ג'ין טירני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ין טירני
Gene Tierney
לידה 19 בנובמבר 1920
ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 6 בנובמבר 1991 (בגיל 70)
יוסטון, טקסס, ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות גלנווד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gene Eliza Tierney עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1940–1980 (כ־40 שנה)
מקום לימודים
בן או בת זוג
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי של ג'ין טירני
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ין אילייזה טירְני (באנגלית: Gene Eliza Tierney;‏ 19 בנובמבר 1920 – 6 בנובמבר 1991) הייתה שחקנית קולנוע ותיאטרון אמריקאית. היא הייתה ידועה בגילומה את דמות הנושא בסרט "לורה" (1944) והייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "בצבת הקנאה" ("Leave Her to Heaven",‏ 1945).

חייה המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ין טירני נולדה בברוקלין, ניו יורק, להווארד שרווד טירני ובל לאבינה טיילור. היא נקראה על שמו של דודה מצד אמה, שמת מסוכרת בגיל 17. היו לה אח בוגר ואחות צעירה. אביה היה סוכן ביטוח מצליח ממוצא אירי ואמה הייתה מדריכת חינוך גופני לשעבר. ב-1926 עברה המשפחה לקונטיקט.

עוד בנעוריה החלה בכתיבת שירה והמשיכה בכך במהלך חייה. היא בילתה שנתיים באירופה, בלימודים בבית ספר בינלאומי בלוזאן, שווייץ, שם למדה לדבר צרפתית שוטפת. בשנת 1938 היא חזרה לארצות הברית ולמדה בקונטיקט.

בזמן שטיילה עם אמה ואחיה בחוף המערבי, היא ביקרה באולפני האחים וורנר והבמאי אנטולי ליטבאק, שנשבה ביופייה של טירני בת ה-17, אמר לה שהיא צריכה להיות שחקנית. האחים וורנר רצו להחתים אותה על חוזה, אבל הוריה יעצו לה לדחות את ההצעה, בעיקר בגלל המשכורת הנמוכה יחסית.

טירני למדה בסטודיו קטן למשחק בגריניץ' וילג', נו יורק, והפכה לבת טיפוחיו של הבמאי והמפיק ג'ורג' אבוט.

ברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ין טירני, "לורה", 1944

בשנת 1938 קבלה טירני את תפקידה הראשון בברודוויי במחזה "!What a Life", בו היא חצתה את הבמה כשהיא נושאת דלי מים. מבקר המגזין "וראייטי" כתב על כך: "הגברת טירני היא ללא ספק נושאת המים היפה ביותר שראיתי מימי". באותה שנה שימשה גם כשחקנית מחליפה בהצגה "The Primrose Path". בשנת 1939 הופיעה בתפקיד שחקנית הקולנוע האמריקאית מולי אודיי (אנ'), בהפקה "Mrs. O'Brien Entertains" בברודוויי.

אביה של טירני הקים חברה בשם "Belle-Tier", לצורך מימון וקידום קריירת המשחק שלה ובשנת 1939 החתימה אותה חברת "סרטי קולומביה" על חוזה לחצי שנה. היא פגשה את הווארד יוז, שניסה לפתות אותה ללא הצלחה, עקב היותה ממשפחה אמידה, כך שלא התרשמה מעושרו. למרות הדחייה, הפך יוז בסופו של דבר ידיד לכל החיים. לאחר שצלם יעץ לה להוריד מעט ממשקלה, היא כתבה למגזין האופנה "הרפרס בזאר" לגבי דיאטה, עליה הקפידה במשך 25 השנים הבאות.

ב-1940, כאשר "סרטי קולומביה" נכשלו במציאת פרויקט בשביל טירני, היא שבה לברודוויי וכיכבה בהצגה "The Male Animal", שנחלה הצלחה מסחרית וגם בקרב המבקרים. טירני הפכה לכוכבת של ברודוויי לפני יום הולדתה ה-20. ההצגה הייתה להיט ותמונותיה של טירני הופיעו על שער המגזין "לייף" (1941) ובמגזינים "הרפרס בזאר", "ווג" ו-"Collier's Weekly".

