ג'ון בזילון
 מדליית הכבוד של הקונגרס | |
| ג'ון בזילון, מצולם כשהוא עונד את מדליית הכבוד של הקונגרס | |
| לידה |
4 בנובמבר 1916 בפאלו, ניו יורק  |
|---|---|
| נהרג |
19 בפברואר 1945 (בגיל 28) איוו ג'ימה, האימפריה היפנית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| כינוי | "מנילה ג'ון" |
| השתייכות | חיל הנחתים האמריקני |
| תקופת הפעילות | 1937–1945 (כ־8 שנים) |
| דרגה | רב-סמל ראשון (Gunnery Sergent) |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 מדליית הכבוד  צלב הצי  לב הארגמן | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נהג משאית | |
| הנצחה | |
| מפעלי הנצחה | |
  | |
רב-סמל[1] ג'ון בזילון (John Basilone) (4 בנובמבר 1916 – 19 בפברואר 1945) היה איש חיל הנחתים, היה מגיבוריה הידועים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. הוא עוטר במדליית הכבוד של הקונגרס - העיטור הצבאי הגבוה ביותר של ארצו - על לחימתו בקרב גוודלקנל. על פעולתו בקרב איוו ג'ימה, שבו נהרג, הוענק לו עיטור צלב הצי. הוא היה איש חיל הנחתים היחיד במלחמת העולם השנייה אשר עוטר בשני העיטורים.
ראשית חייו ושירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון בזילון נולד בעיר בפאלו שבמדינת ניו יורק. הוא היה הששי מבין עשרה ילדים במשפחתו. אביו החייט והורי אמו הגיעו לארצות הברית מנאפולי שבאיטליה. הוא גדל בעיר ראריטאן (אנ') שבמדינת ניו ג'רזי, למד בבית הספר עד גיל חמש עשרה ואז - בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול - נשר מן הלימודים כדי לסייע בפרנסת משפחתו.[2] הוא עבד כנושא כלים במועדון גולף מקומי ובעבודות אחרות עד שהתגייס לצבא ארצות הברית ב-1937, בגיל 19.
בזילון שירת שירות צבאי מלא בן שלוש שנים שבמהלכו היה מוצב בפיליפינים. בשירותו זה התגלה כבעל כושר מנהיגות, והצטיין בהפעלת מקלעים ותחזוקתם.[3]
לאחר שחרורו מן הצבא עבד בזילון מספר חדשים כנהג משאית במרילנד, ואז החליט לשוב לשירות צבאי. הוא ביקש לשוב לעיר מנילה בה שירת, והתגייס לחיל הנחתים משום שחשב שכך יגיע לעיר מהר יותר. הוא עבר אימונים בבסיסי חיל הנחתים באי פריס (Parris Island), קוונטיקו (Quantico) וניו ריוור (New River). לאחר מכן הוצב בבסיס הצי במפרץ גואנטנמו שבקובה. בעת שירותו העניקו לו חבריו הנחתים את הכינוי "מנילה ג'ון", בשל שירותו בפיליפינים עליו הרבה לספר.
קרב גוודלקנל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1942 הגיע בזילון לאי גוודלקנל עם יחידתו, חטיבת הנחתים השביעית מדיוויזיית הנחתים ה-1.[4] מה-24 באוקטובר השתתף בהגנה על רכס לונגה (Lunga), בצידו הדרומי של מתחם ההגנה על שדה התעופה הנדרסון, שדה תעופה יפני שעליו השתלטו הנחתים באי. רגימנט ובו למעלה מ-3,000 חיילים יפנים תקף את דרום המתחם, אשר הוחזק על ידי כוחות אמריקניים דלילים.
