גאליוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספינה ספרדית מותקפת על ידי שתי גאליוטות אלג'יראיות (1783).
גאליוט הולנדית מן המאה ה-17.
גאליוט להובלת יין בנהרות צרפת, המאה ה-18.

גאליוטאנגלית: galiot בצרפתית: galiote, בהולנדית: Galjoot) הוא שמם של שלושה סוגי ספינות מלחמה שהיו בשימוש בים התיכון ובים הצפוני ושל סוג ארבת-נהר שטוחת-תחתית מצרפת.

ספינות מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הים התיכון, (מאות 16-17 לערך)
גאליוט הייתה במקורה סוג של ספינת משוטים, שנודעה גם בשם גליאוטה (חצי-גליאה), אשר מהמאה ה-17 לערך נוספו לה גם מפרשים. הגאליוטות בהן השתמשו שודדי הים הברברים בהתקפותיהם על הספנות המסחרית של ונציה היו בעלות שני תרנים וכ-16 טורי משוטים. ספינות מלחמה מסוג זה נשאו בדרך כלל בין שניים לעשרה תותחים קטנים ובין 50 ל-150 איש.
  • הים הצפוני, (מאות 17-19 לערך)
גאליוט הייתה סוג של ספינת סוחר הולנדית או גרמנית, בעלת תפוסה ברוטו של 20 עד 400 טונות, דומה בצורתה לקטש (ketch) ובעלת חרטום וירכתיים מעוגלים כשל פלויט (fluyt). תחתיתה הייתה שטוחה כמעט לגמרי, כדי שתוכל לשוט במים רדודים. הגאליוטות שימשו בעיקר כספינות לסחר חופים בים הצפוני ובים הבלטי. הקטנות שבהן צוידו בחרב צדית (leeboard), כדי להקטין את היטרדותן בעת שיט ברוחות קדמיות בשל השוקע הנמוך שלהן. גאליוט מסוג חדיש יותר פותחה אחרי 1830 ולה חרטום חד יותר, דומה לזה של סקונר. כלי שיט מסוג זה צוידו לעתים נדירות בחרב צדית.‏[1]
  • ספינות הרעשה, (מאות 17-19 לערך)
גאליוט היה השם שהעניקו הצרפתים לספינת הרעשה (באנגלית: bomb vessel), כלי שיט מלחמתי קטן, שצורת המבנה שלו מבוססת על זו של הגאליוט המסחרית, ונשא תותח אחד או שניים להרעשת מטרות בחוף.

סירות נהר ותעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גאליוט הייתה ארבה שנגררה על ידי סוסים לאורך גדות נהר או תעלה ונפוצה בצרפת מאמצע המאה ה-17 עד המאה ה-19.
  • גאליוט, או סקיט (scute), הייתה גם סירה שטוחת-תחתית מונעת על יד מפרש יחיד, ששימשה להובלת יין בנהרות צרפת מחבל אנז'ו ועד לה פון-דה-סה (Les Ponts-de-Cé).‏‏[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jonas, Wolfgang (1990). Schiffbau in Nordfriesland [Shipbuilding in North Frisia]. Schriftenreihe des Nordfriesischen Schiffahrtsmuseums Husum. 1. Husum Druck- und Verlagsgesellschaft. pp. 38–39.
  2. ^ La Loire – les peuples du fleuve, par Abel Poitrineau. Ed. Horvath, Saint-Etienne, 1989. pp. 21-26.