סופרוליג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סופרוליג
ענף כדורסל
תאריך ייסוד 1958
תאריך פירוק 2001
ארגון מפעיל פיב"א אירופה
מספר מתמודדים 20 (2000/2001)
יבשת אירופה
שמות קודמים 1958–1991 גביע אירופה לאלופות
1992–1996 הליגה האירופית
1997–2000 פיב"א יורוליג
זוכה אחרון/נה מכבי תל אביב
הכי הרבה זכיות ריאל מדריד (8)
מפעל נמוך יותר גביע ספורטה
FIBA SuproLeague
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסופרוליג (SuproLeague), או בשמותיה הקודמים גביע אירופה לאלופות (1958–1991), הליגה האירופית (1992–1996) ופיב"א יורוליג (1997–2000), הייתה תחרות הכדורסל הבכירה למועדוני כדורסל באירופה, שאורגנה על ידי פיב"א אירופה בין השנים 1958 ו-2001.

לאחר התמוטטות חברת התקשורת השווייצרית ISL בשנת 2000 נותרה פיב"א ללא יכולת כלכלית לנהל את המפעל הבכיר באירופה. כתוצאה מכך ארגון היול"ב הקים באותה שנה ליגה מתחרה משלו תחת השם יורוליג שאליו הצטרפו רוב הקבוצות הבכירות באירופה לפני תחילת עונת 2000/01. המפעל הבכיר של פיב"א התקיים עוד עונה אחרונה תחת השם סופרוליג, שבסיומה פיב"א ויול"ב הסכימו לאפשר ליול"ב לארגן מפעל בכיר אחד תחת ניהולה, היורוליג כאמור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1958–1991: גביע אירופה לאלופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965–1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטרלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטרלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966–1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לקבוצות סגנויות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974–1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטרלי. בעונת 1976–1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטרלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי הפיינל פור בעונת 1987–1988) עד להרחבת המפעל בעונת 1991–1992.

1992–1996: הליגה האירופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת פיב"א יורוליג בשנת 1996.

1997–2001: פיב"א יורוליג, הפיצול והסופרוליג[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיב"א יורוליג, ממשיכתה של הליגה האירופית, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד. בשנת 2000 שונה שם הליגה לסופרוליג, ובעונתה האחרונה (2000/01) זכתה מכבי תל אביב לאחר ניצחון על פנאתינייקוס 81-67 בגמר שנערך בפריז.

אלופות (1958–2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

1958–1965: גביע אירופה לאלופות: משחק גמר, בית וחוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[2]

(בממוצע סיכום שני המשחקים)

1958 ריגה/סופיה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 א.ס.ק. ריגה בולגריה (1946–1967)בולגריה (1946–1967) אקדמיק סופיה 81-86, 71-84 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 יאניש קרומינש, אס"ק (22.5)
1958/59 ריגה/סופיה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 א.ס.ק. ריגה בולגריה (1946–1967)בולגריה (1946–1967) אקדמיק סופיה 58-79, 67-69 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 יאניש קרומינש, אס"ק (28)
1959/60 טביליסי/ריגה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 א.ס.ק. ריגה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 דינמו טביליסי 81-86, 71-84 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 יאניש קרומינש, אס"ק (21.5)
1960/61 ריגה/מוסקבה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 א.ס.ק. ריגה 62-87, 66-61 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 ויקטור זובקוב, צסק"א (21.5)
1961/62 ז'נבה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 דינמו טביליסי ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 83-90 ארצות הבריתארצות הברית ויין הייטאואר, ריאל (30)
1962/63 מדריד/מוסקבה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 86-69, 74-91, 80-99 ספרד 1939ספרד 1939 אמיליאנו רודריגז, ריאל (21)
1963/64 ברנו/מדריד ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו 110-99, 64-84 ספרד 1939ספרד 1939 אמיליאנו רודריגז, ריאל (29.5)
1964/65 מוסקבה/מדריד ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה 88-81, 62-76. ספרד 1939ספרד 1939 קליפורד לויק, ריאל (24)

