גאוגרפיה של אלג'יריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת אלג'יריה

אלג'יריה היא מדינה בצפון אפריקה, או במגרב, השוכנת לחופו של הים התיכון. היא גובלת בתוניסיה ובלוב ממזרח, בניז'ר מדרום-מזרח, במאלי ובמאוריטניה מדרום-מערב ובמרוקו, לרבות סהרה המערבית, ממערב. זו המדינה הגדולה ביותר באפריקה מבחינת שטח. עיקר האוכלוסייה מתרכזת על רצועת חוף הים התיכון בצפון המדינה. דרומית לרצועה זו מתנשא רכס הרי האטלס המשתפל אל הים, אולם רוב שטח המדינה משתרע על פני מדבר סהרה. עיר הבירה אלג'יר היא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינה.

גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו החוף של אלג'יריה לאורך הים התיכון בצפונה הוא 998 ק"מ. במזרחה אלג'יריה גובלת בתוניסיה לאורך 965 ק"מ ובלוב לאורך 982 ק"מ. בדרום-מזרח היא גובלת בניז'ר לאורך 956 ק"מ. בדרום-מערב היא גובלת במאלי לאורך 1,376 ק"מ ובמאוריטניה לאורך 463 ק"מ. במערב היא גובלת במרוקו לאורך 1,601 ק"מ, מתוכם 42 ק"מ הם הגבול עם סהרה המערבית.

שטחה של אלג'יריה נע בין מעט מעל קו רוחב 37° צפון לקו רוחב 19° צפון ובין קו אורך 12° מזרח לקו אורך 9° מערב. נקודות הקצה מבחינה גאוגרפית:

  • הצפונית ביותר – כף בוגארון לחוף הים התיכון;
  • המזרחית ביותר – משולש הגבולות עם לוב וניז'ר;
  • הדרומית ביותר – אתר לא מוגדר על הגבול עם מאלי במחוז אדראר;
  • המערבית ביותר – קו הגבול עם מרוקו, לרבות סהרה המערבית, לכל אורכו.

פני השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה טופוגרפית של אלג'יריה

שטחה הכולל של אלג'יריה הוא 2,381,741 קמ"ר, דבר המציב אותה כמדינה הגדולה ביותר באפריקה, אולם שטח מקורות המים באלג'יריה הוא אפסי.‏[1]

הרי האטלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס הרי האטלס הנמצא בשטח אלג'יריה הוא חיץ טבעי בין מדבר סהרה לים התיכון. הרכס נחלק לשתי שרשראות, אטלס התל ואטלס הסהרה, שביניהן משתרעת הרמה הגבוהה דמוית הערבה. השרשרת הנמוכה מבין השתיים היא אטלס התל, הנושקת לים התיכון ואשר נמשכת מגבול מרוקו עד להרי אוראס במזרח. באזור זה מתרכזת מרבית אוכלוסיית המדינה. במזרח השרשרת מתנשאים הרי אל-קבאאל (קבילייה), הגדולים והקטנים.

גובהה של הרמה הגבוהה נע בין 1,300 מ' מעל פני הים במערב ל-400 מ' במזרח. הרמה מאוד צחיחה, עד כדי כך שלעתים היא נחשבת חלק מהסהרה. בעונות הגשומות זורמים בה נחלי אכזב היוצרים מלחות. הרמה מכוסה קרקעות סחף מבליית ההרים סביבם, וברחביה מפוזרים רכסים קטנים המשנים את צורת הנוף המונוטונית.

שרשרת אטלס הסהרה מורכבת משלוש שרשראות הרים קטנות יותר: קסור, עמור ואולאד נאיל. בהרים אלה יורדים יותר משקעים מאשר ברמה הגבוהה וצומחים בהם שטחי מרעה רבים יותר. הנחלים המנקזים הרים אלה משקים את נאות המדבר מדרום לשרשרת זו, בקצה הצפוני של הסהרה.

הקצה המזרחי של הרי האטלס הוא הרי אוראס, זוהי שרשרת הרים מבודדת יחסית ברכס האטלס ובה חיים חיי נוודות שבטי שאויה (אמאזיגים).

