גאורגי סדוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גאורגי סדוב (Георгий Яковлевич Седов)
Sedow georgy.jpg
לאום רוסי
לידה 23 באפריל 1877
האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה)
פטירה 5 במרץ 1914
ים ברנץ
שנות פעילות 1902-1904
מספר מסעות 3
גילויים בולטים חקר אזור הארקטי
אתר עם מידע על פעילותו

גאורגי סדוב (23 באפריל 1877 - 5 במרץ 1914) היה מגלה ארצות רוסי שעמד בראש ניסיון לא מוצלח להגיע לקוטב הצפוני בשנת 1914.

גאורגי סדוב נולד בכפר באזור דונצק (אז בתחומי האימפריה הרוסית, היום באוקראינה). המשפחה הייתה ענייה מאוד וכבר בגיל 8 גאורגי התחיל לעבוד. בשנת 1891 גאורגי התחיל ללמוד בבית הספר ליד הכנסייה המקומית ותוך שנתיים סיים את התוכנית התלת-שנתית. לאחר סיום בית הספר הוא חזר לעבוד לפרנסת המשפחה. באותה תקופה הילד החל לחלום על הפלגות בים. המשפחה התנגדה לכך וגאורגי החל בחשאי להתכונן לעזיבת הבית.

בשנת 1894 גאורגי סדוב הגיע לרוסטוב על דון ורצה להתקבל לבית הספר לימאות. התנאי המקדים היה עבודה באוניית סוחר במשך שלושה חודשים לפחות. ב-13 בנובמבר 1891 גאורגי התקבל ללימודים לאחר קבלת ניסיון מעשי נדרש. עם קבלתו ללימודים הוא כתב מכתב למשפחתו וקשרים משפחתיים התחדשו. לאחר 3 שנות לימוד סדוב קיבל תעודה של נווט והחל לעבוד בצי הסוחר בים השחור.

בשנת 1899 סדוב הגיע לסבסטופול והחל לשרת בצי הים השחור. לאחר שנתיים של שרות הוא עבר לסנקט פטרבורג ולמד בבית הספר לקציני ים. בשנת 1902, לאחר שעמד בבחינות וקיבל דרגת קצין הים, גאורגי סדוב התקבל לשרות במנהלת ההידרוגרפיה של הצי. כבר באותה שנה הוא נשלח עם משלחת הצי לחקר אזור האי וייגאץ' ואזור נוביה זמליה. בשנת 1903 סדוב היה סגן מפקד משלחת לחקר ים קארה. בהיותו בארכנגלסק הוא החליט על תחילת הכנות מסע לאזור הקוטב הצפוני, אך לאור תחילת מלחמת רוסיה-יפן התוכנית לא יכלה לצאת לפועל.

במהלך המלחמה סדוב נשלח לאוזר אמור והיה מפקד אוניית קרב. לאחר סיום המלחמה סדוב עסק בחקר הים הכספי והכין מפות מעודכנות של האזור.

בשנת 1910 על פעילות בתחום חקר האזור הארקטי סדוב התקבל לחברה הגאוגרפית הרוסית. כמו כן הוא התקבל כחבר כבוד בחברה האסטרונומית הרוסית.

המסע לקוטב הצפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1912 סדוב החל מחדש לחשוב על ארגון מסע לכיוון הקוטב הצפוני. כבר בשנת 1909 החוקר האמריקאי רוברט פירי הגיע לקוטב, אך סדוב חשב שחשוב מאוד שמשלחת מדעית רוסית תגיע לקוטב לפני רואלד אמונדסן הנורבגי. ב-9 במרץ 1912 סדוב פנה לחברה הגאוגרפית הרוסית עם הצעה להכין מסע כבר בשנת 1913 במטרה להקדים את אמונדסן. קביעת מועד כה מוקדם ליציאת המשלחת המדעית לא השאירה זמן רב להכנות. סיבה נוספת ליציאת המסע בשנת 1913 הייתה הרצון של סדוב לסיים אותה לקראת חגיגות 300 של בית רומנוב.

תחילה סדוב חשב שמשלחת לקוטב הצפוני תקבל מימון ממשלתי. לאחר עיון בתוכניות, החברה הגאוגרפית פסלה את תוכניות של סדוב כלא ריאליות. זאת למרות שחברי הוועדה היו ידידים של סדוב. גם פנייתו להדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית עם בקשה להקצות לו 50 אלף רובל לא קיבלה תשובה חיובית. בתמיכת מנהלו, סדוב הצליח לקבל חופשה לשנתיים תוך קבלת תשלום על התקופה האמורה.

עורך עיתון מיכאיל סובורין החל דרך עיתונו לאסוף את הכסף לארגון המסע. למהלך היה היענות רבה בציבור הרוסי ואפילו ניקולאי השני תרם 10 אלף רובל כאיש פרטי.

ב-23 ביולי סדוב שכר אוניה "פוקה" שנבנתה עוד בשנת 1870 והייתה במצב שדרש שיפוץ משמעותי. עקב לחץ הזמן לא היה ניתן להשלים את השיפוץ. לצורכי המשלחת נקנה ציוד רדיו, אך לאור חוסר אנשי מקצוע שהיו מוכנים לצאת למסע לא היה ניתן לנצל אותו והוא הושאר בארכנגלסק.

