ג'ון מיור
 | |
| לידה |
21 באפריל 1838 דנבאר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
24 בדצמבר 1914 (בגיל 76) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Muir-Strentzel Hanna Cemetery |
| השקפה דתית |
נצרות |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, מערכת אוניברסיטת ויסקונסין |
| מוסדות |
James Mason Hutchings |
| זרם |
סביבתנות |
| תחומי עניין |
שימור, גאולוגיה, איכות הסביבה, אקולוגיה |
| עיסוק |
בוטנאי, מטפס הרים, preservationist, גאולוג קרחוני, פילוסוף, אקולוג, חוקר טבע, אוטוביוגרף, מסאי, גאולוג, סופר, חוקר ארצות, ממציא, שמרן טבע |
| מדינה | סקוטלנד, ארצות הברית |
| יצירות ידועות |
A Thousand-Mile Walk to the Gulf, My First Summer in the Sierra, Our National Parks |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של קליפורניה (2006) |
| בן או בת זוג |
Louisa Wanda Strentzel (14 באפריל 1880–1905) |
| צאצאים |
Wanda Muir Hanna, Helen Muir Funk |
| מספר צאצאים |
2 |
| חתימה |
 |
  | |
ג'וֹן מְיוּר (באנגלית: John Muir[1]; 21 באפריל 1838 - 24 בדצמבר 1914) היה חוקר טבע, בוטנאי, שומר טבע וסביבה ואקולוג אמריקני ממוצא סקוטי. מיור הוא אבי רעיון הגנת הסביבה ושימורה באמצעות הקמת שמורות טבע ומוכר כ"אבי הפארקים הלאומיים" בארצות הברית. פעילותו קידמה מאוד את רעיון שמירת הטבע וכתביו הם חלק מהקאנון האמריקני ונלמדים בבתי הספר ובאוניברסיטאות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיור נולד בעיירה דונבר שבסקוטלנד בשנת 1838, אחד משמונת ילדיהם של דניאל מיור ואן גילריי (Gilrye). ב-1849 היגרה משפחתו לארצות הברית והתיישבה בחווה בקרבת העיירה פורטג' בוויסקונסין. ב-1860 התחיל ללמוד באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון אך לא סיים את לימודיו. בין 1866 ל-1867 עבד כמהנדס במפעל באינדיאנפוליס שבאינדיאנה, אך לאחר שכמעט התעוור בתאונה, הלך ברגל אלף מיל מקנטקי דרך מדינות הדרום עד פלורידה. משם תכנן להמשיך לדרום אמריקה, אך חלה במלריה והגיע באונייה לקליפורניה ב-1868. מסן פרנסיסקו הגיע ליוסמיטי שבמזרח קליפורניה. ולאחר זמן הפך למדריך תיירים במקום. בין השנים 1876 - 1873 גר מיור בסן פרנסיסקו, פרסם מאמרים בנושאים גאולוגיים ובוטניים והרבה לבקר בהרי הסיירה.
ב-1879 ערך מסע ראשון לאלסקה וגילה את מפרץ הקרחון. הוא נשא לאישה את לואיסה ונדה סטרנצל (Louisa Wanda Strentzel) ב-14 באפריל 1880 (לזוג נולדו מאוחר יותר שתי בנות), ושב לאלסקה. בשנה זו התרחשה ההרפתקה שעליה כתב את ספרו "סטיקין". ב-1881 הצטרף למשלחת חיפושים אחר אוניית הקיטור ז'אנט שאבדה באלסקה. ב-1886 יצא למסעות בוונקובר, בפיוג'ט סאונד (Puget sound) ובהר ריינייר. התלווה אליו הצייר ויליאם קית.
ב-1894 ראה אור ספרו הראשון, "הרי קליפורניה" (Mountains of California). ב-1896 שירת כיועץ לוועדה שבדקה את מצב היערות בארצות הברית והמליץ לקונגרס להקים שמורות יער. ב-1897 ראה אור לראשונה "סטיקין" כסיפור (ב-1909 פורסם כספר), בכתב העת Century Magazine ("מגזין המאה"). ב-1899 יצא שוב למסע באלסקה בלוויית ג'ון בורוז (Boroughs) וחוקרי טבע אחרים.