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ין טירני וברוס קאבוט, "Sundown",‏ 1941
ג'ין טירני ודיינה אנדרוז, "לורה", 1944
ג'ין טירני, מגזין חיל האוויר האמריקאי "Brief", גיליון ה-10 באפריל 1945
ג'ין טירני, "Leave Her to Heaven",‏ 1945
מימין לשמאל: ג'ין וינסנט, ג'ין טירני וגלן לאנגן, "דרגונויק", 1946

מנהל חברת "פוקס המאה ה-20", דריל זאנוק, ראה את ג'ין טירני ומיהר להציע לה חוזה. טירני דרשה וקבלה חוזה מיוחד, שונה מהחוזים של שחקניות אחרות באותה התקופה. תנאי החוזה הבטיחו שלא תישאר חסרת תעסוקה בין סרט לסרט, שתוכל לחזור לברודוויי בכל שנה כדי לשחק במחזות, שלא תצטרך לשנות את האורך או הצבע של שיערה ושלא תצטרך לתקן את שיניה העקומות קמעה.[1] מלבד השיניים, לטירני הייתה גם לסת עליונה בולטת מעל התחתונה (overbite (אנ')). מאוחר יותר קבע דריל זאנוק שהיא "ללא ספק האשה היפה ביותר בתולדות הקולנוע".

ג'ין טירני חתמה על חוזה עם "פוקס המאה ה-20" וסרטה הראשון (1940) היה המערבון של פריץ לנג, "The Return of Frank James", לצדו של הנרי פונדה. הופעתה בקומדיה הקלאסית של ארנסט לוביטש, "השמיים יכולים לחכות" (1943), סימנה תפנית חיובית בקריירה של טירני והפופולריות שלה גדלה. בשנת 1944 כיכבה בתפקידה המפורסם ביותר – דמותה של לורה האנט בסרט הפילם נואר של אוטו פרמינגר, "לורה".

בשנת 1945 שיחקה את דמותה של הפאם פאטאל הקנאית והנרקיסיסטית אלן ברנט הארלנד, בסרט על פי הרומן רב המכר "Leave Her to Heaven" (בצבת הקנאה) לצידו של קורנל ויילד. על תפקידה זה הייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. זה היה הסרט המצליח ביותר של "פוקס המאה ה-20" בשנות ה-40. הבמאי מרטין סקורסזה ציין אותו כאחד הסרטים האהובים עליו בכל הזמנים ואת טירני כאחת השחקניות הכי לא מוערכות כראוי של "תקופת הזהב" של הוליווד (סוף שנות ה-20 עד תחילת שנות ה-60).

ב-26 באוקטובר 1946, כיכבה טירני בעיבוד רדיו לרומן "בדליה" (Bedelia) (אנ'), בסדרת הדרמה האנתולוגית "Hollywood Star Time" (אנ').[2]

בשנת 1946 כיכבה בסרטו הראשון כבמאי של ג'וזף ל. מנקייביץ', "Dragonwyck", לצדו של וינסנט פרייס. בשנת 1947 שיחקה בסרט "The Ghost and Mrs. Muir" לצד רקס הריסון ובשנת 1948 שיחקה בקומדיה "That Wonderful Urge". בשנת 1949 שוב שיתפה פעולה עם פרמינגר כשכיכבה בסרט הפילם-נואר הקלאסי שלו "Whirlpool", לצד חוזה פרר.

בשנת 1951 הושאלה טירני לחברת הסרטים "סרטי פרמאונט", שם עשתה קטע קומי יוצא דופן בסרט "החותנת בירח הדבש" לצדה של תלמה ריטר. באותה שנה שיחקה בסרט "Close to My Heart" של חברת "האחים וורנר", לצד ריי מילאנד. בשנת 1952 פג תוקף החוזה שלה עם "פוקס המאה ה-20" ובאותה שנה כיכבה בסרט של חברת "מטרו גולדווין מאייר", "Plymouth Adventure", לצד ספנסר טרייסי, שבמקביל גם ניהלה איתו רומן.

בשנת 1953 שיחקה לצדו של קלארק גייבל בסרט "Never Let Me Go", שצולם באנגליה ונשארה באירופה לצילומי הסרט "Personal Affair" של חברת "יונייטד ארטיסטס". בעודה באירופה החל רומן בינה ובין הנסיך עלי ח'אן (אנ'),[3] אבל תוכניותיהם להינשא נתקלו בהתנגדות חריפה מצד אביו, אגא ח'אן השלישי (אנ'). טירני חזרה לארצות הברית לככב בסרט "Black Widow" לצדה של ג'ינג'ר רוג'רס.

