ג'נט פריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'נט פריים
Janet Frame
לידה 28 באוגוסט 1924
דנידין, ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בינואר 2004 (בגיל 79)
דנידין, ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אוטגו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מודרניזם, ריאליזם קסום עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי פוסטמודרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Carpathians, Owls Do Cry עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ ויליאם סטיירון, ויליאם פוקנר, וירג'יניה וולף עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר ניו זילנד (1990)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטגו (1978)
  • Prime Minister's Award for Literary Achievement (Fiction) (2003)
  • פרס הכותבים של חבר העמים הבריטי (1989)
  • מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (1983)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ואיקטו (1992)
  • עמית רוברט ברנס (1965) עריכת הנתון בוויקינתונים
janetframe.org.nz
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'נט פטרסון פרייםאנגלית: Janet Paterson Frame; ‏28 באוגוסט 192429 בינואר 2004) הייתה סופרת ומשוררת, מגדולות הסופרות בניו זילנד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריים נולדה בדאנידין ניו זילנד, השלישית מבין חמישה ילדים. אביה היה מניח מסילות עני שעבודתו אילצה את המשפחה להעתיק את מקום מגוריה פעמים רבות לפני שהתיישבו סופית באואמרו ב-1930. אמה, עקרת בית לשעבר, עבדה למשך תקופה עבור משפחתה של קתרין מנספילד. האם נולדה אל תוך האמונה הנוצרית-דלפיאנית, אשר חקרה חפצים יומיומיים וייחסה להם חשיבות דתית. פריים כתבה: "היא הייתה צריכה רק לומר על איזה אובייקט מוכר, 'תראו ילדונים, אבן' על מנת למלא את האבן הזו בפלאיות כמו הייתה חפץ דתי".

כילדה, ניחנה ג'נט במראה מיוחד אשר גרם לה סבל נורא במהלך כל חייה. שמנמנה, ומעט מנומשת, ובעלת שיער עבה, מקורזל ואדום כאש. עונייה הרב של המשפחה לא אפשר לילדים ללכת לרופא השיניים ושיניה של ג'נט תמיד היו בגוון אפרפר וצהוב בשל ריקבון. המראה החיצוני שלה רק החריף בשנות ההתבגרות בהן גובהה תפס תאוצה עד שהגיעה לכדי גובה מטר ותשעים.

ילדותה של ג'נט פריים הייתה ילדות ספרותית מראשיתה, מלאת דמיון ופליאה ובדידות שהולידה עולם דמיוני של פיות ונסיכות להתקיים בו. כבר כילדה הייתה מלאת כמיהה אל השירה וכתבה שירים בפרטיות במחברתה האישית. הילדים למשפחת פריים היו מלאי תשוקה לשירה ומרותקים מהשפה. ג'נט הייתה משווה את עצמה ואת אחיותיה לאחיות ברונטה. ספוגות בדמיון ובקסם שהעבירה להן אמן מן הטבע, התגנבו הבנות מן הבית בשעות הלילה המאוחרות, ורקדו במעגלים בכותנות הלילה שלהן, תחת ההשראה של האגדה על שלוש הנסיכות, שעם לילה היו מתגנבות מביתן ורוקדות עד אור השחר ולא זוכרות דבר למחרת.

דמיונותיה ועולמה הפרטי והמסוגר היו מפלטה של פריים מהעולם החיצוני בו התקיימו בדידותה, ריחוקה הרב מבני גילה וחיי המשפחה המורכבים שלה, שהיו רצופים בטרגדיה. אחיה הבכור של ג'נט, ג'ורג', סבל מאפילפסיה חמורה, והוכה דרך קבע על ידי אביהם שהתקשה להבין את מחלתו הקשה של בנו וראה אותה כאשמתו. מירטל, אחותה הבכורה האהובה, טבעה בבריכת שחייה מקומית כשג'נט הייתה בת שלוש עשרה, ועשר שנים לאחר מכן אחותה הצעירה איזבל טבעה גם כן.

עם זאת, פריים הייתה תלמידה לדוגמה, ולאחר שלמדה בבית הספר הצפוני של אואמארו והתיכון לבנות של וייטיקי זכתה במקום בבית הספר להכשרת מורים בדאנידין ובאוניברסיטת אוטאגו. ב-1945 כשהגיע מפקח בית הספר לבקר אותה כשלימדה כיתה, היא ברחה החוצה מבועתת מהדמות השיפוטית בחדר, ולא שבה לעולם. אף על פי שהמשיכה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה, היא הפכה לבודדה יותר ויותר והחלה נסוגה אל תוך עצמה.

