בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל
בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל הוקמו על ידי שלטונותיה על מנת שיהוו את מקום קבורתם של חללי מערכות ישראל. כיום קיימים בישראל 42 בתי קברות צבאיים, וב-93 בתי קברות אזרחיים בה הוקמו חלקות מיוחדות לקבורתם של חללי מערכת הביטחון.[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת בתי הקברות הצבאיים ועיצובם
בשנת 1949, לאחר הקמת המדינה ובסיומה של מלחמת העצמאות, הוחל בהקמתם של בתי קברות צבאיים שבהם יובאו לקבורה אלפי חלליה של מלחמה זו. לצורך כך קיבלה הכנסת את חוק בתי קברות צבאיים, התש"י-1950. מקצת בתי הקברות הוקמו באתרים בהם נקברו חללים במהלך המלחמה עצמה – דוגמת בית הקברות הצבאי בקריית ענבים.
מלכתחילה נקבע כי הקבורה בבתי הקברות הצבאיים תהיה שוויונית, וללא הקצאת חלקות מיוחדות לקצינים בכירים או לקצינים ובעלי דרגות אחרות בכלל.
בתי הקברות הוקמו על פי דפוסים אחידים בעיצוב חלקות הקבורה והגינון בהם. עיצובם נקבע בעקבות תחרות לאדריכלים שנערכה מטעם הממשלה באביב 1949 לעיצוב בתי הקברות הצבאיים נחלת יצחק שבתל אביב ובעפולה. בתחרות זו נבחרה תוכניתו של האדריכל והמהנדס הירושלמי ממוצא הונגרי ד"ר אשר חירם (מתוך 18 תכניות שהוגשו), אשר הסתמכה בחלקה על התפיסה האדריכלית של בתי הקברות הצבאיים הבריטיים בארץ ישראל. התבנית הבסיסית של תוכנית זו הועתקה בהמשך ליתר בתי הקברות הצבאיים הישראליים, תוך התאמתה לתנאיו של כל אתר. חירם גם היה לאדריכל הבית של המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון (אחר כך שונה שמה ליחידה להנצחת החייל), ובתפקידו זה מילא תפקיד מרכזי בעיצוב בתי הקברות הצבאיים, כמו גם בעיצוב אנדרטאות שונות שבנתה המחלקה.[2] כאות הוקרה נקבר חירם בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים והוא למעשה האזרח היחידי בארץ שקבור בבית קברות צבאי[דרוש מקור].
עד שנת 1954 נבנו בישראל 14 בתי קברות צבאיים[3], ובמהלך השנים הוקמו בישראל בסך הכל 42 בתי קברות צבאיים. האחרון שבהם הוקם בכפר הדרוזי בית ג'ן, שרבים מבניו נהרגו במהלך שירותם הצבאי. בכל אחד מבתי הקברות נבנתה רחבת טקס - רחבה פתוחה ובה קיר זיכרון, שלמרגלותיו נערך מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה טקס אזכרה לנופלים.
בנוסף להקמת בתי הקברות הצבאיים, ובעקבות מסירת זכות הבחירה של מקום קבורת הנופל בידי קרוביו (ראו להלן), הוקמו עם השנים חלקות צבאיות בתחומיהם של 93 בתי קברות אזרחיים בישובים בישראל. רבים מהם הם יישובים שהוקמו והתפתחו לאחר קום המדינה. כך, בשנת 2001 נפתחה חלקה צבאית בעיר קריית מלאכי, ובשנת 2006 נפתחה חלקה צבאית בעיר מודיעין. החלקות הצבאיות נבנו לרוב על פי אותם העקרונות העיצוביים שקבעו את תכנונם ומראם של בתי הקברות הצבאיים. בחלקות צבאיות אין בדרך כלל רחבת טקס, וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אין נערך בהן טקס אזכרה ממלכתי.
בתי הקברות הצבאיים והחלקות הצבאיות מנוהלים ומתוחזקים על ידי היחידה להנצחת החייל, הפועלת במסגרת אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון.