נישואים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ין טירני נישאה פעמיים. בראשונה ב-1 ביוני 1941 לאולג קסיני (אנ'), מעצב אופנה ותלבושות,[4] איתו ברחה להתחתן בלאס וגאס. הוריה התנגדו לנישואיהם, מכיוון שנולד באירופה למשפחה רוסית-איטלקית. נולדו להם שתי בנות, אנטואנט דריה קסיני (15 באוקטובר 1943 – 11 בספטמבר 2010)[5] וכריסטינה "טינה" קסיני (נולדה ב-19 בנובמבר 1948), שנולדה לאחר גירושיהם הראשונים.

ביוני 1943, בעודה בהריון עם דריה, טירני חלתה באדמת. היא נדבקה בה ככל הנראה כשהייתה אורחת כבוד במופע שהוצג בפני חיילי מארינס בסן פרנסיסקו, על ידי נשיקה מחיילת החולה במחלה, שהפרה את הוראות ההסגר כדי להפגש עם השחקנית הנערצת עליה. דריה נולדה טרם זמנה בוושינגטון די. סי., במשקל 1.42 קילוגרם, ונזקקה לעירוי דם מלא. האדמת גרמה לנזק גנטי: דריה הייתה חירשת, עיוורת באופן חלקי עם קטרקט ובעלת פיגור שכלי קשה. היא מאוחר יותר הוכנסה למוסד למשך חלק נכבד מחייה. הווארד יוז, ידידה של טירני, שילם את ההוצאות הרפואיות על דריה.

טירני וקסיני נפרדו ב-20 באוקטובר 1946 והתגרשו סופית באופן רשמי רק ב-13 במרץ 1948. הזוג התפייס באוגוסט 1948, אבל לא נישא מחדש. ב-1946, בזמן שהיו פרודים, טירני פגשה את ג'ון קנדי הצעיר, בוגר מלחמת העולם השנייה, שביקר בסט של הסרט "דרגונויק". הם ניהלו רומן, אותו סיימה בשנת 1947 אחרי שקנדי אמר לה שלעולם לא יוכל להתחתן איתה בגלל שאיפותיו הפוליטיות. בשנת 1960 שלחה לו טירני הודעת ברכה לרגל ניצחונו בבחירות לנשיאות.

טירני נישאה מחדש לקסיני, אבל הם התגרשו שוב ב-1952. קסיני הבטיח בזמן הגירושים שיכתוב צוואה שבה יוריש לבנותיו חצי מהונו. מאוחר יותר הוא הוריש 500,000 דולר לדריה ומיליון דולר לכריסטינה[6] קסיני וטירני נשארו ידידים עד מותה.

בעיות בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל האירועים העצובים בחייה, נאבקה טירני במשך שנים עם מקרי דיכאון. ב-1953 סבלה מבעיות בריכוז שהשפיעו על עבודתה בקולנוע. היא עזבה את הסרט "Mogambo" והוחלפה על יד גרייס קלי. ב-1955, בזמן שהצטלמה לסרט "The Left Hand of God" לצד המפרי בוגרט, טירני חלתה ובוגרט עזר לה עם הטקסט ועודד אותה לבקש טיפול. היא פנתה למוסד פסיכיאטרי בנו יורק ואחר כך בקונטיקט. לאחר 27 טיפולים בנזעי חשמל (שוקים חשמליים) שנועדו להקל על הדיכאון הקשה, טירני ברחה מהמוסד אבל נתפסה והוחזרה אליו. ניסיון זה הפך אותה למתנגדת גלויה לטיפול בשוק חשמלי, בטענה כי הדבר הרס חלקים משמעותיים מהזיכרון שלה.

בדצמבר 1957 יצאה טירני מדירת אמה לאדן החלון בקומה ה-14 ועמדה שם כ-20 דקות, מה שנחשב כניסיון התאבדות. הוזמנה משטרה ומשפחתה של טירני הכניסה אותה למרפאה בקנזס. ב-1958 שוחררה מהמוסד לאחר שעברה טיפול בדיכאון ועבדה זמן מה כמוכרנית בחנות בגדים מקומית, כחלק מהשתלבותה מחדש בחברה. זיהויה על ידי לקוחה הפך לכותרות שערורייתיות בעיתונים.[7]

בהמשך אותה שנה, "פוקס המאה ה-20" הציעה לה את התפקיד הראשי בסרט "Holiday for Lovers", אבל המתח הכריע אותה. מספר ימים בלבד לאחר תחילת הצילומים, היא עזבה את הסרט וחזרה למרפאה לזמן מה.[8]

נישואים שניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958, פגשה טירני את ברון הנפט הטקסני וו. הווארד לי (W. Howard Lee), שהיה נשוי לשחקנית הדי לאמאר מאז 1953. הם התגרשו ב-1960 לאחר קרב ארוך על תשלום מזונות ולי התחתן עם טירני ב-11 ביולי אותה שנה באספן (קולורדו). הם התגוררו ביוסטון (טקסס) ופלורידה והיו נשואים עד מותו ב-1981.

