ג'ורג'ו ניסים

בנו, פיירו ניסים, מספר את סיפור חייו של אביו בכנס יהדות איטליה ביד ושם בשנת 2008

ג'ורג'ו ניסים (23 במרץ 1908, פיזה - 1 באפריל 1976) היה פעיל יהודי בשרות הארגון להצלת פליטים דלאסם. ארגון לסיוע אשר פעל בתקופת מלחמת העולם השנייה בחסות הכנסייה הקתולית וטיפל בפליטים היהודים שהגיעו לאיטליה מהארצות: גרמניה, אוסטריה, פולין, רומניה ועוד. אלו המתינו לאשרות הגירה למדינות מעבר לים, אך בינתיים נזקקו לסיוע. הרשת שפרש הארגון ברחבי איטליה איפשרה לו להושיט את העזרה. ג'ורג'ו ניסים היה בשרות הארגון מאז הקמתו בשנת 1939 ונשאר נציגו היחידי בטוסקנה בשנות של הכיבוש הגרמני - השנים 1943 - 1944.

בעזרת רשת של אנשי מנזרים ומשפחות בורגניות קתוליות מפירנצה ולוקה הוא הצליח להציל כ-700 עד 800 יהודים. הוא זכה למדליית כסף "Gonfalone of silver" מממשל מחוז טוסקנה. יומנו פורסם בשנת 2005 על ידי ההיסטוריונית לילאנה פיצ'וטה (Liliana Picciotto Fargion ) בעזרת ממשל מחוז טוסקנה. כן ההתקיים טקס ביד ושם בו השתתפו ניצולים מצילים שהיו עדיין בחיים. פועלו צוין בסרט שיזמה הטלוויזיה האיטלקית בשנת 2008 בשם "גיבור פשוט" (Un eroe semplice).

תולדות חייו

ג'ורג'ו ניסים היה בנם של אכּילֶה ניסים (Achille Nissim), אשר השתייך לקהילת יהדות ליבורנו, וכְּלֶליָה קַרדוֹזוֹ לאינס (Clelia Cardoso Laines). המשפחה שמרה על מצוות היהדות כמקובל בקרב יהודי פיזה - ללא החמרה יתרה. רבה של הקהילה, ג'קומו אוגוסטו חסדא, הכין אותו לטקס הבר מצווה.

לאביו היה מפעל מצליח לייצור אריגים, אשר עבר לניהולו לאחר פטירת אביו, דבר שמנע ממנו לימודים אקדמיים.

דלאסם

בשנת 1939 הצטרף לארגון "דלאסם". היה לנציגו בפיזה, לוקה וויארג'ו (Viareggio). תפקידו היה לאתר את הפליטים שהגיעו לאזור ולסייע להם במציאת מקומות אכסון ובמחיה. פעילות מיוחדת אורגנו עבור הילדים (בנים עד גיל 18 שנה ובנות עד גיל 21 שנה). הילדים אורגנו בקבוצות של עשרה ונמסרו לטיפול משפחות אומנות.

במסגרת תפקידו פגש את דר' מרים פלוטקין, פליטה יהודייה מליטא. הוא בקש להנשא לה אבל לפי התחיקה האיטלקית, הפליטים יכלו להנשא רק אחרי שהביאו צאצא לעולם, כביטוי לרצינות כוונותיהם, וכך היה. הם נישאו במאי 1942 והיו להם שלושה ילדים.

הכיבוש הגרמני

בספטמבר 1943 נכבשה איטליה על ידי הצבא הגרמני והוקמה הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית וכך פסקה הפעילות הגלויה של ה"דלאסם". הנציגים היהודים בטוסקנה נעצרו. ג'ורג'ו ניסים היה בדרך למפגש הקבוע בכנסיית סן-מרקו בפירנצה (Basilica di San Marco), אך מסיבה כל שהיא הוא השתהה בדרך, כך ניצל מהלשנה אשר הביאה לתפיסת חברי הנציגות, בהם הרב נתן קאסוטו.

החל מנובמבר 1944 הוא ירד למחתרת ומשפחתו עברה למנזר. בפועל הוא המשיך לפעול לבדו, תחת שם משפחה מזויף Nicolini. הוא זכה לסיוע ממשפחות בורגניות קתוליות ומהבישוף מגנואה (Francisco Repetto). הוא הצליח לאתר מקומות מקלט לפליטים בשני מנזרים: מנזר פרנטה ((Abbazia of Farneta(lu) ליד לוקה ומנזר של מסדר : Convento degli Oblati di Lucca .