בזילון פיקד בקו ההגנה על שתי כיתות של מקלעים כבדים, אשר היפנים ירו לעברן אש נשק קל, מקלעים ומרגמות. כל אימת שתחמושת המקלעים החלה לאזול, היה בזילון רץ אחורה תוך סיכון עצמי רב ומביא לעמדות אספקת תחמושת. במהלך הקרב נפגעה אחת מחוליות המקלע שבפיקודו והיפנים השתלטו על עמדתה, בניסיון להפעיל את מקלעיה נגד האמריקנים. בזילון וחייל נוסף תקפו את העמדה וטיהרו אותה מאויב. מקלעי העמדה המטוהרת היו תקועים, ועל כן החיש בזילון אליה מעמדה סמוכה מקלע נוסף והפעילו. לאחר מכן הוא תיקן במהירות מקלע נוסף וירה בו בעצמו.[5] מחלקת המקלעים של בזילון חיסלה באותה התקפה לפחות 100 תוקפים יפנים.[6] בסך הכל קיימו המקלעים שבפיקודו אש רצופה במשך 48 שעות ויותר. בסיום הקרב חוסל למעשה הרגימנט היפני.[7]
אחד מפקודיו העיד לימים על הקרב כך:
בזילון החזיק מקלע בפעולה במשך שלושה ימים ושלושה לילות, ללא שינה, מנוחה או אוכל. הוא היה ממוקם היטב וגרם ליפנים צרות צרורות, כשאיננו רק יורה במקלעו, אלא גם מפעיל את אקדחו.
על פעולתו בקרב זה הוחלט להעניק לבזילון את מדליית הכבוד של הקונגרס (נוסח כתב העיטור מובא בהמשך).
שיבה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שעוטר במדליית הכבוד הוחזר בזילון לארצות הברית כ"מוצג מוזיאוני", כפי שהוא כינה זאת בהומור.[8] הוא יצא לסיור לעידוד מכירת איגרות המלחמה (War Bonds) (איגרות חוב שמכרה הממשלה לאזרחים לשם גיוס כספים למימון הוצאות המלחמה). מסעו זכה לפרסום רב, ובזילון הפך לדמות ידועה. משהגיע במסעו לעיר מגוריו בספטמבר 1943 נערך שם מצעד לכבודו בהשתתפות קהל של כ-30 אלף איש, שזכה לסיקור בכלי התקשורת הארציים. בסך הכל נמכרו במהלך מסעו בארצות הברית אגרות מלחמה בשווי של 1.4 מיליון דולר.
בזילון לא חש בנוח במעמדו החדש וביקש לשוב לתפקיד קרבי. חיל הנחתים דחה את בקשתו בנימוק שהוא נחוץ יותר בתפקידו הנוכחי. לבזילון הוצעה הסמכה לקצונה אך הוא סירב לה, באומרו כי הוא חייל פשוט ומבקש להישאר כזה.[9] הוא דחה גם הצעה להתמנות למדריך בחיל הנחתים. הוא ביקש שנית לשוב לתפקיד קרבי והפעם אושרה בקשתו. בדצמבר 1943 יצא לאימונים במחנה פנדלטון (Camp Pendelton) שבקליפורניה. שם פגש את אשתו לעתיד, לנה מיי ריג'י (Lena Mae Riggi), שהייתה סמלת בחיל הנשים של חיל הנחתים. הם נישאו בחודש יולי 1944. בשלהי אותה שנה הוצב בזילון בחטיבת הנחתים ה-27 בדיוויזיית הנחתים ה-5, אשר עמדה לצאת לפעולתה הקרבית הראשונה באי איוו ג'ימה.
קרב איוו ג'ימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזילון נהרג בקרב ב-19 בפברואר 1945 - היום הראשון לקרב איוו ג'ימה. באותו בוקר נחתה הדיוויזיה החמישית בחוף הדרום-מזרחי של האי, והחטיבה ה-27 תקפה כשיעדה הוא שדה תעופה יפני שנמצא כארבע מאות מטרים מן החוף.[10] הכוחות הנוחתים שקעו באפר הוולקני שבחוף האי ונקלעו מיד לאש ארטילריה ומקלעים כבדה, שנורתה מבונקרים יפנים, ונגרמו להם אבדות רבות.
