ג'סר א-זרקא

ג'סר א-זרקא
ג'סר א-זרקא, מבט ממזרח
מחוז	חיפה
מעמד מוניציפלי	מועצה מקומית
ראש המועצה	עז א-דין עמאש
גובה ממוצע	‎17‏ מטר
סוג יישוב	יישוב עירוני בעל 10 - 20 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	12,709 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎2.4%‏ לשנה
- צפיפות אוכלוסייה	7,928 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	1,603 דונם
ג'סר א-זרקא
דירוג חברתי-כלכלי	2 מתוך 10
מדד ג'יני	0.2813
לאום ודת   0.0% יהודים   99.9% ערבים-מוסלמים   0.0% ערבים-נוצרים   0.0% דרוזים   0.099999999999994% אחרים (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 14.5% גילאי 5 - 9 15.1% גילאי 10 - 14 12.1% גילאי 15 - 19 11.0% גילאי 20 - 29 17.1% גילאי 30 - 44 18.9% גילאי 45 - 59 8.5% גילאי 60 - 64 1.0% גילאי 65 ומעלה 1.8% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
חינוך סה"כ בתי ספר 5 –       יסודיים 4 תלמידים 3,196 –       יסודיים 1,928 –       על-יסודיים 1,268 מספר כיתות 107 ממוצע תלמידים לכיתה 30 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
http://www.jeser-m.org/he/index.aspx

ג'סר א-זרקא, מראה מכיוון החוף, 2009

רחוב בג'סר

ג'סר א-זרקא (בערבית: جسـْر الزرقاء, תעתיק מדויק: ג'סר אלזרקאא, במקור נקרא ע'וארנה) היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1961.

הכפר שוכן על רצועת כורכר לחוף הים התיכון שגובהה 20-5 מ' מעל פני הים, שלמרגלותיה זורם הקטע התחתון של נחל תנינים, שמפריד בין הכפר לבין הים במערב. מדרום שוכנת קיסריה, ומצפון מעגן מיכאל והכניסה לשמורת הטבע נחל התנינים. במזרח גובל הכפר בכביש 2 (כביש חיפה - תל אביב). בסמוך לשפך הנחל, דרומית-מערבית לבתי הכפר, שוכן תל תנינים. ג'סר א-זרקא קרוי על שם הגשר שנבנה על נחל תנינים עבור הקיסר וילהלם השני בעת ביקורו של הקיסר בארץ ישראל ב-1898. שמו של נחל תנינים בערבית הוא "אל-וואדי א-זרקא" (הנחל הכחול), ומכאן שם היישוב - "הגשר על הנחל הכחול". אם אין מחשיבים ערים מעורבות, זהו היישוב הערבי היחיד לחוף הים בישראל כיום.

היסטוריה

ראשוני היישוב היו כ-80 משפחות בני חמולות שיהאב ונג'ר שהגיעו לארץ ישראל ממצרים ביחד עם חילות מוחמד עלי ב-1834, אליהם הצטרפו החמולות ג'ורבן ועמאש, בדווים משבטי ערב אל-ע'וארנה, שנדדו במאה ה-19 מבקעת הירדן‏ והתיישבו בשולי ביצות כבארה.‏ התושבים התפרנסו מדיג בביצות ובים התיכון וכן מקדרות מאדמת הביצה ויצירת מחצלות מצמחי הגומא והקנה.

בעקבות ייבוש הביצה בשנת 1924 עבור זכרון יעקב לטובת אדמות חקלאיות ובירוא מחלת המלריה, הוצעה לתושבים קרקע חלופית לכפר בתוספת שכר בעבור עזרתם בייבוש הביצה ואובדן מקור פרנסתם. האתר החלופי שוכן על שרידי מחצבה ברכס הכורכר, אותה רכשה פיק"א בשנת 1924. בשנת 1926 נחנך היישוב החדש בו קיבלה כל משפחה כ-30 דונם. עם הקמת הכפר נבנו בתיו מאבני כורכר מקומיות, אולם עם קום מדינת ישראל הוא התפתח ונבנו בו בתי בטון ובלוקים. בני השבט המשיכו לעסוק בעבודות חקלאיות בישובי האזור. כיום עובדים רבים מבני הכפר כשכירים בעבודות חוץ.

