בתיה עוזיאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

בתיה עוזיאל (נולדה ב-1 במרץ 1934) היא מורה למלאכת יד ואמנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוזיאל נולדה בפורים 1934. אביה, ברוך גילאון (גוריאצ'יקוב) (1901–1980), היה אמרגן שניהל את תיאטרון "המטאטא". בילדותה התייתמה מאִמה סוניה, שנדרסה למוות על ידי משאית בריטית ליד כפר מל"ל. למדה ב"תיכון חדש". בצבא הדריכה במלאכת יד את מדריכי הגדנ"ע, ולאחר שהשתחררה הייתה מורה למלאכת יד בבתי ספר. עוזיאל רקמה וסרגה כבר בגיל שש, ובגיל שש עשרה החלה למכור בובות קטנות שהכינה. עוזיאל התפרסמה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בהגישה פינה שבועית בנושאי מלאכת יד בתוכנית הרדיו של רבקה מיכאלי. בשנים 19741982 הגישה בטלוויזיה הלימודית את התוכנית "מלאכת יד עם בתיה עוזיאל", שממנה צולמו כ-300 פרקים, וכמו כן ערכה סדרה של 12 ספרים בנושא מלאכת יד (1978).

עוזיאל השתתפה בתוכנית "סבתא בתיה", בהשתתפות נכדתה ליאל, ששודרה בערוץ "הופ". כמו כן השתתפה בשנת 2000 בפרסומת. עוזיאל היא גם אמנית-יוצרת, שהציגה תערוכות בארץ ובעולם: היא עובדת הרבה בטכניקת האסמבלאז'. בנוסף היא מלמדת מלאכת יד במספר תחומים ובעיקר בתחום הציור על משי.

יצירות מלאכת היד שאת הכנתם הדגימה עוזיאל ברדיו ובטלוויזיה התאפיינו בשימוש בחומרים זמינים ובמחזור פסולת ושאריות. בתוכניותיה קראה עוזיאל לביטוי היצירתיות בעבודות היד, והתנגדה לשימוש בשבלונות מוכנות, דוגמת אופנת הגובלנים שהייתה נפוצה בשנות ה-70.

פרסומה הרב של עוזיאל הביא לכך שהמונח "בתיה עוזיאל" נטבע בסלנג העברי ככינוי לעבודות מלאכת יד, בעיקר אלה העשויות חומר מאולתרים, או למי שעוסק (ובעיקר למי שעוסקת) בהן. גם צירוף המילים "הכינותי מראש", שהשתמשה בו רבות, נקלט בסלנג העברי. עוזיאל מכחישה שאמרה "במקרה הכינותי מראש". לדבריה הטקסט אותו אמרה בתוכניותיה לא פעם הוא "הכינותי מראש", עבור חלקים ביצירתה שלא היה ניתן להראות את דרך הכנתם בזמן אמת בתוכנית, ואילו צירוף המילה "במקרה" הוא פרי יצירתם של כותבי הפרודיות.

עוזיאל מתגוררת בשכונת אפקה בתל אביב. הייתה נשואה לבנקאי שמואל ("עוזי") עוזיאל (שכיהן בין היתר כמנכ"ל בנק עלייה-לאומי‏[1]) למעלה מיובל שנים, משנת ‏1956 ועד מותו ב-2008. בתה, שרי, נפטרה פתע והיא בת 24 בלבד.

מפרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתיה עוזיאל (ליקטה), מלאכת יד; עורך אחראי: יהודה שיף, 12 כרכים, תל אביב: רביבים; הוצאת ידיעות אחרונות, תשל"ח 1978.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכינותי בדיעבד: בתיה עוזיאל; אוצרות ועריכת קטלוג: נעמי גרשטיין, תל אביב: גלריה גרשטיין, 2013. (מחווה לבתיה עוזיאל; קטלוג תערוכה, מאי 2013)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]