1966–1987: גביע אירופה לאלופות, משחק גמר[א][עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[3]
1965/66 בולוניה איטליהאיטליה זימנטל מילאנו צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה יו.אס.קיי פראג 72-77 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה יירי זידק, פראג (22)
1966/67 מדריד ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד איטליהאיטליה זימנטל מילאנו 83-91 ארצות הבריתארצות הברית סטיב צ'ובין, זימנטל (34)
1967/68 ליון ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו 95-98 ארצות הבריתארצות הברית מיילס אייקן, ריאל (26)
1968/69 ברצלונה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 99-103 (בשתי הארכות) ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 וולדימיר אנדרייב, צסק"א (37)
1969/70 סרייבו איטליהאיטליה איניס וארזה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה 74-79 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 סרגיי בלוב, צסק"א (21)
1970/71 אנטוורפן ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה איטליהאיטליה איניס וארזה 53-69 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 סרגיי בלוב, צסק"א (24)
1971/72 תל אביב איטליהאיטליה איניס וארזה יוגוסלביהיוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט 69-70 יוגוסלביהיוגוסלביה פטר סקנסי, ספליט (26)
1972/73 לייז' איטליהאיטליה איניס וארזה ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה 66-71 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 סרגיי בלוב, צסק"א (36)
1973/74 נאנט ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד איטליהאיטליה איניס וארזה 82-84 איטליהאיטליה דינו מנגין, וארזה (25)
1974/75 אנטוורפן איטליהאיטליה איניס וארזה ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 66-79 ארצות הבריתארצות הברית בוב מורס, וארזה (30)
1975/76 ז'נבה איטליהאיטליה מובילג'ירג'י וארזה ספרד 1939ספרד 1939 ריאל מדריד 74-81 ארצות הבריתארצות הברית בוב מורס, וארזה (28)
1976/77 בלגרד ישראלישראל מכבי תל אביב איטליהאיטליה מובילג'ירג'י וארזה 77-78 ישראלישראל ג'ים בוטרייט, מכבי (26)
1977/78 מינכן ספרד (1977)ספרד (1977) ריאל מדריד איטליהאיטליה מובילג'ירג'י וארזה 67-75 ארצות הבריתארצות הברית וולט זרביאק, ריאל (25)
1978/79 גרנובל יוגוסלביהיוגוסלביה בוסנה סרייבו איטליהאיטליה אמרסון וארזה 93-96 יוגוסלביהיוגוסלביה ז'רקו וואראיץ', בוסנה (45)
1979/80 ברלין ספרד (1977)ספרד (1977) ריאל מדריד ישראלישראל מכבי תל אביב 85-89 ישראלישראל ארל ויליאמס, מכבי (31)
1980/81 שטרסבורג ישראלישראל מכבי תל אביב איטליהאיטליה סינודינה בולוניה 79-80 איטליהאיטליה מרקו בונמיקו, סינודינה (26)
1981/82 קלן איטליהאיטליה סקוויב קאנטו ישראלישראל מכבי תל אביב 80-86 ארצות הבריתארצות הברית ברוס פלאוורס, קאנטו (23)
1982/83 גרנובל איטליהאיטליה פורד קאנטו איטליהאיטליה בילי מילאנו 68-69 איטליהאיטליה אנטונלו ריבה, קאנטו, 28)
1983/84 ז'נבה איטליהאיטליה בנקו די רומא ספרדספרדברצלונה 73-79 ספרדספרד סן אפיפניו, ברצלונה (31)
1984/85 פיראוס יוגוסלביהיוגוסלביה ציבונה זגרב ספרדספרד ריאל מדריד 78-87 יוגוסלביהיוגוסלביה דראז'ן פטרוביץ', ציבונה (36)
1985/86 בודפשט יוגוסלביהיוגוסלביה ציבונה זגרב ברית המועצותברית המועצות ז'לגיריס קובנה 72-84 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 ארווידאס סאבוניס, ז'לגיריס (27)
1986/87 לוזאן איטליהאיטליה טרסר מילאנו ישראלישראל מכבי תל אביב 69-71 ארצות הבריתארצות הברית לי ג'ונסון, מכבי (24)
  1. ^ מלבד עונות 1965-66 ו-1966-67 בהן נערך פיינל פור.

