ג'וליאן דה-פרייטס
ג'וליאן דה-פרייטס (באנגלית: Julian Mignon de Freitas; 26 ביולי 1889–1952) היה שופט בריטי שכיהן בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. ישב בדין בבית המשפט העליון המנדטורי, כאחד מהרכב שלושת השופטים שדנו בערעורו של אברהם סטבסקי, מנאשמי משפט רצח ארלוזורוב, על הרשעתו בבית המשפט לפשעים חמורים, שבגינה נגזר עליו עונש מוות.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וליאן דה פרייטס נולד בשנת 1889 בעיר ברנטפורד (אנ') בחבל מידלסקס (אנ') באנגליה. בשנים 1904–1909 למד באוניברסיטת קיימברידג'. במלחמת העולם הראשונה שירת כסרן ברגימנט של גלוסטר. ראשית הקריירה שלו בשירות הקולוניאלי הבריטי הייתה במשטרת גמביה. לארץ ישראל הגיע בשנת 1928 ונתמנה לנשיא מחוזי מחליף. בתפקידו כיהן בין השאר כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים[1], ואף היה לתקופה קצרה במינוי כשופט בריטי שלישי בבית המשפט לערעורים[2]. במרץ 1930 מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה[3][4]. באוקטובר 1931 הוא שב לכהן כנשיא המחוזי בירושלים[5][6].
בסוף 1933 הוא שב לארץ ישראל מחופשה כדי לכהן כנשיא המחוזי בשכם[7]. באוגוסט 1934 סיים השופט דה פרייטס את תפקידו בארץ ישראל ויצא למצרים על מנת לכהן כשופט בבתי המשפט המעורבים במצרים (אנ'), טריבונלים מיוחדים ששפטו בהם שופטים מצרים וזרים, בעיקר בריטים. על שירותו בשירות הקולוניאלי הבריטי זכה השופט דה פרייטס לתואר אביר במסדר האימפריה הבריטית, ה-OBE.
פסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
השופט דה פרייטס ישב בדין במשפטים חשובים שהסעירו את הציבור בארץ ישראל. ב-23 באוגוסט 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט, התנפלו פורעים על בית משפחת מקלף במוצא, ורצחו חמישה מבני המשפחה. הילד מרדכי מקלף, מי שיהיה לימים רמטכ"ל צה"ל הוא אחד הניצולים היחידים. הוריו ושלושה משמונת אחיו נרצחו. הרצח זעזע את היישוב העברי. החשודים הרצח הובאו לדין בדצמבר 1929 לדין. הרכב השופטים כלל את נשיא בית המשפט העליון המנדטורי (כתוארו אז "זקן השופטים") ואת השופט דה פרייטס. ב-26 בינואר 1930 החליט בית המשפט לזכות את הנאשמים בנימוק כי אשמתם לא הוכחה מעבר לספק סביר. כאשר קהל הערבים שהתקהל מחוץ לבית המשפט, שבו היו גם בני משפחות הנאשמים, שמע את גזר הדין, פרצו מפיהם קריאות "תחי ממשלת פלסטין". הציבור היהודי זעם על גזר הדין המזכה וראה בו משום עיוות הדין.
השופט דה פרייטס דן גם במשפטם של הפורעים שרצחו בעת הטבח בחברון ב-24 באוגוסט 1929 בני שתי משפחות של יהודים, משפחת אבושדיד ומשפחת גוזלן. בפברואר 1930 הובאו שמונה מהמשתתפים בטבח לדין בפני השופטים אוון קורי ודה פרייטס. ב-20 במרץ 1930 הוציאו השופטים את פסק דינם. שלושה מן הנאשמים זוכו על ידם מחוסר ראיות ואילו את חמשת הנותרים הרשיעו וגזרו עליהם עונש מוות.
דה-פרייטס ישב בדין בבית המשפט לעניינים פליליים בשכם במשפטו של אבו ג'ילדה, שודד דרכים ערבי ששמו הפך למושג, שנדון עם שותפו למוות. דה-פרייטס גם ישב בהרכב השופטים בערעור של אברהם סטבסקי על הרשעתו ברצח ארלוזורוב, בו זוכה סטבסקי ב-20 ביולי 1934.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בית משפט המחוזי בירושלים, דואר היום, 13 במרץ 1929
הזמנה, דבר, 25 בפברואר 1930 - ^ Appointments, פלסטיין בולטין, 18 ביולי 1929
- ^ Appointments, פלסטיין בולטין, 3 ביוני 1930
מינויים, דואר היום, 3 ביוני 1930 - ^ de Freitas J., פלסטיין בולטין, 1 בינואר 1931
- ^ Judge de Freitas in Jerusalem, פלסטיין בולטין, 8 באוקטובר 1931
- ^ ה' קריסול ממלא מקום נשיא ביה"ד המחוזי בירושלים, דואר היום, 28 ביוני 1933
- ^ חלופי הגברי בבתי המשפט המחוזיים, דואר היום, 10 בדצמבר 1933