גאווה ודעה קדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר בהוצאת כתר וידיעות אחרונות

גאווה ודעה קדומה (באנגלית: Pride and Prejudice; מוכר גם בשם גאווה ומשפט קדום וכן אהבה וגאווה) הוא הרומן הידוע ביותר של הסופרת הבריטית ג'יין אוסטן. הוא נכתב בין 17961797, ונקרא בתחילה "התרשמויות ראשוניות" (First Impressions). הרומן עבר הגהה ב-1811 ופורסם שנתיים לאחר מכן ב-1813.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הרומן נסובה סביב נישואים במאה ה-18, למרות שבמובנים רבים הנושא הוא אוניברסלי ומתאים גם לימינו. הדמות הראשית היא אליזבט בנט, בת העשרים, צעירה דעתנית, חכמה ושנונה, ובעלת חוש צדק מפותח. אמה של אליזבט, גב' בנט, נחושה בדעתה להשיא את בנותיה בהצלחה לג'נטלמנים (אצילים) בעלי הון מספיק כדי לתמוך בהן. פרט זה מהווה ציר חשוב בעלילה מאחר שביתו ורכושו של מר בנט היה מוגבל בהורשה רק לבנים; אך כיוון שבמשפחת בנט לא היו בנים יורשים, עתידה הירושה לעבור לענף אחר במשפחה; דבר שיעמיד את הביטחון הכלכלי של גברת בנט ובנותיה בסכנה אחרי שמר בנט ימות.

נכסי האב אמורים לעבור עם מותו לידי מר קולינס, איש כמורה מרבה להג וחנופה ויהיר להחריד. לאחר שאליזבט דחתה את הצעת נישואיו, התחתן מר קולינס עם שרלוט לוקאס, חברתה הטובה של אליזבט, אשר שואפת לנישואים נוחים בניגוד לאליזבט השואפת להתחתן מתוך אהבה.

גב' בנט נחשבה לחסרת טאקט ואפילו המונית במקצת. תקוותיה להשיא את בנותיה לאצילים ובעלי ממון התעוררו ביתר שאת עם בואו של מר בינגלי. מר בינגלי הוא איש צעיר, אמיד ויפה תואר אשר שכר אחוזה לא רחוק מביתם של בני משפחת בנט. בבואו לאזור, הוא הביא עימו גם את חברו הטוב, מר דארסי, איש יהיר ואף עשיר יותר מבינגלי, אשר בינו לבין אליזבט נדמה כי שררה אי חיבה הדדית מהרגע הראשון.

עלילת הרומן מסתבכת כאשר אליזבט, יחד עם שאר בני משפחת בנט, מכירים את מר ויקהם, קצין בצבא אותו אליזבט מחשיבה כג'נטלמן בניגוד גמור לדארסי. ויקהם אף הוא אינו נוטה חיבה למר דארסי, אשר מצידו החל לפתח עם הזמן רגשי אהבה כלפי אליזבט.

למרות הרושם הראשוני הטוב אותו עושה מר ויקהם על בני משפחת בנט, הוכיח עצמו לאורך הספר כדמות נלוזה המפתה את האחות הצעירה בבנות בנט. להפתעתה הרבה של אליזבט, דווקא מר דארסי הגאה והיהיר, עליה הותיר רושם ראשוני שלילי, התגלה כג'נטלמן אמיתי.

מסתבר שדארסי היה מודע לפגמים באישיותו של ויקהם, בייחוד כיוון שהוא ניסה להדיח את אחותו הקטנה של דארסי, ג'ורג'יאנה, כדי להינשא לה ולזכות בכספה הרב. אך למרות היותו מאוהב בה, דארסי העדיף להימנע ממבוכה וחשיפת הסוד ברבים, בין היתר כיוון שהוא לא רצה להשפיע על ההחלטות והרגשות שלה כלפיו.

אחת הסיבות לקונפליקט ולויכוח בין דארסי לאליזבט היא על אחותה הבכורה, ג'יין, אשר מאוהבת במר בינגלי. דארסי שיכנע את בינגלי חברו כי היא אינה אוהבת אותו וכי אין זה יאה להתחתן עם אחת מבנות משפחת בנט. הוא אף הסתיר בעזרת אחיותיו של בינגלי את בואה ללונדון.

