גאוגרפיה של סוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת לווין של סוריה
מפת סוריה

סוריה היא מדינה הממוקמת בדרום-מערב אסיה. המדינה גובלת עם ישראל ולבנון במערב, טורקיה בצפון, עיראק במזרח וירדן בדרום. בנוסף לכך לסוריה רצועת חוף ארוכה לאורך הים התיכון.

סוריה מחולקת למספר רב של אזורים גאוגרפים, אזורי ההרים במערב לאורך החוף במרכז ובאזור הדרום בג'בל אלדרוז שבהרים אלו כמות המשקעים היא 1,000 מילימטרים ויותר, מרבית שטחה של סוריה שהוא מישור צחיח הידוע בשם המדבר הסורי ששם הרוחות חמות וכמות המשקעים נמוכה, מישורים פוריים ביותר כגון הבשן, החורן, הגולן, דמשק ואזור חומס וחאלב. הפרת הוא הנהר החשוב ביותר במדינה החוצה אותה במזרח. מצפון לנהר הפרת נמצא האזור הפורה ג'זירה. אזור זה מושקה על ידי שני יובלים של נהר הפרת, הבליח והחבור. באזור נבנו במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 מערכת של סכרים ותעלות המספקת מים לגידול הדגנים באזור. כמו כן חל גם גידול משמעותי בגידולי כותנה.

סוריה מחולקת ל-14 מחוזות כשבתוכם 61 נפות שונות. הערים הגדולות של סוריה הן חאלב (1,900,000) ודמשק (1,700,000).

הר החרמון/גבל א' שיח (ההר הזקן/הסבא) הנמצא ברכס הרי מול הלבנון בגבול לבנון בגובה 2,814 מטר הוא הנקודה הגבוה במדינה.

טופוגרפיה של סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופוגרפיה של סוריה

שטחה הכולל של סוריה הוא 185,180 קמ"ר של מדבריות, משורים והרים, אזור מזרח ומרכז המדינה הם רחבים וגדולים שמהם יוצאת רצועה קטנה לעבר הים התיכון. האקלים בסוריה הוא יבש בעיקר (בכשלוש חמישיות מהשטח פחות מ 250 מילימטר בשנה) אך היתרון הגדול של סוריה הוא האדמה הפורייה שמאפיינת חלקים רבים משטחה לאורך השנים נעשים מאמצים רבים להרחבת השטח החקלאי במדינה על ידי מערכות השקיה שונות.

מישור החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך חופי הים התיכון, משתרע מישור החוף הסורי מהגבול הטורקי עד ללבנון. מישור חוף זה צר מאוד ומישורי ומכוסה בדיונות חול, ישנם אזורים רבים לאורך החוף בהם נעלמת לחלוטין שפלת החוף על ידי צוקי רוחב הזולגים מההרים לים. היציאות הימיות הגדולות הן לטקיה וטרטוס .

הרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוריה מאופיינת ברכסי הרים גבוהים רבים ההרים מתפרסים על פני שטחים שונים במדינה: הרי אנסריה רכס הרים המקביל למישור החוף, ממוצע הגובה בו הוא קצת יותר מ-1,200 מטר כשהפסגה הגבוהה ביותר, נבי יונס, הוא כ-1,575 מטר. במורדות המערביים של הרכס ניתן לתפוס רוחות ים המערבי רוויות לחות ועל כן המורדות פוריות יותר מאלה המזרחיות וכן יותר מאוכלסות בהתיישבות. רכס הרים זה נחצה לשניים על ידי נהר העאסי המתפתל לאורכם.

מדרום להרים אלו עובר מזדרון מישורי המאפשר קישור נוח בין מזרח המדינה לחופי הים של לבנון. במשך השנים המזדרון זה היה נתיב מרכזי למסחר ולפלישה. כיום עובר בו מסילת רכבת וכביש ראשי המקשרים את חומס שבמזרחו לחוף שבמערבו ולטריפולי שבלבנון.

מהעבר השני של העמק מתחילים לעלות הרי מול הלבנון, הרים גבוהים במיוחד בגובה של למעלה מ-2,000 מטר, כשבראש ההרים עומד הר חרמון בגובה 2,814 בראשו. בשל גובהו הרב חלקים נרחבים של הרכס אינם מאוכלסים כלל וכפרים מעטים נמצאים בו, אך הר זה הוא המקור העיקרי לפוריות העמקים שמתחתיו וממנו יורדים שבלים רבים מזרחה למדבר.

בחלק הדרומי ביותר במדינה הר הדרוזים המתרומם לגובה של 1,800 מטר, רכס זה פורה במיוחד ומיושב באוכלוסייה רבה (דרוזים) בעיקר.

