גאורגה זמפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גאורגה זמפיר
Gheorghe Zamfir4.JPG
גאורגה זמפיר, 2008
מידע כללי
תאריך לידה 6 באפריל 1941 (בן 73)
מקום לידה גאיישט, רומניה
סוגה מוזיקה אינסטרומנטלית
מוזיקת פופ
מוזיקה קלאסית
עיסוק מוזיקאי, כותב שירים ומורה למוזיקה
כלי נגינה חליל פאן
www.gheorghe-zamfir.com

גאורגה זמפיררומנית: Gheorghe Zamfir; נולד ב-6 באפריל 1941) הוא חלילן פאן רומני. מכונה לפעמים "המלך של חליל הפאן". לגבי מקום אמנותו של זמפיר בהקשר הרומני והעולמי, המנצח הרומני סרג'יו צ'ליבידאקה העיר: "עם שפתה הבלתי ניתנת לעירעור, אמנותו של זמפיר היא האמצעי הכי ישיר החושף את סודות נשמתנו, את צביון האדמה שממנה אנו שואבים את כוחנו, ואת האמונות שעזרו לנו לתפוס את מקומנו בהיסטוריה"

התחלת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמפיר נולד ב-6 באפריל 1941 בעיירה גאיישט (ברומנית: Găeşti) אשר ברומניה. מגיל 6 התחיל לקבל שיעורי מוזיקה ראשונים בכפר הולדתו, אצל המורים רוג'ינה - שיעורי אקורדיון, בנג'ו,מנדולינה, תאוריה,‏[1]. בגיל 14 התקבל לבית הספר למוזיקה מס. 1 בבוקרשט (כעת התיכון למוזיקה "דינו ליפטי") לכיתה לחליל פאן של הנגן המפורסם פניקה לוקה (Fănică Luca). בהתחלה, כדבריו, עייף מאימונים, התלבט אם הנער להישאר בכיתה לחליל פאן וביקש לעזוב וללמוד קונטרבס. אבל אביו ופניקה לוקה, שהתרשם מאוד מכשרונו, החזירו אותו אחרי שכנועים רבים. מורים אחרים שלו בתיכון היו המלחין פילרט בארבו (הרמוניה), מאתיי ז'ורביצה (תאוריה, סולפז') וויורל קוסמה (תולדות המוזיקה).

אחרי מבחני הבגרות בשנת 1961, נרשם זמפיר לאקדמיה למוזיקה (קונסרבטוריו) ע"ש צ'יפריאן פורומבבסקו בבוקרשט וסיים עם שתי התמחויות: הוראה (1964-1960) והלחנה וניצוח (1966-1964). מוריו היו, בין השאר, המלחין יואן קירסקו, המנצח קונסטנטין בוג'אנו, הפולקלוריסטית אמיליה קומישל. בשנת 1964 לקח שיעורי פולקלור וצרפתית אצל הרי בראונר ולנה קונסטנטה.

כעבור כמה עשורים, בשנת 2005 עשה עבודת דוקטורט בהציינות יתרה, בנושא "חליל פאן - התחלותיו, התפתחות ומשמעות", בהנחייתו של הפולקלוריסט גאורגה אופריה.

בשנת 1982, אחרי קריירה רוויית הצלחות, גרם זמפיר לשערורייה כשבפני הרודן ניקולאיה צ'אושסקו, הקדיש זמפיר את ההופעה שלו לאלוהים. במרץ 1982 נאלץ לצאת לגלות. כפי שסיפר, שר החוץ לשעבר, שטפאן אנדריי, שהשיג לו את הדרכון, אמר לו: "לך ואל תחזור. אחרת הוא (צ'אושסקו) יהרוג אותך." חי בכמה ארצות במערב והמשיך לקטוף הצלחה בכל רחבי העולם.