מדבר סהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבע משטח הסהרה באלג'יריה מכוסה בימות חול (ארג). הגדולה שבהן היא ימת החול המזרחית הגדולה, שבה דיונות בגובה של 2 עד 5 מטרים עומדות במרחק של 40 מ' אחת מהשנייה. ימת חול גדולה נוספת היא המערבית הגדולה, שבה לא מתגוררת אוכלוסיית קבע ואף אין סלולים דרכה כבישים. יתר השטח מכוסה ברובו במשטחים סלעיים הנקראים חמדה (ברבים חומוד). ברביע הדרום-מזרחי של הסהרה האלג'יראית מתנשאים רכסי טאסילי נאג'ר, שבו אתרי אמנות סלע, והרי אהגאר, הכוללים את ההר הגבוה ביותר באלג'יריה, הר תאהאת, שמתנשא לגובה 3,003 מ'.

באופן כללי, החלק הצפוני של המדבר באלג'יריה יבש פחות מחלקו הדרומי. משום כך יש בו יותר נאות מדבר ומתגוררים בו מספר גבוה יותר של אנשים. קרוב יותר לאטלס הסהרה נמצא עמק מזאב, השוכן ברמה עשויה אבן גיר. מנגד, בחלקו הדרומי של המדבר, היבש כמעט לחלוטין, נודדים שבטי טוארג.

מקורות מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו החוף של אלג'יריה עם הים התיכון נמשך לאורך 998 ק"מ, כאשר בחלקו המערבי ביותר נקרא הים ים אלבוראן. לאורך קו החוף שוכנות ערי נמל חשובות כאלג'יר ואוראן. שטח פני המים באלג'יריה גופא הוא אפסי, אם כי קיימים אגמים מלוחים, שהגדול שבהם הוא שוט מלע'יע', המקום הכי נמוך במדינה בגובה של 40 מ' מתחת לפני הים. שטחו של האגם הוא 6,700 קמ"ר והוא מתמלא מים בחורף מנחלי האכזב שמזינים אותו. הנהר הארוך ביותר במדינה הוא נהר שליף, הזורם מאטלס הסהרה לאורך 700 ק"מ ונשפך אל הים התיכון.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים באלג'יריה הוא אקלים סובטרופי המשתנה מאקלים ים-תיכוני ברצועת החוף הצפונית לאקלים צחיח במרכז ובדרום בסהרה. באטלס התל החורף אינו קר, אך הלחות גבוהה וכמות המשקעים רבה. במזרח המדינה הטמפרטורות הממוצעות נמוכות יותר ויורדים יותר משקעים, אולם בערבות שברמות המישוריות הטמפרטורות מגיעות למעט מעל לאפס עם כמות נמוכה של משקעים. במדבר סהרה, המצוי סביב חוג הגדי, הטמפרטורות גבוהות ביום, אפילו בחורף, אולם הלילות קרירים עקב אבדן החום המהיר של הקרקע, וניכר הפרש טמפרטורות בין היום ללילה משמעותי. המשקעים באזור זה מועטים מאוד. מאלג'יריה נושבת רוח סירוקו, רוח חמה ממדבר סהרה הנושאת עמה אבק וחול ונעה לכיוון הים התיכון ואירופה. רוח זו נפוצה בסתיו ובאביב ויכולה להגיע למהירויות גבוהות כשל סופה טרופית.

