בתולית
בָּתוֹלִית (מיוונית: "באתוס", עמוק + "ליתוס", אבן) הוא מחדר פלוטוני גדול של סלע יסוד הנוצר ממאגמה שהתקררה באיטיות עמוק בתוך קרום כדור הארץ. בתוליתים מורכבים בעיקר מגרניט, הנוצר מהתקררות של מאגמה עתירת סיליקה.
היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתולית נוצר כאשר מחדרים רבים מתמזגים ויוצרים גוש גרניטי גדול, או כאשר המאגמה מתגבשת בתוך תא מאגמה.
חדירה של מאגמה גרניטית לסלעי הקרום מתרחשת בבסיסם של רכסי הרים בשלבים האחרונים של האורוגנזה היוצרת אותם.
מבנה והרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתולית הוא גוף החדירה הגדול ביותר, קוטרו מעשרות עד מאות ק"מ. בהגדרתו, בתולית מכסה שטח העולה על 100 קמ"ר.[1][2]
אף שלבתוליתים מראה הומוגני ואחיד, בפועל הם מבנים בעלי הרכב והיסטוריה מורכבים. בתולית עשוי להיות מורכב ממחדרים רבים שנוצרו במשך זמן רב ממאגמה שנבעה מהתכה חלקית של הקרום וזרמה כלפי מעלה. בתנועתם כנוזל בעל כושר ציפה מכונים המחדרים "דיאפירים[3] פלוטוניים". דיאפירים אלה נוזליים וחמים מאוד, והם נוטים לעלות דרך הסלעים תוך כדי דחיפתם של אלה לצדדים והמסתם החלקית. המסה חלקית זו מותירה חלק מסלעי הסביבה כקסנוליתים – סלעים בודדים בין גושי המאגמה. במהלך העלייה מוחדרות לסלעי הסביבה שלוחות (אַפוֹפיזות) בצורת דייקים, סילים ואפילו לקוליתים. רוב הדיאפירים לא מגיעים אל פני השטח כהרי געש אלא מאטים, מתקררים ומתמצקים כ"פלוטונים" (השימוש במונח "פלוטון" נובע מהתייחסות לאל השאול הרומי פלוטו) בתת-הקרקע, בעומק של עד 30 קילומטרים.
דוגמה למורכבות זו היא שרשרת הרי סיירה נבדה בקליפורניה שבארצות הברית, המורכבת ברובה מבתולית גרניטי הבנוי ממאות מחדרים פלוטוניים נפרדים. היווצרות בתולית זה – שחלקים ממנו נחשפים ביוסמיטי – החלה בטריאס ונמשכה יותר מ-120 מיליון שנים.[4]
התקררותה האיטית של המאגמה מאפשרת את היווצרותם של גבישים גדולים ונראים לעין – מכמה מילימטרים עד סנטימטרים אחדים.
חשיפה ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתוליתים שכיחים ברכסי קימוט גדולים, והם נחשפים באמצעות סחיפה נרחבת, שחלה לאחר האורוגנזה. בתולית הנחשף לפני השטח נתון ללחצים שונים מאלה בהם היה נתון בעומק הקרום, ובמשך הזמן משתנה מבנה הגבישים שלהם ומתרחב מעט. שינוי זה מתבטא בהתכדדות ובבליה הבצלית האופיינית לגרניט – "התקלפות" של לוחות דקים הניתקים מן ההר, בדומה לקליפות בצל. תהליך זה מואץ כאשר מים חודרים לסדקים וקופאים בהם, והכוח המופעל מנתק את לוח הגרניט. התוצאה היא פני סלע מעוגלים ונקיים למדי. דוגמה מפורסמת לתוצאה של תהליך זה הוא הר האף דוֹם (Half Dome – חצי כיפה), המצוי בפארק הלאומי יוסמיטי.
בתוליתים רבים הם עצומים בגודלם ומקבילים לאזורי הפחתה נוכחיים או עתיקים ולמקורות חום נוספים לאורך קילומטרים של קרום יבשתי. בתולית גדול מצוי בהרים של מערב קנדה. הוא משתרע לאורך של 1,800 קילומטרים ומגיע עד דרום-מזרח אלסקה. בתולית דומה הוא בתולית האנדים, המשתרע לאורך מערב אמריקה הדרומית ומורכב מיותר מ-800 גופי חדירה נפרדים.
בתוליתים ידוע נוסף הוא המון בלאן בהרי האלפים. גם הר סיני בחצי האי סיני הוא בתולית, שחדר לסלעים המותמרים של השילד הערבו-נובי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, אקדמון, 1992, מסת"ב 965-350-026-0
- עמנואל מזור, גיאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1994, מסת"ב 965-06-0276-3
- שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, האוניברסיטה הפתוחה, 2006, מסת"ב 965-06-0872-9
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בתולית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ batholith Facts, information, pictures, Encyclopedia.com articles about batholith
- ^ CVO Website - Laccoliths and Batholiths
- ^ דיאפיר – מעין "פקק" נוזלי החודר לסלעי הסביבה
- ^ שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, עמ' 288