ג'ון מטור
| לידה |
המאה ה־11 טור, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1122 |
| מקום קבורה |
מנזר באת' |
| תפקיד |
Roman Catholic Bishop of Bath and Wells (1088) |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
ג'ון מטור (באנגלית: John of Tours; מת ב-1122) היה בישוף הדיוקסיה של באת' וולס (אנ') באנגליה, שהעביר את מושב הדיוקסיה לבאת'.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון היה יליד העיר טור שבצרפת, ושימש כרופאו של המלך ויליאם הראשון, ואף נכח בשעת מותו של המלך ב-1087[1]. ויליאם ממלמסברי, כרוניקאי מימי הביניים, כינה אותו "דוקטור מוכשר מאוד, לא בידע תאורטי, כי אם בניסיון"[2]. ג'ון היה כומר בטור לפני שהחל לכהן כרופאו של ויליאם. לא ברור האם רכש את כישורי הרופא שלו בבית ספר לרפואה, ונראה כי היה רופא מיומן בזכות עצמו[3].
ב-1088 מונה ג'ון לבישוף ולס על ידי ויליאם השני, בנו ויורשו של ויליאם הראשון. הכתרתו לבישוף נערכה ביולי בקנטרברי על ידי לנפרנק, הארכיבישוף מקנטרברי. ככל הנראה הוא קיבל את המינוי כהוקרה של המלך על הטיפול באביו[3].
זמן קצר לאחר מינויו לבישוף רכש ג'ון את אדמות מנזר באת' מהמלך[4], וכן את העיר באת' עצמה. לא ברור האם ג'ון שילם למלך על באת' או קיבל אותה במתנה[5]. זמן קצר קודם לכן מת אב המנזר אלפסיג, שלפי ספר יום הדין היה בעלים של אחוזות גדולות בבאת' ובאזורים הסמוכים לה. ייתכן וג'ון רכש את המנזר בגלל עושרו הרב[6], ובאמצעות רכישת באת' הוא רכש גם את המטבעה ששכנה בה[7]. ב-1090 העביר למנזר באת' את מקום המושב של הבישופות[8], ככל הנראה בניסיון להגדיל את הכנסותיו. מנזר באת' היה מנזר עשיר, ולס הייתה בדרך כלל דיוקסיה ענייה. באמצעות רכישת המנזר הוא הצליח להגדיל את הרווחים האפיסקופליים של הבישופות[9]. ויליאם ממלמסברי תיאר את העברת הכס האפיסקופלי כמהלך שהונע על ידי הרצון לשלוט באדמות המנזר, אך היה זה חלק מדפוס פעילות של העברת קתדרלות מכפרים קטנים לערים גדולות[5]. לאחר שג'ון העביר את הכס האפיסקופלי הוא הפך את המנזר לצ'פטר הקתדרלה שלו, ובנוסף הפך את הדיוקסיה שלו לבישופות המקבלת שירות מנזירים במקום הכמרים הקאנוניים ששכנו בוולס ושירתו את הדיוקסיה.
ג'ון שיקם את כנסיית המנזר בבאת', שנפגעה במהלך המרידות של רוברט דה מוובריי. בסיום הבנייה הייתה הכנסייה קטנה רק מהקתדרלות באלי, נוריץ' ווינצ'סטר. קתדרלת באת' הנוכחית איננה הבניין שהוקם בתקופת ג'ון, והיא משתרעת רק על חלק מהשטח של הבניין המקורי. ג'ון ערך גם רפורמות אחדות בדיוקסיה שלו, מינה ארכידיקונים חדשים וארגן בית משפט שישמע תיקים בסוגיות דת. מאמציו לבצע רפורמה בדיוקסיה שלו גרמו לכך שחברי מועצת הקתדרלה שלו התלוננו על הטיפול שקיבלו, וככל הנראה הוא התעלם מכך[10]. כשהיה בוולס הוא הואשם בהרס קהילת הקאנונים המקומית, שהוקמה על ידי קודמו בתפקיד[3].