טמפרטורה וכמויות משקעים שנתיות ממוצעות ביישובים נבחרים:‏‏[2][3]

גרף אקלים – אלג'יר
ינ פב מר אפ מא יונ יול אוג ספ אוק נו דצ
 
 
80
 
17
6
 
 
82
 
17
6
 
 
73
 
19
7
 
 
61
 
20
9
 
 
40
 
24
12
 
 
17
 
27
16
 
 
5
 
31
19
 
 
7
 
31
19
 
 
34
 
29
17
 
 
76
 
25
14
 
 
96
 
21
10
 
 
115
 
17
7
טמפרטורה במעלות צלזיוסכמות המשקעים במ"מ
גרף אקלים – תמנראסת
ינ פב מר אפ מא יונ יול אוג ספ אוק נו דצ
 
 
1
 
20
5
 
 
1
 
23
8
 
 
3
 
25
11
 
 
2
 
30
15
 
 
6
 
33
19
 
 
4
 
35
23
 
 
5
 
35
23
 
 
6
 
35
22
 
 
8
 
33
21
 
 
3
 
29
16
 
 
2
 
24
10
 
 
2
 
21
7
טמפרטורה במעלות צלזיוסכמות המשקעים במ"מ
גרף אקלים – אוראן
ינ פב מר אפ מא יונ יול אוג ספ אוק נו דצ
 
 
47
 
17
6
 
 
46
 
18
7
 
 
44
 
19
8
 
 
43
 
21
10
 
 
30
 
24
13
 
 
8
 
27
16
 
 
2
 
30
19
 
 
2
 
31
20
 
 
13
 
29
17
 
 
31
 
25
14
 
 
44
 
21
9
 
 
62
 
17
6
טמפרטורה במעלות צלזיוסכמות המשקעים במ"מ

טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנק

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגוון הביולוגי באלג'יריה מצומצם בשל שטחי המדבר העצומים במדינה וחוסר היכולת של הצמחייה הדלילה לתמוך במארג מזון נרחב. עם בעלי החיים הנפוצים במדינה ניתן למנות חיות מדבריות כגון: פנק, ירבוע ויעל וכן חזיר בר, תן זהוב, ארנב, אנטילופות ומיני זוחלים.‏[4]

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עצי אלג'יריה נמנים ארז האטלס ומיני אורנים ואלונים. במורדות ההרים, היכן שיש צמחייה, ישנו ערער וכן שיחים. הרמה הגבוהה צחיחה, אם כי ניתן למצוא צמחייה אופיינית לערבה. הצמחייה המועטה במדבר סהרה כוללת עשבים העמידים ליובש ועצי שיטה ושיזף.‏[4]

משאבים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפט והגז הטבעי, יחד עם עפרת ברזל, פוספטים, אורניום, עופרת ואבץ, הם משאבי טבע העיקריים באלג'יריה.‏[1]

פארקים לאומיים ואתרי מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אתרי הפארקים הלאומיים באלג'יריה

באלג'יריה עשרה פארקים לאומיים, שמונה מתוכם מתרכזים בצפון המדינה, ואילו השניים האחרים נמצאים ברכסי ההרים במדבר סהרה. הפארק הגדול ביותר, שהוא גם אתר מורשת עולמית, הוא טאסילי נאג'ר המשתרע על פני 72,000 קמ"ר. מדובר בהרים בדרום־מזרח המדינה, בלבו של מדבר סהרה, הידוע בזכות אתרי אמנות הסלע הפרהיסטוריים המפוזרים לאורכו. באתר גם תצורות נוף גאולוגיות בעלות עניין של יערות סלע העשויים אבן חול שעברה תהליכי בליה ואשר משווים לאזור נוף ירחי.‏[5] הפארק השני בגודלו הוא הפארק הלאומי תאזה, שבו חי המקוק הברברי, פרימט בסכנת הכחדה האופייני לצפון אפריקה. חלק מן הפארקים הלאומיים, לרבות טאסילי נאג'ר ותאזה, הם גם שמורות טבע ביוספיריות.

באלג'יריה שבעה אתרי מורשת עולמית, נכון לשנת 2012, מתוכם שישה הם תרבותיים ואחד נוסף, טאסילי נאג'ר כאמור, הוא אתר מעורב (תרבותי וטבעי).