ב-1962, "פוקס המאה ה-20" הודיעה שטירני תשחק את התפקיד הראשי בסרט "Return to Peyton Place", אבל טירני עזבה את הפרויקט לאחר שנכנסה להריון. מאוחר יותר היא הפילה.

בשנת 1962 שבה טירני למסכים עם הסרט בכיכובה "הסנאט ימליץ ויאשר", בו צפתה עם בעלה בהקרנה פרטית בבית הלבן, ובשנת 1963 שיחקה בסרט "צעצועים בעליית הגג" וזכתה לשבחי הביקורת על הופעותיה. למרות שנראה היה שהקריירה שלה חזרה למסלולה, ב-1964 טירני שוב פרשה.

השנים המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 כתבה טור על חיי חברה בעיתון ביוסטון ורק בשנת 1969 היא שבה לככב בסרט הטלוויזיה "Daughter of the Mind" עם דון מארי וריי מילאנד. הופעתה האחרונה הייתה בשנת 1980, במיני-סדרה הטלוויזיונית "Scruples".

בשנת 1979 פרסמה ג'ין טירני את האוטוביוגרפיה שלה, "דיוקן עצמי" ("Self-Portrait"), בה כתבה על חייה, הקריירה שלה ומחלת הנפש שלה. ב-17 בפברואר 1981[9] טירני התאלמנה כשהווארד לי נפטר לאחר מחלה ארוכה.

בשנת 1986 קיבלה טירני, לצדו של השחקן גרגורי פק, את פרס דונוסטיה הראשון למפעל חיים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן, ספרד,[10][11] אליו הוזמנה כאורחת כבוד.

בנוסף לכך, על תרומתה לתעשיית הקולנוע, לטירני יש כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, בשדרת הוליווד 6125.

ג'ין טירני מתה בשנת 1991, כשבועיים לפני יום הולדתה ה-71, ביוסטון. בהשפעת חברת "פוקס", היא התחילה לעשן לאחר הקרנת סרטה הראשון, כדי להנמיך את קולה.[12] טירני הפכה למעשנת כבדה ומתה מנפחת (מחלת ריאות חסימתית כרונית). היא קבורה בבית העלמין גלנווד (אנ') ביוסטון. בתה דריה מתה ב-2010 בגיל 66 ונקברה לצד אמה. מסמכים שונים הקשורים לסרטיה של טירני שמורים בארכיון הסרטים של אוניברסיטת ווסלייאן (אנ'), אליו יש נגישות מלאה.[13]

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ין טירני הייתה גיבורה של רומן שיצא בשנת 1947 בשם "ג'ין טירני ומתנת הנישואין הבלתי-נראית".[14]
  • טירני דורגה במקום ה-71 ברשימת "100 כוכבי הקולנוע הסקסיים של כל הזמנים" של מגזין "פרמייר" (אנ').[15]

תפקידים בברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה הצגה סוגה תפקיד במאי
1938
What A Life!
 קומדיה נושאת מים ג'ורג' אבוט
1938
The Primrose Path
 דרמה קומית שחקנית מחליפה ג'ורג' אבוט
1939
Mrs O'Brien Entertains
 קומדיה
Molly O'Day
 ג'ורג' אבוט
1939
Ring Two
 קומדיה
Peggy Carr
 ג'ורג' אבוט
1940
The Male Animal (אנ')
 קומדיה
Patricia Stanley
 הרמן שמלין (אנ')