לילה אחד לקחה מנה גדולה של אספירין, היא התעוררה למחרת בבוקר עם כאב ראש בלבד, והקלה שנותרה בחיים. לכן לא ייחסה שום חשיבות כשספרה על "ניסיון ההתאבדות" במאמר אישי למורה הנערץ עליה לפסיכולוגיה, אליו פיתחה התאהבות קלה. לאחר שקרא את המאמר שיבח אותה המורה על כתיבתה, ואמר לה, כשהוא מודע לכוח העצום של מילותיו על התלמידה הביישנית ונטולת החברים, שיש לה כישרון אמיתי. לאחר ימים ספורים הגיעה משלחת לביתה של פריים, והמורה הנערץ המלווה במנהלי מוסד פסיכיאטרי, הציע את הרעיון שייתכן כי היא "זקוקה למעט מנוחה".

פריים אובחנה כלוקה בסכיזופרניה, היא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי ובילתה את שמונה השנים הבאות בסדרה של מוסדות לבריאות הנפש, בהם עברה כמאתיים טיפולים בנזע חשמלי. היא כינתה במקאבריות מהדהדת תקופה זו של חייה "קורס מרוכז בזוועות האי שפיות ומקום דעיכתם של אלו הנשפטים כמשוגעים". בשלב מאוחר יותר בחייה הודתה פריים שההתאהבות התמימה במורה לפסיכולוגיה שהשווה אותה לוואן גוך, "האמן המיוסר" ואדום השיער, הובילה אותה לעשות רומנטיזציה בעיני עצמה של הרעיון של להיות סכיזופרנית, ולהסכים לאשפוז.

כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריים פרסמה רומנים, קובצי סיפורים, אוטוביוגרפיה בת שלושה חלקים, מאמרים, ספרי ילדים וספרי שירה.

הרומן השני שלה, "פרצופים במים" (1961), תיאר בפיוטיות רגישה את השתלשלות האירועים שהובילה לאשפוזה הטראגי: "הונחתי בבית חולים מפני שרווח אדיר נפער בסחף הקרח ביני לבין האנשים האחרים, בהם צפיתי בעולמם, נסחפים הלאה ממני."

במהלך שנות אשפוזה, ועל אף הצרחות והאנחות של חבריה למאסר, הסאדיזם של האחיות והשפעות השוקים החשמליים שניתנו לה כמאתיים פעמים, הצליחה פריים לכתוב את "הלגונה", קובץ של סיפורים קצרים. ב-1954 היא עמדה לעבור כריתת אונה קדמית כשאחד מהרופאים שעמד לבצע את הניתוח קרא במקרה שספרה זכה בפרס ספרותי. "החלטתי," הוא אמר לה, "להותיר אותך כפי שאת."

לוח זיכרון לכבוד ג'נט פריים בדנידין ניו זילנד, בשדרת הסופרים

תרגומים של כתביה לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום ע"י חגית זוהרה מנדרובסקי לארבעה משיריה פורסם בירחון "עתון77" בתחילת 2022[1]

תרגום ע"י נגה רש לסיפורה "תולעי משי" פורסם במגזין "גרנטה" בסוף 2023[2]

מבחר פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1989, "ספר השנה" - פרס חבר העמים הבריטי לסופרים
  • 1983, תואר אבירות ממלכת בריטניה על תרומתה לספרות
  • ב-1990 עובד ספרה האוטוביוגרפי "מלאך לשולחני" לסרט קולנוע על ידי הבמאית הניו זילנדית, ג'יין קמפיון. [3]באותה שנה, ב-6 בפברואר 1990, מונתה כחברה במסדר האבירות הניו זילנדי
  • לוח זיכרון לכבודה בשדרת הסופרים בעיר דנידין

במהלך השנים דובר רבות על היותה מועמדת סבירה ביותר לזכייה בפרס נובל לספרות, אך לא זכתה בו גם בפעם האחרונה כשהעניין הועלה לדיון ב-2003, ושנה אחר כך נפטרה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1954 עד 1955 חלקה פריים את חייה עם הסופר הניו זילנדי החשוב פרנק סרגסון, שעודד אותה להמשיך לכתוב כשעוד הייתה מאושפזת. ב-1956 פריים עזבה את ניו זילנד בתמיכת מלגת סופרים ארצית. היא התגוררה מחוץ לניו זילנד במשך שבע השנים הבאות, מחלקת את חייה בין איביזה, אנדורה, ואנגליה.

ב-29 בינואר 2004 נפטרה מסרטן הדם.

