גאופוליטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גאופוליטיקה הוא תחום מחקר המנתח את מערכת היחסים הבינלאומיים מנקודת מבט גאוגרפית. גאופוליטיקה הוא תחום מחקר בין-תחומי הממוקם בין הפוליטיקה (הכוונה לפוליטיקה הבין-מדינתית; כלומר, יחסים בינלאומיים) לגאוגרפיה. הנחת היסוד של תחום הגאופוליטיקה היא, שאחד מגורמי ההשפעה החשובים על התנהגות מדינה בתחום מדיניות חוץ הוא מיקומה, גבולותיה והמבנה הפיסי של שטחה.

התפתחות הגאופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך ראצל, מייסד הגאופוליטיקה

היווסדות התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה נוסדה לראשונה על ידי החוקר הגרמני פרידריך ראצל (Friedrich Ratzel 1844-1904) בספרו "גאוגרפיה פוליטית" שיצא לאור ב-1891. תלמידו השבדי רודולף קיילן (Rudolf Kjelln) טבע את המונח גאופוליטיקה, במסגרת מאמר שעסק בעיצוב גבולותיה הטבעיים של שבדיה, בשנת 1898[1]. קיילן התייחס למדינה כאל אורגניזם גאוגרפי, או כתופעה במרחב מסוים, אשר צריכה להתפתח ולהתרחב.

פיתוחה של התאוריה על ידי מקינדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הלפורד מקינדר, תאוריית הציר המרכזי של ההיסטוריה

הגאוגרף האנגלי הלפורד מקינדר פיתח את הנושא כאשר בשנת 1904 חילק את העולם לשני חלקים. החלק הראשון כלל את היבשות אירופה, אסיה ואפריקה, את חלק זה הוא כינה "האי העולמי" (World Island). החלק השני כלל את שאר העולם, כלומר את אמריקה ואוסטרליה. מקינדר סבר שהחלק הראשון הוא המשמעותי (מבחינה אסטרטגית וכו') ביותר בעולם, ולחלק השני כמעט ואין משמעות. בתוך "האי העולמי", נמצאת "ארץ הליבה", אשר היא החשובה והמשמעותית ביותר. "ארץ הליבה" משתרעת על פני השטח עליו נמצאת רוסיה, המחבר בין שתי היבשות, אסיה ואירופה. לפיכך מקינדר ראה את עליונותה הגאוגרפית של רוסיה כאיום המשמעותי ביותר על ההגמוניה הבריטית העולמית. מקינדר גם חילק את הכוחות הצבאיים לשני ממדים, המימד היבשתי (חילות הרגלים, הפרשים ולאחר מכן גם השריון) והימי; מקינדר טען לעליונות המימד היבשתי על הימי‏[2][3].

בשנת 1943, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, שינה מקינדר את תפיסתו בקשר לחלוקת העולם. תפיסתו המחודשת התבססה כעת על מספר מוקדי כוח אזוריים, כשלכל אחד מאפיינים פיזיים ואנושיים ייחודים משלו. "ארץ הליבה", הפעם ללא סיביר אך עם מזרח אירופה, נשארת האזור העיקרי והמשמעותי, בדומה למתואר בתפיסתו הראשונה. מלבד השמטת סיביר והתווספות מזרח אירופה ל"ארץ הליבה", בוצעו מספר שינויים נוספים. בין השאר הוכנס אזור נוסף, "האזור השני" (Middle Area) אשר הוא שילוב של אירופה וצפון אמריקה. מקינדר הוסיף גם אזור שלישי שנקרא "אזור המונסון" (Monsoonal Lands), אזור המשלב בתוכו את שטחי המזרח הרחוק והודו. האזור הרביעי שהוסיף מקינדר, אשר לטענתו יהפוך לאזור חיוני ומאזן ביחסים הבינלאומיים בעתיד, הוא האזור הדרום אטלנטי, שילוב של דרום אמריקה ואפריקה שמדרום לסהרה. האזור החמישי והאחרון, הוא "האזור הריק" (Mantle of Vacancies). אזור זה הוא רצועה המשתרעת מיערות האמזונאס במערב דרך מדבר סהרה ומדבריות מרכז אסיה עד סיביר. חגורה חוסמת זו מחלקת את הקהילות האנושיות העיקריות, ולדעת מקינדר אזור זה ישמש בעתיד כאזור בו ניתן יהיה להפיק אנרגיה סולארית, כתחליף למשאבי האנרגיה המתדלדלים. מקינדר טען, שאם כל המדינות והאומות באחד מהאזורים יתאחדו, ניצחונם יהיה כמעט ובלתי נמנע; בכך, מקינדר היווה את האדם הראשון שהגה את רעיון הקמת ברית נאט"ו ברית בין רוב מדינות "האזור השני" (אירופה וצפון אמריקה)‏[4][5].