בשנת 1986 מקשר עם אשה בשם סוזן ניקולס, נולד בנו היחיד, אמנואל תאודור זמפיר, לימים מתופף בלהקת רוק במונטריאול. בשנת 1995 התחתן עם אשתו, מארי-נואל, בפריז. אחרי שובו למולדתו בעקבות מהפכת 1989, עבר תקופה של קשיים כלכליים בגלל חובות לשלטונות המס הצרפתי שהפקיעו את על נכסיו בצרפת.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1970-1967 זמפיר הופיע כסולן ומנצח באנסמבל "צ'וקרליה" מבוקרשט. בהמשך ניגן כחלילן נאי בהרכבים שונים, כולל עם התזמורת "בארבו לאוטארו", עם התזמורת למוזיקה העממית של רשות השידור הרומנית, עם הלהקות "םריניצה, "דוינה" וכו'. אחרי שנת 1970 התחיל להופיע גם בחו"ל - ברסיטלים וקונצרטים יחד עם נגני העוגב מרסל סלייה, ניקולאיה ליקארץ, הורסט גהאן, קריסטיאן מיקשונסקו, ז'ורז' רבאל ואחרים.

אולם הפריצה הגדולה בקריירה של זמפיר התרחשה בזכות מפגש עם מרסל סלייה, חוקר מוזיקה אתנית שווייצרי, שחקר את המוזיקה העממית בבלקנים. בסוף שנות ה-60 בנסיעה לבוקרשט נתקל סלייה בהקלטות של זמפיר וביקש להיפגש עמו . ב-1969 הזמין את זמפיר לשווייץ, שם החלו לעבוד ביחד על עיבודים לנעימות רומניות עממית לעוגב וחליל פאן וקיימו מספר הופעות בשווייץ והמשיכו להופיע ברחבי אירופה. הצלחתם הובילה לכך שב-1974 חברת ההקלטות פיליפס יצרה עמם קשר והחתימה את זמפיר על חוזה להפקת אלבומי סולו.

זמפיר זכה להכרה עולמית רבה בזכות השתתפותו בפסי-קול לסרטים, במיוחד בזכות תרומת הקטע האינסטרומנטלי "הרועה הבודד" לפסקול הסרט להרוג את ביל.

גאורגה זמפיר נתן רסיטלים בפני האפיפיורים יוחנן פאולוס השני (ב-3 בדצמבר 1983) והקרדינל ראצינגר, לימים בנדיקטוס השישה-עשר (ב-18 בינואר 1989), כמו כן אירגן הופעות להתרמה בפריז ובלוזאן, למען קרבנות אסונות טבע בנאפולי ובוגוטה, מופעים ליובל של מיכאי אמינסקו ומירצ'ה אליאדה, השתתף האירועים של האקדמיה הרומנית-אמריקאית לאמנויות ולמדעים. הוא לקח חלק גם בפסטיבלים רבים בארצו ובעולם - פסטיבל אנסקו (1973), צבי הזהב בבראשוב (1993, 1997), פסטיבלים למוזיקה קלאסית בקלאגנפורט (אוסטריה), ובמנטון, (צרפת). ניגן לצידן של אמנים כמו הנריק שרינג, הזמר סרז' לאמה, תזמורת ג'יימס לאסט, , הלהקה הדרום אמריקאית לוס אינקאס, הבלט הלאומי של פקיסטן, התזמורת הסימפונית הרי ואן הוף וכו'.

מחדש של חליל פאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורגה זמפיר הביא חידושים שונים לחליל פאן המסורתי הרומני בעל 20 הצינורות, והמציא גרסאות חדשות שלו עם 22, 25, 28 ו-30 צינורות, תוך הרחבת התחום הטונאלי, למשל: נחליל פאן אלטו (22 צינורות), טנור (25 צינורות), באס (28 צינורות) וקונטרבס (30 צינורות - בשנת 1972). על ידי שינויים באמבושיור הצליח להגיע לתשעה טונים לכל צינור. כך השיג אפשרויות חדשות בביצוע המלנכולי בכלי שלו של דוינות , שירי ערש, שירי קינה ואף חיקויים של צלילי הקאוואל, הבוצ'ום של רועי הצאן הרומנים, ושל הקול האנושי. בנה בעצמו מעץ במבוק את כליו וכיוונן אותם בעזרת כמויות קטנות של דבש דבורים שהחדיר לצינורות. בשנת 2003 בנה חליל פאן שנקרא "הענק", בעל 42 צינורות, גובה 1.35 מ' ו1,2 מ' רוחב. בעזרת כלים מיוחדים אלה, ביצע קטעים רבים של מוזיקה קלאסית מיצירותיהם של באך, קורלי, היידן, מוצרט,בטהובן, שופן, צ'ייקובסקי, ורדי, פוצ'יני, רימסקי קורסקוב,ברטוק ואחרים.