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוזות אלג'יריה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות אלג'יריה

מבחינה מנהלית, אלג'יריה מחולקת ל-48 מחוזות (ولاية) המחולקים ל-553 נפות (دائرة), שבתורן נחלקות ל-1541 עיריות (بلدية). עיר הבירה של כל יחידה שלטונית היא העיר הגדולה בה. המחוז הגדול ביותר הוא מחוז תמנראסת והמחוז המאוכלס ביותר הוא מחוז אלג'יר עם כ-3 מיליון תושבים.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2012, אוכלוסיית אלג'יריה מוערכת בכ-37.1 מיליון נפש,‏[6] דבר המעמיד את צפיפות האוכלוסין במדינה על 15.6 נפש לקמ"ר. למעלה מ-90% מהאוכלוסייה מתרכזת לאורך רצועת חוף הים התיכון והרי האטלס, ואילו במדבר סהרה, המשתרע על פני יותר מ-80% משטח המדינה, צפיפות האוכלוסין נמוכה ביותר, עם נקודות פזורות של התיישבות ושטחים נרחבים הריקים מהתיישבות אדם.‏[7]

כמעט כל תושבי אלג'יריה, כ-99%, מוגדרים כברברים-ערבים. היתר הם תושבים ממוצא אירופי ואחרים. רוב דומה באוכלוסייה הוא של מוסלמים סונים.

ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו המים של אלג'יר

נכון לשנת 2010, 66% מתושבי אלג'יריה מתגוררים בערים,‏[1] מרביתם ברצועת החוף של הים התיכון ובהרי האטלס. כמו במדינות נוספות בצפון אפריקה, בערים הגדולות באלג'יריה ישנם רבעים עתיקים, רובע המדינה, אשר חלקם בנויים סביב קסבה.

אלג'יר היא עיר הבירה של אלג'יריה, והעיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בה. העיר שוכנת לחוף הים התיכון, כאשר בגובה פני המים בנויה העיר המודרנית, ובמדרון של גבעה תלולה ובסמוך לקסבה, עומדת העיר העתיקה, אשר נבנתה על חורבות העיר איקוסיום והייתה לעירם של הדיים. העיר השנייה בגודלה, אוראן, אף היא שוכנת לחוף הים התיכון, אם כי במערב המדינה, כ-370 ק"מ מאלג'יר. זו עיר נמל מרכזית ומרכז מסחרי בצפון אפריקה. קונסטנטין, העיר השלישית, שוכנת במזרח המדינה, כ-80 ק"מ מקו החוף, ומהווה את המרכז של חלקה המזרחי של המדינה.

רשימת עשר הערים המאוכלסות ביותר באלג'יריה:‏[8]

עיר מספר תושבים (נכון ל-2008)
1 אלג'יר 1,530,000
2 אוראן 760,000
3 קונסטנטין 520,000
4 ענאבה 376,000
5 אל-בלידה 292,000
6 באתנא 290,000
7 אל-ג'לפה 266,000
8 סטיף 252,000
9 א-שלף 224,000
10 סידי בלעבאס 210,000

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכן הכולל של הדרכים באלג'יריה מסתכם ב-111,261 ק"מ, מתוכם 81,732 ק"מ סלולים (נכון לשנת 2008). אורכן של מסילות הרכבת מגיע לכדי 3,973 ק"מ (נכון לשנת 2008). מספר שדות התעופה הוא 143, כאשר ב-57 מהם מסלולים סלולים. נמל התעופה הבינלאומי הוארי בומדין הוא נמל התעופה הגדול במדינה, והוא משרת את עיר הבירה. בנוסף, 9 נמלים בנויים לחוף הים התיכון.‏[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אלג'יריה באתר ספר העובדות העולמי של ה-CIA
  2. ^ טמפרטורות באתר השירות המטאורולוגי האלג'יראי
  3. ^ משקעים באתר השירות המטאורולוגי האלג'יראי
  4. ^ 4.0 4.1 צמחים ובעלי חיים באלג'יריה, אתר countriesquest.
  5. ^ טאסילי נאג'ר, רשימת אתרי המורשת העולמית, אונסק"ו.
  6. ^ דמוגרפיה, באתר הלשכה הלאומית האלג'יראית לסטטיסטיקה
  7. ^ Algeria's Geography - From the Blue Mediterranean to the Sands of the Sahara, algeria.com
  8. ^ אלג'יריה באתר citypopulation