בית (מחשב)

בַּיִת (באנגלית: byte; מיוצג באנגלית באות B; נכתב גם בייט) הוא יחידה של זיכרון מחשב, המורכבת מ־8 סיביות. מעבר להגדרה השרירותית של בית בתור איגוד של מספר סיביות, ככלל (במחשבים מודרניים), הבית הוא היחידה הקטנה ביותר שניתן להתייחס אליה בחישובים אריתמטיים והוא הבסיס לכתובות גישה לזיכרון. לדוגמה, כדי לשנות את הסיבית ה־300 בזיכרון, המחשב יקרא את הבית מכתובת 38 בזיכרון, ישנה בו רק את הסיבית הרביעית (300 = 37×8 + 4) וישמור את הבית כולו חזרה לתוך הזיכרון.

כדי לייעל את מהירות הגישה לזיכרון, נקראים (או נכתבים) בדרך כלל שניים, ארבעה או אף שמונה בתים ביחד (16 32 ו-64 סיביות בהתאמה), אך עדיין הכתובת היא כתובת הבית הבודד. גם חישובים אריתמטיים מבוצעים בדרך כלל על מספרים המיוצגים על ידי כמה בתים, כיחידה אחת.

הגודל של שמונה סיביות נוח בין השאר משום שהוא מתאים לייצוג תו בודד ב-ASCII.

היסטוריית הבית

בתחילת עידן המחשב (שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20), יוצרו מחשבים בעלי מילה (Word) באורכים שונים. גודל מילה היה שונה ממחשב אחד למשנהו, 40 עד 75 סיביות בדרך כלל, וכתובות בזיכרון יוצגו ככתובת המילה. לייצוג מחרוזת היה נהוג אז לקבץ כמה תווים בתוך מילה אחת. תו יוצג אז באורך שש או שבע סיביות בדרך כלל.

את המושג "בית" טבע ורנר בוכהולץ בשנת 1956, בעת תכנונו של מחשב Stretch של חברת IBM. ראשית נחשב הבית כמייצג תו בודד גם אם אורכו אינו שמונה סיביות. אך מאחר ולבסוף הוחלט כי במחשב זה אורכו יהיה שמונה סיביות‏ הפך גודל זה לחלק בלתי נפרד מן ההגדרה של הבית. חיזוק נוסף להגדרה זו ניתן ב-1964 בה הוכרז אחד המחשבים המוצלחים ביותר בעידן ההוא, ה-IBM 360 שבו שוב יוצגו תווים באמצעות בתים באורך שמונה סיביות.

במהלך שנות ה-70, עם התפתחות המיני-מחשבים, תפס הבית את מקומו כסטנדרט בתעשיה. הדור הבא של המחשבים, המיקרו-מחשבים, בראשיתם, היו בעלי רוחב אפיק נתונים (Data Bus) של שמונה סיביות וכך תפסו הבית וכפולותיו (16 סיביות, 32 סיביות) את מקומם כגודל הסטנדרטי הכמעט בלעדי.

כפולותיו של הבית

מקובל לבטא נפחי זיכרון בכפולות של בתים: קילו-בית (KB), מגה-בית (MB), ג'יגה-בית (GB), טרה-בית (TB), פטה-בית (PB), אקסה-בית (EB), זטה-בית (ZB), יוטה-בית (YB), וכו. (בעתיד יוקצו שמות ליחידות נוספות, כרגע יוטה היא היחידה הגדולה ביותר) משמשים למדידת גודלם של זיכרון המחשב ושל אמצעי האחסון, כגון דיסק קשיח.

קיימות שתי שיטות לייצוג כפולותיו של בית:

שיטה עשרונית

(תקנית בהתאם למערכת היחידות הבינלאומית)

כפולות של אלף - מבוססת על השיטה הנורמטיבית כפי שהיא מיושמת במידות ומשקלים, דהיינו- אלף יחידות שוות לאחד יחידה מסדר גבוה יותר. עפ"י שיטה זו:

• קילו-בית אחד שווה ל־1000 בתים.
• מגה-בית אחד שווה ל־1000 קילו-בית.
• ג'יגה-בית אחד שווה ל-1000 מגה-בית.
• טרה-בית אחד שווה ל-1000 ג'יגה-בית,
• פטה-בית אחד שווה ל-1000 טרה-בית,
• אקסה-בית אחד שווה ל-1000 פטה-בית,
• זטה-בית אחד שווה ל-1000 אקסה-בית,
• יוטה-בית אחד שווה ל-1000 זטה-בית, וכן הלאה.

שיטה בינארית

(לא תקנית על פי מערכת היחידות הבינלאומית אך תקנית בהתאם לתקן IEC מספר 60027-2)

כפולות של 1024 - שיטה הנסמכת על העובדה שכל בית מכיל שמונה סיביות, ולכן מבחינה מודולרית טבעי יותר שהכפולות יהיו על בסיס 2 (2¹⁰ = 1024) במקום על בסיס עשרוני. עפ"י שיטה זו:

• קילו-בית אחד שווה ל-1024 בתים (2¹⁰).
• מגה-בית אחד שווה ל-1024 קילו-בית (2²⁰, שהם 1,048,576 בתים).
• ג'יגה-בית אחד שווה ל-1024 מגה-בית (2³⁰, שהם 1,073,741,824 בתים).
• טרה-בית אחד שווה ל-1024 ג'יגה-בית (2⁴⁰, שהם 1,099,511,627,776 בתים),
• פטה-בית אחד שווה ל-1024 טרה-בית (2⁵⁰, שהם 1,125,899,906,842,624 בתים), וכן הלאה.

בתחילה נעשה שימוש בשיטת הכפולות של 1024 בלבד, שכן מושגים אלה שימשו בעיקר אנשי מקצוע, ומבחינה מתודולוגית שיטה זו נכונה יותר. אלא שברבות הזמן, עקב התגברות השימוש במחשבים אישיים, מושגים אלה נעשו נפוצים בציבור הרחב אשר רגיל היה להשתמש בשיטה העשרונית (במידות ומשקלים), דבר אשר גרם לבלבול רב. כדי למנוע בלבול, הוחל להשתמש בכפולות של אלף גם כדי למנות יחידות של בתים. ישנה סברה שאת השימוש בשיטה העשרונית הנחילו יצרני הכוננים הקשיחים שהעדיפו לנקוב במספרים גדולים יותר לתיאור מוצריהם.

ראו גם

• חומרה - מונחים