ב-1903 יצא מיור למסעות באירופה, בסיביר, ביפן, בסין, בהודו ובאוסטרליה. ב-1905 נפטרה רעייתו. הוא המשיך בסיוריו, גילה באריזונה את היער הכחול ובו עצים מאובנים ופעל להכרזת היערות המאובנים כמונומנטים לאומיים. ב-1911 יצא למסעות בהרי האנדים באמריקה הדרומית וב-1912 ערך מסעות באפריקה.
המאבק על הסיירה נבדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ללכת להרים זה כמו ללכת הביתה... שמורות הטבע נחוצות לא רק כמקור לעץ או למים, אלא כמעיינות של חיים
— ג'ון מיור
לפני ארבעים ושבע שנים נכרת אחד מהעצים-המלכים מבּין עצי הסקוויה בעמל רב, כדי שגִדמו יהפוך לרחבת ריקודים. עץ אחר, אחד מהמשובחים שביער, שגובהו היה יותר מ-100 מטרים, הופשט מעורו בעודו בחיים לאורך של כ-35 מטרים מעל פני הקרקע, והקליפה נשלחה ללונדון כדי להראות כמה נאה וגדול העץ. מזימה זו הייתה דומה בהגיונה למזימה לפשוט את עורם של אנשינו הדגולים כדי להעיד על גדולתם. העץ הגדול הזה מת, כמובן, הפך לחורבה מעוותת ומחרידה, אבל עודו עומד זקוף ופושט לצדדים את זרועותיו המלכותיות כאילו חי הוא ואומר, "סְלַח לָהֶם כִּי אֵינָם יֹדְעִים מָה הֵם עֹשִׂים" [לוקס כג, לד]. אך לנו יש שימוש טוב יותר בעצים. אין ספק שעצים אלו יהפכו לקרשים טובים אחרי שיעברו במנסרה, כמו שג'ורג' וושינגטון יהפוך לארוחה טובה אחרי שיעבור תחת ידיו של טבח צרפתי. אבל הן לוושינגטון והן לעץ שקרוי על שמו יימצאו שימושים נעלים יותר.
— ג'ון מיור, Save the Redwoods. תרגם דרור בורשטיין
נדודי מיור ברכס ההרים סיירה נבדה, הגבירו את מודעותו לאיומים השונים על שטחי הבר, והוא פעל בקרב הציבור לשימור ההרים והיערות. ב-1889 נטל חלק פעיל במאבק לשמירת אופייה הטבעי של הסיירה נבאדה ובהתנגדות לתוכניות יישוב הרכס. הוא קרא להכרזה על עמק יוסמיטי כפארק לאומי, הכרזה שיצאה לפועל ב-1 באוקטובר 1890, אז קיבל הקונגרס האמריקאי חוק להקמת פארק לאומי יוסמיטי, אך עדיין ללא עמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה של עצי סקוויה ענקית. אלה נותרו "פארק מדינתי יוסמיטי" בשליטת קליפורניה, שנוצר ב-1864, לאחר שהנשיא אברהם לינקולן העניק את שטח העמק והחורשה לשליטת קליפורניה לשם שימור ושימוש ציבורי, וכך הפך השטח לשמורת הטבע הראשונה בעולם.
ב-28 במאי 1892 היה מיור ממקימי "מועדון סיירה", ארגון לאיכות הסביבה ולהגנת הטבע באזור רכס הסיירה נבאדה, ועמד בראשו עד יום מותו. את מסעותיו במקומות שונים, ובסיירה נבאדה בפרט, תיאר בעשרה ספרים ובמאמרים רבים. ב-1893 נסע למדינות מזרח ארצות הברית ולאירופה.
ב-1901 פרסם מיור את "הפארקים הלאומיים שלנו". בעקבות הספר נחשף הנשיא תאודור רוזוולט לעניין וביקר ביוסמיטי. הנשיא ומיור יצאו לבדם למסע בן שלושה ימים בפארק, במאי 1903. לימים פעל הנשיא למען שמירת הטבע, לפי קווים מנחים שהשניים גיבשו במהלך טיולם. כמו כן שכנע מיור את הנשיא לצרף את עמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה לפארק הלאומי. כשלוש שנים מאוחר יותר חתם הנשיא על הצעת החוק המשיבה את עמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה לשליטה פדרלית, וכל שטח יוסמיטי הפך לפארק לאומי.