ויקהם ברח עם לידיה, אחותה הקטנה וקלת הדעת של אליזבט, בלי להתחתן איתה, דבר שנחשב כאות קלון בתקופה המדוברת וכבעל השפעה מרחיקת לכת על מעמד המשפחה וסיכויי הבנות להינשא. אך מי שמציל את המצב הוא דארסי, המשלם את חובותיו הרבים של ויקהם ומכריחו להינשא לאחותה של אליזבט. על אף הגאווה הרבה של דארסי, והיותה של אליזבט ממעמד נמוך יותר, אהבתם גוברת על המכשולים (בין השאר שידוך מילדות של דארסי לבת דודתו) ואליזבט מקבלת לבסוף את הצעת הנישואין של דארסי.

גם המכשולים שנערמו בדרכם של אחותה הבכורה של אליזבט ומר בינגלי נפתרים, ואף הם מחליטים להינשא.

מלאכת תפירת הדמויות נעשתה בכשרון רב על ידי אוסטן, שהשכילה ליצור דמויות עגולות בעלות רבדים שונים. היא הצליחה לתאר בדייקנות את המבנה החברתי של התקופה ואת הכרוך באהבה ונישואין. דוגמה אידאלית לכך היא דמותה של שרלוט, חברתה הטובה של אליזבט. אישה פרקטית שנישואין עבורה אין פירושם אהבה אלא התפשרות. היא נישאה למר קולינס כדי להבטיח לעצמה חיים נוחים כאישה נשואה, מה שמשנה את השקפתה של אליזבט על שרלוט. ניתן להתווכח אם שרלוט היא דוגמה לדעה הקדומה של אליזבט או דוגמה להתפשרות הכרוכה בנישואין באותה תקופה.

למרות זאת, ברור למדי מן הסיפור כי בעת שדארסי חוטא בחטא הגאווה, אליזבט לעתים מזומנות חורצת דעה קדומה אף היא על דארסי. היחסים שביניהם הם לב הסיפור, השזור במיומנות יחד עם שאר סיפוריהם של בני משפחת בנט היוצרים יחדיו פסיפס אנושי של אותה תקופה עם מוסר השכל אוניברסלי.

דמותו של מר דארסי נחשבת כאב טיפוס לגיבור הרומנטי, ולמי שהצליח לעשות שינוי דרמטי באופיו מתחילת הרומן ועד סופו. דוגמה לכך ניתן למצוא בספרה של הלן פילדינג - יומנה של בריג'יט ג'ונס, גם שם הגיבורה מוצאת עצמה מעורבת בקשר עם גיבור עשיר והנתפס כיהיר, בשם דארסי, אשר לאחר מכן מתגלה כחביב וראוי לאהבתה. שלא במקרה, גם בהפקת ספר זה לקולנוע בשנת 2001, נבחר השחקן קולין פירת' לגלם את מר דארסי, לאחר שגילם בשנת 1996 את מר דארסי בהפקת ה-BBC של "גאווה ודעה קדומה".

על האקרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירה נייטלי ומתיו מקפדיין בסרט הקולנוע משנת 2005

בשנת 1940 גילמו לורנס אוליבייה וגריר גרסון את התפקידים הראשיים בהפקה הוליוודית של "גאווה ודעה קדומה", את התסריט כתב אלדוס האקסלי.

בשנת 1993 ה־BBC ערך משאל רחב היקף אודות הספר האהוב ביותר בבריטניה, ו"גאווה ודעה קדומה" נבחר במקום הראשון. לאורך השנים זכה הרומן למספר רב של המחזות לרדיו ולטלוויזיה. אשר הבולט ביניהם הוא הפקה עתירת תקציב של ה־BBC לגאווה ודעה קדומה ב־1996 עם קולין פירת' כמר דארסי וג'ניפר אילי כאליזבת בנט.

ב־2004 יצא סרט בשם "הכלה ודעה קדומה" המבוסס על הרומן של אוסטן, שהוא בעל מוטיבים השייכים לסרטים הודיים.