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם הסרט כפי שהופץ בישראל הסרט תפקיד במאי שחקנים נוספים
1940 פרנק ג'יימס חוזר ובא The Return of Frank James (אנ')
Eleanor Stone
 פריץ לאנג הנרי פונדה
1941 Hudson's Bay (אנ')
Barbara Hall
 אירוינג פיצ'ל (אנ') פול מוני, וינסנט פרייס
1941 דרך הטבק / ברחוב הטובקו[16] Tobacco Road
Ellie Mae Lester
 ג'ון פורד צ'ארלס גרייפוין (אנ'), דיינה אנדרוז
1941 מלכת הפרטיזנים[17] Belle Starr (אנ')
Belle Starr (אנ')
 אירוינג קמינגז (אנ') רנדולף סקוט (אנ'), דיינה אנדרוז
1941 עם שקיעת השמש[18] Sundown (אנ')
Zia
 הנרי האת'וויי (אנ') ברוס קאבוט (אנ')
1941 בקלחת שנחאי The Shanghai Gesture (אנ')
Victoria Charteris (Poppy Smith -הידועה כ)
 יוזף פון שטרנברג וולטר יוסטון
1942 בן הזעם Son of Fury: The Story of Benjamin Blake (אנ')
Eve
 ג'ון קרומוול (אנ') טיירון פאוור (אנ')
1942 טבעות אהבה Rings on Her Fingers (אנ')
Susan Miller (Linda Worthington -הידועה כ)
 רובן ממוליאן הנרי פונדה
1942 צפרי הרעם Thunder Birds (אנ')
Kay Saunders
 ויליאם ולמן פרסטון פוסטר (אנ'), ג'ון סאטון (אנ')
1942 הנערה מסין[19] China Girl (אנ')
Miss Haoli Young
 הנרי האת'וויי ג'ורג' מונטגומרי (אנ')
1943 בשמיים יכולים לחכות[20]/ בנפול המסך[21] Heaven Can Wait (אנ')
Martha Strabel Van Cleve
 ארנסט לוביטש דון אמיצ'י
1944 לאורה Laura
Laura Hunt (אנ')
 אוטו פרמינגר דיינה אנדרוז, קליפטון וב, וינסנט פרייס
1945 פעמון לאדאנו A Bell for Adano (אנ')
Tina Tomasino
 הנרי קינג (אנ') ג'ון הודיאק (אנ')
1945 בצבת הקנאה[22] Leave Her to Heaven
Ellen Brent Harland
 ג'ון שטאל (אנ') קורנל ויילד, ג'ין קריין, וינסנט פרייס
1946 דרגונויק Dragonwyck (אנ')
Miranda Wells Van Ryn
 ג'וזף ל. מנקייביץ' וולטר יוסטון, וינסנט פרייס
1946 חוד התער[23]/ על חוד התער The Razor's Edge
Isabel Bradley Maturin
 אדמונד גולדינג (אנ') טיירון פאוור, אן בקסטר, ג'ון פיין (אנ')
1947 הדמות המאצילה[24] The Ghost and Mrs. Muir (אנ')
Lucy Muir
 ג'וזף ל. מנקייביץ' רקס הריסון, ג'ורג' סנדרס, אדנה בסט (אנ')
1948 The Iron Curtain (אנ')
Anna Gouzenko
 ויליאם וולמן דיינה אנדרוז
1948 סקנדל בדף ראשון[25] That Wonderful Urge (אנ')
Sara Farley
 רוברט סינקלייר טיירון פאוור
1949 במערבולת Whirlpool (אנ')
Ann Sutton
 אוטו פרמינגר ריצ'רד קונטה (אנ'), חוזה פרר
1950 לילה במטרופוליס[26] Night and the City (אנ')
Mary Bristol
 ג'ולז דאסין (אנ') ריצ'רד וידמרק (אנ')
1950 Where the Sidewalk Ends (אנ')
Morgan Taylor (Payne)
 אוטו פרמינגר דיינה אנדרוז
1951 החותנת בירח הדבש[27] The Mating Season
Maggie Carleton McNulty
 מיצ'ל ליסן (אנ') ג'ון לנד (אנ'), מרים הופקינס, תלמה ריטר
1951 בריביירה On the Riviera
Lili Duran
 וולטר לאנג (אנ') דני קיי
1951 סודו של האגם The Secret of Convict Lake (אנ')
Marcia Stoddard
 מייקל גורדון (אנ') גלן פורד
1951 Close to My Heart (אנ')
Midge Sheridan
 ויליאם קיילי (אנ') ריי מילאנד
1952 Way of a Gaucho (אנ')
Teresa
 ז'אק טורנור (אנ') רורי קלהון (אנ')
1952 מגלות לגאולה[28] Plymouth Adventure (אנ')
Dorothy Bradford
 קלארנס בראון (אנ') ספנסר טרייסי, ואן ג'ונסון (אנ'), ליאו גן
1953 לעולם אל תעזבני Never Let Me Go (אנ')
Marya Lamarkina
 דלמר דייבס (אנ') קלארק גייבל
1953 אהבתה של בת 17[29] Personal Affair (אנ')
Kay Barlow
 אנת'וני פליסייר (אנ') ליאו גן, גליניס ג'ונס
1954 המאהב האלמוני[30] Black Widow (אנ')
Iris Denver
 ננאלי ג'ונסון (אנ') ג'ינג'ר רוג'רס
1954 המצרי/ שנהת המצרי[31] The Egyptian (אנ')
Baketamon
 מייקל קורטיז ג'ין סימונס, ויקטור מטיור (אנ'), אדמונד פורדום
1955 ברית שטנים[32] The Left Hand of God (אנ')
Anne Scott
 אדוארד דמיטריק המפרי בוגרט
1962 הסנאט ימליץ ויאשר[33] Advise & Consent
Dolly Harrison
 אוטו פרמינגר הנרי פונדה, וולטר פידג'ן, פרנצ'וט טון (אנ')
1963 צעצועים בעליית הגג[34] Toys in the Attic (אנ')
Albertine Prine
 ג'ורג' רוי היל דין מרטין
1963 Las cuatro noches de la luna llena (אנ') סובי מרטין (אנ') דן דיילי (אנ')
1964 שלוש נערות במדריד[35] The Pleasure Seekers (אנ')
Jane Barton
 ג'ין נגולסקו (אנ') אן-מרגרט

