ג'ון ד'אמיליו

ג'ון ד'אמיליו
John D'Emilio
	אין תמונה חופשית
לידה	21 בספטמבר 1948 (בן 75); ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי	לימודי מגדר, היסטוריה, מדעי החברה
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה (1970); אוניברסיטת קולומביה (1972); אוניברסיטת קולומביה (1982); תיכון רג'יס ;
מוסדות	אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בגרינסבורו (1983–1993); אוניברסיטת אילינוי בשיקגו (1999) ;
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1998); פרס בראדנר (2005); היכל התהילה הגאה של שיקגו (2005); פרס למדא לספרות ;

ג'ון ד'אמיליו (באנגלית: John D'Emilio; נולד ב-21 בספטמבר 1948) הוא היסטוריון החוקר את תולדות המיניות בארצות הברית ופרופסור להיסטוריה וללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. בעבר היה פעיל בארגוני מאבק למען זכויות להט"ב.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד'אמיליו נולד ב-1948 למשפחה קתולית בשכונת הברונקס בניו יורק. הוא התחנך בבית הספר העממי הקתולי "סנט ריימונד'ס" בברונקס ובתיכון הישועי היוקרתי לבנים "רג'יס" במנהטן. במסה האוטוביוגרפית הפותחת את ספרו "Making Trouble" מספר ד'אמיליו כי החל לגבש את זהותו המינית ההומוסקסואלית בתקופת לימודיו ב"רג'יס", בין השאר כיוון שהלימודים בתיכון מחוץ לשכונת מגוריו חייבו אותו לנסוע מדי יום ברכבת התחתית, שבאותה התקופה הייתה אתר קרוזינג הומוסקסואלי.^[1]

ד'אמיליו ויתר על לימודי כמורה כדי ללמוד באוניברסיטת קולומביה. הלימודים באוניברסיטה חילונית הרחיקו אותו מהרקע הדתי והשמרני בו גדל וחשפו אותו לרעיונות רדיקליים: במהלך לימודיו הוא נחשף לתרבות ההומוסקסואלית של ניו יורק והשתתף במחאה כנגד מלחמת וייטנאם, כחלק מארגון פציפיסטי רדיקלי. בין השאר, סייע ד'אמיליו לצעירים להשתחרר מהגיוס לצבא ארצות הברית.^[1]

בשנת 1970 סיים את לימודי התואר הראשון והמשיך ללימודים מתקדמים באוניברסיטת קולומביה, שהעניקה לו תואר שני בהיסטוריה בשנת 1972.^[2]

בשנת 1973 הצטרף ד'אמיליו לחבורה המייסדת של האיגוד האקדמי הגאה (GAU - Gay Academic Union). הארגון צמח יחד עם התנועה לזכויות להט"ב שתפסה תאוצה באותן שנים ותרם לצמיחתם של הלימודים ההומו-לסביים. הצטרפותו של ד'אמיליו ל-GAU סימנה את הפוליטיזציה של זהותו ההומוסקסואלית ואת תחילת מעורבותו בתנועה לזכויות להט"ב בארצות הברית. ד'אמיליו העיד בספרו Making Trouble כי הצטרפותו לארגון הייתה האירוע המשמעותי בחייו.^[1] בשנת 1975 עזב את הארגון יחד עם חבורה של פעילים רדיקליים, על רקע מחלוקת על אופיו של ה-GAU: הרדיקלים ביקשו לראות את המאבק ההומו-לסבי כחלק ממאבק כללי לשחרור, הקשור גם במאבקים פמיניסטיים ובמאבקים פציפיסטיים. כאשר הקולות המרכזיים בארגון ביכרו מאבק הומו-לסבי ממוקד, שאינו נוקט עמדה במאבקים אחרים וניצב לימין להט"בים הנאבקים על זכויותיהם בכל מקום, אפילו בצבא, החליטו הרדיקליים, וד'אמיליו ביניהם, לעזוב.

באותה שנה הצטרף ד'אמיליו לקבוצת לימוד מתוך פורשי ה-GAU הרדיקליים שעסקה בבירור הרלוונטיות של כתבי קרל מרקס להבנת הדיכוי ההומו-לסבי. באותה קבוצה, שכונתה "הפרויקט לפעולה הומואית סוציאליסטית" (Gay Socialist Action Project) ועסקה גם בהפגנות נוסף על מפגשי הלימוד, רכש ד'אמיליו את כלי הניתוח המרקסיסטיים ששירתו אותו בעבודת הדוקטור שלו ובמחקרים נוספים.