1988–1991: גביע אירופה לאלופות: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[4] MVP בגמר[א]
1987/88 גנט איטליהאיטליה פיליפס מילאנו ישראלישראל מכבי תל אביב 84-90 ארצות הבריתארצות הברית בוב מקאדו, מילאנו (25) ארצות הבריתארצות הברית בוב מקאדו (מילאנו)
1988/89 מינכן יוגוסלביהיוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט ישראלישראל מכבי תל אביב 69-75 ישראלישראל דורון ג'מצ'י מכבי (25) יוגוסלביהיוגוסלביה דינו ראדג'ה (ספליט)
1989/90 סרגוסה יוגוסלביהיוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט ספרדספרד ברצלונה 67-72 יוגוסלביהיוגוסלביה טוני קוקוץ', ספליט (20) יוגוסלביהיוגוסלביה טוני קוקוץ' (ספליט)
1990/91 פריז יוגוסלביהיוגוסלביה פופ 84 ספליט ספרדספרד ברצלונה 65-70 יוגוסלביהיוגוסלביה זוראן סאביץ', פופ 84 (27) יוגוסלביהיוגוסלביה טוני קוקוץ' (ספליט)

1992–1996: הליגה האירופית: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[5] MVP בגמר[א]
1991/92 איסטנבול סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו פרטיזן בלגרד ספרדספרד מונטיגאלה חובנטוד 70-71 סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו פרדרג דנילוביץ', פרטיזן (25) סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו פרדרג דנילוביץ' (פרטיזן)
1992/93 פיראוס צרפתצרפת לימוז' איטליהאיטליה בנטון טרוויזו 55-59 ארצות הבריתארצות הברית טרי טיגל, בנטון (19) יוגוסלביהיוגוסלביה טוני קוקוץ' (בנטון)
1993/94 תל אביב ספרדספרד 7UP חובנטוד יווןיוון אולימפיאקוס 57-59 ספרדספרד פראן מרטינז, בדאלונה (17) ספרדספרד פראן מרטינז (בדאלונה)
1994/95 סראגוסה ספרדספרד ריאל מדריד יווןיוון אולימפיאקוס 61-73 ליטאליטא ארווידאס סאבוניס, ריאל (23) ליטאליטא ארווידאס סאבוניס (ריאל)
1995/96 פריז יווןיוון פנאתינייקוס ספרדספרד ברצלונה 66-67 ליטאליטא ארתורס קרניסובס, ברצלונה (23) ארצות הבריתארצות הברית דומיניק וילקינס (פנאתינייקוס)

1997–2000: פיב"א יורוליג: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[6] MVP בגמר[א]
1996/97 רומא יווןיוון אולימפיאקוס ספרדספרד ברצלונה 58-73 ארצות הבריתארצות הברית דייוויד ריברס, אולימפיאקוס (26) ארצות הבריתארצות הברית דייוויד ריברס (אולימפיאקוס)
1997/98 ברצלונה איטליהאיטליה קינדר בולוניה יווןיוון אא"ק אתונה 44-58 צרפתצרפת אנטואן ריגודו, קינדר (14) סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו זוראן סאביץ' (קינדר)
1998/99 מינכן ליטאליטא ז'לגיריס קובנה איטליהאיטליה קינדר בולוניה 74-82 צרפתצרפת אנטואן ריגודו, קינדר (27) ארצות הבריתארצות הברית תיוס אדני (ז'לגיריס)
1999/2000 סלוניקי יווןיוון פנאתינייקוס ישראלישראל מכבי תל אביב 67-73 ארצות הבריתארצות הברית נייט האפמן, מכבי (26) סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו ז'ליקו רברצ'ה (פנאתינייקוס)

2000–2001: סופרוליג: פיינל פור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[7] MVP בגמר[א]
2000/01 פריז ישראלישראל מכבי תל אביב יווןיוון פנאתינייקוס 67-81 סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו דיאן בודירוגה, פנאתינייקוס (27) סלובניהסלובניהארצות הבריתארצות הברית אריאל מקדונלד (מכבי)
  1. ^ 1 2 3 4 השחקן המצטיין של הפיינל פור.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 The European Cup for Men's Champion Clubs-The Early Years
  2. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.
  3. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.
  4. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.
  5. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.
  6. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.
  7. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.