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה תוכנית תפקיד משתתפים נוספים הערות
1947
The Sir Charles Mendl Show
 עצמה מנחה: צ'ארלס מנדל
1953
Toast of the Town (שמו המקורי של המופע של אד סאליבן)
 עצמה מנחה: אד סאליבן עונה 6, תוכנית 33
1954 טקס פרסי אוסקר ה-26 (אנ') עצמה מנחים: דונלד או'קונור, פרדריק מארץ' מציגה את פרסי עיצוב התלבושות
1957
What's My Line? (אנ')
 עצמה מנחה: ג'ון דיילי אורחת מסתורית (25 באוגוסט)
1960
General Electric Theater (אנ')
Ellen Galloway
 מנחה: רונלד רייגן פרק: "Journey to a Wedding"
1969
The F.B.I. (אנ')
Faye Simpson
 מנחה: Efrem Zimbalist (אנ') פרק: "Conspiracy of Silence"
1969
Daughter of the Mind (אנ')
Lenore Constable
 ריי מילאנד סרט טלוויזיה
1974 התוכנית של מרב גריפין (אנ') עצמה מנחה: מרב גריפין
1979 התוכנית של מרב גריפין עצמה מנחה: מרב גריפין
1980
The Tonight Show (אנ')
 עצמה מנחה: ג'וני קרסון
1980 התוכנית של מייק דאגלאס (אנ') עצמה מנחה: מייק דאגלאס (אנ')
1980 דינה! (אנ') עצמה מנחה: דינה שור
1980
Scruples (אנ')
Harriet Toppington
 לינדזי וגנר (אנ') מיני-סדרה טלוויזיונית
1999 ביוגרפיה (אנ') עצמה (חומר ארכיוני) מנחה: פיטר גרייבס תוכנית דוקומנטרית ביוגרפית (26 במרץ) - "Gene Tierney: A Shattered Portrait"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cassini, Oleg (1987). In My Own Fashion: An Autobiography. Simon & Schuster
  • Devillers, Marceau (1987). Gene Tierney: A Biography. Pygmalion/G.Watelel
  • Merigeau, Pascal (1987). Gene Tierney: A Biography. Paris
  • Tierney, Gene with Mickey Herskowitz (1979). Self-Portrait. Peter Wyden
  • Vogel, Michelle (2005) (אנ'). Gene Tierney: A Biography. McFarland & Company