ב-1092 השתתף ג'ון בטקס הקידוש של קתדרלת סולסברי, וב-1094 ביצע את אותו טקס במנזר באטל[11]. לאחר עלייתו לשלטון של הנרי הראשון קיבל ג'ון את האישור על הענקת העיר באת', ושילם 500 פאונדים של כסף עבור האישור מחדש[12]. ב-1102 קיבל ג'ון אישור מהמלך הנרי לערוך יריד בבאת' ביום החג של פטרון הקתדרלה, פטרוס[6]. הוא הקים ספרייה בקתדרלה של באת', ובסופו של דבר פייס את הנזירים שהיו בה. אולם, הוא המשיך להחזיק בבעלותו את רוב אחוזות המנזר הישנות, וזאת במקום להשתמש בהן לסיוע לנזירים[3]. http://british-history.ac.uk/report.aspx?compid=40919 ג'ון היה אחד מהבישופים שחברו למלך ויליאם כשזה התעמת עם אנסלם מקנטרברי במועצת יום ראשון הלבן שנערכה ב-1097, שהייתה אחת מהמועצות הראשונות שכונסו במהלך מחלוקת ההסמכה (Investiture Controversy) באנגליה. בתקופת שלטונו של הנרי הראשון, שירש את אחיו ויליאם ב-1100, קידשו ג'ון ורוברט בלואט (הבישוף של לינקולן) את אבות המנזר שמונו לתפקידם על ידי המלך. ג'ון השתתף במועצת הרפורמה של אנסלם שנערכה בלונדון ב-1102, ובה נקבעו תקנות אחדות הנוגעות לרפורמה בכמורה[11], בהן הכרזה על הומוסקסואליות כחטא ברחבי הכנסייה כולה וגינוי סחר העבדים שהתנהל באותה תקופה.
תחת הדרכתו של ג'ון נודע נזירי באת' בלמדנותם[5], אף על פי שהוא עצמו לא התבלט בכך. ויליאם ממאלמסברי טען שג'ון היה נדיב ונחמד, אם כי הודה שהוא התייחס לקאנונים של ולס בצורה בלתי מתקבלת על הדעת[13]. ויליאם תיאר את ג'ון כשתיין כבד וכמי שאינו מסוגל לרסן את עצמו, והוסיף כי למרות זאת הוא היה בריא בדרך כלל וזכה לאריכות ימים[3].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Barlow, Frank (1979). The English Church 1066–1154: A History of the Anglo-Norman Church. New York: Longman. ISBN 0-582-50236-5
- Barlow, Frank (1983). William Rufus. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-04936-5
- Smith, R. A. L. (1942). "John of Tours, Bishop of Bath 1088–1122". Downside Review 70: 132–141
- Brett, M. (1975). The English Church under Henry I. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-821861-3
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה באתר מילון אוקספורד לביוגרפיות לאומיות
- ויליאם פייג', Houses of Benedictine monks - The cathedral priory of Bath, באתר British History Online
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בארלו, Willieam Rufus, עמוד 45
- ^ Bartlett, Robert C. (2000). England Under the Norman and Angevin Kings: 1075–1225 (Page 589). Oxford: Clarendon Press. ISBN 0-19-822741-8
- ^ 1 2 3 4 5 בארלו, The English Church, עמודים 66 - 67
- ^ בארלו, William Rufus, עמוד 182
- ^ 1 2 3 ביוגרפיה באתר מילון אוקספורד לביוגרפיות לאומיות
- ^ 1 2 סמית', עמודים 134 - 135
- ^ Mason, Emma (2005). William II: Rufus, the Red King (Page 130). Stroud: Tempus. ISBN 0-7524-3528-0
- ^ Fryde, E. B.; Greenway, D. E.; Porter, S.; Roy, I. (1996). Handbook of British Chronology (Third revised ed.) (Page 227). Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-56350-X
Huscroft, Richard (2005). Ruling England 1042–1217 (Page 128). London: Pearson/Longman. ISBN 0-582-84882-2 - ^ Williams, Ann (2000). The English and the Norman Conquest (Page 136). Ipswich: Boydell Press. ISBN 0-85115-708-4
- ^ Brett, M. (1975). The English Church under Henry I (Page 8). Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-821861-3
- ^ 1 2 סמית', עמודים 140 - 142
- ^ Page, William (ed.) (1911). A History of the County of Somerset: Volume 2: Houses of Benedictine monks: The Cathedral Priory of Bath. Victoria County History
- ^ סמית', עמודים 136 - 137