בספטמבר 2005 יצא סרט נוסף המבוסס על רומן זה בכיכובם של קירה נייטלי ומת'יו מקפדיין. סרט זה הופץ עם שתי גרסאות שונות לסופו, אחת בבריטניה והשנייה בארצות הברית, דבר שעורר פולמוס בתקשורת הבריטית. לאור דרישת הציבור בבריטניה הוקרן הסרט עם "הסוף האמריקאי", ובו נשיקה רומנטית בין הגיבורים, גם במספר אולמות בבריטניה. הסרט הוקרן בישראל רק בפברואר 2006 בגרסה הבריטית, ללא הנשיקה (מלבד בסינמטקים). השחקנית הבריטית קירה נייטלי הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, על משחקה בסרט זה.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגום הראשון לעברית נעשה על ידי שושנה שרירא בשנת 1952 ויצא לאור בהוצאת מ. ניומן בשם אהבה וגאוה.

תרגום ידוע יותר של הספר נעשה על ידי אהרון אמיר ויצא בשנת 1994 בשם "גאווה ומשפט קדום", אולם רבים מכירים אותו בשם "גאווה ודעה קדומה", השם העברי שניתן לאחת מהסדרות על בסיס הספר, ששודרה בערוץ הראשון.

תרגום נוסף לעברית שנעשה על ידי טלה בר, יצא בשם "אהבה וגאווה" בהוצאת אור-עם בשנת 1984.

במאי 2008, יצא לאור תרגום חדש מאת עירית לינור המלווה באחרית דבר פרי עטה, בהוצאת כתר ספרים וידיעות אחרונות. במהלך קיץ 2009 שודרה בערוץ הוט 3 גרסה טלוויזיונית חדשה, המבוססת על הספר ומותאמת לרוח הזמן, בבימויה של לינור ונקראה "מה שנחוץ לרווק" בכיכובם של חנה לסלאו, יעל הדר ודן שפירא.

המשכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרומן זה של ג'יין אוסטן נכתבו המשכים רבים על ידי סופרים אחרים, המנסים לתאר בדרכים שונות את חייה של אליזבט כאשתו של מר דארסי באחוזתו, פמברלי. בין הידועים בהם - "פמברלי" ו-"נישואין ללא שוויון" מאת אמה טננט (שאף יצאו בעברית בהוצאת אור-עם). המשכים נוספים:

  • "Pemberley Revisited" (חזרה לפמברלי) מאת אמה טננט
  • "Trust and Triumph" - (אמון וניצחון) מאת נורמה גאטג'-סמית, Norma Gatje-Smith
  • "Letters from Pemberly: The First Year" (מכתבים מפמברלי: השנה הראשונה) מאת ג'יין דוקינס, Jane Dawkins
  • "Virtue and Vanity" (מידה טובה ויהירות) מאת טד ומרילין ביידר (Bader)
  • "Mr.Darcy takes a wife: Pride and Prejudice continues" (מר דארסי לוקח אישה:המשך גאווה ודעה קדומה) מאת לינדה בארדול (Linda Berdoll) וספר ההמשך שלו "Darcy and Elizabeth:Nights and Days at Pemberley" (דארסי ואליזבט: לילות וימים בפברלי)

לרוב, התיאור בספרים אלה אינו משרטט תמונה אגדית של חיים 'באושר ועושר עד עצם היום הזה'. אליזבט נאלצת להתמודד עם דעתם השלילית אודותיה מצד קרוביו של מר דארסי ובני מעמדו שאינם רואים בעין יפה את אשתו, בת המעמד הנמוך, לדעתם, שאינה ראויה לו. על אליזבט להתמודד גם עם גאוותו של מר דארסי, דעותיה הקדומות שלה, ועם רצונו של מר דארסי בבן כיורש לאחוזתו. לעתים עליה להתמודד גם עם משפחתה ובפרט עם דרישותיה הכספיות של אחותה הצעירה, שנישאה למר ויקאם, והמוצאת עצמה תדיר בחובות עקב נטייתו של ויקאם הפוחז להימורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]