תאוריית היווצרות יוסמיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיור למד גם גאולוגיה, אך לא לתארים מתקדמים, אך צדק בוויכוח על היווצרות עמק יוסמיטי עם מי שנחשב אז לאחד הגאולוגים המומחים, פרופ' ג'וזיה ויטני (Josiah Dwight Whitney) שהיה פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת הרווארד ויו"ר "המכון הגאולוגי של קליפורניה" (California Geological Survey) ועל שמו הר ויטני בקליפורניה. ויטני וחבריו המלומדים טענו שעמק יוסמיטי נוצר משקיעת הקרקע עקב אסון טבע שיצר גוש שקוע המוקף בהעתקים מקבילים הנקרא גראבן, ואילו מיור טען שהעמק (וכן אתרים בתוך העמק ובאזור) נוצרו כתוצאה מפעילות קרחונית, כפי שאכן סוברים כלל החוקרים היום. ויטני התייחס למיור בזלזול ובלעג, כאל בור וחובבן חסר ידע, וכינה אותו "רועה צאן" (הוא אכן רעה צאן במשך כמה שנים), ואף שעוד בחייו של ויטני נמצאו ראיות לקיום קרחונים ביוסמיטי בעבר הרחוק, הוא החזיק בדעתו עד יום מותו. למרבה האירוניה, על שמו של פרופ' ויטני נקרא גם "קרחון ויטני" שעל הר שסטה בקליפורניה.
הץ' הצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-20 תכננה עיריית סן פרנסיסקו להציף את עמק הֶץ' הֶצִ'י באמצעות הקמת סכר, וכך להפיק חשמל ולספק מים לצריכה ביתית של תושבי סן פרנסיסקו. ב-1908 נאבק מיור בניסיון להקים מאגר מים בעמק. היזמים קיבלו את האישורים הדרושים למרות הגעת המאבק לעיתונות והצטרפות של רבבות תומכים, בין השאר, משום שהתברר לציבור הרחב עומק מצוקת המים בעיר בעקבות השריפות שפרצו עקב רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906 שלא היו די מים לכבותם. ב-1913 התחילו לבנות את סכר אושונסי על נהר הטואולומי. ספרו של מיור, "סיפור ילדותי ונעורי" (Story of my Boyhood and Youth), ראה אור באותה שנה, אך ב-1914 נפטר מדלקת ריאות, בערב חג המולד. ליד מיטתו נמצא כתב היד של הספר "מסעות באלסקה" (שעתיד היה לראות אור ב-1915) ופיסת נייר שעליה כתב: "המוות הוא אחות רחמנייה האומרת: "בואו למיטה, ילדים, ותקומו מחר בבוקר", או אם חסודה הקוראת לילדיה לבוא הביתה."
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיור נחשב לאחד מחלוצי שמירת הטבע בארצות הברית, והחברה ההיסטורית של קליפורניה הגדירה את מיור כאיש הדגול ביותר. קליפורניה קבעה ב-1898 את 21 באפריל, יום הולדתו, כיום לזכרו. יצא לזכרו ב-1964 בול עם דיוקנו, וב-2004 הוטבע דיוקנו (עם עמק יוסמיטי וקונדור קליפורני) על צד הערך של מטבעות של קוורטר - רבע דולר.
על שמו נקראו המקומות והאתרים הבאים:
- שבילי טיול בשם "שביל ג'ון מיור" בקליפורניה, בטנסי ובויסקונסין
- "ארץ הבראשית ג'ון מיור" בדרומו ומרכזו של רכס סיירה נבאדה
- הרים שנקראו על שמו: "הר מיור" שברכס "סיירה נבדה" (מעל "שביל ג'ון מיור" ומדרום להר ויטני) וגובהו 4,273 מטרים, "הר מיור" שבתוך "היער הלאומי איינג'לס" שמדרום לפסדנה בקליפורניה וגובהו 4,688 מטרים, ו"פסגת מיור" שליד הר שסטה
- "מחנה מיור" שבשטח "הפארק הלאומי הר ריינייר"
- "פארק ג'ון מיור" בגרין ביי שבמדינת ויסקונסין
- "קרחון מיור" באלסקה
- "המונומנט הלאומי יער מיור" (Muir Woods National Monument) - יער של עצי סקוויה נאה כ-19 ק"מ מצפון לסן פרנסיסקו.