באזור המישור המזרחי של סוריה, משתרעת רמה נמוכה של הרים מצפון לנהר פרת כשמדרום לו אזור מדברי וצחיח המכונה המדבר הסורי.

מישורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוריה מישורים רבים המתפרסים בכל רחבי המדינה, מישורים אלו ברובם פוריים ברובם והאוכלוסייה בהם גדולה. החורן, הבשן, דמשק והגולן הנמצאים בדרום מערב המדינה הם מישורים רחבים ופוריים במיוחד ועל כן ההתיישבות בהם גדולה מאוד, גם מצפון להרי מול הלבנון באזור הערים חומס וחמאת ישנו מישור פורה וגדול, מסביב לעיר חאלב, ומצפון מזרח לנהר פרת אזור המכונה "ג'זירה" שמושקה על ידי הפרת, נהר החבור ונהר הבָּלִיח'. מצבורי נפט וגז טבעי שהתגלו בחלק הצפוני הקיצוני של ג'זירה הגבירו באופן משמעותי את הפוטנציאל הכלכלי של האזור.

מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאגר אסד (מימין) בלב סוריה ואזור חוף הים התיכון הפורה וההררי

הנהרות והנחלים ברחבי סוריה הם בעלי חשיבות חיונית לפיתוח החקלאי שלה. הנהר הארוך ביותר והחשוב ביותר הוא הפרת, המייצר יותר מ-80 אחוזים ממקורות המים של סוריה. יובליו עיקריים הבָּלִיח' והחבור מתווספים לתרומה זו כמו גם נחלים ונהרות קטנים לאורך הגבול עם טורקיה בצפון, ישנם גם מספר וואדיות לאורך הפרת המתמלאות בחורף ומשמשות גם כן תוספת להשקיה.

ב-1973 השלימה סוריה בניית סכר על נהר פרת הסכר יצר מאגר מים בשם אסד (בוחאירת אל אסד) באורך של 80 קילומטרים וכשמונה קילומטרים רוחב בממוצע.

באזור המישור הצחיח של דמשק מספר נאות מדבר, נחלים קטנים וביצות משמשים כהספקת מים לתושבים המקומיים. הגדול והחשוב בהם הוא הברדה נהר שמתחיל בהרי מול הלבנון ויורד מזרחה לעבר המישור ודמשק, הברדה הוא הגורם העיקרי לפריחתו של אגן דמשק.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין הבולט ביותר של האקלים בסוריה הוא הניגוד בין חוף הים התיכון הלח ואזורי המדבר הצחיחים המשתרעים על פני שלושה רבעים מהמדינה. וגובלים במערב בהרי מול הלבנון וההרים לאורך הים, כמות משקעים באזור זה גבוהים, הממוצע השנתי נע בין 750 ו-1,000 מילימטרים, רוב הגשם, נישא על ידי רוחות מהים התיכון ונופל בין נובמבר למאי. הטמפרטורות השנתיות הממוצעת נעות בין 7 מעלות צלזיוס בחודש ינואר ל-27 באוגוסט. בגלל הרכסים גבוהים והקור רוב הגשם שיורד הופך לשלג כך שההרים ברובם מושלגים לאורך השנה.

באזור אגן דמשק האקלים הופך לזה של הערבה , עם כמות משקעים ממוצעת של פחות מ-200 מילימטרים בשנה ועם טמפרטורות בין 4 מעלות בחודש ינואר ל-40 בחודשים יולי ואוגוסט.

בדרום מזרח סוריה אזור המדבר הסורי, הלחות יורדת, וכמות משקעים שנתיות יורדת מתחת 100 מילימטרים. יתר על כן, המשקעים משתנים מאוד משנה לשנה ולעתים הבצורות קשות יותר, על כן אזור זה כמעט ואינו מיושב. הטמפרטורות בחודש יולי קרובות ל-45 מעלות. סופות חול שכיחות במהלך החודשים פברואר ומאי, אולם המדבר מתאפיין לעתים בכפור קשה במיוחד הנפוץ מנובמבר ועד מרץ.

סכסוכי גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967 נפתחה מלחמה בין ישראל לסוריה שבמהלכה הצליחה ישראל לכבוש חלק מרמת הגולן הסורית עד לקו התלים, ישראל סיפחה את רמת הגולן בשנת 1981 והפכה אותה לחלק ממנה, אולם מאז שנכבשה הרמה סוריה דורשת מישראל להחזירה לידיה.

סכסוך נוסף נובע מדרישת סוריה שטוענת לגבול טריטוריאלי של 35 מיילים ימיים (64.8 קילומטר) מחוף הים תיכון שלה למים. עם זאת, בשנת 2003, סוריה הכריזה באופן חד צדדי על האזורים הימיים האלה כשלה, שמרות שלפי חוק האומות המאוחדות מותר רק 12 מיילים הימיים מהמים.