ב-19 באוגוסט 1912 התברר שגודל האוניה אינו מאפשר להעמיס את כל מה שדרוש. כתוצאה מכך חלק מהסחורות כולל מזון, דלק ומים הורדו מהאוניה. ב-24 באוגוסט 1912 רב חובל וחלק מקציני האוניה הודיעו שלא מוכנים לצאת למסע עקב ליקויים בהכנות. למרות הכול סדוב היה נחוש להתחיל את המסע ללא עיכוב. בסוף אוגוסט האונייה יצאה מנמל ארכנגלסק כאשר על סיפונה פחם ללא יותר מ-25 ימי מסע. מייד עם יציאת האונייה מהנמל סדוב החליף את שמה ל"ניקולאי סובורין" על שם עורך עיתון שאסף את הכסף למימון המסע.

ב-15 בספטמבר 1912 התברר שמשלחת לא יכולה להגיע לחוף ארץ פרנץ יוזף. בניגוד לתוכנית קודמת - להשאיר צוות חלוץ ולחזור לארכנגלסק, סדוב החליט להישאר עם האונייה לחניית חורף בחוף נוביה זמליה. במהלך חניית ביניים התגלו חילוקי דעות בין סדוב לבין רב חובל של האוניה. במהלך החורף נערכו מפות חדשות של האזור וחברי המשלחת ביצעו מסעות יבשתיות על האי במזחלות כלבים.

ב-21 ביוני 1913 רב חובל זכרוב ו-4 אנשי הצוות יצאו לכיוון ארכנגלסק עם ממצאים מדעים ודואר. בפנייה לוועדה שהכינה את המשלחת, סדוב ביקש לשלוח אונייה נוספת עם פחם וכלבים. זכרוב בצוותו עברו 450 ק"מ על סירה והגיעו לארכנגלסק רק בסתיו 1913. לאור כך שחורף היה כבר קרוב ולא היו כסף בקופת הוועדה הבקשה לא כובדה.

ב-3 בספטמבר 1913 גאורגי סדוב על אונייתו הצליח להגיע לארץ פרנץ יוזף. אומנם כבר ב-19 בספטמבר התברר שאונייה לא יכולה להמשיך בהפלגה צפונה וצריך לעצור לחניית חורף נוספת. במהלך החנייה האונייה לא עמדה בלחץ הקרח ונפגעה. כמו כן חברי המשלחת החלו להרגיש בחוסר אספקה ואי-יכולת לחמם את החדרים.

ב-2 בפברואר 1914 גאורגי סדוב עם זוג ימאים החליט לצאת למסע יבשתי על מזחלות כלבים לכיוון הקוטב הצפוני. עקב מחלתו, כעבור שבוע סדוב כבר לא היה יכול ללכת. ב-20 בפברואר 1914 סדוב נפטר בסביבת אי רודולף - הצפוני מאיי ארץ פרנץ יוזף. כלבו סירב לעזוב את קבר. הימאים השאירו לו קצת אוכל ולא ראו אותו יותר.ב-6 במרץ 1914 הימאים הצליחו לחזור למקום חניית חורף של האונייה.

מייד עם תחילת התחממות חברי המשלחת שחררו את האונייה מהקרח והחלו במסע דרומה. במהלך המסע היה צורך לנצל את הקירות הפנימיות של האונייה לצורכי הנעת המנוע. ב-15 באוגוסט 1914 האונייה הצליחה להגיע למקום מיושב. המשך דרך חזרה הם עשו על אוניית נוסעים כי אונייתם כבר לא הייתה יכולה להמשיך.

לאור כך שחברי המשלחת חזרו כבר לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה חזרתם עברה ללא הד ציבורי. הימאים שחזרו ממסע יבשתי עם סדוב לכיוון הקוטב תחילה הואשמו בהריגתו אך התיק נסגר עד מהרה.

בתקופה הסובייטית משלחות מדעיות שחזרו לאזור מצאו עדויות לחניות המשלחת וקבר מאולתר של גאורגי סדוב. בשנת 1977 חלקי דגל של סדוב הובאו לקוטב הצפוני על ידי משלחת מדעית סובייטית. בשנת 1990 בכפר הולדותו של סדוב נפתח מוזיאון לזכרו.

חיפושי המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בינואר 1914 היה ברור שקיימת בעיה גדולה עם מלחמת מדעית של סדוב ו-2 משלחות נוספות שהיו באזור הארקטי. לאור כך המנהל ההידרוגרפי של הצי ארגן משלחות חיפוש. אחד האוניות הגיע למקום חנייה הראשונה שהיה ידוע ומצא שם מסר מסדוב בו היה כתוב שמשלחת עזבה לכיוון צפון. אונייה אחרת מצא את מקום הנחייה השני אך משלחת כבר לא הייתה שם. במהלך החיפושים לראשונה השתתף כלי טיס.