בשנת 1974 החל ד'אמיליו לחקור את ההיסטוריה של התנועה ההומופילית, התנועה ההומו-לסבית שפעלה בשנים שלפני מהומות סטונוול - מחקר שהיווה את התשתית לעבודת הדוקטור שלו, שגם עובדה לספרו Sexual Politics, Sexual Communities. המחקר כלל, בין השאר, ראיונות עם אישים בולטים בתנועה ההומופילית ובראשם הארי היי (Harry Hay), מייסדהּ הקומוניסט של אגודת מאטאשין. במסגרת המחקר, בילה ד'אמיליו תקופות ארוכות בסן פרנסיסקו, שם גרו רבים ממרואייניו. תקופה כזאת הייתה הקיץ של 1979, במהלכו השתתף ד'אמיליו באירועי המחאה ההמוניים כנגד הרשעתו בהריגה ולא ברצח של דן ווייט (Dan White), חבר עיריית סן פרנסיסקו שהתנקש בחייהם של ראש העיר ג'ורג' מוסקוני וחבר העירייה ההומוסקסואל הארווי מילק. בסן פרנסיסקו השתתף ד'אמיליו בפעילותו של "הפרויקט להיסטוריה הומו-לסבית של סן פרנסיסקו" שהוקם שנה קודם לכן על ידי הקולנוענית והפעילה הלסבית-פמיניסטית אמבר הוליבו (Amber Hollibaugh) וההיסטוריון אלן ברובה (Allan Bérubé).^[1] בשנת 1982 הוענק לד'אמיליו תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת קולומביה.^[2] באותה תקופה החל ד'אמיליו לעבוד במשותף עם חוקרים נוספים שעסקו בהיסטוריה ההומו-לסבית של ארצות הברית. הבולטים שבהם הם ההיסטוריון חוקר המיניות ג'ונתן נד כץ (Jonathan Ned Katz), שהיה ממקימי קבוצת הלימוד ההומואית סוציאליסטית), ההיסטוריונית הפמיניסטית אסטל פרידמן (Estelle Freedman בת זוגו של ד'אמיליו בשלהי שנות השבעים), האנתרופולוגית הפמיניסטית גייל רובין (Gayle Rubin), הקולנוענית אמבר הוליבו וההיסטוריון אלן ברובה.‏^[1]

בשנת 1983 עבר ד'אמיליו, יחד עם בן זוגו, להתגורר בגרינסבורו שבקרוליינה הצפונית. שם לימד במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בגרינסבורו, עד שנת 1998. בשנת מעברו לגרינסבורו החל ד'אמיליו את פעילותו במסגרת "כח המשימה ההומו-לסבי הלאומי" (National Gay and Lesbian Task Force). בשנים 1988–1993 היה חבר הדירקטוריון בארגון זה ובשנים 1995–1997 הקים וניהל את המכון למדיניות (Policy Institute) בארגון.^[2] בשנים 1987–1992 הקים והדריך בתוכנית הכשרה לפעילי זכויות להט"ב בשם "Leadership Development Weekends".

החל משנת 1999 מלמד ד'אמיליו במחלקות להיסטוריה וללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת אילינוי בשיקגו.^[2]

עבודתו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהיסטוריון, מחקריו של ד'אמיליו מתבססים במידה רבה על ניתוח מטריאליסטי, כפי שהוצג על ידי קרל מרקס ופותח על ידי היסטוריונים נוספים. ד'אמיליו מושפע גם מהיסטוריונים של השמאל החדש ומתאוריות פמיניסטיות ומחקרו הוא חלק מהתחום של לימודים הומו-לסביים ושל לימודי מגדר.