בזילון נחת בחוף בראש מחלקת מקלעים כבדים. בעת שמחלקתו הייתה מרותקת למקומה בשל אש שנורתה מאחד הבונקרים, הסתער בזילון לכיוונו, איגף אותו והגיע מעליו, ותוך שימוש ברימוני-יד וחומר נפץ הרס את העמדה על צוותה. המחלקה המשיכה להתקדם לכיוון שדה התעופה, ואז סייע בזילון לצוות טנק אמריקני שנתקע בתוך שדה מוקשים לחלץ את הטנק ממנו, כל זאת תחת אש כבדה.
בזילון הוסיף להנהיג את מחלקתו אל שדה התעופה, וכאשר הוא נע בשוליו התפוצץ לידו פגז מרגמה יפני. ההתפוצצות הרגה את בזילון וארבעה חיילים נוספים.[11]
בזילון היה בן 28 במותו. הוא נקבר באי איוו ג'ימה. לאחר זמן הוא הובא לקבורה בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
בזילון עוטר לאחר מותו בעיטור צלב הצי על פעולתו בקרב באיוו ג'ימה, כמו גם בעיטור לב הארגמן (Purple Heart). העיתונים ותחנות הרדיו בארצות הברית הודיעו לקהל הרחב על נפילתו.[12]
מדליית הכבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
זה היה נוסח כתב העיטור שנלווה למדליית הכבוד של הקונגרס, אשר הוענקה לג'ון בזילון:
על גבורה עילאית ואומץ לב בולט, בפעולה נגד כוחות אויב יפניים, מעל ומעבר לחובתו, בעת שירותו בגדוד הראשון, חטיבת הנחתים השביעית, דיוויזיית הנחתים הראשונה באזור לונגה, גוודלקנל, איי שלמה, ב-24 וב-25 באוקטובר 1942. בעת שהאויב תקף את עמדות ההגנה של הנחתים, סמל בזילון, שפיקד על שתי כיתות של מקלעים כבדים, לחם בגבורה על מנת לבלום את ההתקפה הנחושה והפראית. במהלך התקפה חזיתית עזה, כשהיפנים ממטירים על מקלעיו רימוני יד ואש מרגמות, הוצאה מכלל פעולה אחת מחוליות המקלע של סמל בזילון, ורק שניים מאנשיה נותרו בכושר לחימה. הוא הניע מקלע נוסף לעמדת אש והפעיל אותו, ואז, תחת אש רצופה, תיקן מקלע נוסף והפעיל אותו בעצמו, כשהוא מחזיק בגבורה בקו ההגנה שלו עד להגעת תגבורת. מעט אחר כך, כאשר מלאי התחמושת הידלדל בצורה קריטית ונתיב האספקה נותק, סמל בזילון, תוך סיכון גדול לחייו ומול התקפת אויב מתמשכת, פילס דרכו בלחימה דרך קווי החזית עם התחמושת הנחוצה בדחיפות למקלעניו, ועל ידי כך תרם תרומה גדולה לחיסולה של חטיבה יפנית. גבורתו האישית הגדולה והיוזמה האמיצה שגילה היו בהתאם למסורתו המכובדת ביותר של צי ארצות הברית.
מפעלי הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צי ארצות הברית קרא משחתת מסדרת גירינג על שמו של בזילון. היא הושקה בחודש דצמבר 1945, ואלמנתו של בזילון נתכבדה בחנוכתה.[13] ב-2022 השיק הצי משחתת מסדרת ארלי ברק הקרויה על שמו.
חיל הנחתים קרא על שמו של בזילון כביש ואזור צניחה בתחום מחנה פנדלטון בקליפורניה. על שמו נקרא גם שיכון בן 1,500 דירות ממבנים צבאיים שהוקם בקליפורניה לצורך מגוריהם של חיילים, ששבו מן השירות במלחמת העולם השנייה.