[עריכה] המצבה הצבאית
מאז הקמת בתי הקברות הצבאיים הונהג עיצוב אחיד גם למצבות שהוקמו בהם על קבריהם של הנופלים. המצבה היא תבנית אבנים נמוכה הממולאת אדמה, כדי לאפשר שתילת צמחים בה (אם כי חלק ממשפחות הנופלים בוחרות לכסות אותה בלוח אבן). בראש המצבה מונחת אבן מצבה שבה חקוקים פרטיו של הנופל על פי מתווה אחיד. מתווה זה נקבע בעיקרו על ידי ועדה שכונסה מטעם המועצה הציבורית להנצחת החייל (אם כי המדינה אימצה מתווה פחות מפורט מזה שהציעה אותה ועדה), והוא פורסם בשנת 1951[4]. אלו הפרטים על מצבות הנופלים על פי מתווה זה:
- שמו של הנופל
- שמות הוריו
- מקום לידתו
- מועד עלייתו לישראל - אם עלה
- נסיבות מותו
- מועד מותו
- גילו בעת נפילתו
- הכיתוב ת.נ.צ.ב.ה (תהא נשמתו צרורה בצרור החיים).
בפינת אבן המצבה נחקק סמל צה"ל - או סמלו של ארגון אחר שאליו השתייך הנופל, לפי העניין - דרגתו ומספרו האישי של הנופל.
באבן המצבה שעל קבריהם של נופלים אלמונים נחקקו לרוב רק המילה "אלמוני" וכן נסיבות מותו ומועדו.
מועד מותו של הנופל צוין על פי הלוח העברי, אך מאז שנות ה-90 הותר לרשום אותו על פי הלוח הגרגוריאני, אם רצתה בכך משפחת הנופל. כמו כן, במהלך שנות ה-90, לאחר שהתעוררה דרישה ציבורית לכך ובעקבות דיונים משפטיים בסוגיה, הוחלט לאפשר לבני משפחותיהם של הנופלים להוסיף למצבותיהם כיתוב בנוסח שיבחרו, וזאת לא על גבי אבן המצבה אלא על גבי לוח אבן הצמוד לפאה העליונה של המצבה, בתחתיתה.
על מצבתו של כל חלל מונח בית נר בעיצוב אחיד לצורך הדלקת נר נשמה לזכרו.
[עריכה] הקבורה בבתי הקברות הצבאיים
בסיום מלחמת העצמאות נטה משרד הביטחון לתפיסה, שהמדינה היא זו שתקבע היכן ייקבר חלל של צה"ל, ולא קרוביו של הנופל. גישה זו נדחתה במסגרת נוסחו של חוק בתי קברות צבאיים, ומאז נקברים חללי הצבא, המשטרה ומערכת הביטחון באחד מבתי הקברות הצבאיים או החלקות הצבאיות על פי בחירת שארי בשרם הקרובים, וללא תלות במקום מגוריו של הנופל ערב מותו.[5] בנוסף, במאות בתי קברות אזרחיים בישראל שאין בהם חלקה צבאית נקברו חללים של צה"ל ומערכת הביטחון, וזאת על פי בחירת קרוביהם, אך מצבה צבאית נבנתה על קברם אם רצו הקרובים בכך.
בחלק מבתי הקברות הצבאיים הובאו נופלים לקבורה בקברי אחים. במרבית המקרים היו אלו חללים, אשר נהרגו בקרבות מלחמת העצמאות.
ככלל, אין נקברים בבתי הקברות הצבאיים אזרחים, אלא רק מי ששירתו בעת מותם בשירות סדיר, שירות קבע או שירות מילואים בצה"ל או ששירתו בשירות פעיל במשטרה או באחת מזרועות מערכת הביטחון. עם זאת, במקרים בודדים בעבר התירו שרי הביטחון את קבורתם של אזרחים בבתי הקברות הצבאיים. הדבר היה בדרך כלל כאשר מתו יחד - ומשום כך בנסיבות טראגיות חריגות - שני בני משפחה (זוגות נשואים או אחים) שאחד מהם היה איש צבא.[6]
חריג לכלל האמור הוא זכאותם של ראשי המטה הכללי של צה"ל או אלופיו בעבר - וכן של מפכ"לי המשטרה וניצביה בדימוס - להיקבר בבית קברות צבאי.[7]
[עריכה] הר הרצל
 |
ערך מורחב – הר הרצל |
בית הקברות הצבאי המרכזי של המדינה הוא בית הקברות בהר הרצל בירושלים (אם כי הוא איננו בית הקברות הצבאי הגדול ביותר מבחינת מספר החללים שנטמנו בו). בית קברות זה הוקם ב-1949 במורדותיו הצפוניים של ההר, שעל פסגתו נטמן חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, ומכאן שמו. נקברו בו חללים רבים שנהרגו בירושלים וסביבותיה במהלך מלחמת העצמאות, ובהם אנשי מחלקת הל"ה וחללי קרבות גוש עציון. כמו כן, עם השנים נקברו בו - על פי בקשת קרוביהם – חיילים רבים אחרים שלא היו תושביה של ירושלים. רבים מאלו נהרגו בקרבות בירושלים במלחמת ששת הימים.