פעילותו בתחום ההוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2001-2005 פעל גאורגה זמפיר כפרופסור שלא מן המניין בפקולטה למבצעי מוזיקה במסגרת האוניברסיטה למוזיקה בבוקרשט, שבה הקים קתדרה לחילי פאן. מועצת הפקולטה לבסוף החליטה להפסיק את העסקתו בסתיו 2005. בהמשך לימד קורסים לחליל פאן באוניברסיטת ולאכיה שבטרגובישטה.

במבוכים של הפוליטיקה הרומנית. יחסו אל היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמהלך הקריירה שלו ביקר זמפיר בארצות רבות, לרבות בישראל. בשנת 2000, בראיון לעיתון המפלגה הנאו-פשיסטית הרומנית "רומניה מארה" השמיע מספר התבטאויות אנטישמיות. לאחר מכן הכחיש כי הוא מחזיק בדעות אנטישמיות או פשיסטיות, וטען כי המפלגה ניצלה את המצוקה הנפשית והכלכלית שהיה שרוי בה, והוציאה את דבריו מהקשרם.

זמפיר גורש מישראל כשהגיע לסיבוב הופעות בשנת 2002. לטענת משרד הפנים גורש מכיוון שלא היו בידיו אישורי עבודה, אך לטענתו גורש עקב לחץ של ארגונים יהודים וניצולי שואה. פרט לתקופה קצרה של חברות במפלגת "רומניה הגדולה" לא היה זמפיר פעיל בחוגי הימין הקיצוני ברומניה. בשנת 2004 נרשם ל"מפלגה הדמוקרטית". בנובמבר 2012 הופיע זמפיר שוב בישראל.

הוא הגיע בהמשך למספר סיבובי הופעות גם בישראל. באוגוסט 2003 ביקר ביד ושם ושתל עץ לזכר קרבנות השואה. בשנת 2008 הקליט דיסק של קטעי מוזיקה ישראלית ויהודית לכבוד יובל ה-60 של מדינת ישראל.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1989 - "דיוקן קולנועי" , סרט תיעודי בבימויו של פאול ברבה-ניאגרה

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1964 - מדליית הזהב בפסטיבל הפולקלור בלבדיה, יוון
  • 1968 - מדליית הזהב ו"אורפאוס הזהב" בסופיה
  • 1970 - דיסק הזהב של האקדמיה שארל קרו בפריז
  • 1971 - ציטר הזהב - מדיז'ון
  • 1972 גראן פרי דו דיסק - בשווייץ
  • עיטור קצין, ואביר של האיגוד Encourajement au devouement” (עידוד למסירות)
  • 1973 העיטור להצטיינות של צרפת
  • 1979 - מדליית קשת הזהב בפויג'י
  • 1983 פרס ראשון של האיגוד "גזע האדונים" (La race des Seigneurs) בטולוז
  • 1986 - דיפלומת הכבוד של האקדמיה הרומנית לאמנויות ולמדעים בפריז
  • 1988 - מדליית דון בוסקו של האוניברסיטה "סאלזיאנה" ברומא
  • 1988 דיפלומת הכבוד של אונסקו
  • עיטור לגיון הכבוד של צרפת - בדרגת קצין גדול
  • עיטור עם דרגת אביר של בלגיה
  • מדליית הזהב של הדוכסות של לוקסמבורג

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיסת השלום
  • הקונצ'רטו לחליל פאן, מקהלה ותזמורת
  • רפסודיית האביב
  • טרנטלה
  • שיקופים בזמן
  • ריקוד הנהרות הקדושים
  • הדים שמימיים
  • צבעי סליו
  • סונאטה רומנית
  • מנחה ליוהאן סבסטיאן באך
  • מנחה לוולפגנג אמדאוס מוצרט
  • ריקוד היער
  • אבל האדמה וכו'

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר לימוד מקיף לחליל פאן (פורסם בצרפת)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה ב"קריספדיה"