבתולות קיבלו מענק כספי מאוצר המדינה בכל שנות כהונתן ומענק שחרור עם סיום תפקידן. במהלך כהונתן אסור היה להן להתחתן או לקיים יחסי מין. איסורים אלו פקעו עם סיום תפקידן וככל הנראה היו ייצוג קיצוני לאידאל הטוהר בעולם העתיק. רבות מן הבתולות הוסטליות בחרו להישאר במשרתן אף לאחר סיום כהונתן, אם מפני שלא ששו לוותר על היוקרה הגדולה שנלוותה להיותן כוהנות ואם מפני שהסיכוי שלהם להתחתן ולהביא ילדים בגיל מבוגר היה מזערי.

הבתולות הווסטליות היו הנשים היחידות ששימשו במערכת הדת הרומית. מעמדן היה יוצא דופן ברומא: שלא כמו שאר הנשים הן לא היו תחת סמכות האב (pater potestas) והן נהנו מזכויות שהיו שמורות לגברים בלבד כגון מתן עדות בבתי משפט או כתיבת צוואות. לוסטליות יוחס מעמד קדושה גבוה, לדוגמה: אם נידון למוות פגש בהן במהלך דרכו לגרדום הוא קיבל חנינה והוצאתו להורג בוטלה והן אף זכו לליווי של ליקטור, כבוד שהיה שמור רק לבכירים שבמגיסטראטים.

עונשן על הפרת נדרי הבתולים היה קבורה בחיים. ככל הנראה דבר זה נעשה מפאת קדושתן והסיכון שגזר הדין שגוי ולכן הקבורה בחיים נותנת לכוהנת אפשרות לינצל על ידי וסטה אם היא באמת חפה מפשע. אם כבתה אש התמיד תחת משמרתן, נענשו במלקות מידי הפונטיפקס מקסימוס.

מעונן של הבתולות היה בגבעת הקפיטולין שבויה סאקרה, מרכז השלטון ברומא.

סופן של הבתולות הווסטליות באה עם התנצרות הקיסרות. תחילה מעמדן לא נפגעה עד שנות שלטונו של הקיסר גרטיאנוס שביטל את ההקצבה שלהן מאוצר המדינה. תחייה קצרה התרחשה תחת שלטונו של הקיסר אאוגניוס שהנהיג מדיניות של סובלנות כלפי הדת הפגנית ואכן ההקצבה מטעם המדינה הוחזרה. מדיניות הסובלנות הסתיימה כאשר קיסר המזרח תאודוסיוס הראשון כבש את החלק המערבי של הקיסרות ואיחד את הקיסרות בפעם האחרונה בהיסטוריה. לאחר ניצחונו הוא פתח במתקפה על הדת הפגנית שממנה נפגעו גם הווסטליות, מתקפה אחרונה זאת הביאה את הקץ על חבר הכוהנות ואש התמיד במקדש וסטה כבתה לעד בשנת 394.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחל פייג-וישניא, הבתולות הווסטאליות - נשים מחוץ למשפחה ברומא העתיקה, זמנים 70, אביב 2000, עמ' 26-34

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]