הגאופוליטיקה הגרמנית והשפעותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – האידאולוגיה הנאצית, מרחב מחיה

ב-1923 הגרמני קארל האוסהופר, קצין צבא לשעבר במלחמת העולם הראשונה, הקים בעיר מינכן את "החברה לגאופוליטיקה". לחברה זו הייתה השפעה רבה על חוגי הלאומנים בגרמניה, על מקבלי ההחלטות בהנהגה הגרמנית והחשוב מכל הוא השפעתה על עיצוב האידאולוגיה הנאצית[6].

שלוש הנחות היסוד של הגאופוליטיקה הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאופוליטיקה הגרמנית התבססה על שלוש הנחות יסוד‏[7]:

  1. הנחת היסוד הראשונה הייתה תפיסת המדינה כאורגניזם גדל ומתפתח הזקוק ל"מרחב מחיה". לדעת הגאופוליטיקה הגרמנית, לכל מדינה ישנו "מרחב מחיה", אשר הוא אזור ההתפשטות המתאים והראוי לה. מדינה אשר לא גדלה ומתפתחת בתדירות גבוהה, היא מדינה מתנוונת, אשר תבוסתה כמעט ומובטחת.
  2. ההנחה השנייה של הגאופוליטיקה הגרמנית, היא קבלת התאוריה של מקינדר בדבר חלוקתו של העולם לחמישה אזורי משנה בעלי חשיבות משתנה (מידע מורחב לגבי נושא זה, ראו בפיסקה הקודמת).
  3. ההנחה השלישית והאחרונה של הגאופוליטיקה הגרמנית נגעה בצורה ישירה לגרמניה בלבד. ההנחה היא 'הפאן-גרמניות'; כלומר, הצורך באיחוד בין כל העמים הגרמניים, תחת מדינה אחת בעלת תרבות משותפת ושפה אחת (קרי, איחוד בין גרמניה ואוסטריה).

מרחב המחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי הגאופוליטיקה הגרמנית כוחה של אומה נקבע על ידי גודל מרחב המחיה שלה וכושרה לארגן מרחב מחיה זה. האוסהופר הציע להוגי הדעות הנאציים, ש"מרחב המחיה" הגרמני צריך להיות "ימי" (כלומר, שגרמניה תתפשט ותשלוט על איים). אך בסופו של דבר ניצחה ב-1932 הדעה "היבשתית" שטענה ש"מרחב המחיה" הגרמני צריך להיות יבשתי במזרח אירופה, על חשבון מרחב המחיה הסובייטי.