- "האתר ההיסטורי הלאומי ג'ון מיור" - הבית שבו התגורר ג'ון מיור ב-24 שנותיו האחרונות (1914-1890) על שטח של 1,400 דונם במפרץ סן פרנסיסקו במרטינז שהיא עיר המחוז של מחוז קונטרה קוסטה
- "חוף ג'ון מיור" בקליפורניה
- "דרך ג'ון מיור" (John Muir Highway) בקליפורניה - כביש שהיה לפני כן קטע מ"הכביש המדינתי 132" (California State Route 132) בין עיירת המכרה קולטרוויל שבמרכז קליפורניה ולמרגלות רכס סיירה נבדה לבין תחנת סמית' בקצה "הכביש המדינתי 120". הכביש עוקב באופן כללי אחרי חלק מהדרך של מיור בהליכתו הראשונה ליוסמיטי.
- John Muir Health - מאגד שלושה מרכזים רפואיים בקליפורניה על שמו של ג'ון מיור (כל אחד מהם מכונה "המרכז הרפואי ג'ון מיור") בערים ברנטווד, קונקורד וערוץ ולנוט במחוז קונטרה קוסטה
- "הפארק המדינתי ג'ון מיור" (John Muir Country Park) בדונבר שבסקוטלנד
- "דרך ג'ון מיור" בסקוטלנד (עדיין בפיתוח)
- שכונת "ג'ון מיור" באזור המוניציפלי סוּק שבקולומביה הבריטית בקנדה
- ישנה פינת הנצחה ביזארית לזכרו במשחק "סם ומקס מתגלגלים בדרכים - Sam & Max Hit The Road" ומשימה צדדית המשלבת את תמונתו במשחק.
כן נקראו על שמו מוסדות חינוך שונים או מבנים בתוכם:
- בתי הספר יסודיים: שבעה בקליפורניה, שניים בוויסקונסין, אחד באילינוי, באוהיו, במדינת וושינגטון, ובסוק שבקולימביה הבריטית בקנדה
- חטיבות ביניים: ארבע חטיבות ביניים בשם "ג'ון מיור" כששלוש מהן בקליפורניה (בלוס אנג'לס ובסן חוזה ובסן לאנדרו) ואחד בוויסקונסין (בווסו), וחטיבת ביניים בשם Muirlands ("אדמות מיור") בלה חויה בקליפורניה
- בתי ספר תיכוניים: תיכון ג'ון מיור" בפסדינה שבקליפורניה
- מוסדות אקדמיים: "מכללת ג'ון מיור" (אחת משש המכללות לתואר ראשון של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו), בניין מדעי החיים באוניברסיטת הריוט-ואט באדינבורו שבסקוטלנד
בנוסף, על שמו נקרא האסטרואיד "אסטרואיד 128523 ג'ון מיור" (asteroid 128523 Johnmuir).
ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Studies in the Sierra (1950 reprint of serials from 1874)
- Picturesque California (1888–1890)
- The Mountains of California (1894)
- Our National Parks (1901)
Stickeen
- Stickeen: An Adventure with a Dog and a Glacier (1915)
- Stickeen: The Story of a Dog (1909)
- My First Summer in the Sierra (1911)
- Edward Henry Harriman (1911)
- The Yosemite (1912)
- The Story of My Boyhood and Youth (1913)
- Letters to a Friend (1915)
- Travels in Alaska (1915)
- A Thousand-Mile Walk to the Gulf (1916)
- The Cruise of the Corwin (1917)
- Steep Trails (1919)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sierra Club, אתר האינטרנט של "מועדון הסיירה"
- ציטוט של ג'ון מיור
- ג'ון מיור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ון מיור בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ג'ון מיור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