ספרו הראשון של ד'אמיליו, Sexual Politics, Sexual Minorities, מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו ועוסק בתנועה ההומו-לסבית בארצות הברית בתקופה שבין 1940 ובין 1970 - תנועה שכונתה התנועה ההומופילית. בתקופה זו קמו בארצות הברית כמה ארגונים חשובים למאבק בעבור זכויות להט"ב, כמו אגודת מאטאשין ובנות ביליטיס. המחקר מבוסס על העיתונות התקופתית של הקהילה ההומו-לסבית ועל ראיונות עם פעילים בתנועה, כדוגמת הארי היי, מייסדהּ הקומוניסט של אגודת מאטאשין ומי שייסד לאחר מכן את תנועת "Radical Faeries". ד'אמיליו מתאר את תפקידה של מלחמת העולם השנייה בהבניית זהות הומוסקסואלית: המלחמה יצרה מרחבים ממוגדרים - בקרב גברים שגויסו לצבא ובקרב נשים שנרתמו לעבודה במפעלים כחלק מהמאמץ המלחמתי. ההפרדה המגדרית שברה את המצב הנורמטיבי שדחף גברים ונשים למערכות יחסים הטרוסקסואליות ולהקמת משפחות ואפשרה למי שחוו משיכה מינית ורומנטית כלפי בני מינם להתנסות בה בתנאים נוחים יותר. גם המרכזיות של התרבות ההומוסקסואלית בסן פרנסיסקו קשורה, בין השאר, למלחמה: ארצות הברית ריכזה כוחות רבים בחזית האוקיינוס השקט. כיוון שבצבא ארצות הברית חל איסור על שירות הומוסקסואלים, התרכזו בסן פרנסיסקו גברים הומוסקסואליים רבים שסולקו מהצבא. הספר ממשיך ועוסק בדיכוי שחוו הומואים ולסביות במהלך שנות ה-50 ובפוליטיקה ההומופילית שצמחה בתגובה לה. ד'אמיליו עומד על המתח בין נטיות רדיקליות ובין נטיות קונפורמיסטיות ששרר בתנועה ההומופילית וכן על המתח בין התנועה הפוליטית ובין תת-התרבות ההומו-לסבית באותה תקופה. ד'אמיליו מסיים בסקירת הקפיצה האיכותית בפוליטיקה הלהט"בית לאחר מהומות סטונוול, שהציתו תנועת מחאה המונית בארצות הברית.^[3]

הספר Making Trouble עוסק במחקר היסטורי הומו-לסבי, בפעילות ההומו-לסבית בתוך המוסד האקדמי ובפוליטיקה הומו-לסבית. המאמר הפותח את החלק ההיסטורי של הספר, "קפיטליזם וזהות גיית", מדגים יפה את ניתוחו המטריאליסטי של ד'אמיליו. בכלכלת התקופה שטרם הקפיטליזם, מסביר ד'אמיליו, המשפחה היוותה מסגרת כלכלית הכרחית, שכל חבריה – גברים, נשים וטף – עסקו בפעילות כלכלית לטובת המשפחה. ההישרדות הייתה מותנית בשיתוף הפעולה ובחלוקת העבודה בתוך המסגרת הכלכלית המשפחתית, כך שקיום מחוץ למשפחה לא היה אפשרי. גברים ונשים היו כבולים אל תפקידיהם המסורתיים. גברים ונערים עיבדו שטחים חקלאיים בבעלות הגבר ראש המשפחה ונשים ונערות קיימו משקי עזר בסמוך לבית וביצעו פעולות עיבוד (כמו אפיית לחם מקמח או תפירת בגדים מבד) וייצור (כמו אריגת בדים, ייצור סבון וייצור נרות) בתוך הבית. שחרור האשה, למשל, היה מותנה בהפקעת פעולות העיבוד והייצור האלה מהייצור הביתי ובהפקדתן במערכת הייצור הקפיטליסטית. הפקעה כזאת ניתקה את הקשר הגורדי בין האשה ובין פעולות הייצור שלה ופתחה את הפתח לתפישת האשה כשווה לגבר. באופן דומה, זהויות מיניות החורגות מנישואין הטרוסקסואליים התאפשרו רק כשהקפיטליזם החליף את הכלכלה מבוססת המשפחה בכלכלה המבוססת על עבודה שכירה. אם כן, גיבוש זהות כ"הומו", כ"לסבית" ומאוחר יותר כ"ביסקסואל" או כ"טרנסקסואל" התאפשר רק עם המעבר לכלכלה קפיטליסטית. בכך מפריך ד'אמיליו את ההנחה בדבר קיומם של הומואים ולסביות מאז ומעולם (אקטים מיניים הומוסקסואליים ודאי התקיימו, אך לא התכוננו סביבם זהויות נבדלות). גם ההנחה שהמיעוטים המיניים (כזהות) הם תמיד אחוז קבוע מהאוכלוסייה, טוען ד'אמיליו, היא מופרכת – מספרם של האנשים המזהים את עצמם כמיעוטים מיניים גדל ככל שהקפיטליזם מערער על מבנה המשפחה המסורתית.^[4]