ב-2007, שלוש שנים לאחר מותה, עלתה טענה שנויה במחלוקת כי פריים הייתה למעשה אוטיסטית בעלת יכולות תפקוד גבוהה. בהסתמך רק על כתביה ולא על אבחון האדם עצמו, האבחנה בעייתית, ויש לקחתה בעירבון מוגבל. עוד בחייה אנשים ניסו לתייג את פריים כלוקה בבעיות מסוגים שונים והיא איבדה את חירותה לשנים רבות וכמעט את חייה בעקבות האבחון המקורי והשגוי שעברה בצעירותה כסובלת מסכיזופרניה[4].

כתביה של ג'נט פריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובצי סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Owls Do Cry, Pegasus Press, Christchurch, 1957
  • Faces in the Water, Pegasus Press, Christchurch, 1961.
  • The Edge of the Alphabet, Pegasus Press, Christchurch, 1962.
  • Scented Gardens for the Blind, Pegasus Press, Christchurch, 1963.
  • The Adaptable Man, Pegasus Press, Christchurch, 1963
  • A State of Siege, Brazillier, New York, 1966.
  • The Rainbirds, WH Allen, London, 1968.(Published in the US as Yellow Flowers in the Antipodean Room in 1969.)
  • Intensive Care, Brazillier, New York, 1970.
  • Daughter Buffalo, Brazillier, New York, 1972.
  • Living in the Maniototo, Brazillier, New York, 1979.
  • The Carpathians, Brazillier, New York 1988.
  • "University Entrance" in New Zealand Listener, 22 March 1946.
  • "Alison Hendry" in Landfall 2, June 1947. (reprinted in The Lagoon and Other Stories as "Jan Godfrey".)
  • The Lagoon and Other Stories, Caxton Press, Christchurch, 1951 (1952).[5]
  • The Reservoir: Stories and Sketches, Brazillier, New York, 1963.
  • Snowman Snowman: Fables and Fantasies, Brazillier, New York, 1963.
  • The Reservoir and Other Stories, Pegasus Press, Christchurch, 1966.
  • You Are Now Entering the Human Heart, Victoria University Press, Wellington, 1983.[6]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mona Minim and the Smell of the Sun, Brazillier, New York, 1969.
  • Mona Minim and the Smell of the Sun, (New Edition) Random House/Vintage, Auckland, 2005.

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Pocket Mirror, Brazillier, New York, 1967.
  • "Three Poems by Janet Frame" in New Zealand Listener, 28 August-3 September 2004 Vol 195 No 3355. view online
  • The Goose Bath: Poems, Random House/Vintage, Auckland, 2006.

אוטוביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • To the Is-Land (Autobiography 1), Brazillier, New York, 1982.
  • An Angel at My Table (Autobiography 2), Brazillier, New York, 1984.
  • The Envoy From Mirror City (Autobiography 3), Hutchinson, Auckland, 1984.
  • Janet Frame: An Autobiography (Autobiography 1-3), Century Hutchinson, Auckland, 1989.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "A Letter to Frank Sargeson" in Landfall 25, March 1953, p. 5.
  • "Review of Terence Journet's Take My Tip" in Landfall 32, December 1954, pp. 309–310.
  • "Review of A Fable by William Faulkner" in Parson's Packet, no. 36, October-December 1955, pp. 12–13.
  • "Memory and a Pocketful of Words" in Times Literary Supplement, 4 June 1964, pp. 12–13.
  • "This Desirable Property" in New Zealand Listener, 3 July 1964, pp. 12–13.
  • "Beginnings" in Landfall 73, March 1965, pp. 40–47.
  • "The Burns Fellowship" in Landfall 87, September 1968, pp. 241–242.
  • "Charles Brasch 1909-1973: Tributes and Memories from His Friends" in Islands 5, Spring 1973, pp. 251–253.
  • "Janet Frame on Tales from Grimm" in Education, Early Reading Series, 24, 9, 1975, p. 27.
  • "Departures and Returns" in G. Amirthanayagan (ed.) Writers in East-West Encounter, Macmillan, London, 1982.
  • "A last Letter to Frank Sargeson" in Islands 33, July 1984, pp. 17–22

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'נט פריים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 77iton, גליון 423, באתר עיתון 77, ‏2022-04-10
  2. ^ גרנטה, גרנטה 12: חיים אילמים - כתיבת טבע חדשה, באתר גְרַנְטָה, ‏2023-12-24
  3. ^ מלאך אצל שולחני, באתר Jerusalem Cinematheque – Israel Film Archive
  4. ^ פלוטקין, יובל (2022-03-02). "הרופאים רצו לפגוע באחד המוחות המיוחדים בעולם - למזלנו זה לא קרה". Ynet. נבדק ב-2022-03-02.
  5. ^ Review: The Lagoon by Janet Frame, The Mistress of the House of Books, ‏2022-03-07 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ The New Yorker: Fiction, The New Yorker: Fiction - Etgar Keret Reads Janet Frame, Google Podcasts