עובדה המבטאת את מעמדו המרכזי של בית הקברות היא, שבתחומיו הוקם מספר רב של אנדרטאות – לזכר הנופלים מקרב מתנדבי היישוב העברי בארץ ישראל במלחמת העולם השנייה, לזכר חיילים יהודים בצבאות שונים של בעלות הברית שנהרגו במלחמה זו, ולזכר קבוצות של חללים שנהרגו במלחמת העצמאות ואחריה – דוגמת נעדרי הצוללת דקר. בבית הקברות גם הוקמו אנדרטת חללי פעולות האיבה לזכר חללי פעולות הטרור, ולאחרונה - האנדרטה לזכר יהודי אתיופיה שמתו בדרך העלייה לישראל במהלך שנות ה-80 וה-90.
בבית הקברות נערך מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה טקס האזכרה הממלכתי המרכזי לנופלי צה"ל ומערכת הביטחון, במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, נשיא בית המשפט העליון והרמטכ"ל. בית הקברות הוא גם אתר טקס האזכרה הממלכתי המרכזי לחללי פעולות האיבה, הנערך באותו יום.
[עריכה] גן הנעדרים
|
|
ערך מורחב – גן הנעדרים |
בשנת 2004 הוקם בבית הקברות "גן הנעדרים" – האתר המרכזי להנצחת זכרם של חללי צה"ל ומערכת הביטחון, שמקום קבורתם לא נודע. בו מתקיים מדי שנה הטקס לזכרם, ביום ז' באדר – יום מותו של משה רבנו. בגן מצויה גם מצבת זיכרון לזכר המרגל הישראלי אלי כהן שנשפט וניתלה בדמשק. גן הנעדרים החליף למעשה את חלקת ההנצחה שהייתה לפני כן עבור חיילי צה"ל הנעדרים וכללה גם את חללי צה"ל האלמונים בסמוך אל רחבת הטקסים של בית הקברות.
[עריכה] היכל הזיכרון הלאומי
|
|
ערך מורחב – היכל הזיכרון הלאומי |
היכל הזיכרון הלאומי בהר הרצל הוא מיזם של משרד הביטחון להנצחת זכרם של כל חללי מערכות ישראל בהגנה על הארץ ומחוצה לה מאז שנת 1860 ועד היום. ההיכל אמור להחנך ביום הזכרון בשנת 2013 ויכלול רחבת טקסים שאמורה להחליף את רחבת הטקסים הקיימת כיום לפני קברו של בנימין זאב הרצל. היכל הזיכרון עתיד להיבנות בכניסה הראשית אל בית הקברות הצבאי מצפון לכניסה הראשית אל הר הרצל.[8][9] בנוסף ימוקמו לצידו משרדי היחידה להנצחת החייל של משרד הביטחון.