במנזרים אלה קבל לרשותו קומות שלמות ואת אולמות המרתף. על מנת להימנע מקליטת מלשינים למנזרים, הוא נהג לגזור שטרות כסף לשניים: חלק אחד השאיר אצל השוער במנזר ואת החלק השני מסר לידי הפליט שאיתר. כך הפליט התקבל מיד למקלט מבלי צורך בבירורים.

הפליטים נזקקו לתעודות זהות הן לצורך תנועתם והן לשם קבלת תלושי מזון. הוא ארגן בתי דפוס אשר דאגו לספק לכולם תעודות. את התנועה ממקום למקום הוא ביצע בעזרת אופניים. במעברו בדרכים הכפריות עבר ליד חיילים גרמניים אשר לא חשדו בכומר הרכוב על אופניים. גם כאשר חבילת תעודת מזויפות נפלה ממושב האופניים ליד טור חיילים גרמניים, הוא הרים אותה בקורת רוח והמשיך בדרכו. הוא היה מבוקש על ידי הגרמנים והמשטרה האיטלקית אך הצליח לנוע ברחבי ליגוריה וטוסקנה, לאתר את הפליטים היהודיים שהיו במחבואים ולרכזם במקומות אכסון מתאימים.

עד לשחרור העיר לוקה ב-5 בספטמבר 1944 ניסים גם ארגן פעולות נגד הצבא הגרמני. רעייתו, אשר עברה לגור בסן מיניאטו, בין פיזה לפירנצה, התקבלה בתור מורה לגרמנית אצל כוחות הכיבוש הגרמני. כך הייתה מקור מידע. היה ניסיון לארגן קבוצה של פרטיזנים איטלקים בלבוש חיילים גרמניים אשר יעברו בין בתי הסוהר וישחררו את אנשי המחתרת. ניסיון שנכשל בסופו של דבר.

בתום המלחמה

ניסים ורעייתו הקימו מחדש את הקהילה היהודית הקטנה בלוקה. הוא המשיך למלא תפקיד ב"דלאסם". הוא המשיך בקליטת הפליטים היהודיים שהגיעו לאיטליה מאירופה. הוא עסק ברכישת הספינות : "נפטון" (Neptune) ו"פטר" (Peter), אשר שימשו להעפלה לארץ ישראל ולהובלת נשק לצבא היהודי.

רק בשנת 2003 הוכר פועלו, על ידי הענקת אות כבוד של מחוז טוסקנה. אות הכבוד ניתן לבניו וכן לנזירים ולאנשי הכמורה אשר השתתפו בפעולות ההצלה.

בשנת 2005, לוליאנה פיצ'וטו, היסטוריונית, מהמכון המרכזי לדוקומנטציה יהודית בת זמננו הוציאה לאור את היומנים שכתב בין השנים 1938 - 1948 על בסיס כתב היד המקורי. היומנים "אמורים היו להיות תאורי הרפתקאות שחוויתי כיהודי", בתקופת ההתנגדות לפאשיזם במהלך המלחמה ולאחריה ועד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. הוא הגדיר את עצמו כך:"אני הייתי חיל קטן נציג פיזה, לוקה וויארג'ו"

בשנת 2008 הבמאי ורה פאג'י (Vera Paggi) הפיק סרט דקומנטרי על ג'ורג'ו ניסים. הסרט הוקרן בטלוויזיה האיטלקית. הוא מבוסס על יומנו, על זכרונות בנו ובנותיו, על זכרונות אנשי המנזר והסבר רקע של ההיסטוריונית לוליאנה פיצ'וטו.

לקריאה נוספת

• Giorgio Nissim, Memorie di un ebreo toscano (1938-48), a cura di Liliana Picciotto Fargion (Carocci: Roma 2005).
• Enzo Collotti (a cura di), Ebrei in Toscana tra occupazione tedesca e RSI, 2 voll. (Carocci: Roma 2007)
• Leto Casini, Memorie di un vecchio prete (Giuntina: Firenze 1987)

קישורים חיצוניים

• Cerimonia in ricordo di Nissim al comune di Pisa
• Gonfalone d’argento della Regione Toscana a Giorgio Nissim(הקישור אינו פעיל)