בספרו השלישי, The World Turned, עוסק ד'אמיליו במעבר הדרמטי של הפוליטיקה הלהט"בית מהשוליים אל מרכז הדיון הציבורי בארצות הברית. נוסף על כך, הוא עוסק בנושאים שהטרידו את הקהילה הלהט"בית בשלהי המאה ה-20, כמו השפעת הגנטיקה על הנטייה המינית והורות להט"בית.^[5]

ד'אמיליו זכה בפרסים רבים על עבודתו האקדמית, בהם מענק מטעם הקרן הלאומית למדעי הרוח בשנת 1997, מלגת גוגנהיים בשנת 1998 ופרס ברודנר למפעל חיים בתחום הלימודים ההומו-לסביים מטעם אוניברסיטת ייל בשנת 2005. ספרו Intimate Matters צוטט על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בהחלטתו ההיסטורית לאסור על חוקים כנגד יחסי מין אנאליים בשנת 2003 (תיק Lawrence vs. Texas).‏^[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Lost Prophet: The Life and Times of Bayard Rustin (The Free Press, 2003)
The World Turned: Essays on Gay History, Politics, and Culture (Duke University Press, 2002)
Making Trouble: Essays on Gay History, Politics, and the University (New York: Routledge, 1992)
Sexual Politics, Sexual Communities: The Making of a Homosexual Minority in the United States, 1940-1970 (Chicago: University of Chicago Press, 1983; 2nd edition, with a new preface and afterward, 1998)
With Estelle Freedman: Intimate Matters: A History of Sexuality in America (New York: Harper and Row, 1988; 2nd expanded edition, University of Chicago Press, 1997)

בעברית פורסם מאמרו "הקהילה הגיית והפוליטיקה הגיית בסן פרנסיסקו ממלחמת העולם השנייה עד שנות השמונים של המאה העשרים" בתוך המקראה מעבר למיניות בעריכת יאיר קדר, עמליה זיו ואורן קנר (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורות החיים של ג'ון ד'אמיליו, באתר האוניברסיטה של אילינוי בשיקגו.
תרגום למאמר "קפיטליזם וזהות להט"בית", בבלוג פעילי איגי - ארגון נוער גאה
סיכום המאמר "הקהילה הגיית והפוליטיקה הגיית בסן פרנסיסקו", באתר אגודת הלהט"ב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ המסה By Way of Introduction: Notes from One Gay Life בתוך D'Emilio, John. Making Trouble. (1992). Routledge, New York, USA.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ קורות החיים של ג'ון ד'אמיליו מתוך האתר הרשמי של אוניברסיטת אילינוי בשיקגו
^ D'Emilio, John. Sexual Politics, Sexual Communities. (1983). University of Chicago press, Chicago and London.
^ המאמר Capitalism and Gay Identity בתוך D'Emilio, John. Making Trouble. (1992). Routledge, New York, USA.
^ D'Emilio, John. The World Turned. (2002). Duke University press, Durham and London.

[notes-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ המסה By Way of Introduction: Notes from One Gay Life בתוך D'Emilio, John. Making Trouble. (1992). Routledge, New York, USA.

[cv-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ קורות החיים של ג'ון ד'אמיליו מתוך האתר הרשמי של אוניברסיטת אילינוי בשיקגו

[3] D'Emilio, John. Sexual Politics, Sexual Communities. (1983). University of Chicago press, Chicago and London.

[4] המאמר Capitalism and Gay Identity בתוך D'Emilio, John. Making Trouble. (1992). Routledge, New York, USA.

[5] D'Emilio, John. The World Turned. (2002). Duke University press, Durham and London.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]