[עריכה] אתרי בתי הקברות הצבאיים
[עריכה] בתי קברות צבאיים רגילים
בתי קברות צבאיים הוקמו בישראל בישובים אלו, על פי אזורי הארץ השונים (ובתוכם - לפי סדר הא'-ב')
(האתרים המסומנים בכוכבית הוקמו בשלב הראשון של הקמת בתי הקברות הצבאיים - 1948-1954[10]):
אזור הגליל העליון והגליל התחתון
- בית ג'ן
- דגניה א' (*)
- חורפיש
- טבריה
- מגדל העמק
- נצרת עילית
- עפולה (*)
- צפת (*)
- קריית שמונה
- ראש פינה (*)
אזור הגליל המערבי וחיפה
אזור המרכז
אזור גוש דן
- חולון
- פתח תקווה
- ראשון לציון
- תל אביב – קריית שאול (*)
- תל אביב – נחלת יצחק (*)
אזור ירושלים
- ירושלים – הר הרצל (*)
- ירושלים – הר הזיתים
- קריית ענבים (*)
אזור הדרום
[עריכה] בתי קברות צבאיים מיוחדים
במקומות בודדים בישראל קיימים בתי קברות צבאיים קטנים וסגורים לקבורה - למעשה חלקה קטנה או קבר אחים - שבהם נקברו חללים אשר נהרגו בקרב שהתנהל במקום (אך נקברו תחילה במקום אחר). כאלו הם אתר גשר א-זיב ומצודת כ"ח.
[עריכה] בתי קברות צבאיים לשעת חירום
במהלך מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הקימה הרבנות הצבאית בתי קברות צבאיים ארעיים לשם קבורת חירום של חללי הקרבות.
במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים[11] ובמלחמת יום הכיפורים הוקם בית קברות צבאי ארעי מצפון-מזרח לקיבוץ בארי שבנגב המערבי, ובו נקברו חללי הקרבות בסיני. לאחר כל אחת משלוש המלחמות הועברו החללים, בתוך שנה ממועד נפילתם, מבית קברות זה למקום קבורתם הקבוע, שנקבע לפי בחירת בני משפחותיהם, ובית הקברות פורק. באתר מוצבת כיום אנדרטה לזכר הנופלים שנקברו בו.[12]
במהלך מלחמת ששת הימים נקברו חללי הקרבות בצפון הארץ באופן ארעי בחלקה בבית הקברות הצבאי בעפולה. לאחר המלחמה ניתנה הברירה לבני משפחותיהם להציב מצבות קבע על קברותיהם בעפולה, או להעבירם משם לבית קברות אחר.[13]
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסי כץ, לב ואבן - סיפורה של המצבה הצבאית בישראל 2006-1948, תל אביב: משרד הביטחון, 2007.
[עריכה] מקורות
- מעוז עזריהו, פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים, 1948-1956, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1995.
- לא על החרב לבדה, בעריכת רות בונדי, אהד זמורה, רפאל בשן, בת-ים: א. לוין-אפשטיין, תשכ"ח.
- שבתי טבת, חשופים בצריח, ירושלים: שוקן, תשכ"ח.
- יזכור – אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל. תאריך כניסה: 19 באפריל 2010.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יזכור – אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.
- היחידה להנצחת החייל באתר משרד הביטחון.
- חוק בתי קברות צבאיים באתר עתים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תיאור אתר במסגרת ערך זה כבית קברות או כחלקה נעשה על פי האמור באתר יזכור של משרד הביטחון.
- ^ עזריהו, עמ' 174-175.
- ^ עזריהו, עמ' 172.
- ^ עזריהו, עמ' 181-184.
- ^ עזריהו, עמ' 170.
- ^ פליקס פריש ואפרת וייס, תקדים: הרוגת הפיגוע נקברה לצד בעלה בחלקה הצבאית, באתר ynet, 22 במרץ 2002; .יעל ואייל שורק עמדו להפוך להורים, באתר ynet, 9 ביוני 2002
- ^ כך, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל נקברו הרמטכ"ל השני יגאל ידין והרמטכ"ל התשיעי דוד אלעזר, וכן האלופים יוסף אבידר, שמעון מזא"ה, עוזי נרקיס, רחבעם זאבי, דוד שאלתיאל, יהושפט הרכבי, אסף שמחוני ואחרים. הרמטכ"לים מרדכי גור, חיים לסקוב, מרדכי מקלף , צבי צור ודן שומרון נקברו בבית הקברות הצבאי קריית שאול בתל אביב.
- ^ http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1163850.html
- ^ http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1164339.html
- ^ עזריהו, עמ' 172.
- ^ טבת, עמ' 306.
- ^ בית הקברות הצבאי, באתר של קיבוץ בארי.
- ^ לא על החרב לבדה, עמ' 342.