הגאופוליטיקה האמריקנית והשפעותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד מהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמריקני הראשון שעסק וחקר את הגאופוליטיקה, היה קצין הצי וההיסטוריון, אלפרד מהן (Mahan, 1894-1914), אשר תיאר בחיבוריו את השפעת העוצמה הימית על ההיסטוריה. מהן אימץ את רוב טענותיו ומסקנותיו של מקינדר, אך בשינוי משמעותי אחד; מהן בניגוד למקינדר טען שלכוח הימי ישנה עליונות על הכוח היבשתי. את טענה זאת ביסס מהן על טענתו שהעברת כוחות צבאיים בים עדיפה על העברת כוחות צבאיים ביבשה, ובשל עובדה זו המעצמות היבשתיות (בעיקר רוסיה וגרמניה באותם זמנים) לטענתו לעולם לא יהיו מעצמות עולמיות. מהן טען ששליטה עולמית יש להשיג בשליטה בנקודות מפתח גאואסטרטגיות, ובראשן בשליטה במיצרי ים טבעיים ומלאכותיים (לדוגמה תעלות ים וכו'); בכך מהן היה אחד מהאנשים העיקריים שהטיף לכרייתה של תעלת פנמה מאוחר יותר על ידי ארצות הברית[8].

ניקולס ספייקמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה פרסם ניקולס ספייקמן (Spykman 1894-1943), מומחה אמריקני ליחסים בינלאומיים, מחקר בו בחן את מקומה של ארצות-הברית בסדר העולמי החדש, שייווצר, כך טען, לאחר המלחמה. ספייקמן בדומה למקינדר, חילק את העולם לשני אזורים, "העולם הימי" ו"העלם היבשתי". "העולם הימי" כלל את צפון אמריקה מערב אירופה, המזרח התיכון, דרום אסיה והמזרח הרחוק. ה"עולם היבשתי" המוקף על ידי "העולם הימי" כלל את שטחי רוסיה, מזרח אירופה, קזחסטן מונגוליה והרי הקווקז. ספייקמן טען בנחרצות על עליונותו של "העולם הימי" על "העולם היבשתי". ספייקמן טען כי על "העולם הימי" בראשות ארצות הברית להקיף את "העולם היבשתי", הנשלט על ידי רוסיה (ברית המועצות) וכי רק כך תוכל ארצות הברית להכריע אותה ולנצח‏[9].

המחקר הגאופוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת התנאים הגאוגרפים על מדיניות חוץ של מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – טופוגרפיה, אקלים

קיומם של הגבולות הטבעיים עשוי להשפיע על כיוון החלטותיהם של מעצבי מדיניות. לדוגמה, ארצות הברית היא מדינה שאוקיינוסים מפרידים בינה לבין אירופה ואסיה. העדר שכנות חזקות מבחינה צבאית וכלכלית אפשרו לה שליטה צבאית והתפתחות לענק תעשייתי משגשג. בניגוד לארצות הברית, רוב המדינות אינן מבודדות, אלא גובלות זו בזו, ובכך נשללת מהן הברירה של אי מעורבות במתרחש בעולם. דוגמה נוספת היא מדינות באזורים קרים (כמו רוסיה) שואפות להתפשט לאזורים חמים יותר כדי שיתאפשר להן מסחר ימי עם מדינות אחרות (בנמלים רבים בארצות קרות, המים קופאים בחורף).

מוצא לים או לנהר, טופוגרפיה, גודל, אקלים, מרחק בין מדינות ועוד, הינם גורמים רבי עוצמה בהתפתחותה של המדינה, ובקביעת מדיניות החוץ שלה. במדינות שלהן מוצא נוח לים התאפשר יתרון תחרותי משמעותי במסחר וברווחת תושבי המדינה. מדינות שקווי החוף שלהן היו ארוכים, למשל, נאלצו לפתח צי, שיאפשר הגנה יעילה על גבולותיהן, דבר שהוביל לשליטה בים, ולעתים, בהמשך, לקיום אימפריה קולוניאליסטית.

חיילי נאט"ו לוחמים באפגניסטן נגד ארגוני טרור.

חשיבות הגאופוליטיקה בעידן המודרני והקושי בניתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – גלובליזציה, טרור

לאחר המלחמה הקרה החל להעמיק תהליך הגלובליזציה, מבחינה כלכלית ופוליטית. הגלובליזציה פתחה את הגבולות, ולמעשה חשיבותה של המדינה כגורם מרכזי ביחסים הבינלאומיים התמעטה.

