ג'אמבטיסטה ויקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'אמבטיסטה ויקו

תאריך לידה	23 ביוני 1668
תאריך פטירה	23 בינואר 1744
זרם	הומניזם
תחומי עניין	אפיסטמולוגיה
הושפע על ידי	אפלטון, בייקון, מקיאבלי
השפיע על	הגל, מרקס, ג'ויס

ג'אמבטיסטה ויקו (איטלקית: Giambattista Vico)‏ (23 ביוני 1668 - 23 בינואר 1744) פילוסוף, היסטוריון ומשפטן תושב נאפולי.

ויקו היה בנו של מוכר ספרים ושל בתו של יצרן עגלות, הוא למד בעיקר בבית בשל מחלות וחוסר שביעות רצון עם הסכולסטיקה הישועית. ב-1686 קיבל משרת הוראה בוואטולה, דרומית לסלרנו, בה התמיד תשע שנים. ב-1699 נישא לחברת ילדות, טרסה דסטיטו, וקיבל את הקתדרה לרטוריקה באוניברסיטת נאפולי. במשך כל הקריירה שלו, ויקו ינסה להשיג את הקתדרה היוקרתית יותר למשפטים ללא הצלחה. עם זאת, ב-1734 מונה להיסטיוריוגרף המלכותי של צ'ארלס השלישי, מלך נאפולי, וניתנה לו משכורת גדולהבמהרבה מאשר כשהיה פרופסור. ויקו נותר בקתדרה לרטוריקה עד לפרשיתו ב-1741 מסיבות בריאות.

[עריכה] יצירותיו ורעיונותיו העיקריים

רעיונו המפורסם ביותר של ויקו הוא עיקרון הverum factum שלו, שנוסח לראשונה ב-1710. העקרון קובע כי ניתן להגיע לאמת רק דרך יצירה או המצאה, ולא, כפי שדקארט טען, על ידי הסתכלות וצפייה: "הקריטריון והחוק של האמת הוא יצירתה. לפיכך, התפיסה הברורה שלנו של השכל אינה יכולה להיות של השכל עצמו, ובוודאי לא התפיסה של אמיתות אחרות. כי למרות שהשכל תופס את עצמו, הוא אינו יוצר את עצמו". קריטריון זה ישפיע רבות על ההיסטוריה של התרבות ביצירתו הגדולה של ויקו, "המדע החדש" (Scienza Nuova), ‏1725, מכיוון שחיי התרבות - כמו המתמטיקה - נוצרו בידי אדם.

כשהוא מסתמך על אטימולוגיה מורכבת, ויקו טוען ב"מדע החדש" שהתרבות מתפתחת במעגל חוזר של שלוש תקופות: האלים, הגיבורים, והאנשים. לכל תקופה יש מאפיינים פוליטיים וחברתיים הייחודיים לה, שניתן לאפיין אותם על פי פיגורות לשוניות שונות. התקופה האלהית מסתמכת על המטאפורה כדי להשוות, וכך להבין, תופעות אנושיות וטבעיות. בתקופה ההרואית, מטונימיה וסינקדוכה תומכים בהתפתחות של מוסדות פיאודלים או מונרכיים. התקופה הסופית מאופיינת בדמוקרטיה פופולרית והתבוננות על העולם בעזרת האירוניה; בתקופה זו, עליית הרציונליות מובילה ל"ברבריזם של התבוננות", והתרבות שוקעת שוב לתקופה הפואטית. מעגל זה של שלוש תקופות, האופייני לכל לאום, מהווה עבור ויקו היסטוריה אידאלית נצחית, storia ideale eterna.

בזמנו, יצירתו המרכזית של ויקו לא התפרסמה רבות, אך מאז היא היוותה השראה להוגים ואמנים חשובים רבים, ביניהם בנדטו קרוצ'ה, ג'יימס ג'ויס, ברטרנד ראסל, ישעיה ברלין, סמואל בקט, נורת'רופ פריי, הרולד בלום, אדוארד סעיד, תומאס ברי ורוברט אנטון וילסון.