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ין טירני

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ין טירני - notes, במסד הנתונים של Turner Classic Movies
  2. ^ Hollywood Host, בעיתון "הריסבורג טלגרף", 26 באוקטובר 1946.
  3. ^ אגא חאן עומד להשתדך בשניה, חרות, 14 באוקטובר 1953; יהודית אביטל, עלי, דבר, 5 באוגוסט 1966, המשך.
  4. ^ אופנה בבית הלבן, דבר, 7 באפריל 1961
  5. ^ DARIA CASSINI - מודעת אבל, באתר legacy.com
  6. ^ Karina Brown, Squabble Over Oleg Cassini's Estate, באתר Courthouse News Service‏., 18 בפברואר 2010.
  7. ^ ג'ין טירני כזבנית, דבר, 20 בנובמבר 1959
  8. ^ Gene Tierney Began Her Trip Back from Madness on a Ledge 14 Floors Above the Street, באתר מגזין פיפל.
  9. ^ W. HOWARD LEE - מודעת אבל, ניו יורק טיימס, 18 בפברואר 1981.
  10. ^ Gene Tierney: Awards, באתר IMDb
  11. ^ San Sebastián International Film Festival: Awards for 1986, באתר IMDb
  12. ^ ביוגרפיה, באתר הרשמי
  13. ^ ארכיוני קולנוע, באתר אוניברסיטת ווסלייאן
  14. ^ Whitman Authorized Editions Summaries - 2304 Gene Tierney and the Invisible Wedding Gift, by Kathryn Heisenfelt, 1947, באתר www.series-books.com
  15. ^ The 100 Sexiest Movie Stars of All Time: 71. Gene Tierney, באתר www.premiere.com
  16. ^ ברחוב הטובקו, המשקיף, 4 בדצמבר 1942
  17. ^ מלכת הפרטיזנים, הצופה, 25 בפברואר 1944
  18. ^ עם שקיעת השמש, המשקיף, 29 בספטמבר 1943
  19. ^ הנערה מסין, דבר, 6 באפריל 1945
  20. ^ הכוכב האהוב עלי: ג'ין טירני, דבר, 2 ביולי 1948
  21. ^ בנפול המסך, הצופה, 7 ביולי 1944
  22. ^ בצבת הקנאה, המשקיף, 9 באוגוסט 1946
  23. ^ ר. עזריה, הכוח החזק בעולם - טוב־הלב, מעריב, 26 ביולי 1965
  24. ^ הדמות המאצילה, דבר, 12 במרץ 1948
  25. ^ סקנדל בדף ראשון, דבר, 14 בספטמבר 1951
  26. ^ לילה במטרופוליס, חרות, 15 בפברואר 1952
  27. ^ החותנת בירח הדבש, דבר, 31 ביולי 1953: "אף כי ההומור הוא אמריקני - צוחקים הצופים בכל פה..."
  28. ^ בדיות ובדיים: "מגלות לגאולה", דבר, 20 באוגוסט 1954; לזכר הראשונים בארה"ב, דבר, 7 בספטמבר 1954: "הופעה משכנעת של ג'ין טירני"; החלוצים הראשונים, דבר, 6 בפברואר 1955: "משחק מעולה של ספאנסאר טרייסי וג'ין טירני".
  29. ^ זאב רב-נוף, חשוד ברצח, דבר, 2 באפריל 1957: "אם מצליחים ג'ין טירני...להתעלות לעיתים מעל לרמת הסרט ולתרום לו משהו יקר־ערך, הרי זה לזכות כישרונם הרב".
  30. ^ המאהב האלמוני, מעריב, 19 בנובמבר 1956
  31. ^ זאב רב-נוף, המוסר העתיק, דבר, 24 בספטמבר 1963: "ג'ין טירני וויקטור מייצ'ר גאים ועטורי־הדר. אולם האחרים איומים...".
  32. ^ הכומר המדומה, דבר, 31 ביולי 1956: "ג'ין טירני מחליפה שמלות בלי סוף...ולמה הוחלף השם העברי - "ברית שטנים", במקום המקור - "ידו השמאלית של אלהים"?"; ברית שטנים, חרות, 3 בנובמבר 1957: "האמפרי בוגרט ז"ל וג'ין טירני (לא פחות "מתה" ממנו בעשר השנים האחרונות)".
  33. ^ זאב רב-נוף, הסנאט ימליץ ויאשר, דבר, 5 במאי 1963: "מעולים...ג'ין טירני".
  34. ^ ר. עזריה, תהליך התבגרותו של דין מארטין, מעריב, 11 ביוני 1964: "משחקן של הנשים - מצוין. החל בג'ראלדין פייג'...וג'ין טירני".
  35. ^ שלוש נערות במדריד, דבר, 25 ביוני 1965
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ין_טירני&oldid=38364035"