אחת התופעות הבולטות ביותר של שלהי המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 היא ללא ספק התרחבות והתגברות הארגונים הלא מדינתיים; כלומר, ארגוני הטרור והפשע. לתופעה סייע במידה רבה תהליך הגלובליזציה. המערכת הפתוחה המאפיינת את הגלובליזציה מקשה על בלימת הברחות סמים ונשק בין מדינות, ועל מניעת מעבר חופשי של ארגונים, פעילים פליליים וטרוריסטים בין הגבולות הכמעט פתוחים. ארגוני הטרור והפשע הם ארגונים שאינם מדינתיים והם אינם פועלים על בסיס גאוגרפי (מלבד מקרים חריגים, כגון שלטון הטליבאן באפגניסטן). בשל עובדה זו הם יצרו מעין קטגוריית לחימה חדשה, לחימה בגורם שאינו מוגדר גאוגרפית‏[10].

גאואסטרטגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השנים פותח תחום משנה מרכזי ובעל חשיבות בגאופוליטיקה. תחום זה מנתח את האסטרטגיה הצבאית מנקודת מבט גאוגרפית. גאואסטרטגיה הוא תחום מחקר בין-תחומי הממוקם בין האסטרטגיה לגאוגרפיה. הנחת היסוד של תחום הגאואסטרטגיה היא, שאחד מגורמי ההשפעה החשוב ביותר שמשפיע על תוצאות מערכה צבאית הם המאפיינים הגאוגרפיים של מיקום התרחשותה.

הביקורת על הגאופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת על הגאופוליטיקה מגיעה ממספר כיוונים:

לימודי גאופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של לימוד הגאופוליטיקה בצורה מובהקת היה בגרמניה בשנת 1923 עם הקמת "החברה לגאופוליטיקה" על ידי קארל האוסהופר. עם השנים במקומות רבים יותר בעולם החלו ללמד מקצוע זה. בישראל רוב האוניברסיטאות וחלק מהמכללות מלמדות גאופוליטיקה. בשנת 2007 הוקמה "קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה" לזכרו של ראובן חייקין. הקתדרה עוסקת בכל תוחמי הגאופוליטיקה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תומר ריבל, מהי גיאופוליטיקה?, פתיחה [1], 15.4.77
  2. ^ טל טובי, גאופולטיקה: הגות, היסטוריה ומעשה, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה - אוניברסיטת חיפה, 2008, עמ' 20-21.[2], 15.4.77
  3. ^ תומר ריבל, מהי גיאופוליטיקה?, גאוגרפיה כמעצבת אסטרטגיה – מקינדר [3], 15.4.77
  4. ^ טל טובי, גאופולטיקה: הגות, היסטוריה ומעשה, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה - אוניברסיטת חיפה, 2008, עמ' 23-24.[4], 15.4.77
  5. ^ תומר ריבל, מהי גיאופוליטיקה?, גאוגרפיה כמעצבת אסטרטגיה – מקינדר [5], 15.4.77
  6. ^ טל טובי, גאופולטיקה: הגות, היסטוריה ומעשה, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה - אוניברסיטת חיפה, 2008, עמ' 29-29.[6], 15.4.77
  7. ^ טל טובי, גאופולטיקה: הגות, היסטוריה ומעשה, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה - אוניברסיטת חיפה, 2008, עמ' 37-29.[7], 15.4.77
  8. ^ טל טובי, גאופולטיקה: הגות, היסטוריה ומעשה, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה - אוניברסיטת חיפה, 2008, עמ' 46-40.[8], 15.4.77
  9. ^ טל טובי, גאופולטיקה: הגות, היסטוריה ומעשה, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה - אוניברסיטת חיפה, 2008, עמ' 46-40.[9], 15.4.77
  10. ^ טל טובי, גאופולטיקה: הגות, היסטוריה ומעשה, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה - אוניברסיטת חיפה, 2008, עמ' 71-66.[10], 15.4.77