ג'וערה
ג'וערה הוא בסיס גדנ"ע ומוזיאון הנמצאים על גבעה ברמות מנשה, במיקום היסטורי ששימש בעבר כבסיס ההדרכה המרכזי למפקדים של ארגון "ההגנה". שמה העברי של הגבעה הוא "גבעת נֹח".
[עריכה] היסטוריה
בשלהי התקופה העות'מאנית היו שייכות אדמות האזור למשפחת צאלח העשירה מחיפה. בני המשפחה ישבו אמנם בחיפה, אך חלשו על כל שטחי הסביבה. הפלאחים שהתגוררו באזור היו אריסיה של משפחת צאלח ועיבדו עבורה את אדמותיה בתמורה למגורים בשטח. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 נבנה בראש הגבעה מבנה אבן בעל שתי קומות ("הווילה"), ככל הנראה על ידי אחד מבני המשפחה. נראה כי המשפחה השתמשה בו לפרקים, ובשאר הזמן התגוררו בו הפלאחים תושבי הכפר ג'וערה, עשרים משפחות במספר. בשנת 1936 הגיעה למקום הקק"ל במטרה לרכוש את אדמות האזור. הימים הם ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול), אשר הביאו לשינויים רבים בתפיסה ובדרכי הפעולה של היישוב היהודי ושל ארגון ההגנה, ולמעבר מהגנה פסיבית על יישובים ליוזמות התקפיות. אחת הדרכים לתת מענה למרד הייתה רכישת קרקעות, יישובן וייעורן. הקק"ל הגיעה להסכם בדבר רכישת אדמות ג'וערה והסביבה הן עם משפחת צאלח והן עם האריסים במקום, שהסכימו להתפנות מרצון לכפר כופריין שמדרום לג'וערה. הפלאחים קיבלו לירה על כל דונם מעובד.
ביולי 1937 הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים לאזור. היו אלו חברי גרעין של השומר הצעיר שהגיעו במטרה להקים קיבוץ במסגרת חומה ומגדל. באותה תקופה עתיד היה להתפרסם דוח ועדת פיל, ובישוב התעורר הצורך לקבוע עובדות בשטח כדי למנוע את סיפוחה של רמת מנשה לשטח שהוצע לערבים. שרשיו של הגרעין התהוו הן בפולין והן בארה"ב ועם הגיע חברי הגרעין לארץ הם שהו כחמש שנים בחדרה. ב-4 ביולי הגיעו לקיבוץ משמר העמק ולמחרת בבוקר עלו על הגבעה והקימו עליה את קיבוץ עין השופט (על שמו של השופט לואיס ברנדייס), שכונה "הקיבוץ האמריקאי הראשון". מטרתם המקורית היתה להקים את הקיבוץ על הגבעה הסמוכה, היכן שהוא היום, כקילומטר דרומית-מערבית לג'וערה, וג'וערה היתה אמורה להיות "מוצב קדמי" זמני שתשמש אותם עד אז. הם ניצלו את הווילה הנטושה שהיתה כבר במקום, והקימו סביב למבנה צריפים למגורים וכן עמדת שמירה על גג "הווילה" ועליה זרקור. הגרעין שהה במקום למעלה משנה, כאשר בחלק מהזמן עבדו חברי הקיבוץ בשדות לצד חקלאי האזור הערבים. חברי הגרעין סבלו מהתקפות בלתי פוסקות מצד פורעים ערבים. לאחר מעט יותר משנה כבר הוקמו המגדל של קיבוץ עין השופט ובית הילדים, וחברי הגרעין עזבו את ג'וערה ועברו למקום הקבע שהקימו.
שמעון אבידן (קוך), חבר קיבוץ עין השופט וחבר ההגנה (ומי שלימים היה מפקד חטיבת גבעתי ומבצע נחשון במלחמת העצמאות), המליץ לארגונו לבדוק את המקום הנטוש כדי לראות האם הוא יכול להתאים לצרכי ההגנה. נציגים של הארגון הגיעו למקום ולאחר שיקול קצר החליטו להפוך את ג'וערה לבסיס אימונים והדרכה, עקב הימצאותו במיקום אסטרטגי החולש על הסביבה ומעצם היותו מרוחק ומבודד, מה שהבטיח נוכחות דלה יחסית של הבריטים. משנת 1938 ועד שנת 1948 שימשה ג'וערה כבסיס המרכזי וכבית הספר הקבוע להכשרת מפקדים ומדריכים. במקום התקיימו קורסים רבים ומגוונים, בהם קורס מ"כים, קורס מפקדי אזורים, קורס קשר, קורס בהפעלת נשק כבד וקורס מ"מים. במקום הוכשרו למעלה מ-1,000 קצינים שהיו לימים מבכירי המפקדים בצה"ל והיוו את שלד הפיקוד בראשית דרכו, במלחמת העצמאות. בין הלוחמים שעברו שם קורס מ"מים היו: יגאל אלון, יגאל ידין, עוזי נרקיס, חיים לסקוב, משה דיין, יצחק רבין, רחבעם זאבי ורבים נוספים. שמונה מבין עשרת הרמטכ"לים הראשונים של צה"ל, כמו גם עשרות אלופים ומאות קצינים בכירים, הוכשרו לפיקוד בקורס הקצינים בג'וערה.
באפריל 1948 שימש המקום כבסיס יציאה לכוחות ההגנה בדרכן להתקפות הנגד בעת הקרבות על משמר העמק.
בשנים 1950–1967 שימשה ג'וערה כבסיס לבית הספר למ"כים של חטיבת גולני [1].
בשנת 1970 הוקם בסיס הגדנ"ע הקיים עד היום. הבסיס מארח בתי ספר תיכוניים המגיעים ל"שבוע התנסות" הכולל אימוני שדאות, נשק, משמעת ומורשת קרב לקראת הגיוס לצה"ל. לצד קבוצות אלו, מגיעות לג'וערה גם קבוצות של נוער יהודי מרחבי העולם, שעוברות אף הן "שבוע התנסות", אף שרוב רובם של החניכים לא יתגייסו לצה"ל. קבוצות אלו נשלחות בדרך כלל מטעם מיזמים של הסוכנות היהודית.
בשנת 2000 נחנך בשטחו של המבנה ההיסטורי מוזיאון של משרד הביטחון המתאר את הפעילות הענפה של ג'וערה בימי "ההגנה".
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מאיר שלו, "בחזרה לסיירת גולני", במחנה, 1988.
-
המוזיאון מבחוץ
-
דמויות אנשי ההגנה ופלמ"חניקים במוזיאון
-
דמויות ותמונות אנשי ההגנה ופלמ"חניקים קומה שניה במוזיאון
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