אתרים רבים במדינתו של בזילון, ניו ג'רזי, נקראו על שמו, ובכללם שני גשרים מעל הנהר ראריטן, וכיכר בעיר ראריטן, בה ניצב פסל לכבודם של בני הקהילה האיטלקית בעיר שלחמו במלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה.
בנובמבר 2005 הפיק שירות הדואר הפדרלי של ארצות הברית סדרת בולים לכבודם של ארבעה מגיבורי חיל הנחתים, ובזילון בכללם.[14]
בשנת 2006 נקבע לוח זיכרון לבזילון באנדרטת צי ארצות הברית בוושינגטון הבירה.[15]
דמותו וקורותיו של בזילון ושל שני נחתים נוספים היוו את הבסיס לעלילת המיני סדרה האמריקנית "הפסיפיק", בהפקתם של סטיבן ספילברג וטום הנקס. בתפקידו של בזילון הופיע בסדרה השחקן ג'ון סדה.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון טולנד, השמש העולה: שקיעתה ונפילתה של הקיסרות היפנית, 1936-1945, תל אביב: משרד הביטחון, 1985.
- "קרב המקלעים של מנילה ג'והן", פרשיות נעלמות: לקט פרסומי "במחנה", כרך שלישי, תל אביב: משרד הביטחון, 1973.
- Bill D. Ross, Iwo Jima: Legacy of Valor, New York: Vintage books, 1986.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- James Brady, Hero of the Pacific: The Life of Marine Legend John Basilone, Hoboken, N.J.: Wiley, 2010.
- Jim Proser, I'm Staying with My Boys..." The Heroic Life of Sgt. John Basilone, USMC, Hilton Head, S.C : Lightbearer Communications Company, 2004
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון בזילון באתר מדליית הכבוד, צבא ארצות הברית
- ג'ון בזילון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סרטון שיחזור של לחימת בזילון בגוודלקנל, המבוסס על צילומים מקוריים באתר Awesome Stories
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דרגתו של בזילון הייתה Gunnery Sergeant - שש דרגות מעל דרגת טוראי בסולם הדרגות של חיל הנחתים. הדרגה המקבילה לה בסולם הדרגות של צה"ל היא רב-סמל ראשון
- ^ פרשיות נעלמות, עמ' 109-110.
- ^ פרשיות נעלמות, עמ' 110-111.
- ^ טולנד, עמ' 293.
- ^ פרשיות נעלמות, עמ' 112.
- ^ Ross, p.70
- ^ רוברט דאבס האינל, "ניצחון בשיא הגאות", מערכות, 1980, עמוד 280.
- ^ פרשיות נעלמות, עמ' 113.
- ^ Ross, p.70.
- ^ טולנד, עמ' 490.
- ^ Ross, 70.
- ^ Ross, 69.
- ^ כאן.
- ^ http://web.archive.org/web/20051220102101/http://shop.usps.com/cgi-bin/vsbv/postal_store_non_ssl/browse_content/stampReleaseDisplay.jsp?OID=8610
- ^ http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2006/05/28/AR2006052801090.html
- באפלו: אישים
- קצינים וחוגרים בחיל הנחתים של ארצות הברית
- חוגרים אמריקאים במלחמת העולם השנייה
- אנשי צבא אמריקאים שנהרגו במלחמת העולם השנייה
- מעוטרי מדליית הכבוד
- מעוטרי צלב הצי
- מעוטרי לב הארגמן
- אישים הקבורים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון
- קרב גוודלקנל
- קרב איוו ג'ימה
- אישים שהונצחו על בולי ארצות הברית
- אמריקאים ממוצא איטלקי
- אמריקאים שנולדו ב-1916
- אמריקאים שנפטרו ב-1945