במלחמת העצמאות לא נפגע היישוב הודות ליחסיו הטובים עם תושבי זכרון יעקב, בנימינה והסביבה. עד לשנות השמונים לא היו כלל נישואים מבחוץ עם בני ובנות הכפר בשל הסטיגמות החריפות כלפיהם בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ, שנבעו ממוצאם השונה.

בסוף 2009 החל משרד הפנים בהכנת תוכנית אב ראשונה ליישוב, אשר במסגרתה ייבחן הצורך להרחיב את תחום השיפוט, את היקף ההרחבה, אופייה ומיקומה, בעקבות הצפיפות הרבה ששוררת בה. במשרד הפנים שוקלים עידוד בנייה רוויה והסטת כביש החוף מזרחה, כדי לאפשר את הרחבתו של הישוב.

דמוגרפיה, כלכלה ותעסוקה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש בג'סר א-זרקא 12,709 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.4%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2009, המועצה המקומית מדורגת 2 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 3,991 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח). להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בג'סר א-זרקא:

נכון לתום העשור הראשון של המאה ה-21, מעל 50% מתושבי ג'סר א-זרקא הם נוער עד גיל 19. היישוב, שאוכלוסייתו מוסלמית, מתאפיין בשיעור גידול טבעי גבוה של 3.2% (ירידה מ-3.5%), והוא סובל משיעור אבטלה רשמי של 30% (2009) ומשיעורי אלימות גבוהים. שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה הוא מהנמוכים במגזר הערבי בישראל. ענף ההוראה נפוץ מאד בג'סר, כמו כן הכפר הוא ה'יצואן' הגדול ביותר של כוח-עבודה נשי בענפי משק הבית למפעלים ובתי-חולים באזור. עם זאת, השאיפה בקרב פרנסי היישוב היא לחולל פיתוח תיירותי.

אזור החוף של הכפר נהנה מסביבה טבעית עשירה. אמנם בריכות הדגים של מעגן מיכאל משתרעות לאורכו והגישה אל החוף מוגבלת עד לדרומו, אל אזור שפך הנחל, שם מתנשאת תצורת צוק ייחודית, ומעבר לה מעגן דיג קטן וסירות. בפועל שיעור העוסקים בדיג מבין התושבים מצומצם מאד כיום. כביש הגישה לכפר הוא ממזרח מכביש 4, באמצעות גשר שעובר מעל כביש 2 לאחר שהוא מתפצל למושב בית חנניה. את האדמות שמעבר לכביש המהיר אין התושבים מורשים לפתח. בנוסף לסוללת העפר - שהוקמה בידי תושבי קיסריה השכנה בסוף שנת 2002 כדי לחצוץ בינה ובין ג'סר א-זרקא‏, מעסיקה את תושבי הכפר סוגיית האנטנות הסלולריות שמוקמו בשטחם.

בכפר שתי קופות חולים, מתנ"ס-מרכז קהילתי שהוקם בידי משרד הבינוי והשיכון בשנת 2003, מספר בתי ספר ומרכז מסחרי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'סר א-זרקא בוויקישיתוף

• המועצה המקומית ג'סר א-זרקא, באתר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "שומרון"
• מירון רפופורט, כך הפכו מייבשי הביצות הפלסטינים מג'יסר א-זרקא לקוץ בלבו של האזור היוקרתי ביותר בשרון, באתר הארץ, 5 ביוני 2010
• יוסי יובל, ג'אסר א-זרקא: כפר הדייגים האחרון לחופי ישראל, באתר ynet‏, 22 ביולי 2010
• ורד שדות, ביקור בארץ זרה שנמצאת ממש מעבר לפינה, באתר ynet‏, 27 באוגוסט 2011

הערות שוליים

מבט לכפר מכיוון דרום-מערב

_{קואורדינטות: 32°32′17″N 34°54′44″E}